דבר שזורעים בו ומצמיח, מקיימים בו את מצות "כיסוי הדם", שבכלל "עפר" הוא, (כלומר: בכלל מה שנאמר: "ושפך את דמו וכסהו בעפר"), אבל דבר שאינו מגדל צמחים, אין מקיימים בו את מצות "כיסוי הדם"*.
ברם, ההלכה היא, שכל מה שנקרא עפר, או שהוא כעין עפר - מכסים בו. לכן, למשל, מותר לכסות בנסורת דקה של עצים ובנעורת של פשתן, אף על פי שאינם מגדלים צמחים. כן מותר לכסות באפר, הואיל והתורה קוראת לאפר פרה אדומה "עפר", שנאמר (במדבר יט, יז): "מעפר שריפת החטאת". גם בשחיקת זהב מותר לכסות, שכן נאמר (איוב כח, ו): "ועפרות זהב לו". ברם, בשחיקת מתכות אחרות, אסור לכסות, אלא אם כן נשרפו ונעשו אפר.
----------
* ומה ששנינו (במשנה חולין פ"ח ע"א): "מכסין בסיד ובחרסית ובלבנה ובמגופה שכתשן", אף על פי שאין הם מגדלים צמחים. הרי זה משום שכל אלו נעשו מעפר, שהיה מגדל צמחים (פירוש המשניות לרמב"ם חולין פ"ו מ"ז; ברטנורא שם).
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)