|
חליל חליל הוא כלי נשיפה המשמש לניגון הלויים המנגנים על הדוכן במקדש. הקרבת הקרבנות במקדש לוותה בשירת לויים ובנגינה על כלי נגינה רבים[1]. בין כלי הנגינה תופש מקום מיוחד החליל שקולו חביב[2]. לפיכך מצינו לפעמים, שחכמים מכנים את כלי הנגינה במקדש בשם כללי – 'חליל', כגון: "החליל [מנגנים בו] חמישה ושישה [ימים בחג הסוכות]", כשהכוונה היא, לכל כלי הנגינה שבמקדש ולאו דווקא לחליל גופו. החליל נקרא בשמו על שם היותו חלול, ומפני מתיקות קולו[3]. מבנה החליל וצורתוהחליל עשוי מקנה דק וחלק[4], ולו שני חלקים: החלק הראשון הוא כלי הנשיפה – החלק שבראש החליל הניתן בפי המנגן. החלק השני הוא הקנה ובו נקבים רבים, ועל ידי פתיחתם וסגירתם באצבעות יוצרים צלילים ומנגינה[5]. רבים מן הפרשנים כתבו, ששני שמות יש לחליל- 'חליל' ו'אבוב'[6], וכלשון הגמרא, שאבוב וחליל היינו הך[7]. מאידך יש מן הראשונים מי שכתב, שחלק הנשיפה הסמוך לפה הוא הנקרא במשנה 'אבוב'[8]. מצינו צורות נוספות של חלילים, חליל העשוי מקבוצת קנים, חליל מעצם, 'חמת חלילים' ועוד[9]. מספר החלילים במקדשנאמר במשנה[10]: "אין פוחתין משני חלילין, ולא מוסיפין על שנים עשר", וכן נפסק להלכה[11]. בטעם הדבר כתבו הראשונים[12], שמספר שנים עשר חלילים מקביל לשנים עשר יום בשנה שהיו מנגנים בהם בחליל. ונראה, שטעם זה אינו אלא סימן בעלמא, אך הסיבה העיקרית להגבלת מספר החלילים היא עניינית, שכן, כך מתקבלת איכות גבוהה ביצירת הצלילים הנשמעת יחד עם הקולות העולים מן הכלים האחרים. האם היתה נגינת חלילים במועדים מול המזבח?נאמר במשנה[13]: "בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח". דברי המשנה מעוררים שאלה: האם באו חז"ל ללמד, שבשנים עשר ימי חג אלה היו מוסיפים במקדש בנוסף ללויים המנגנים על הדוכן, קבוצת מנגנים המנגנת בחליל סמוך למזבח? המשנה שם מונה את שנים עשר הימים, כגון, י"ד בניסן – בזמן שחיטת הפסח וכו'. כן נאמר במשנה שהיו מנגנים בחליל זה גם בשבת[14]. שאלה היא, אפוא, האם כוונת המשנה לנגינת הלויים על הדוכן, שהיתה נעשית כל השנה, ואילו באותם שנים עשר יום הוסיפו חלילים ללויים העומדים על הדוכן? או שמא הכוונה היא, שהוסיפו קבוצת מנגנים מיוחדת בנוסף לחלילים שעל הדוכן ומנגנים אלו ניגנו לפני המזבח? מדברי הרמב"ם עולה, שאכן, היתה קבוצת מנגנים מיוחדת שעמדה לפני המזבח במועדות, זו לשונו: "אין פוחתין משנים עשר לויים עומדים על הדוכן בכל יום... [ולויים] אחרים היו עומדים שם מנגנין בכלי שיר. ובמה הם מנגנין [בכל יום]? – בנבלים, וחלילים, וכינורות, וחצוצרות והצלצל... ואין פוחתין משני חלילים ולא מוסיפין על שנים עשר". וממשיך הרמב"ם: "בימי המועדות כולם ובראשי חדשים, היו הכהנים תוקעים בחצוצרות בשעת הקרבן והלויים אומרין שירה, שנאמר: 'וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות'... והחלילין שהיו מנגנין בהן [במועדות] היה אבוב שלהן של קנה... בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח [משום שמחה]: בשחיטת פסח ראשון, ובשחיטת פסח שני, וביום טוב הראשון של פסח, וביום הראשון של עצרת, ובשמונה ימי החג. וחליל זה דוחה שבת, מפני שהוא חליל של קרבן, וחליל של קרבן - עבודה היא, ודוחה את השבת"[15]. העולה מדברי הרמב"ם, שהוסיפו חלילים במקדש לפני המזבח במועדות, לקיים מצות – "ביום שמחתכם". הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
