סקר
האם אתה לומד דף יומי עם תוספות?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

האדום והשחור, וכקרן כרכום – כרכום

 

"משנה: חמשה דמים טמאים באשה, האדום והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכמזוג. בית שמאי אומרים: אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי ובית הלל מטהרים... וכקרן כרכום כברור שבו" (נדה, יט ע"א – כ ע"א).


שם עברי: כרכום הגינה    שם באנגלית: Saffron    שם מדעי: Crocus sativus

שמות נרדפים במקורות: מוריקא


נושא מרכזי לעיון: מהי קרן הכרכום ובאיזה מחלקי הצמח השתמשו לבדיקה?


המשנה מונה חמשה צבעים שמראיתם מטמאת משום נדה ואחד מהם הוא קרן כרכום. מקובל לזהות את הכרכום כצמח הנקרא כך גם היום שממנו מפיקים את התבלין זעפרן (על זיהוי הכרכום ראו במאמר "כורכמא דרישקא זביני לך"). השאלה שבה נפתח היא מהו "קרן הכרכום"? רש"י מפרש: "כזוית גן שכרכום גדל בו". אם נשלב את דבריו עם פירושו לדברי הגמרא להלן (כ ע"א) שם הוא אומר "בגושייהו שנינו - לבדוק בהן ולא לאחר תלישתן" הרי שכוונתו לומר שבודקים בעזרת צמח כרכום בעודו נטוע בגינה אך רק בקרן זווית של גינה זו.

בהמשך דברי רש"י מובא הסבר אחר למונח "קרן" בשם "לשון אחרת": "כקרן כרכום כמו כי קרן עור פניו". כך כותב גם הרמב"ם בפיהמ"ש (נדה, פ"ב מ"ו): "פירוש קרן כרכום הברור שבכרכום, נגזר קרן מן קרן עור פניו. והכרכום הם שרשים צהובים מכירים אותו הרופאים ועושין ממנו תחבושות, ומשרתו כמראה הדם הדיהה. והלכה כתנא קמא לבדו בכל הדברים הללו". על פי הסבר זה המשך דברי המשנה האומרת "וכקרן כרכום כברור שבו" מהווים הסבר למונח "קרן". קרן הכרכום היא החלק הברור שבכרכום כאשר ברור הוא מבריק או זוהר. בלשון אחרת אומר המאירי (נדה, יט ע"א): "כרכום רצה לומר שאינו אדום לגמרי אלא נוטה לאדמימות. כקרן כרכום רצה לומר כמוצהב שבכרכום. ר"ל אותו שמופלג בצבעו. וקרן פירושו לשון זוהר וכו'". ייתכן שגם הוא סובר שהמונח "קרן" מבטא קרינה או זוהר ואמנם הצבע הצהוב מבהיק על רקע הגוון האדום.

 

 
תמונה 1. כרכום הגינה – החץ מצביע על הצלקות מהן מכינים את תבלין הכרכום   תמונה 2. כרכום חורפי – קרוב משפחה של כרכום הגינה הגדל באיזורים ים תיכוניים בישראל.


שיטת רש"י

אין ספק שאין באפשרותנו לקבוע בביטחון מהו גוון הכרכום שאליו מתייחסת המשנה, ולו רק מפני שאין בידינו כלים לקבוע בביטחון את זהות הכרכום (1), אך ננסה לפחות לברר איזה מחלקי הצמח שימש לבדיקה. לכאורה ניתן היה לקבוע זאת בעזרת דברי הגמרא אך גם הם נתונים לפרשנויות שונות מן הקצה אל הקצה. מצאנו בגמרא (נדה, כ ע"א): "וכקרן כרכום: תנא לח ולא יבש. תני חדא כתחתון ולא כעליון, ותניא אידך כעליון ולא כתחתון, ותניא אידך כעליון וכל שכן כתחתון, ותניא אידך כתחתון וכל שכן כעליון. אמר אביי: תלתא דרי ותלתא טרפן הויין, נקוט דרא מציעאה וטרפא מציעתא בידך. כי אתו לקמיה דרבי אבהו אמר להו בגושייהו שנינו" (2). מפרש רש"י: 

