ברכת המצוות במקדש הן הברכות הנאמרות בעת קיום המצוות המתקיימות במקדש ועבודתו מבין הברכות הרבות שתיקנו חכמים, קיימת סידרת ברכות הנקראת - 'ברכת המצוות'^[1].

בסידרה זו נכללת החובה לברך על עשיית מצוות עשה, והקרבנות במקדש בכלל זה.

רקע כללי לברכות המצוות

כתבו הראשונים: 'כשם שמברכין על ההנייה [ברכות הנהנים] - כך מברכין על כל מצוה ומצוה, ואחר כך יעשה אותה... כדי לזכור את הבורא תמיד^[2].

יש מן המצוות שעשייתן היא גמר המצוה, כגון, שחיטה, הקמת מעקה וכד', ובאלו מברך מיד עם תחילת המצוה. מאידך יש מצוות, שיש בהן שני שלבים ויותר, כגון, סוכה, שבשלב ראשון יש מצוה לבנות סוכה, ובשלב שני יש מצוה לשבת בסוכה.

וכך בתפילין: תחילה יש לכתוב פרשיות ולעשות בתי תפילין, ואחר כך בא השלב של הנחת תפילין, אזי מברך בשלב השני את ברכת המצוה - כשיניח תפילין^[3].

באשר לברכת 'שהחיינו' על קיום מצוות, הדין שונה, ברכת שהחיינו נאמרת לכתחילה מיד עם התחלת מעשה המצוה, כגון בעת עשיית הסוכה והסכך, שכן, בכך מכינים את החפץ בו תיעשה המצוה, וזו שעת השמחה וההודיה עם חידוש המצוה.

רק אם לא בירך בתחילה - מברך בשלב השני של קיום המצוה גם את ברכת שהחיינו^[4].

במקדש וקדשיו

כלל הוא בהלכה: 'העושה כל המצוות מברך עליהן'^[5]. כך גם המצוות שבמקדש טעונות ברכה^[6]. באשר לאדם שיש לפניו מצוות אחדות לקיים - כיצד יברך, מסקנת הגמרא היא, שיברך על כל מצוה ומצוה בפני עצמה, שכן, כל מצוה בתורה וייחודה,

וממילא יש לייחד ברכה לכל מצוה כענינה. חז"ל למדו זאת מן הפסוק 'ברוך ה' יום יום' – 'כל יום ויום תן לו מעין ברכתו', וכל מצוה ומצוה תן לה את ברכתה^[7] .

יש שדייקו מן המלים 'יום יום', שמאחר, שיש בשנה: שבתות, ימים טובים וראשי חדשים, ולהם מצוות מיוחדות וקרבנות מיוחדים, ממילא יש לברך ברכה מיוחדת על המצוות המתקיימות בימים אלה^[8], ומשם יש ללמוד אף על שאר ימות השנה.

ברכה על אכילת קדשים

כשם שיש מצות הקרבה, כן יש מצות אכילת קרבנות, ומצינו שהכהנים מברכים בטרם אכילת הקרבן^[9].

הברכה על אכילת הקרבן נאמרת לא רק על ידי הכהנים, אלא גם באשר לאכילת קרבן של אדם מישראל, ככתוב: 'ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך - והבשר תאכל'^[10].

וכתבו הראשונים, שמשם למדים את המצוה על ישראל לאכול את בשר השלמים, ככתוב: 'והבשר תאכל'^[11].

באשר לברכה על אכילה זו, למדים מן הפסוק האמור בשמואל: 'כי לא יאכל העם עד בואו, כי הוא יברך הזבח - אחרי כן יאכלו הקרואים'^[12]. משם לומדת הגמרא את החובה לברך לפני אכילת כל קרבן. יש להעיר עם זאת, שתקנת הברכות כולן היא מדרבנן^[13], ורבו הדעות והמחלוקות באשר להלכות ברכות לפרטיהן. במיוחד באשר לברכות הנאמרות במקדש, אין מסורת ברורה בענין, מחמת החורבן המתמשך ושכחת הדורות, עם זאת, לא נמנענו מלהביא דעות שונות שנדונו בהקשר לכך בהלכה^[14].

