הבחנת אדם, לאור השחר הבוקע, בין תכלת השמים לירקרק החציר שעל פני האדמה, המשמשת סימן שהאיר היום והגיע זמן קריאת שמע של שחרית.
זמן קריאת שמע בשחרית מתחיל - לדעת רבי אליעזר - משעה שאדם מבחין לאור השחר הבוקע בין תכלת השמים לירקרק החציר.
זמן זה, הינו מאוחר מזמן ההבחנה בין חוטי התכלת לחוטי הלבן שבציצית (ראה: "הכרה בין תכלת ללבן"), לפי שתכלת וכרתי, גוונים דומים הם, ואי אפשר להכיר ביניהם אלא כשהאיר כבר היום.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)