"כתחתון - עלה תחתון. תלתא דרי - דעלין הוו זו למעלה מזו. נקוט דרא מציעא - לבדוק בה את הדם. וטרפא מציעא - דההוא משובח לבדוק מכולן, ומיהו כוליה דרא כשרה לבדוק. והא דקתני כתחתון ולא כעליון הכי קאמר: כשורה אמצעית ולא כעליונה הימנה. והא דקתני כעליון ולא כתחתון, כשורה אמצעית ולא כתחתונה הימנה, דאין כשר לבדוק אלא בדרא אמצעית. והא דתניא כתחתון וכל שכן כעליון, דמשמע דתרוייהו כשרין לבדוק אלא שהעליון משובח, לאו אדרי קאי אלא אעלין דדרא מציעא, והכי קאמר: בעלה תחתון שהוא ברור וכל שכן בעליון הימנה, דהיינו אמצעי, שהוא ברור מאד. והא דתניא כעליון וכל שכן כתחתון הכי קאמר: כעליון, כעלה העליון וכל שכן כתחתון, כעלה האמצעי. 

נסכם את דברי אביי לפירוש רש"י בעזרת שרטוט שנערך על פי התרשים שצירף המאירי לפירושו. 


 

תמונה 3. מבנה עלי הכרכום על פי המאירי
 

ראשית יש להדגיש את העובדה שעל פי רש"י והמאירי המודל להשוואה הוא אחד מעלי הכרכום שדברי אביי מכוונים אליו. כותב רש"י (שם, יט ע"א): "כברור שבו - שיש עלין ברורין במראה אדמומית יותר מחבריהן ובגמרא מפרש להו". לדעת אביי ניתן ליישב את הסתירה בין כל הברייתות אם נניח שבכרכום יש שלוש שורות ("דרי") של עלים ובכל שורה שלושה עלים. שורות אלו נקראות בימינו דורים ("קומה" של עלים). דוגמה מפורסמת למבנה מעין זה הוא של ההדס המשולש שבו העלים מסודרים לאורך הגבעול בדורים משולשים.


 תמונה 4.  דורי עלים בהדס משולש
 

שתי הברייתות הראשונות מתייחסות לדורי העלים ("דרי") והמסקנה העולה על פי שתיהן שחובה לבצע את ההשוואה בעזרת הדור האמצעי (ב'). הברייתא הראשונה מתייחסת לשני הדורים העליונים (א' וב') ומבין שניהם יש להשתמש בתחתון (ב' – הדור האמצעי) ואילו הברייתא השניה מתייחסת לשני הדורים התחתונים (ג' וב') ויש לבחור את העליון מבין שניהם שגם הפעם הוא הדור האמצעי (ב'). שתי הברייתות האחרונות מתייחסות לעלים בדור האמצעי. על פי שתיהן עדיף להשוות את הדם לצבע העלה האמצעי (2) אך ניתן להשתמש גם בתחתון (3) וגם בעליון (1).

שיטה זו הסוברת שהבדיקה מתבצעת בעזרת העלים מקרינה גם לאופן שבו נבין את המגבלות הנוספות סביב הבדיקה. על פי המפרשים להלן כל ההלכות הקשורות לבחירת העלה נובעות מסיבה משותפת. הן מבטיחות שההשוואה תתבצע מול העלה ה"מוצהב" ביותר בצמח (או ה"אדמומי" על פי רע"ב) ודבר זה תלוי בלחותו. העלה האמצעי הוא הלח ביותר ובנוסף לכך, העלים לחים רק כאשר הכרכום עדין מחובר לקרקע ("בגושייהו שנינו").

"... ופירשוה בגמרא שהוא עשוי שלש שורות זו למעלה מזו, כל אחת משלשה עלים, כגון זו (מקום התרשים). והמוצהב שבו הוא העלה האמצעי שבשורה האמצעית מפני שהוא לח ביותר וכן הצריכו לדמות ככרכום שלא נעקר מגושיו שאף זה לחותו קיים ומוצהב יותר" (המאירי). 