'עובר לעשייתן'

כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן, היינו: קודם העשייה^[15]. אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה אותה לאחרים^[16]. בטעמו של דבר כתבו הראשונים, כדי שיגלה ויודיע שהוא עושה את המצווה כי כך ציווה ה', ועוד, כדי להכין את הנפש בטרם יעשה את המצווה בגופו^[17]. במיוחד באשר לקרבנות ועבודות הנעשות במקדש, שחז"ל מנו בהן כמה וכמה מחשבות, שהכהן העובד חייב להגות בהן בעת ההקרבה: לשם הקרבן,לשם ה' וכו', ולהמנע ממחשבות פיגול וכד', ברור שיש לברכה המקדימה ערך מיוחד להוסיף כוונה וקדושת המחשבה.

במעומד

אחד מן הכללים בברכת המצוות הוא, לברך את הברכה מעומד. המקור לכך הוא הפסוקים הדנים בקצירת העומר, שם נאמר: 'שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות', ודרשו חז"ל: "אל תקרא 'בקמה' אלא 'בקומה'",

מכאן שאין מברכין על ספירת העומר אלא מעומד^[18], ומשם למדו ראשונים בגזירה שווה לשאר מצוות^[19]. יש שמצאו אסמכתא לברכות שיש לעשותן מעומד מהכתוב: ויברך את כל קהל ישראל, וכל קהל ישראל עומד^[20].

וכן יש שדרשו מן הכתוב: 'ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל'^[21].

ברכת 'שהחיינו' על המצוות שבמקדש

כלל הוא בתלמוד: 'כל המצוות מברכין עליהם שהגיענו'^[22]. ממילא, אם אדם מישראל מביא מנחה, ולא הביא כמותה תקופה ארוכה, יברך שהחיינו על קיום מצות הבאת מנחה, שכן הלכה היא, שכל מצוה שמתחדשת מזמן לזמן – ולאו דווקא שנה - מברך שהחיינו. כך גם כהן המקריב את המנחה שהגיש לו אדם מישראל, אם החל עתה את משמרתו החדשה - יברך 'שהחיינו' על הקרבת אותה המנחה, שהרי נתחדשה עבודת מצוה זו אצלו. כהן זה, אם יוסיף ויקריב קרבן תודה באותו יום, ומצוה זו חדשה אצלו, שלא הביא קרבן זה מאז משמרתו הקודמת, אף על מצוה זו יאמר – 'שהחיינו'. על אחת כמה וכמה כשמביא הכהן מנחה חדשה של ציבור, כגון, מנחת העומר, מנחת שתי הלחם וכד', יברך שהחיינו על קרבן הציבור^[23].

עוד מובא בהלכה, ש'המקריב מנחה מן החדש תחילה, מברך שהחיינו', כמי שאוכל פרי חדש^[24].

חכמים תקנו ברכת 'שהחיינו' אף למצוות המתקיימות בעזרת חפץ מסויים, כגון, שופר, לולב, מזוזה, ומבואר בראשונים הטעם לכך, שיש לשמוח בעשייתם של תשמישי מצווה אלו לא פחות מקנין כלים חדשים לצורך חולין^[25].

כבר כתבו הראשונים, שאמירת ברכת 'שהחיינו' לענין המצוות, פעמים שלא הוזכרה בתלמוד מרוב פירסומה – 'להיותו ידוע ומפורסם, שכל המצוות מברך עליהן שהחיינו'^[26].

עוד כתבו הראשונים, שהטעם הנכון לברכת 'שהחיינו', 'הוא מה שכתוב בתשובת הגאונים, שאין מברכין שהחיינו אלא בדבר שיש בו שמחה'^[27]. עוד מצינו בדברי האחרונים, שכיון שברכת שהחיינו, באה על תחושת שמחת הלב של האדם, לפיכך יכול לברך,

אף על פי שהוא מסופק אם חייב לברך, שהרי הוא שמח ומברך לו יתעלה על שהחייהו וקיימהו עד הזמן הזה^[28], ממילא יש לומר כן אף באשר לעשיית כלי מקדש חדשים שיברך על עשייתם^[29].

אין צורך לומר, שאם ניגשים לבנות את ההיכל והמזבח, לקיים מצות 'ועשו לי מקדש', וזאת לאחר אלפיים שנות חורבן, אין לך שמחה גדולה מזו, ובוודאי שהבונים אומרים 'שהחיינו' עובר לעשיית המלאכה.

כהן שהיו לפניו כמה מצוות האם יברך על כולן כאחד או על כל אחת בנפרד?

