גפן של זהב: גפן עשויה זהב התלויה על פתח ההיכל להתרמת הציבור למקדש. 'גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל ומודלה על גבי כלונסאות, כל מי שהוא מתנדב עלה או גרגיר או אשכול מביא ותולה בה. אמר רבי אליעזר ברבי צדוק: מעשה היה, ונימנו עליה שלש מאות כהנים'^[1]

מקומה ומטרתה

הגירסה המקובלת היא, שהגפן היתה תלויה על פתחו של היכל, כלומר בפתח המבדיל בין ההיכל לאולם^[2]. בהתאם לגירסה זו ולפי מה שכתוב במשנה, יש לומר, שהתורם תולה את הזהב על הגפן שבאולם באמצעות הכהנים, שכן קדושת האולם גדולה^[3]. יש מן הראשונים שפירשו את צורת ה'גפן של זהב' ואת שיטת תרומת הזהב באופן זה: האומנים עשו צורת 'גפן של זהב', וקבעו אותה על פתחו של אולם מבחוץ. מעתה, כל מי שהיה מתנדב זהב להיכל, כלומר, שכוונתו לתרום את הזהב עצמו באופן ישיר לקישוט קירות ההיכל וציפויו מבית ומבחוץ, היה מביאו למקדש ותורם. באופן זה הצליחו לאסוף תרומות לרוב ולצפות את קירות ההיכל כולם בזהב. במידה שההיכל התכסה בציפוי של זהב היו התרומות שעל הגפן נשמרות עד שיתעורר צורך מחודש לחדש את קירות ההיכל. לשיטה זו נראה לומר, שהתורם עולה במדרגות האולם ותולה בעצמו את העלה או הגרגיר או האשכול על הגפן המודלית ^[4]. ויש אומרים, שהגפן של זהב נעשתה לאחר שגמרו לצפות את ההיכל בזהב, אזי הפכה הגפן למקור לקישוטים שונים במקדש^[5]. לעומת הדעות דלעיל מצינו מי שכתב, שהגפן נקבעה על ראש כותל ההיכל^[6]. לשיטה זו נראה, שבראש כותל ההיכל, בגגו, נקבעו עמודים מעץ ועליהם הדלו את הדליות של הגפן של זהב^[7]. עוד כתבו הפרשנים, שמה שכתבה המשנה, שנדרשו שלש מאות כהנים ליטול את הגפן, הכוונה היא לכהנים רבים, ו'דיברו חכמים לשון הבאי'^[8].

תרומת הזהב לגפן

מדברי חז"ל נראה, שתחילה הקדיש התורם את הזהב בקדושת דמים, זאת, בטרם קבע את המטרה המדויקת של התרומה, וכשהביא את הזהב לעזרה הקדיש את הזהב לבדק בית, וכך תלה את הזהב על הגפן, וכדרך שמצינו בהלל הזקן, שהביא את קרבנו לעזרה כשהוא חולין והקדישו שם כדי שלא יבוא לכלל מעילה^[9]. עוד מצינו, שכאשר היו בונים לשכה במקדש, היו בונים בחול ואחר כך מקדישים^[10], וכך יש מקום לנהוג באשר למתן גרגיר, או אשכול לגפן של זהב, והנושא נדון בדברי ראשונים^[11]. באשר לשימוש בתרומות, יש מי שכתב שעיקר הזהב הועבר לבדק הבית, ומן היתרה השתמשו לפרנסת הכהנים^[12].

טעמים לגפן של זהב

טעמים שונים ניתנו לעשיית גפן של זהב על פתח ההיכל. המגמה הנראית מדברי חז"ל היא שנעשתה להגברת התרומות, שכן, העובדה, שהכהנים תולים את תרומתו של האדם על פתח ההיכל – ואולי הוא עצמו זוכה לתלותה על הגפן, יש בה פרסום לעושי מצוה, והיא מגבירה את רצון הציבור לתרום^[13]. משום כך גם נעשה העיטור בצורת גפן משום שהיא מרמזת על ישראל שנמשלו לגפן, ויש בכך סימן ברכה לתורם^[14].

מן האגדה

'גפן של זהב' בימי בית ראשון ושני

מצינו בדברי חז"ל אבחנה בין הגפן של בית שני לבין האילנות שהועמדו במקדש בימי בית ראשון, ובעוד שבימי בית שני היתה הגפן עושה פירות באמצעות תרומות של אדם התולה את הזהב על הגפן, בבית ראשון לעומת זאת, היתה הגפן שבמקדש ושאר האילנות מצמיחים פירות זהב מעצמם. כך נדרש בירושלמי^[15]: זהב פרויים... יש אומרים: זהב שהוא עושה פירות, כמו ששנינו במידות: גפן של זהב היתה עומדת בימי בית שני על פתחו של היכל, שהיתה עושה פירות בידי אדם. אמר רבי אחא בר יצחק: בשעה שבנה שלמה את בית המקדש צר כל מיני אילנות לתוכו, ובשעה שהיו אילו שבחוץ עושין פירות היו אילו שבפנים עושין פירות, ככתוב: פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן. אימתי יבשו?... בשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל יבשו. ומצינו בדברי חז"ל שמאילנות אלה 'מהם היתה פרנסה לכהונה'^[16].

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)