"כברור שבו - שיש עלין ברורים במראה אדמדומית יותר מחבריהן. ושלש שורות של עלין יש בכרכום ובכל שורה שלשה עלין, ואין בודקין אלא בשורה האמצעית, והעלה האמצעי שבשורה האמצעית משובח שבכולן לבדיקה" (רע"ב).

גישה זו מעוררת שתי שאלות. ראשית עלינו להניח שקיים מין כרכום שלרוב עליו יש גוון אדמדם ובתוכם יש עלה אחד או יותר הנוטים לגוון צהוב ("מוצהב"). הקושי הוא בכך שבדרך כלל העלים בצמח חי ("לח") ירוקים ולא ידוע לנו על קיומו של מין כרכום בעל עלים בגוון שונה. קושי נוסף הוא בתאור הצמח כבעל שלושה דורי עלים משום שבכרכום כפי שהוא מזוהה על ידינו העלים מרוכזים בבסיס הצמח ("שושנת עלים") ולא לאורך הגבעול. לחילופין ניתן היה לפרש שהכוונה לעלי הכותרת שבפרח עצמו אלא שמספרם 6 בלבד.
 

הרמב"ם

לפחות לכאורה נראה שהרמב"ם בפיהמ"ש (נדה, פ"ב מ"ו) מציג קנה מידה שונה לבדיקה: "... והכרכום הם שרשים צהובים מכירים אותו הרופאים ועושין ממנו תחבושות, ומשרתו כמראה הדם הדיהה. והלכה כתנא קמא לבדו בכל הדברים הללו". על פי תאורו הכרכום זהה לתבלין זעפרן בן תקופתנו העשוי מצלקות פרחי כרכום הגינה. לצלקות אלו גוון ארגמני והן שימשו ומשמשות עד ימינו כאמצעי להענקת צבע לתבשילים. בתוספתא (מעשר שני, פ"א הלכה י"ד) מצאנו: "קור ניקח בכסף מעשר ואין מטמא טומאת אוכלין ... ר"ש אומר משום ר"א כרכום אין ניקח בכסף מעשר לפי שאין בו טעם אלא למראה וכו'". נראה, לפחות לכאורה, שהבדיקה מתבצעת על ידי שריית הכרכום במים וקבלת צבע "דם דיהה"

למעשה משתמע מדברי הרמב"ם במשנה ז' (שם) באופן שונה: "כברור שיש בו הוא שיקח מן הגזע אמצעיתו כשהוא לח ולוקח גם מעלי אותו הגזע אמצעיתו ומקיף לו". באופן מפורט יותר הוא כותב ב"יד החזקה" (איסורי ביאה, פ"ה הלכה ט'): "כקרן כרכום כיצד? יביא כרכום לח בגוש האדמה שעליו, ולוקח מן הברור שבו הקנה האמצעי שלו, שכולו כמו קנה הוא, ובכל אחד ואחד שלושה קנים, ובכל קנה שלושה עלים; ומקיף הדם לעלה האמצעי שבקנה האמצעי, ורואה בו". מתוך דבריו נראה שהוא חולק על רש"י ולדעתו אין צורך לבצע את הבדיקה כאשר הכרכום עדיין בתוך האדמה אלא ניתן לעקרו עם גוש אדמה. על פי תפיסה זו ברור מדוע הרמב"ם חייב היה שלא לקבל את פירוש רש"י לכך ש"קרן כרכום" היא זווית בגינת כרכום. כותב הרב קאפח (כריתות, פ"א מ"א הערה 46) על הסבר זה: "וכל התאור הזה רחוק להיות בצמח "אלזעפראן" הידוע, ונראה ברור כי כוונת רבינו לצמח "ורס" או בן משפחתו והוא Memecylon tinctorium". ה"ורס" הוא צמח ידוע בתימן וסבורים שהוא הנרד שהיה אחד מסממני הקטורת. ראה את תמונת Memecylon tinctorium כאן וכאן את תמונת ה"ורס". גם בשני צמחים אלו עדיין לא ירדתי לפשר דברי הרמב"ם משום שלא ניתן לראות בהם סימטריה משולשת אך ייתכן ונוכל להבין את דברי הרמב"ם לאור ההצעות הבאות:
 

שלושה עלים = צלקות פרח הכרכום

לפני הקריאה של סעיף זה רצוי לקורא, שמבנה הפרח איננו נהיר לו, לרענן את זכרונו בעזרת תאור מבנה הפרח.