כהן שהיו לפניו כמה מצוות כיצד יברך, האם יברך ברכה כללית על כולן או ברכה מיוחדת על המצוה בה הוא עוסק? וכגון, שהיה עוסק באכילת חטאת, יברך: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת חטאת'. – על אשם: 'על אכילת אשם', או שמא יברך על אחד מן הקרבנות ברכה כללית – 'על אכילת זבחים'? כך גם באשר לאכילת מנחות, האם יברך ברכה מיוחדת - 'על אכילת מנחת העומר', 'על אכילת לחם הפנים', או שמא – 'על אכילת מנחות'? כתבו ראשונים ואחרונים, לאור המובא לעיל מן התלמוד, שם נקבע כלל מיסודו של הפסוק 'ברוך ה' יום יום', שיש לייחד ברכה לכל מצוה בפני עצמה, ממילא יברך על כל קרבן כענינו^[30]. וכלל הוא בדברי חז"ל: 'אין עושין מצוות חבילות חבילות',

לפיכך אין לברך על כולן יחד^[31]. עם זאת, כהן שהתחיל את עבודת יומו, ובירך פעם אחת על מצות הקרבת חטאת, לא יברך על חטאות אחרות שיביא במשך היום, אלא בברכה ראשונה מתכוין להוציא את כל החטאות שיביא.

כמו כן, כהן המקריב את קרבנות הפסח, בברכתו על הבאת קרבן ראשון יתכוין לצאת ידי חובת ברכה אף על שאר הפסחים שיקריב^[32].

נוסח ברכות הכהנים בעבודתם

'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן': נוסח ברכת הכהנים על המצוות שבמקדש נדון בהלכה, ויש בו תוספת על הברכות הנהוגות בישראל, והלכה היא שהכהן מוסיף: 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו...' באשר לאכילת תרומה מברך: 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לאכול תרומה'^[33], אך הדברים אמורים באכילת כל אחת ממתנות הכהונה, כגון, חלה, יברך – 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לאכול חלה', 'לאכול ביכורים', 'לאכול בכור' ועוד^[34].

כך גם נוהג נוסח זה באכילות שבמקדש, שכן, קל וחומר הוא: אם על תרומה שאינו חייב לאוכלה מברך 'אשר קידשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לאכול תרומה', על אחת כמה וכמה באכילת קרבנות, שנאמרה בהם מצות אכילה לכהנים, ככתוב: 'ואכלו אותם אשר כופר בהם', שחייב לברך כנ"ל^[35].

ברכה על אכילת הקרבנות

בענין הברכות על הקרבנות אמרו חכמים: 'היה מקריב מנחות בירושלם אומר: ברוך... שהגיענו לזמן הזה. כשהוא מקריבן אומר: ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להקריב מנחות. כשהוא אוכלן אומר: המוציא לחם מן הארץ.

היה מקריב זבחים בירושלם, אומר: ברוך שהגיענו לזמן הזה. כשהוא מקריבן אומר: ברוך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להקריב זבחים. וכשהוא אוכלן אומר: ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לאכל זבחים'^[36].

הראשונים דנו בברייתא זו, והעלו מסקנות באשר לברכות השונות הנאמרות בעת הקרבת הקרבן.

להלן כמה הלכות העולות מדבריהם.

א. ישראל המביא קרבן למקדש לאחר תקופה ארוכה שלא הביא יברך שהחיינו.

ב. כהן המקריב לראשונה בשנה זו מנחה או קרבן אחר שהביא הוא עצמו - יברך שהחיינו^[37].

