סקר
האם אתה לומד דף יומי עם תוספות?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

הורד והכופר והלטום והקטף – כופר לבן

 

"וכן אמר רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר בארבעה. ותו ליכא? והתנן רבי אליעזר אומר: מלמדין את הקטנה שתמאן בו, ואמר רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר? וכי תימא: כי אמר ר אלעזר הלכה כרבי אליעזר בארבעה - בסדר טהרות, אבל בשאר סדרי – איכא. ומי איכא? והתנן: הורד והכופר והלטום והקטף יש להן שביעית, ולדמיהן שביעית, יש להן ביעור ולדמיהן ביעור" (נדה, ח ע"א).

פירוש: בדומה לשמואל כֵּן אָמַר האמורא ר' אֶלְעָזָר בן פדת: הֲלָכָה כר' אֱלִיעֶזֶר במחלוקותיו עם חכמים בְּאַרְבָּעָה דברים. ושואלים: וְתוּ לֵיכָּא [ויותר מארבעה דינים אין] הלכה כר' אליעזר? וְהָתְנַן [והרי שנינו במשנה במסכת יבמות] שר' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שמְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ לצורך קיום מצות עשה של ייבום שמן התורה. ואף בזו אָמַר ר' אֶלְעָזָר בן פדת שהֲלָכָה כר' אֱלִיעֶזֶר, הרי שיש עוד דברים שבהם הלכה כר' אליעזר, לשיטת ר' אלעזר בן פדת! וְכִי תֵּימָא [ואם תאמר]: כִּי[כאשר] אָמַר ר' אֶלְעָזָר בן פדת שהֲלָכָה כר' אֱלִיעֶזֶר בְּאַרְבָּעָה, כוונתו היתה רק לדינים שבְּסֵדֶר טָהֳרוֹת, אֲבָל בִּשְׁאָר סִדְרֵי המשנה אִיכָּא [יש] עוד מחלוקות של ר' אליעזר וחכמים שבהן הלכה כמותו. ואולם יש לדחות, שכן מִי אִיכָּא [האם אכן יש] עוד מחלוקות שבהן הלכה כמותו? וְהָתְנַן [והרי שנינו במשנה במסכת שביעית] בדין קדושת שביעית בצמחים של בושם: הַוֶּרֶד, וְהַכּוֹפֶר, וְהַלָּטוֹם, וְהַקְּטָף — אף שאינם מיועדים לאכילה וכל שימושם הוא הפרחים או השרף היוצא מהם, ולצורך הריח שבהם, יֵשׁ לָהֶן (נוהגים בהם) דיני שְׁבִיעִית, שנחשבים כפירות, וכן גם לִדְמֵיהֶן, שאף למה שקנו בהם יש דין שְׁבִיעִית. ומוסיפים שלפיכך יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר, כלומר, חלה עליהם חובת ביעור שיש בפירות שביעית, וגם ְלִדְמֵיהֶן שגם מה שקנו בהם גם כן חייב בִּיעוּר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: כופר לבן    שם באנגלית:  Henna Tree   שם מדעי:  (Lawsonia inermis (alba

שם נרדף במקורות: כופר, כופרא     שמות בשפות אחרות: ערבית - חנה


נושא מרכזי: לזיהוי הכופר


המשנה (שביעית, פ"ז מ"ו) מונה צמחי בושם שיש בהם קדושת שביעית: "הוורד והכפר והקטף והלוטם יש להם שביעית ולדמיהן שביעית. רבי שמעון אומר: אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי" (1). העיר בפני ר' יוסי אביב"י שייתכן ושמו של התנא רבי אליעזר הקפר נגזר מהכופר שאותו גידל או מכר. קפר במשקל גַּנָּב, בַּשָּׂם, משקל של בעלי מקצוע. אמנם ברוב המקורות נכתב "קפר" באות "ק" ולכן מקובל לחשוב שהוא עסק בגידול הצלף (Capparis) אך בכתב יד קאופמן של המשנה נכתב רבי אליעזר הכפר.