י. פליקס מפרש את המונח "קרן כרכום" כצלקות של פרח הכרכום (שצבען ארגמני, כתום או צהוב). חשוב לזכור שלכרכום כמו לשאר בני משפחתו (אירוסיים) יש סימטריה משולשת הבאה לידי ביטוי בכל 4 דורי הפרח (שני דורים של עלי כותרת (1+2 בתמונה 5), דור של אבקנים ודור של עלי שחלה). מקור המונח "קרן" הוא אולי בצורת הצלקות העבות יותר בבסיסן ודקות בקצה העליון. בנקודה זו הוא נשאר בצ"ע משום שלא הצליח לקבוע מהם אותם שלושת הדורים שיש למנות. הוא הציע כאפשרות למנות את שני דורי עלי הכותרת (1+2) ואת דור הצלקות. אחת מהבעיות בהצעה זו היא שלא ברור מהו האמצעי שבין העלים ומדוע נבחר דור עלי הכותרת העליון (2). י. פליקס הציע כאפשרות שה"עלה" (אחד מהאיברים) שאורכו ממוצע הוא ה"עלה" האמצעי. את המונח "בגושייהו" מפרש פליקס שכוונתו לתאר את ניצני הפרחים בעודם סגורים ובאופן זה הצלקות צפופות וצבען ניכר או כהה יותר.

ברצוני להציע אפשרות נוספת שאולי יהיה בה כדי להבין את דברי הרמב"ם. כפי שניתן להבחין בתמונה 5 שלוש הצלקות העולות מבסיס הפרח מתפצלות אף הן כל אחת לשלושה סעיפים. כותב הרמב"ם: "ולוקח מן הברור שבו הקנה האמצעי שלו, שכולו כמו קנה הוא, ובכל אחד ואחד שלושה קנים, ובכל קנה שלושה עלים". אנסה לנתח את דברי הרמב"ם שלב אחרי שלב בהתאמה למבנה הצלקות:

א. "מן הברור שבו הקנה האמצעי שלו, שכולו כמו קנה הוא" = מהשחלה עולה עמוד עלי בודד בצורת קנה (הוא נמצא בחלק הצהוב בבסיס הפרח שהוא "הברור שבו").
ב. "ובכל אחד ואחד שלושה קנים" = עמוד העלי מתפצל ל – 3 צלקות ראשיות. 
ג. "ובכל קנה שלושה עלים" = כל צלקת מתפצלת ל – 3 סעיפי משנה. 

מיותר להדגיש שלפני הסבר זה עומדים קשיים מהותיים: א. כיצד ניתן לכנות את סעיפי הצלקת בשם "עלים"? ב. כיצד ניתן לקבוע את זהותו של העלה ה"אמצעי"? כמענה לשאלה זו נוכל ליישם את הסברו של י. פליקס ולהציע שהסעיף הארוך ביותר מבין השלושה הוא ה"אמצעי". ג. האם קיימים הבדלי צבע בין סעיפי הצלקת?

לעומת הקשיים בהצעה זו (שאינם ייחודיים לה) עומד היתרון שהיא מסייעת לקיים את זיהוי הכרכום כזעפרן ומסבירה את העובדה שלעליו צבע צהוב או אדום. אם נניח שכוונת הרמב"ם לעלים במובנם המקובל בלשוננו לא נוכל להבין כיצד הם עשויים לשמש כמודל לצבע אדום.