יש מי שפירש, שברכת שהחיינו הנזכרת בברייתא דלעיל נאמרה על ידי כהן הבא להתחיל את משמרתו, המתקיימת חצי שנה לאחר משמרתו הקודמת, לפיכך בגשתו לעבודתו הראשונה במשמרת זו יברך שהחיינו, ככל מצוה המתחדשת מזמן לזמן^[38]. באשר לנוסח הברכה, יש מן הראשונים האומר, כי יש לברך: 'ברוך... אשר קדשנו במצותיו וציוונו לאכול את הזבח'^[39]. מאידך נפסק להלכה כי הנוסח הוא: 'אשר קדשנו במצותיו וציוונו על אכילת הזבח'^[40]. נוסח זה 'וציוונו על אכילת הזבח', מבואר בראשונים, שכל מצווה שאינה מוטלת כחובה פרטית על האדם, אלא היא מצווה שהיחיד עושה אותה עבור אחרים, יאמר 'על', כשכוונתו לקיום המצווה בכללותה. כגון, כשמל את בניהם של אחרים, שאין המצווה מוטלת עליו בפרט, הברכה היא 'על המילה', שהרי הוא מברך על המצווה בכללותה למול את ישראל באשר הם^[41]. ממילא, במצוות המתקיימות במקדש, שאינן חובה פרטית לאדם זה דווקא, אלא חובה כללית על כלל ישראל וכלל הכהנים, וכגון הקרבת התמיד והמוסף, וכן הדלקת המנורה והקטרת הקטורת, שכל אלו נעשות על ידי כהן שנבחר לעשותן עבור הכלל, ולפיכך יברך 'על הקטרת הקטורת'.

האם לכל קרבן יש את הברכה המיוחדת לו?

נוסח הברכה בלשון חז"ל בתלמוד הוא: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להקריב זבחים', וכן: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לאכול זבחים'^[42], ומשתמע, שיש לברך בנוסח כללי לכלל הקרבנות. מאידך מצינו בהלכה, שהברכה היא לכל קרבן בשמו המיוחד, כגון, על אכילת קרבן פסח מברך – 'אשר קדשנו במצותיו וציוונו על אכילת הפסח'. כך גם על אכילת קרבן החגיגה המובא בארבעה עשר בניסן – שהוא שלמים – מברכים: 'אשר קדשנו במצותיו וציוונו על אכילת הזבח'^[43], שכן, בתורה נקראים השלמים - 'זבחים'. בהתאם לאמור, כתבו הראשונים, ש'כל כהן האוכל מתנה שיש בה קדושה מברך – 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לאכול כך וכך', וכשאוכל את שמונה המתנות הנאכלות במקדש, שהן אכילת העומר, ושתי הלחם ולחם הפנים יברך על כל מצוה כענינה, כגון: 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרון וציוונו לאכול את לחם הפנים'^[44]. כך גם, כשאוכל הכהן בכור, יאמר - 'על אכילת בכור', וכשיאכל מעשר יאמר – 'על אכילת מעשר'. במצוות מיוחדות אחרות, כגון, בעת שמקטיר הכהן קטורת יאמר – 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו על הקטרת הקטורת', וכשידליק את הנרות יאמר – 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו על הדלקת נרות בהיכל', וכיוצא בכך^[45]. לאור האמור, כהן גדול ביום הכיפורים, אשר עליו מוטלות כל עבודות היום לעשותן כסידרן, יברך על כל עבודה מעבודות היום כענינה: בא לקדש ידים ורגלים עם שחר, יברך: 'אשר קדשנו... וציוונו על קידוש ידים ורגלים'. בא להקטיר קטורת של שחר – מברך: 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו על הקטרת הקטורת'. בא להדליק נרות - יאמר 'אשר קדשנו... על הדלקת נרות בהיכל', בא להקריב את מוספי היום מברך 'על הקרבת קרבן מוסף'^[46]. בא להתחיל את סדר עבודת היום יאמר: 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לעשות לפניו את סדר עבודת יום הכיפורים'^[47]. ויש מי שכתב, שיש לברך על כל עבודה מעבודות היום בפני עצמה, כגון: הוידוי, הטלת הגורל, הקטרת הקטורת בקדש הקדשים, הזאת הדם וכו'^[48]. באשר לברכת 'שהחיינו' יברך על סדר עבודת היום, ככל מצווה שנתחדשה לכהן בעבודתו מזמן לזמן^[49]. יש מן הראשונים שכתב, שיש לברך אף על כל חלק מחלקי העבודות שבמקדש, כגון: יציקות ובלילות ופתיתות - במנחות, ומליחות ותנופות והגשות וכיוצא בהן בשאר הקרבנות^[50]. באשר לברכות המוטלות על הלוי, הלכה היא, שיש לברך על כל מצוות עשה^[51], ממילא כך הדין באשר ללויים בעבודתם בקודש: לוי הבא לשורר בעת הקרבת התמיד, יברך בטרם ישיר 'שיר של יום'. כך גם לוי המופקד על שמירת שערי המקדש יברך על מצוות שמירת המקדש.

