|
טבול יום טבול יום הוא אדם או כלי טמא שטבל במקוה, הממתין לשקיעת השמש כדי להשלים את טהרתו. אדם טמא מוגדר כ'ראשון לטומאה', אולם משעה שטבל במקוה, יצא מכלל טומאתו הראשונה, ומאחר שטרם נטהר לגמרי הרי הוא בגדר 'שני לטומאה', שדינו שונה בכמה פרטים. מרבית הטמאים שטבלו במקוה, מוגדרים כ'טבול יום', שכן, אינם רשאים לאכול קדשים, כמו כן אסורים להכנס למקדש, ואינם נטהרים לאכילת קדשים אלא בשקיעת השמש ובצאת הכוכבים. הגדרה זו אמורה לא רק לגבי אנשים שטבלו, אלא גם לכלים טמאים שהוטבלו[1]. טבול יום ארוךמצינו סוג מיוחד של 'טבול יום', היינו יולדת, אשר טבלה מטומאה סמוך ללידתה, עם זאת, היא מוגדרת בכל ימי הטוהר שלה, כ'טבולת יום ארוך', כי תיטהר לגמרי רק עם שקיעת השמש בסוף ספירת ימי הטוהר[2]. אין אדם מוגדר כ'טבול יום' אלא אם נטמא בטומאה מן התורה, אבל אדם שנטמא בטומאה מדרבנן[3], הרי הוא טהור לגמרי מיד לאחר טבילתו[4]. אכילההתורה מדגישה, כי גם טמא אשר טבל במקוה, עם זאת, עדיין אינו רשאי לאכול מן הקדשים, כל זמן שלא העריב שמשו, ככתוב: "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים"[5]. לא רק מן הקדשים אסור ל'טבול יום' לאכול, אלא אף מן התרומה[6][./טבול_יום#cite_note-הערה6-6 [6]], אולם הוא רשאי לאכול מעשר שני[7]. נגיעהטבול יום נחשב כ'שני לטומאה', והלכה היא, ש'שני לטומאה' מטמא את הקודש, כגון, שנגע בבשר קרבן, ומאחר שנטמא הבשר - שורפים אותו. מאידך, אינו מטמא את התרומה אלא פוסל אותה בלבד, שאין היא מטמאת תרומה אחרת[8]. כניסה למקדשטבול יום אסור בכניסה לעזרה שבמקדש. אם נכנס לעזרה במזיד - חייב כרת, ואם נכנס בשוגג - חייב חטאת[9]. חכמים גזרו על טבול יום שלא יכנס אף לעזרת נשים, מסיבה זו, אם נכנס אין הוא מתחייב חטאת על כניסתו, שהרי האיסור הוא מדברי חכמים[10]. לפי המבואר בתלמוד גזירה זו נתחדשה בימי המלך יהושפט[11]. יש מי שסובר שאיסור הכניסה של טבול יום לעזרת נשים הוא מן התורה, ואילו הגזירה שנגזרה בימי יהושפט, נאמרה דווקא על בעל קרי טבול יום, שלא יכנס להר הבית[12]. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
