טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אפעה לשבעים שנה, וכנגדו באילן חרוב – אפעה מגוון
"הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והפיל והקוף והקיפוף לשלש שנים, וכנגדן באילן בנות שוח, אפעה לשבעים שנה, וכנגדו באילן חרוב, חרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה, וימי עיבורו שלש שנים. נחש לשבע שנים, ולאותו רשע לא מצינו חבר " (בכורות, ח ע"א).
שם עברי: אפעה מגוון שם באנגלית: Carpet Viper שם מדעי: Echis coloratus
שמות בשפות אחרות: ערבית - أَفْعَى (afea)
נושא מרכזי: מהו אפעה?
תקציר: האפעה מוזכר במקרא כנחש ארסי קטלני המאפיין את אזורי המדבר (לצד השרף המעופף והלביא), וכנחש שלשונו ממיתה. במדרשים ובספרות חז"ל הוא נמנה כאחד משמות הנחש, ויש המזהים אותו עם נחש ה"עכס" שמתואר כמי שאיבריו נושרין כשהוא רואה צל עוף פורח. בתרגומים העתיקים (כמו תרגום השבעים והתרגומים הארמיים) זוהה לרוב כנחש ארסי או תורגם באופן כללי כנחש, אך יש מפרשים בימי הביניים (כמו הערוך) שקישרו את המונח התלמודי "אפעה" דווקא לצבוע (Hyaena). רש"י והרד"ק מפרשים אותו כמין נחש רע קצר ועבה, שעל פי מסורות קדומות יש ממנו רק זכר ונקבה בודדים והם מתעברים אחת ל-70 שנה (או יולדים לאחר 70 שנה).
חוקרים היסטוריים ונוסעים תיארו את האפעה כנחש ארסי קטן ומסוכן באזור ים המלח ויריחו. זואולוגים מודרניים, בראשם ישראל אהרני מזהים כיום את האפעה המקראי עם הסוג אפעה (בפרט אפעה מגוון – Echis coloratus, או אפעה קריני) – נחש ארסי ממשפחת הצפעיים הנפוץ באזורים מדבריים בארץ (כמו הערבה, הנגב ומדבר יהודה), המפיק קולות אזהרה אופייניים על ידי חיכוך קשקשיו. מקור השם הוא ככל הנראה גלגול או שינוי פונטי של המילה צפע (במעבר בין המבטא העברי לארמי), והוא מקביל למילה הערבית אפעי (افعى) המציינת נחשים ארסיים.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
האפעה מוזכר במקרא ובספרות חז"ל אם כי ייתכן והשם איננו מתייחס למין ספציפי אלא לכמה מינים ארסיים. בישעיהו (ל ו') נאמר: "משּא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעוֹפף וכו'". מפרש רש"י: "אפעה - מין נחש רע הוא ואין בעולם כי אם שנים זכר ונקבה והם יולדים לשבעים שנה. ואף שרף מעופף מין נחש הוא ולא שיהיו לו כנפים לעוף אלא קופץ ומדלג רחוק מאד וזורק להב מפיו". חלק מפירוש רש"י לפסוק מבוסס על מדרשים אגדיים שהרי לא ייתכן שאין בעולם אלא רק זוג אחד המתרבה אחת לשבעים שנה. מאפיין ריאלי חשוב שניתן למצוא בפסוק הוא שבית גידולו של האפעה מדברי.
בישעיהו (נט ה') נאמר: "ביצי צפעוני בקעוּ וקורי עכביש יארֹגו האכל מבּיציהם ימ֔ות והזּורה תבקע אפעה". מפרש רש"י: "והזורה - ת"י משחנן לשון חימום שקורין בלע"ז קובי"ר (1) המחממן יוצא מהן כשהוא מבקע הקליפה, ועיקר לשון והזורה לשון עיצור הוא להוציא הבלוע בתוכו כמו ויזר את הגזה (שופטים ו) ועיצורו של זה הוא חימומו". יש בפירוש זה רמז לכך שהאפעה מתרבה על ידי הטלת ביצים. באיוב (כ ט"ז) "רֹאש פתנים יינק תהרגהוּ לשוֹן אפעה". צופר הנעמתי מתאר את סופו של הרשע, המקבל את עונשו כאילו ינק ארס פתנים או הומת על ידי הכשת האפעה". א. דיין הציעה שהפועל אפעה המוזכר בפסוק: "החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיּולדה אפעה אשּם ואשאף יחד" (ישעיהו, מב י"ד) קשור לקולות האופיניים של הנחש (2). לנחש הנקרא בשם זה היום שורות אלכסוניות של קשקשים בצידי הגוף הקטנים יותר מקשקשי הגב בעלי קרינים משוננים. בעזרת חיכוך הקרינים הוא משמיע קולות אזהרה.
