א. דבר האסור עכשיו ויהא מותר לאחר זמן, כגון: ביצה שנולדה ביום טוב או בשבת, שאסורה היא רק ביום שנולדה ואילו למחרת היא תהיה מותרת.
ב. דבר האסור כמות שהוא ויהא מותר על ידי פעולה מסויימת, כגון: טבל, שאפשר להתירו באכילה על ידי הפרשת תרומות ומעשרות.
ג. דבר האסור במקום מסויים ומותר במקום אחר, כגון: דבר שקנה שביתה ביום טוב במקום בעליו, ואסור להוליכו מחוץ לתחומו, שאפשר לטלטלו באותו התחום שקנה שביתה.
ד. דבר האסור בשימוש מסויים ומותר בשימוש אחר, כגון: פת שנאפתה עם צלי בתנור ויש בה ריח בשר, שיש לה היתר לאוכלה לבדה או לאוכלה עם בשר.
כלל הוא, שדבר האסור שיש לו מתירין, אינו בטל בתערובת של היתר, אפילו אם ההיתר הוא פי אלף כנגדו.
לדעת רבים, ספק איסור מדרבנן, שיש לו מתירין, אין אומרים בו "ספיקא דרבנן לקולא", אלא מחמירים בו. למשל: ביצה שנולדה ספק ביום חול ספק ביום טוב, אף על פי שאין איסורה של ביצה שנולדה ביום טוב אלא מדרבנן, מכל מקום אסורה היא ביום טוב, מכיון שיש לה מתירין למחרת.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)