הבחנת אדם, לאור השחר הבוקע, בין חוטי התכלת לחוטי הלבן שבציצית, המשמשת סימן שהאיר היום והגיע זמן קריאת שמע של שחרית.
זמן קריאת שמע בשחרית מתחיל - לדעת תנא קמא - משעה שאדם מבחין לאור השחר הבוקע בין חוטי התכלת לחוטי הלבן שבציצית. בברייתא שנינו: "אחרים אומרים: משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו", ומובא בירושלמי, כי שתי ההכרות הללו - ההכרה בין תכלת ללבן שבציצית והכרת חבר ממרחק של ארבע אמות - שוות הן בשיעורן. שתיהן משמשות, איפוא, סימן שהאיר היום והגיע זמן קריאת שמע של שחרית.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)