|
כינור כינור הוא כלי מיתרים, אחד מכלי הנגינה במקדש. השירה והנגינה הם חלק בלתי נפרד מעבודת הקרבנות[1]. את הנגינה במקדש ליוו חמשה כלים עיקריים[2], ביניהם הכינור, וקולו היה בעל צליל נעים ומעורר רגש[3]. הכינור במקדשהכינור הוא אחד מכלי הנגינה הנזכר פעמים רבות בהקשר לחנוכת המקדש וירושלים. כאשר העלה דוד את ארון הברית לירושלים, נזכר הכינור בין כלי הנגינה שליוו את העם המשוררים והמרקדים לפני הארון[4]. כן ניגנו בו בעת חנוכת הבית הראשון בימי שלמה המלך[5], וכן בעת טיהור הבית בימי חזקיהו[6]. כן נזכר הכינור בימי בית שני בחנוכת חומת ירושלים בימי נחמיה[7]. מספר הכינורותדוד המלך ייסד את הנגינה במקדש בנבלים בכינורות ובמצלתיים בעת הקרבת הקרבן[8], ובכל יום היו עומדים לויים וישראליים מיוחסים על הדוכן ומנגנים בכלי הנגינה השונים ובכינורות[9]. מספר הכינורות במקדש היה לפחות תשעה, אך ניתן להוסיף כינורות ללא הגבלה[10]. ומובא בהלכה, שכאשר נקרע מיתר ממיתרי הכינור בשבת, ואין כינור אחר, התירו לקשור את המיתר בקשר שאינו מתקיים, דבר האסור מדרבנן, והדבר הותר מפני שהנגינה בכינור מכשירי מצווה הוא[11]. תיאורוצורת הכינור לא התפרשה במקורות ההלכתיים, אך מתוך ממצאים קדומים עולה שצורתו כללה תיבת תהודה בתחתית הכלי, ממנה התפצלו שתי זרועות המחוברות מלמעלה ועליהן מתוחים המיתרים. הכינור שבמקדש היה בעל שבעה מיתרים[12], עם אפשרות לכוונו[13]. ולפי המתואר בדברי חז"ל, לעתיד לבוא הוא יהיה בעל עשרה מיתרים[14]. מדברי חז"למספר הנימים בכינור בעבר ולעתיד לבוארבי יהודה אומר: כנור של מקדש של שבעת נימין היה, שנאמר (תהילים טז): 'שובע שמחות את פניך', אל תיקרי 'שובע' אלא 'שבע'; ושל ימות המשיח - שמונה, שנאמר (תהילים יב): 'למנצח על השמינית', על נימא שמינית; של עולם הבא – עשר [נימין] שנאמר (תהילים צב) "עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור', ואומר (תהילים לג): "הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו" (ערכין יג, ב). הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
