|
מוקצה (בהקשר של קורבנות) מוקצה הוא כינוי לבהמה שייחדוה להקרבה לעבודה זרה, ונפסלה להקרבה על גבי המזבח. נאמר בתורה: "כי משחתם בהם מום בם, לא ירצו לכם"[1], מכאן למדו חכמים, שבהמה שנעשה בה מעשה השחתה, אף על פי שהיא מותרת באכילה, אסור להקריבה על גבי המזבח. לאור האמור, ש'עבודה זרה' מוגדרת בתורה כ'השחתה', ככתוב: "פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל"[2], ממילא בהמה שהוקצתה לעבודה זרה - אסורה[3]. מוקצה – כיצד?בהמה שייחדוה לשימוש עבודה זרה, אינה נאסרת אלא אם עשו בה מעשה, כגון, שגזזו את צמרה לצורך עבודה זרה, או עבדו בה בחריש ומשא לשם עבודה זרה, אבל אם הקדישוה בדיבור פה לעבודה זרה ולא עשו בה מעשה - אינה נאסרת[4]. מדיני המוקצההמקדיש בהמה שהוקצתה לעבודה זרה למזבח, אינו לוקה, משום שאין אזהרתו מפורשת בתורה, והרי זה כ'לאו שבכללות'[5], ודין הבהמה כדין בעל מום עובר, שהוקדש למזבח, ולכן תרעה הבהמה עד שיפול בה מום קבוע ותיפדה[6]. הלכה היא, שגוי המביא בהמה לקרבן - לוקחים אותה הימנו, ואין חוששים שהוקצתה לעבודה זרה[7]. בהמה שהוקצתה על ידי אדם זר שאינו הבעלים - מותרת למזבח, שאין אדם מקצה דבר שאינו שלו[8]. וכן בהמה שהקדישוה תחילה למזבח והיא 'הקדש', ואחר כך הקצו אותה לעבודה זרה - מותרת למזבח[9], שהרי היא תחת יד הקדש. הדברים הנלוים לבהמת מוקצה, כגון כסף וזהב התלויים בצווארה - מותרים[10]. בהמת 'מוקצה' שנתערבה בבהמות אחרות - אינה בטלה, ואוסרת את כולן, ואפילו הן אלף, כשאר איסורי מזבח[11]. בהמת מוקצה בציור נראה שור בעת הדיש בשדה. אם הקצו את השור לעבודה עבור עבודה זרה באמירה בפה בלבד - אינו נעשה עבודה זרה, אולם אם עבדו בו - הרי הוא נאסר למזבח. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