על פי המפרשים הכופר הנמנה במשנה זהה לכופר המופיע בשיר השירים בפסוקים: "אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי" (א י"ד) ובפסוק: "שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים" (ד י"ג). מפרש רש"י (א י"ד): "אשכול הכופר - יש בושם ששמו כופר כמו כפרים עם נרדים ועשוי כעין אשכלית (אשכולות)". רש"י לא מגדיר באיזה בושם מדובר אך באבן עזרא (שם) אנו מוצאים שני זיהויים אפשריים ואת מקום גידולו: "אשכל הכפר - יש אומרים שהוא הכותבת, והקרוב שהוא כמו בלשון ישמעאל, כן בלשון לע"ז כי הוא כמו אשכולות. עין גדי - מקום בארץ ישראל שימצא שם אשכול הכופר". מתוך הפסוקים בשיר השירים ניתן ללמוד על שלושה מאפיינים של הכופר. א. הכופר הוא צמח בושם. ב. הוא גדל בצורת אשכול. ג. הוא גדל בעין גדי כלומר הוא זקוק למים וחום. יש להעיר שהרד"ק (ספר השורשים ערך "כפר") מציין שיש הסוברים שאשכול הכופר הוא בושם שונה מאשר נרדים.

בספר השורשים של אבן ג'נאח (ערך "כפר") אנו מוצאים: "וראיתי בפירוש "משחא דכופר (2)" לרב שרירא ז"ל שהוא דהן אלחנא בערבי (שמן של חנא) והפירוש הזה הוא הנכון כי אלחנא מן הבשמים ויש לו אשכל". היעדר אשכול היווה עבורו טיעון מספיק על מנת לדחות את זיהוי הכופר עם "אלכאפור" (נחזור לזיהוי זה בהמשך) שכנראה אף הוא היה ידוע בתקופתו. אגב, במהדורה הערבית יש גם גירסה "ענף של חנא" לצד הגירסה "שמן של חנא".

האבן עזרא רומז על זהות הכופר שהיה, כנראה, מוכר היטב לכל ומסתפק בהפנייה לערבית וללשון "לע"ז". לצורך ההגדרה הוא נעזר בעובדה שצמח זה בעל אשכולות. ייתכן וכוונתו לזיהוי של הרמב"ם בפיהמ"ש: "הכופר, "אלחנא" וכך אומרים בפירוש אשכול הכופר שהוא אשכול "אלחנא" לפי שהוא עושה אשכולות נאים בתכלית, ויש אומרים שכופר "אלקרנפל". בעקבותיו מפרש כך גם רע"ב: "והכופר - הוא שקורים לו בערבי אלחנ"א. ויש אומרים שהוא בושם שקורין גרופול"י". המפרשים האחרים מסתפקים בקביעה שמדובר בצמח בושם. 

לדעת החוקרים "אלחנא" הוא הצמח כופר לבן, ממשפחת הכופריים, ממנו מפיקים את החינה המפורסמת. הצמח נקרא בשם זה בשפות שמיות נוספות. בסורית הוא נקרא כופרא וכך תרגמה הפשיטתא ובאכדית kupura. מהשפות השמיות עבר השם ליוונית שבה הוא נקרא kypros וכך תרגמו השבעים. בלטינית נקרא הכופר Cyprus (בשם זה נקרא המבצר שבנה הורדוס ליד יריחו על שם אמו). מקור השם "אשכול הכופר" הוא בפרחיו ופירותיו של שיח הכופר הלבן היוצרים אשכולות. בניגוד לאשכולות הגפן הפירות אינם ענבות אלא הלקטים המתייבשים לקראת ההבשלה לכן עלינו להניח שהמונח "אשכול" מתייחס רק לתפרחת.

סממן הכופר היה בשימוש נרחב כבר בעת העתיקה. פרחיו שימשו כבושם ואבקה שהופקה משורשיו ועליו להכנת משחה בצבע אדום-כתום. בעזרת משחה זו צבעו וצובעים עד ימינו חלקי גוף ושיער למטרות שונות. עדות קדומה לשימוש בחינה ניתן למצוא בחנוטים המצריים שציפורניהם וחלקים מגופם צבועים בה. בספרות יוון ורומא יוחסו לכופר גם תכונות רפואיות רבות. בגמרא מוזכר שמן הכופר כתרופה ל"צמירתא" (3). במקורות היהודים הכופר הוזכר רק כבושם ותרופה ולא כחומר צבע אם כי קשה להניח שלא היה גם שימוש מסוג זה משום שהוא היה מקובל מאד. בימי הביניים גידלו כופר בא"י וגם ייבאו אותו (4) אך במאה שלנו הצטמצם גידול הכופר והוא מוגבל לגינות בכפרי הערבים. בימינו מקובל מאד השימוש בחינה בהקשרים טקסיים בקרב התימנים ועדות מזרח נוספות. לצבע זה מייחסים תכונות רפואיות, היגייניות וקוסמטיות ויש הרואים בו סגולה למזל טוב. 
 