בספרות חז"ל אנו מוצאים את האפעה במסכת בכורות (ח ע"א) שם הוא מוזכר בדיונים על דרכי הרבייה ותקופת העיבור של בעלי חיים שונים. הברייתא מציינת שהאפעה מתעבר במשך 70 שנה. במכילתא דרבי ישמעאל (בשלח, מסכתא דויסע פרשה א') מתואר האפעה כיצור שאפילו מבטו מסוכן: "... וכתיב משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה שרף מעופף וגו' אין אפעה אלא עכס. אמרו שעכס זה רואה צל עוף שהוא פורח באויר וכשהוא רואה העוף ומתחבר אל צלו איבריו נושרין ואף על פי כן לא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים המוליך אותנו במדבר בארץ ערבה ושוחה ארץ ציה וצלמות (ירמיה ב ו) מהו צלמות מקום צל ועמו מות וכו'".
לאפעה מסורות זיהוי רבות החל מתרגום השבעים ועד חוקרים בני זמננו שהמכנה המשותף לרובן שהכוונה לנחש ארסי. יש שקשרו את הנחש אפעה עם שמות נרדפים כשרף, צפעון, צפעוני ועוד. הוא מתואר כנחש קצר, בעל גוף דק בהשוואה לנחשים ארסיים אחרים. הוא מתנועע במהירות ומתרומם מעל הקרקע. התנהגות התנועה של האפעה משתמעת מתוך תיאורו כמעופף. יש להעיר שבגמרא בבכורות (ח ע"א) אנו מוצאים הפרדה בין האפעה והנחש: "... אפעה לשבעים שנה, וכנגדו באילן חרוב ... נחש לשבע שנים, ולאותו רשע לא מצינו חבר וכו'".
מסורת זיהוי אחת חורגת מהקו הכללי והיא מבוססת על דברי הגמרא בבבא קמא (טז ע"א): "הזאב והארי וכו'. מאי ברדלס? אמר רב יהודה: נפרזא. מאי נפרזא? אמר רב יוסף: אפא. מיתיבי, רבי מאיר אומר: אף הצבוע, רבי אלעזר אומר: אף הנחש; ואמר רב יוסף: צבוע זו אפא! לא קשיא: כאן בצבוע זכר, כאן בצבוע נקיבה וכו'". הערוך (ערך "אפא") מזהה בין אפא ואפעה וכתב: "... גיא הצבועים תרגומו מישר אפעיא. אפעה מוליד לשבעים שנה וכנגדו באילן חרוב בפרק קמא דבכורות". התוספות (סנהדרין, טו ע"ב) ד"ה והברדלס מזהה בין ברדלס ובין האפעה: "... ואפשר שהוא מין נחש דהא מפרש התם בגמ' (טז: ושם) דברדלס היינו אפא וצבוע זהו אפא וצבוע זהו אפעה שהרי גיא הצבועים מתרגמינן מישר אפעיא (שמואל א יג) וכתיב אפעה ושרף מעופף (ישעיה ל) וכו'".
המדרש מזהה את האפעה עם העכס ("אין אפעה אלא עכס") שם המזכיר את השם הלטיני של האפעה Echis. זה הזיהוי המקובל כיום על חוקרים בני זמננו, למשל י. אהרוני, מ. דור וי. פליקס. החוקרים מזהים את האפעה המקראי עם המין אפעה מגוון הנפוץ באזורים מדבריים. תפוצתו בעולם ממצרים עד סעודיה ובארץ בנגב, מדבר יהודה, סביבות ים המלח, בקעת הירדן עד לגלבוע. האפעה שוכן קרקע ומעדיף מקומות סלעיים. בימים חמים הוא מסתתר בנקיקי סלע ובאביב הוא נמצא על פני השטח חבוי מתחת לאבנים ולעיתים בשיחים ועצים. האפעה ניזון חרקים, לטאות, מכרסמים ועופות. המפגש האחרון שלי עם אפעה היה במלחה ליד מושב נאות הכיכר. הנחתי את תיק הצילום שלי על הקרקע וכשחזרתי לקחתו מצאתי מתחתיו אפעה. הנחש נראה רדום וקהה חושים. במרכז גופו נראתה התעבות חשודה (תמונה 1). בדיעבד הסתבר שהוא נלכד מייד לאחר שבלע ציפור (כנראה שחרור) והתפנה לעכל אותה.
מקורות כתובים מהתקופה הביזנטית מעידים על שימוש בנחש האפעה לייצור חומר מרפא בשם תריאק אשר מרכז הייצור שלו היה בירושלים ובאזור ים המלח, שם הוא נקרא בשם טיר, וכנראה, מכאן שם התרופה. ייתכן שכוונת התוספתא (תרומות, פ"ז הל' י"ד) היא לתרופה זאת: "שלשה דברים אמרו לפני רבי ישמעאל ולא אמר בהם לא איסור והיתר ופירשן רבי יהושע בן מתיא: המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנו לחה פטור ועל הצד נחש בשבת אם מתעסק שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב וכו'".
תמונה 1. אפעה מגוון - צולם במלחת סדום
מקורות עיקריים:
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 161.
א. דיין, 'החי במקרא – מסורות הזיהוי של בעלי החיים במקרא, ירושלים תשפ"ב. עמ', 127-128
(1) ד"ר מ. קטן מתרגם ב"אוצר לעזי רש"י" covier = דוגר.
(2) ייתכן ומקור השם אפעה הוא במילה הערבית أفعى (afeaa) שמשמעותה נחש או צפע.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