ברכות על בנין הבית ועשיית הכלים

באשר לברכת 'שהחיינו' על בנין הבית ועשיית כלי שרת חדשים, הענין נדון לעיל, וכאמור, יש לברך 'שהחיינו' על כל כלי חדש, או בגד כהונה חדש שהכהן לובש, שכן יש כאן שמחה על כלי חדש של מצוה במקדש^[52]. באשר לאיש המברך, הדבר נתון לשינויים, וכגון, כשמדובר שגזבר המקדש מזמין בגדים חדשים לכהנים, יברך גזבר המקדש - וכן האומן - בתחילת עשיית הבגדים 'שהחיינו'^[53]. לעומת זאת, הכהן הלובש את הבגדים, יברך – 'אשר קדשנו... ללבוש בגדי כהונה לעבודתו', שכן, הלבישה מצוה היא^[54], וכדברי חז"ל: 'בזמן שבגדיהן עליהן כהונתן עליהן^[55]'.

באשר לאומן העושה מנורה מתוך כלל כלי השרת במקדש, אף כאן יברך, זאת, מאחר שכל כלי הוא מצווה בפני עצמו, ממילא, יברך על עשיית המנורה: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעשות מנורה בהיכל'^[56], וכך על כל כלי אחר שיידרש^[57].

כך מצינו בענין ציפוי הארון, שכאשר בצלאל ציפה את הארון בזהב, מובא במדרש: 'שלש תיבות עשה בצלאל את הארון... שיקע של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ... לקיים מצוות עשה'^[58], ללמדנו, שציפוי הארון מצד עצמו מצוות עשה היא. עוד מצינו שהבונה אבן פגומה במזבח עובר ב'עשה',^[59] שכן כתוב: 'אבנים שלמות תבנה'^[60], ומבואר באחרונים, שיש להבחין בין מנין המצוות שהוא תרי"ג, לבין מצוות העשה שהן פרטים בתוך כל מצווה, וכל העובר על פרט במצווה עובר על 'עשה'^[61]. ממילא יש לברך על כל כלי שייחדה לו התורה ציווי מיוחד ופסוקים מיוחדים, שכן ציווי זה אף הוא בגדר 'עשה'^[62].

ברכת שהחיינו בעת עשיית כלים

יש מצוות שקיומן מתחיל ומסתיים בפעולה אחת, כגון מצוות מילה. במצווה מעין זו, מברך האדם את כל הברכות כאחד: 'שהחיינו', 'אשר קדשנו... להכניסו' ו'על המילה', זאת, עובר לעשייתה. כיוצא בכך באשר למצוות מעקה וכד'^[63].

מאידך יש מצוות שהפעולה מחולקת לשלבים, כגון: א. הבונה סוכה ערב החג. ב. היושב בה בחג, אזי יברך 'שהחיינו' על תחילת בניית הסוכה^[64], ואילו כשיישב בה יברך שתי ברכות: 'לישב בסוכה' על גמר המצווה, ו'שהחיינו' על החג שהתחדש ומצוות הישיבה בסוכה שהתחדשה. כך גם באשר לתפילין, כשעושה אדם את הבתים והפרשיות – אומר 'שהחיינו', ובסיום כשמניח אותם, מברך – 'אשר קדשנו... להניח תפילין', וכך באשר לכתיבת מזוזה וקביעתה במקומה, וכד'^[65]. כשם שבענין סוכה מברך על ההתחלה ועל הסיום, כך גם באשר לקרבנות, כשאדם קונה את הזבח ומכין אותו להקרבה אומר: 'ברוך... שהגיענו לזמן הזה'^[66]. כשהוא מקריב את הקרבן במקדש, יאמר הוא או הכהן השוחט: 'ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להקריב זבחים'. וכשהכהן אוכלן אומר הכהן: 'ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לאכול זבחים'^[67]. כך גם באשר לעשיית כלי מכלי המקדש, כגון מנורה, יברך 'שהחיינו' על תחילת העשייה^[68], כמו כן יברך, 'אשר קדשנו... לעשות מנורה', שכן, כל כלי הוא 'עשה' בפני עצמו, ובפרט כאשר נאמר בתורה 'ועשית' והכלי נתפרש בתורה לפרטיו^[69], וכשבא להדליק את הנרות יאמר: 'אשר קדשנו... על הדלקת נרות בהיכל^[70].

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)