    
תמונה 1. כופר לבן - שיח         צילם:  J.M.Garg   תמונה 2. כופר לבן - עלים ופירות         צילם:  Tu7uh


זיהויים נוספים

המונח "כופרא" בארמית שימש בהוראות שונות ולא רק כשם צמח בושם ואולי מכאן נובעות ההחלפות שאנו מוצאים בפירושיו השונים של צמח הבושם "כופר". כפי שנראה להלן "כופרא" הוא שמם של מכבדות התמרים אך גם זפת. וכך מצאנו בבא מציעא (כג ע"ב): "ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא וכו'". מפרש רש"י: "כופרא - זפת, דבר שאין בו סימן הוה". על פי רש"י (גיטין, שם) גם התרופה "משחא דכופרא" היא עיטרן ולא הכופר הלבן: "משחא דכופרא - פסולת של זפת והוא עיטרן". מקור אפשרי לזיהוי ה"כופרא" עם הזפת הוא הפסוק המתאר את בניית התיבה על ידי נח: "עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התיבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר": (בראשית, ו י"ד). 
 

מכבדות תמרים

אבן עזרא (לעיל) מביא את דעתם של ה"יש אומרים" (5) המזהים את הכופר עם התמרים ("כותבת") אולי משום שגם בהם מוצאים את השם "כופרא". כך בפסחים (נו ע"א): "מרכיבין דקלים כל היום וכו'. היכי עבדי? ... רב אחא בריה דרבא אמר: מנחי כופרא דיכרא לנוקבתא" (פסחים, נו ע"א) ובכתובות (ס ע"ב): "לא תאכל עמו דברים הרעים. מאי נינהו? א"ר כהנא: כגון כשות וחזיז ... רב פפא אמר: אפילו קרא וכופרא". אם נצרף את פירושי רש"י בשתי הסוגיות הרי שהכוונה לתפרחות של הדקל או תמרים בתחילת התפתחותם ולא לפירות בשלב הסופי. בפסחים רש"י מתאר את תהליך האבקת פרחי הנקבה בעזרת מכבד של עץ זכרי (6) ואילו בכתובות הוא כותב במפורש: "כופרא - תמרים בקטנותן". אמנם אבן עזרא כתב "כותבת" אך כוונתו לשלב במחזור החיים בו התמרים נקראים בשם "כופרא". כותב הרד"ק (שם): "... והחכם רבי אברהם אבן עזרא כתב כי אשכול הכפר הוא אשכול הדקל כי יש לדקל שמות משתנים כפי שינוי זמנו ויש לו זמן הנקרא בלשון ערבי כפ"ר ולו ריח טוב". 

זיהוי הכופר עם תפרחות תמרים אמנם עונה על שנים מהתנאים שנוסחו לעיל (התמרים גדלים בעין גדי וכן יוצרים מכבדים גדולים) אך ספק אם הוא עונה לתנאי הנובע מההקשר במשנה בשביעית שבה מדובר על צמחי בושם. המשנה מחדשת שגם לצמחי בושם, בדומה למינים צובעים, יש קדושת שביעית אך אם הכוונה לתפרחות עצי התמר הרי גם אם ריחם ערב הם אינם ידועים כצמח בושם. יש לשים לב לכך שמזיהוי זה משתמע ש"כופרא" הוא דווקא מכבדות עצי הזכר שהרי אם מדובר בעצי הנקבה מהם מתפתח הפרי אין חידוש בכך שיש בהם קדושת שביעית.
 

ציפורן העץ

"אלקרנפל" אותו מזכיר הרמב"ם הוא "ציפורן העץ") שניצני פרחיו היבשים דמויי המסמר משמשים כבושם וכתבלין Syzygium aromaticum. כך זיהה הערוך (ערך "כפר"): "פ' גרופל"י לשון ישמעאל קרנפל". בתפארת ישראל (שביעית, שם) מופיע זיהוי זה (געווירץ נעלקען) בשם "יש אומרים". י. פליקס דוחה את זיהוי זה משום שעל פי משנתנו הכופר גדל בארץ ואילו עץ הציפורן גדל ביערות העד של דרום-מזרח אסיה ומעולם לא גדל בארץ.
 