 

תמונה 5.  כרכום חורפי - תאור דורי אברי הפרח
 

 


(1) לצורך הדגמה אשתמש בכרכום החורפי אך אין בכוונתי לטעון שהוא מייצג בהכרח את הגוון המבוקש.
(2) פירוש: תָּנָא [שנה] החכם בברייתא: כמראה החלק הלַח שבכרכום וְלֹא כמראה החלק היָבֵשׁ שבו. ועוד בענין זה שנינו כמה ברייתות. תָּנֵי חֲדָא [שנויה ברייתא אחת]: כמראה החלק התַּחְתּוֹן שבצמח זה, ולֹא כמראה החלק העֶלְיוֹן. וְתַנְיָא אִידָךְ [ושנויה ברייתא אחרת]: כמראה החלק העֶלְיוֹן וְלָא כמראה החלק התַּחְתּוֹן. וְתַנְיָא אִידָךְ [ושנויה ברייתא אחרת]: כמראה החלק העֶלְיוֹן, וְכָל שֶׁכֵּן כמראה החלק התַּחְתּוֹן. וְתַנְיָא אִידָךְ [ושנויה ברייתא אחרת]: כמראה החלק התַּחְתּוֹן, וְכָל שֶׁכֵּן כמראה החלק העֶלְיוֹן. אָמַר אַבַּיֵי בפירוש הברייתות, שלא תסתורנה זו את זו: תְּלָתָא דָּרֵי [שלוש שורות] עלים יש בכרכום, זו למטה מזו, וכל שורה ושורה תְּלָתָא טָרְפָן הָוְיָין [שלושה עלים הינם] זה למטה מזה. ועל מנת לבדוק מראה דם שהוא כמראה קרן כרכום המטמא, נְקוֹט דָּרָא מְצִיעָאָה [אחוז את השורה האמצעית] שהיא השורה הראויה לבדוק בה, ומאותה שורה אחוז את טָרְפָא מְצִיעָתָא [העלה האמצעי] בִּידָךְ, והשווה אותו למראה הדם, שאם דומים הם — הרי זה דם טמא. ואין ארבע הברייתות הללו סותרות זו את זו, שכן שתי הברייתות הראשונות עניינן שורת העלים הנבדקת, ובאופן זה: הברייתא האומרת "כתחתון ולא כעליון" — כוונתה לשורה האמצעית שהיא מתחת לעליונה, ולא לשורה שמעליה. והברייתא האומרת "כעליון ולא כתחתון" — כוונתה לשורה האמצעית שהיא מעל השורה התחתונה, ולא לשורה שמתחתיה. ואילו שתי הברייתות האחרות עניינן בעלים שבתוך השורה האמצעית, ובאופן זה: הברייתא האומרת "כתחתון וכל שכן כעליון" — כוונתה בעלה התחתון, וכל שכן בעלה שמעליו (העלה האמצעי) שבשורה האמצעית. ואילו הברייתא האומרת "כעליון וכל שכן כתחתון" — כוונתה כעלה העליון שבשורה האמצעית וכל שכן שכעלה שמתחתיו (העלה האמצעי). וחלק זה של קרן הכרכום הוא המכונה במשנתנו "בברור שבו". ועוד בדיני מראה דם כמראה קרן כרכום נמסר: כִּי אָתוּ לְקַמֵּיהּ [כאשר היו באים לפני] ר' אַבָּהוּ לבדיקת דם שמראהו כקרן כרכום, אָמַר לְהוּ [היה אומר להם]: דווקא כקרן כרכום כשהיא נתונה עדיין בְּגוּשַׁיְיהוּ [בגושם], שמחוברת עדיין לגוש האדמה בו גדלה שָׁנִינוּ במשנתנו. שכן לאחר שנתלש ממקום גידולו, צבעו משתנה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).



 



רשימת מקורות:

פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 249-250).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 11 (עמ' 235,250).
Wikipedia – Saffron

לעיון נוסף:

זהר עמר, ספר הקטורת (עמ' 112-117) על זיהוי הכרכום, הכרכום בקטורת, זיוף הכרכום, גידול הכרכום בתקופה העתיקה.
מאמרו של עוז גולן  - איזכורים רבים של הכרכום במקורות תורניים כולל ראשונים ואחרונים.
אתר צמח השדה

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 



כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר