|
מילון מונחים - אות מ'
א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ
מיוזה
מיוזה
תאי המין נוצרים על ידי תהליך חלוקה המיוחד להם בבלוטות המין. תהליך זה נקרא חלוקת ההפחתה או מיוזה. בניגוד לחלוקות תא המתבצעות בכל רקמות הגוף (מיטוזה) שבהן מספר הכרומוזומים של תאי הבת זהה למספר הכרומוזומים בתאי האם הרי שבמיוזה התאים המתקבלים מכילים מחצית ממספר הכרומוזומים של תאי האם. הפחתה זו נחוצה על מנת למנוע את הכפלת מספר הכרומוזומים בעת ההפרייה כאשר תא הזרע מתלכד עם תא הביצית. אם בשני תאים אלו (תא הזרע והביצית) מספר הכרומוזומים היה כמו בתאי האם מהם הם נוצרו הרי שבביצית המופרית היה מספר כפול של כרומוזומים. ההפחתה מתבצעת כאשר במהלך חלוקת התא הכרומוזומים ההומולוגים (לכל כרומוזום יש כרומוזום מקביל. כלומר - כרומוזום אחד הגיע מההורה הזכרי והמקביל שלו הגיע מההורה הנקבי) מסתדרים בזוגות בקו המשווה של התא. בהמשך אחד מבני כל זוג ההומולוגים נע לאחד מבין שני קטבי התא שלאחר מכן מתפצל לשנים. העובדה שמספר הכרומוזומים איננו זוגי גורמת להפרעה בסידור הכרומוזומים ההומולוגים לפני ההפרדה לשני הקטבים ובכך משתבש כל תהליך המיוזה.
מכבדתפרחת שצירה הראשי מסתעף לענפים נושאי פרחים. ראה שרטוט.
מכוסי זרע
מערכת הובלה (צמחים)
בצמח קיימת מערכת של צינורות המורכבת מתאים מסוגים שונים. תאים אלו ממוקמים ברצף זה לאחר זה מלמטה למעלה וצירופם ליחידה אחת מביא ליצירת צינורות רציפים. מבחינים בשני סוגי צינורות הנבדלים בתפקידם ובמיקומם. הסוג הראשון הוא תאי העצה הבונים את מערכת הצינורות המובילה מים ומינרלים משורשי הצמח לעבר העלים. הסוג השני הוא תאי שיפה שתפקידם להוביל את תוצרי ההטמעה (פוטוסינתיזה) מהעלים לשאר חלקי הצמח. בחתך בגזע עץ ניתן לראות את העצה התופסת את רוב השטח בחלק הפנימי והשיפה שעוביה קטן יחסית ופונה כלפי חוץ (ראה שרטוט ופרטים נוספים בערך קמביום).
מצליבים (Brassicaceae)
משפחת המצליבים היא משפחה של צמחים שכיחה ביותר בעיקר באזורים הממוזגים בחצי הכדור הצפוני הן באירופה ואסיה והן באמריקה הצפונית. המשפחה כוללת כ – 3,000 מינים שרובם עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים. אחד הגורמים החשובים לתפוצתה הרבה של המשפחה הוא התפתחות של חומרים כימיים אלקלואידיים המשמשים כאמצעי הגנה מפני אכילה על ידי בעלי חיים. החומרים הם גליקוזינוליטים (שמני חרדל) בצורות שונות. תאים מיוחדים בשם תאי מירוזין מכילים תרכובות מוצא ההופכים לשמני החרדל בעקבות מגע עם האוויר. נגיסה של בעל חיים גורמת להיווצרות שמני החרדל המרתיעים אותו מהמשך האכילה. למרות שחרקים מסוימים הותאמו להתמודד עם השפעת שמני החרדל רוב החרקים נמנעים מלאכול את עלי המצליבים ואולי זו הסיבה לתפוצתם הרבה במשטחים רצופים וגדולים מאד. בדרך כלל הפצה קצרת טווח ויצירת רצף צמחים צפוף מהווה חסרון בצמחים משום שהיא "מזמינה" טורפים אך במצליבים המוגנים אין זו בעיה קשה ובהם מועדפת ההפצה קצרת הטווח. מגמה זו של יצירת אוכלוסיות צפופות מחוזקת במינים רבים על ידי כושר רבייה גבוה המתבטא ביצירת כמות עצומה של זרעים הנותרים בקרבת צמח האם. יכולת ההתרבות הטובה גורמת לכך שכמה מינים הפכו להיות עשבים שוטים בצידי דרכים ובשטחים חקלאיים לדוגמה: צנון מצוי, טוריים ועוד. ביניהם בולטים מספר מינים בעלי פריחה צהובה כמו חרדל, לפתית, בקבוקון, איסטיס ומצילתיים הפורחים יחד באביב ויוצרים משטחי פריחה צהובים.
|
