מילון מונחים - אות ג'

א   ב   ג   ד   ה   ו    ז   ח   ט   י    כ   
ל   מ   נ   ס   ע   פ   צ   ק   ר   ש   ת

גזע העץ
גלגול חסר
גלגול מלא

גזע העץ - המבנה הרקמתי
גזע העץ הוא החלק של העץ הנושא את ענפיו, עליו, פרחיו ופירותיו של העץ. הגזע משמש להעברת מים ומינרלים מהקרקע עד לצמרת העץ ותוצרי פוטוסינתיזה (הטמעה) מהעלים עד לשורש. הגזע מקנה לעץ את האפשרות לעמוד זקוף כנגד כוח המשיכה של כדור הארץ. הגזע מקביל בתפקידיו ובמבנהו לגבעול אלא שרקמותיו עבות וקשות יותר באופן ניכר. הגזע הוא מבנה הקיים רק במחלקת הדו פסיגיים ואילו לצמחים במחלקת החד פסיגיים (הכוללת את הדקלים) אין, בדרך כלל, גזע אלא רק גבעול (מקור ההבדל יתואר להלן).

על מנת שנוכל להבין היטב את מבנה הגזע עלינו לפתוח בתיאור צרורות הצינורות הבונים את מערכת ההובלה הראשונית של הצמח. כל צרור צינורות מורכב משלושה סוגי תאים: א. תאי עצה ראשונית – מערכת "צינורות" הבנויה מתאים חלולים המסודרים זה על גבי זה באופן היוצר "צינור חוליות". תאים אלו מרוכזים בחלק הצרור הפונה למרכז הגבעול. תאי העצה מעבירים מים ומינרלים מהשורש אל שאר חלקי הצמח. ב. תאי שיפה – מערכת "צינורות" הבנויה מתאים אופייניים המעבירה תרכובות אורגניות שסונתזו על ידי העלים, בתהליך הפוטוסינתזה, אל שאר חלקי הצמח. תאי השיפה מרוכזים בחלק הצרור הפונה להיקף הגבעול. שתי רקמות אלו נקראות רקמות הובלה והן נוצרות על ידי חלוקה והתמיינות תאים עובריים ברקמה הנקראת קמביום (ג) הממוקמת בין העצה לשיפה (ראה תמונה 2). סידור הצרורות בגבעול שונה בין הדו-פסיגיים והחד-פסיגיים. בצמחים הדו-פסיגיים, הצרורות יוצרים טבעת לא רציפה של צרורות צינורות בהיקף הגבעול ואילו בחד-פסיגיים הם מפוזרים בכל שטח חתך הגבעול (ראה בתרשים חתך הרוחב בגבעולים - שרטוט 1 ובחתכים המיקרוסקופיים תמונה 1 ו -2).

שרטוט 1
 

תמונה 1.  חתך רוחב מיקרוסקופי בגבעול צמח חד-פסיגי תמונות החתכים המיקרוסקופיים צולמו על ידי חגי רענן		תמונה 1.  חתך רוחב מיקרוסקופי בגבעול צמח דו-פסיגי

תוך כדי גידול הצמח, בצמחים הדו-פסיגיים בלבד, צרורות הצינורות יחד עם הקמביום מתרחבים ומתקרבים זה לזה עד ליצירת טבעת רציפה של תאים מתחלקים שממנה מתפתחות טבעות הגידול של הצמח (ראה בחתך מיקרוסקופי בגזע צעיר – תמונה 3).

תמונה 3. חתך רוחב מיקרוסקופי בצמח דו-פסיגי צעיר - בליבה בולטות טבעות הגידול הראשונות


תאי הקמביום המתחלקים, מתמיינים ומייצרים כלפי פנים הגזע תאי עצה המהווים את העצה השניונית. רובו של הגזע עשוי עצה שניונית ועצה זו הנקראת ליבת הגזע (ראה בשרטוט 2) היא למעשה העץ המשמש את האדם בחיי היום יום. תאי הקמביום הפונים כלפי חוץ מתמיינים לתאי שיפה שניונית. תאי העצה בפנים הגזע דוחפים במשך הזמן את הקמביום ואת השיפה כלפי חוץ ומגדילים את קוטרם ועקב כך גזע העץ הדו פסיגי מתרחב במהלך כל חייו. באזורים בהם מתקיים חילוף עונות בין עונה נוחה לחלוקת הקמביום לעונה קשה ניתן להבחין בטבעות גידול בחתך רוחב של הגזע. תכונה זו מאפשרת לנו לקבוע באופן מדויק את גילו של העץ על יד ספירת הטבעות בחתך הגזע. מבנה זה גם מאפשר לצמח לתקן פגיעות בגזע בצורה יעילה.