    
תמונה 3.  צפורן העץ - ניצני פרחים          צילם:  Tinofrey   תמונה 4. צפורן העץ - ניצני פרחים בתהליך הייבוש     צילם:  Tinofrey

 
קמפור

זיהוי אחר מובא על ידי אבן ג'נאח ומתבסס על דמיון בשמו לכופר. הכוונה לצמח רפואי הנקרא "כאפור" שהוא קינמון הקמפור (Cinnamommum camphora). קינמון הקאמפור הוא עץ ירוק עד בגובה 20-30 מ' הגדל בר בטייואן, דרום יפן, דרום מזרח סין ואינדונזיה. מעץ זה מפיקים שמן אתרי בעל חשיבות רפואית וריח אופייני חזק. הוא דוחה את הזיהוי משום שלצמח אין אשכול ולכן איננו יכול להוות "אשכול הכופר". ניתן להוסיף קושי נוסף לזיהוי זה והוא העובדה שאת שמן הקמפור מפיקים על ידי אידוי שבבי עץ ואם כן בוודאי שאין בו קדושת שביעית.
 

    
תמונה 5.  קינמון הקמפור        
צילם:  Peripitus

 
  תמונה 6. קינמון הקמפור - פירות        צילם: Peter Woodard


ברוש

תפארת ישראל (שביעית, שם) מביא שני פירושים לכופר. בפירוש הראשון הוא מזהה את הכופר עם העץ קופרסוס (ציפרעססען). עץ זה נקרא בימינו בשם "ברוש" (אין הסכמה בין החוקרים האם הוא הברוש המוזכר במקורות) ושמו המדעי Cupressus sempervirens. מקור השם המדעי הוא ביוונית kypárissos וממנו נגזר גם השם העממי Cypress ובגרמנית Zypressen שהפך בסופו של דבר לציפרעססען באידיש (האות c ו – k מתחלפות זו בזו). הדמיון בין השם של הכופר הלבן כלומר Cyprus ל – Cypress הביא לשתי הפרשנויות השונות לזהות הכופר. מעניין לציין שגם המחקר האטימולוגי לגבי מקור שמו של האי קפריסין (Cyprus) מעלה את שתי אפשרויות אלו (כופר לבן וברוש). זיהוי הכופר עם הברוש נתמך בעובדה שהברוש מפריש עיטרן כלומר זפת הנקראת בארמית כופרא. ניתוח מקור הזיהוי של ה"תפארת ישראל" נעשה על ידי ר' יוסף אביב"י.

הערכת הזיהויים על פי מדרש שיה"ש זוטא

מאפיין נוסף של הכופר משתמע, לכאורה, ממדרש זוטא (שיר השירים (בובר), פרשה א סימן יד) על הפסוק "אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי": "... בכרמי עין גדי, מה כרמי עין גדי עושים ארבע וחמש פעמים בשנה, כך הצדיקים עומדים להיות מולידים ארבע וחמש פעמים בשנה וכו'". רש"י מפרש שם באופן שונה: "בכרמי עין גדי - שם מקום ושם הוא מצוי. וראיתי באגדה שאותן כרמים עושין פירות ארבעה או חמשה פעמים בשנה, ודוגמא היא לכמה כפרות ומחילות שמחל להן הקב"ה על כמה נסיונות שנסוהו במדבר". מעיון ראשוני במדרש עולה שהכופר מניב 4-5 יבולי פירות בשנה ולכן כאשר אנו מנסים לזהות את הכופר עלינו לבדוק לגבי כל הצעה אם גם תנאי זה מתקיים. למעשה גלומים במדרש שני קשיים העומדים לפני הזיהויים שסקרנו: א. בכל הזיהויים אין לפירות, על פי הגדרה הבוטנית, תפקיד משמעותי בהפקת הבושם (ההפקה היא מעלים, ניצני פרחים, שבבי עץ או משרף) ואם כן לא ברורה ההשוואה בין הצדיקים ליבולי הפירות. ב. האם, אכן, קיימים כמה יבולים בשנה בצמחים המוצעים?

את הקושי הראשון ניתן ליישב בכך שנרחיב את משמעות המונח "פירות" ונכלול בו לא רק פירות, בהגדרה הבוטנית, אלא את כל תוצרתו של הצמח. בספרות חז"ל אנו מוצאים פעמים רבות ש"פירות" הם ה"שבח" או הריבית של שדה או ממון. אכן במדרש (בניגוד לפירוש רש"י) לא נכתב "פירות" אלא "עושים". על פי גישה זו הפקת הבושם מחלקי הצמח, שאינם פירות, בעונות שונות, עשויה להתפרש כ"עושים ארבע וחמש פעמים בשנה". אם נתייחס למשל לכופר הלבן הרי שאיסוף הפרחים והעלים בכמה שלבים לאורך השנה מהווה יבולים שונים.

