|
טבילה טבילה עניינה רחיצת כל הגוף במי מעיין או מקווה. זוהי הדרך בה נטהרים מכל הטומאות, אם כי לעניין חלק מהטומאות הטבילה אינה מספיקה להיטהר מהן, אלא נדרשים תהליכים נוספים. חובה על כל הטמאים להיטהר באמצעות טבילה בטרם יכנסו למקדש, ובטרם יאכלו קדשים, תרומות ושאר מאכלים המחייבים טהרה. מלבד היטהרות מטומאה, לעניין עבודה במקדש, ישנן סיבות נוספות המחייבות טבילה, כגון עבודת כהן גדול ביום הכיפורים, כניסת טהור לעבודה במקדש, והסכת רגליים. נאמר בתורה בטהרתם של רבים מהטמאים, כי עליהם לרחוץ במים, וכגון מה שנאמר לעניין טהרת מצורע: "ורחץ את בשרו במים וטהר"[1]. ופירשו חכמים, כי רחיצה זו עניינה, טבילה במקוה של ארבעים סאה, כלומר, מים שכל גופו של אדם נכנס לתוכם[2]. וכתבו הראשונים, "דין תורה שכל מים מכונסין טובלין בהן, שנאמר: 'מקוה מים'... והוא - שיהיה בהן כדי להעלות בהן כדי טבילה לכל גוף האדם בבת אחת. שיערו חכמים [את כמות המים] - אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיעור זה הוא מחזיק ארבעים סאה מים"[3]. בהעדר טבילה זו, אין הטמאים רשאים לאכול קדשים וטהרות, ואינם רשאים להכנס לחצרות המקדש[4]. הכנות לטבילהמן התורה חלה חובה על האדם לבדוק את עצמו קודם טבילתו, שאין עליו דבר המהווה חציצה בינו לבין מי המקוה[5]. פרט לבדיקה זו, תיקן עזרא הסופר, שיש חובת חפיפה קודם הטבילה[6] בכל השיער שבראש[7], ונהגו להחמיר ולחפוף את כל הגוף[8]. הטבילה והכוונההטובל צריך להקפיד שכל גופו יכנס לתוך המים[9]. על הטובל להיזהר שלא לפתוח עיניו ביותר או לעצום עיניו ביותר, או לעשות פעולה כלשהיא העלולה לגרום שהמים לא יגיעו לכל מקום בגופו[10]. כמו כן, עליו לכוון בדעתו בשעת הטבילה, לאיזו מטרה הוא טובל, כשכוונתו להיות מוחזק בטהרה זו, לדבר שלשמו הוא טובל. וכגון, שכיוון לטבול לצורך כניסה למקדש, או שכיוון לטבול לצורך אכילת קדשים וטהרות, שכן, אם לא כיוון - אינו מוחזק לכך[11]. ברכת הטבילהעזרא תיקן לישראל, שלא יאמרו דברי תורה ותפילה אלא לאחר טבילה, לפיכך תיקנו בכל הטבילות, לברך את ברכת הטבילה לאחר הטבילה במקוה, שכן, קודם טבילתו של אדם אינו ראוי לברך ולהוציא דברי תורה מפיו[12]. יש מן הראשונים שכתבו, כי רק בטבילת הגרים מברך לאחר הטבילה, שכן הגר עדיין בגדר גוי, והיאך יאמר 'וציונו', אבל בשאר הטבילות מברכים לפני הטבילה[13]. טבילות הנצרכות אף לטהוריםטבילת הנכנס למקדשכלל קבעו חכמים, שאין אדם נכנס לעזרה לעבודה, אפילו אם הוא טהור, עד שיטבול[14]. יש אומרים, כי לאו דווקא "לעבודה", אלא בכל כניסה לעזרה יש חיוב טבילה[15], ויש אומרים כי דווקא בכניסה לשם עבודה יש חיוב טבילה[16]. טבילה זו אינה אלא מדרבנן, והיא מיועדת לאדם ששכח שהוא טמא, ובטבילתו ייזכר בטומאתו ויכנס למקדש כשהוא טהור[17]. ויש מי שסובר שטומאה זו היא מן התורה, בגלל הכניסה מהחול אל הקודש, בדומה לחיובו של הכהן הגדול לטבול כשהוא מחליף מבגדי חול לבגדי קודש[18]. ויש סוברים, כי טהורים אינם צריכים לטבול בכניסתם לעזרה, ורק המצורע הנטהר מטומאתו, צריך טבילה נוספת בבואו למקדש[19]. המסיך את רגליוטבילה נוספת תיקנו חכמים, ואמרו: "זה הכלל היה במקדש: כל המיסך את רגליו טעון טבילה"[20]. יש מן הראשונים הכותב בטעם חובת הטבילה למסיך את רגליו, כי הדבר נובע מנקיות, שמא נשארה צואה על בשרו[21]. ויש שנראה מדבריהם, כי חיוב זה נובע מן העובדה שיש הפסק בעבודה, לפיכך יחזור ויטבול[22]. טבילות הכהן הגדול ביום הכיפוריםהלכה היא, שכהן גדול טובל ביום הכיפורים חמש טבילות[23]. מצינו בתלמוד, שדין זה נלמד מן הפסוקים בפרשת אחרי מות[24]. עוד למדו חכמים מכאן, ש"כל המשנה מעבודה לעבודה - טעון טבילה"[25]. ויש מן הראשונים שכתב, שזו הלכה למשה מסיני[26]. להלכה נקבע, שרק הטבילה הראשונה מעכבת את העבודה, ובלעדיה עבודת היום פסולה, משום שחיובה נובע מהחיוב הכללי על הכהנים לטבול בטרם בואם למקדש. מאידך, שאר הטבילות אינן מעכבות בדיעבד[27]. מעולם המחשבהכשם שהטבילה במים מטהרת את הגוף – כך הטבילה ב'מי הדעת' מטהרת את הנפשכתב הרמב"ם: "דבר ברור וגלוי, שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו [ואין בהם סברא] והרי הן מכלל החוקים. וכן הטבילה מן הטומאות - מכלל החוקים הוא, שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים, אלא גזירת הכתוב היא, והדבר תלוי בכוונת הלב... ואף על פי כן רמז יש בדבר: כשם שהמכוין לבו לטהר, כיון שטבל טהור, ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר - כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות, שהן מחשבות האוון ודעות הרעות, כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות, והביא נפשו במי הדעת – טהור. הרי הוא אומר: 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם', השם ברחמיו הרבים, מכל חטא עון ואשמה יטהרנו – אמן". רמב"ם מקוואות יא, יב. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