השכבה החיצונית ביותר של הגזע היא האפידרמיס. בדרך כלל האפידרמיס נסדק עקב התרחבות הגזע ומתקלף מעצמו. בין האפידרמיס והשיפה מצויה רקמה נוספת, הפרידרם, אשר מתפתחת בדרך כלל במשך השנה הראשונה לחיי העץ. קליפת הגזע מוגדרת ככלל הרקמות המצויות בצד החיצוני של הקמביום (ראה שרטוט 2).




שרטוט 2.

בחד פסיגיים הצרורות מפוזרים בכל שטח החתך ולכן לא נוצרת טבעת קמביום (ראה בתמונה 1). מסיבה זו כמעט אין בחד פסיגיים עצים אלא רק צמחים עשבוניים (דגניים, שושניים, אירוסיים וכו'). הדקל הוא אחת מהדוגמאות הבודדות לעץ חד-פסיגי אך גם הוא כמעט שאיננו מתפתח לרוחב ונשאר כל חייו בעל גזע דק יחסית. העדרות הקמביום בהיקף הגזע אחראית גם לכך שאין לדקל ענפים צדדיים והתפתחותו היחידה היא כלפי מעלה בעזרת הניצן הקודקודי. החלק החי בעל התאים העובריים, המתמיינים לעלים ופרחים, נמצא בצמרת העץ ונקרא בלשון חז"ל "קור". חלק זה ראוי לאכילה אך אכילתו גורמת, כמובן, למות הדקל משום שחלוקת התאים נעצרת. המבנה האופייני של הדקלים שעליהם מרוכזים אך ורק בצמרת נובע מכך שכמעט אין תאים עובריים מתחלקים לאורך הגזע. תופעה בוטנית זו עשויה להסביר מדוע לא ניתן לבצע הרכבות בעצי דקל.



[חזור למעלה]

 

גלגול חסר

מחלקת החרקים מתחלקת לסדרות שניתן לקבצן בכמה על סדרות. החלוקה היא על פי נוכחות כנפיים וסוג הכנפיים (כנפיים עתיקות או חדשות). את החרקים בעלי הכנפיים החדשות מחלקים על פי צורת הגלגול (מעבר משלב לשלב בעת ההתפתחות) לשתי קבוצות: בעלי גלגול חסר ובעלי גלגול מלא. בבעלי גלגול חסר הפרט המתפתח דומה מאד להוריו ועובר כמה שלבים שבהם מתפתחים כנפיו עד לשלב הבוגר. לעומת זאת בבעלי גלגול מלא הצעיר שונה מאד מהוריו והתפתחותו לאחר הבקיעה מהביצה כוללת שלב זחל, גולם ובוגר. בניגוד לחרקים בעלי גלגול מלא שבהם שלבי הזחל והבוגר שונים מאד במבנם, תפקידם וסוג המזון, הרי שבגלגול חסר ההבדלים בין שלבי ההתפתחות קטנים יחסית והם בעיקר בגודל הפרט ונוכחות הכנפיים. לקבוצת בעלי הגלגול החסר שייכים למשל החגבאים, התיקאים, הפשפשאים ועוד.

[חזור למעלה]

גלגול מלא

מחלקת החרקים מתחלקת לסדרות שניתן לקבצן בכמה על סדרות. החלוקה היא על פי נוכחות כנפיים וסוג הכנפיים (כנפיים עתיקות או חדשות). את החרקים בעלי הכנפיים החדשות מחלקים על פי צורת הגלגול (מעבר משלב לשלב בעת ההתפתחות) לשתי קבוצות: בעלי גלגול חסר ובעלי גלגול מלא. בבעלי גלגול חסר הפרט המתפתח דומה מאד להוריו ועובר כמה שלבים שבהם מתפתחים כנפיו עד לשלב הבוגר. לעומת זאת בבעלי גלגול מלא הצעיר שונה מאד מהוריו והתפתחותו לאחר הבקיעה מהביצה כוללת שלב זחל, גולם ובוגר. שלבי הזחל והבוגר שונים לא רק במבנה אלא בהתאמה לכך גם בתפקידם. שלב הזחל משמש לאגירת אנרגיה לכן הוא בעל לסתות מפותחות ולעומתו תפקיד הבוגר הוא לרבייה ולכן הוא בעל איברי רבייה וכנפיים המסייעות בהפצה וחיפוש בן הזוג. בשלב הגולם מתפרקים כל איברי הזחל ומהם מתהווים איברי החרק הבוגר. גלמים של מינים רבים עוטפים את עצמם במעטפת המגנה עליהם בעת ה"תרדמה". קיימות מעטפות מסוגים שונים כדוגמת החביונה בזבובים והפקעת בפרפרים. לקבוצת בעלי הגלגול המלא שייכים הפרפראים, הזבובאים, החיפושיות, הדבוראים ועוד.

[חזור למעלה]