לחילופין ניתן להציע שהמדרש איננו מתייחס לכופר אלא לגפנים הגדלים ב"כרמי עין גדי" ורק עליהם נאמר שהם נותנים כמה יבולים בשנה. מלבד הזית לא מצאנו שימוש במונח "כרם" לצמחים אחרים וייתכן שהפסוק מציין את המקום הגיאוגרפי שם גדל הכופר כלומר "כרמי עין גדי" (רש"י: "שם מקום ושם הוא מצוי") ואין כוונתו לומר שקיימים "כרמי כופר" בעין גדי. על פי הצעה זו אין צורך להחיל את המונח "פירות" על יבול הכופר והוא עשוי להיות מורכב מכל חלק מחלקי הצמח.

את הקושי השני ניתן ליישב על ידי שניתן את דעתנו לבית הגידול שבו גדל הכופר. בתנאים הטרופיים (חום ומים ללא הגבלה) הקיימים בעין גדי ניתן לגדל גידולים שונים במהלך כל השנה. בחלקי הארץ האחרים עונת הגידול מוגבלת מחד גיסא על ידי חורף קר ומאידך גיסא על ידי יובש הקיץ. לעומת זאת צמחים טרופיים מתאפיינים בפריחה ממושכת ובעקבותיה עונה ארוכה של הבשלת פירות. כך הדבר לגבי הגפנים ב"כרמי עין גדי" וכך למשל לגבי "צפורן העץ" (לעיל) בדרום מזרח אסיה שבו נמשכת עונת הפריחה מתחילת הקיץ עד החורף. באופן דומה ניתן לשער שגם הכופר הלבן פרח בכמה גלי פריחה או שהיו כמה יבולי עלים. גם במכבדות הדקלים ניתן להבחין במשרעת רחבה למדי של עונת הפריחה והבשלת הפירות באופן המחייב לקיים כמה גדידים. תופעה זו מזכירה לנו את המצב הקיים בתאנה המבשילה פגותיה בכמה עונות. יש להעיר שאמנם אין היא גדלה דווקא במקומות חמים אך מוצאה הוא טרופי והיא, כנראה, שימרה את התנהגותה כפי שהיתה בבית גידולה המקורי.




תודה לד"ר חנוך גמליאל על התרגום מערבית ולרב עדיאל יזדי על ההפניה למדרש שיה"ש זוטא.
 


(1) ניתן להסיק מתוך כך שרבי שמעון איננו חולק אלא על הקטף שהשימוש בכופר היה גם בפרחיו או פירותיו ולא רק בשורשיו ועליו. לדעת י. פליקס רבי שמעון חולק גם לגבי שאר הסממנים במשנה ונקט רק ב"קטף" משום שהוא שם כללי לשרפים ריחניים (שם, עמ' 85). לפי גישה זו אין צורך להניח שהשתמשו דווקא בפירות ופרחי הכופר. לדעתי קשה לקבל את הצעתו משום שהקטף נמנה ברשימה בין שאר הצמחים ולא בראשה (כפותח) או בסופה (כמסכם).
(2) "לצמירתא - ניתי תלת ניטופייתא מישחא דכופרא" (גיטין, סט ע"ב). 
(3) קיימת מחלוקת לגבי זיהוי מחלה זו אך קיימת תמימות דעים לגבי כך שמדובר בפגיעה בדרכי השתן.
(4) ז. עמר, גידולי א"י בימי הביניים, עמ' 354.
(5) כך פירש גם הרד"ק (שם).
(6) רש"י (שם): "רב אחא בריה דרבא אמר - לאו היינו מרכיבין דמתניתין, אלא מנחי כופרא דוכרא לנוקבתא, מניחין ותוחבין גמזיות רכה בת שנתה שניתוספה באילן בשנה שעברה, וקרי ליה כופרא דיכרא - על שם שמכניסין אותו בענף האילן, שקוצץ ענף גדול וסודקו ומשים את זה בתוכו, לשון אחר: כופרא דיכרא - ענף רך של דקל זכר, ומרכיבו בסדק של דקל נקיבה, מפני שדקל נקיבה אינה עושה פירות, והזכרים עושין פירות". 

 

רשימת מקורות:

יהודה פליקס, עצי בשמים יער ונוי: צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 76-79).
חנוך יהודה קאהוט, הערוך השלם (ערך "כפר").


לעיון נוסף:  

"ברוש מצוי" באתר "צמח השדה"
 




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר