|
שריפת פסולי המוקדשים שריפת פסולי המוקדשים היא מצוה לשרוף קדשים שנפסלו להקרבה בבית הדשן. מצות עשה לשרוף קדשים שנטמאו[1], שנאמר: "והבשר אשר יגע בכל טמא לא ייאכל, באש יישרף"[2]. כמו כן מצות עשה לשרוף בשר קדשים שנותר[3] לאחר זמן אכילתו, שנאמר: "והנותר מבשר הזבח ביום השלישי – באש יישרף"[4]. ובכלל הנותר – הפיגול ושאר פסולי-המוקדשים, שכולם נשרפים[5], והלכה זו נמסרה לחכמים בקבלה[6]. דיני השריפהכל קרבן שפסולו בגופו, היינו בגוף בשר הקרבן, כגון, שנטמא הבשר בשרץ מת, או שיצא חוץ למקומו – יישרף מיד. לא כן קרבן שפסולו מחמת דבר אחר, כגון, קרבן שנפסל דמו או שנפסלו בעליו – אינו נשרף מיד, אלא תעובר צורתו תחילה, היינו שישהו אותו עד שייפסל בלינה, ורק אחר כך יצא לבית השרפה ויישרף[7]. הלכה היא, שאפר הפסולים הנשרפים – מותר בהנאה[8]. קדשים שנקבריםיש קדשים שאינם נשרפים אלא נקברים, כגון קדשים שמתו, בין אם הם קדשי מזבח, ובין אם הם קדשי בדק הבית[9]. בהמת קדשים שהפילה נפל או שליה, אף אלו נקברים[10]. פסולים שדינם שריפה – אין קוברים אותם, ואלה שדינם קבורה – אין שורפים אותם[11]. מקום השריפהבשר קדשי קדשים שנטמא בעזרה – שורפים אותו בבית הדשן שבעזרה, נטמא מחוץ לעזרה – שורפים אותו בבית הדשן מחוץ לעזרה[12]. ובשר קדשים קלים שנפסל, כגון שנעשה נותר – שורפים אותו בבית הדשן שבחוץ. אם נפסל כולו או רובו – רשאים הבעלים לשורפו בהר הבית, בעצי המערכה שיינתנו מן המקדש. לעומת זאת, אם נפסל מיעוטו, או אם נותר לאחר זמנו – שורפים אותו הבעלים בירושלים, בחצרותיהם או על גגותיהם, בעצים שלהם[13]. קרבן שנפסל בעזרה - שריפתו בעזרה בציור נראה קרבן שנטמא בעזרה ונפסל להקרבה. הלכה היא, שהקרבן נשרף בעזרה בעצי המערכה. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
