|
משכב ומושב משכב ומושב: בגדים או כלים הנטמאים על ידי הזב היושב או שוכב עליהם. נאמר בתורה: "כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא, וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא"[1]. כלומר, זב - והוא הדין לזבה, נידה ויולדת[2], אשר יושבים על כלי או בגד המיועד לישיבה או לשכיבה, הרי הם מטמאים אותו. הכלי או הבגד נעשה אב הטומאה - לטמא אדם וכן את הבגדים שעליו[3]. טומאה זו נקראת בדברי חז"ל, טומאת 'מדרס'[4]. הכלים הנטמאיםכל הראוי לשכיבה עליו נקרא - 'משכב', וכל הראוי לישיבה עליו נקרא – 'מושב', ואין הבדל בין דיני המשכב לדיני המושב[5]. כלי שאינו מיועד לישיבה או שכיבה, גם אם אדם מסוים השתמש בו לכך באופן זמני, אינו מקבל טומאה בטומאת מדרס[6]. אמנם, כלים ובגדים שמיועדים גם לישיבה וגם לדברים אחרים, כגון חלוק או טלית, מטמאים בטומאת מדרס[7]; וכן כלים שאין יושבים או שוכבים עליהם, אלא רק נשענים עליהם[8], אף הם נטמאים בטומאה זו[9]. נעליים וסנדלים נטמאים גם הם בטומאה זו[10]. כלי אבנים, כלי אדמה וכלי גללים, אינם מקבלים טומאה כלל, וממילא גם בטומאה זו הם אינם נטמאים[11]. דרך קבלת הטומאההזב מטמא את הבגד בחמישה דרכים: א. עומד. ב. יושב. ג. שוכב. ד. נתלה. ה. נשען. המשכב מטמא את האדם בחמשת הדרכים הללו, וכן במגע ובמשא[12]. טומאה זו חלה רק במקרה, שרוב האדם - המטמא או הנטמא - היה על גבי הבגד, אפילו אם ישב האדם רק על מיעוטו של הבגד נטמא[13]. הבגד עליו נמצא הזב נטמא, גם אם בין הזב לבגד חוצצת אבן, עליה הזב יושב, וראה ערך 'אבן-מסמא'[14]. מצורעהמצורע בימי ספרו אינו מטמא משכב ומושב, אבל בימי חלוטו הוא מטמא משכב ומושב[15]. יש אומרים, כי טומאה זו אינה אב הטומאה אלא רק ולד הטומאה, ועל כן אין הוא מטמא אדם, ומטמא אוכלים ומשקים בלבד[16]. מאידך יש אומרים, כי גם טומאה זו היא אב הטומאה וכך הובא להלכה[17]. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
