|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
עודה תנוקת כדכתיב התאנה חנטה פגיה – תאנה
"מתניתין: משל משלו חכמים באשה: פגה, בוחל, וצמל. פגה עודה תנוקת, בוחל אלו ימי נעוריה. בזו ובזו אמרו: אביה זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה. צמל כיון שבגרה, שוב אין לאביה רשות בה ... גמרא: פגה עודה תנוקת כדכתיב התאנה חנטה פגיה. בוחל אלו ימי הנעורים, כדתנן התאנים משיבחלו, ואמר רבה בר בר חנה אמר רב: משילבין ראשיהן וכו'" (נדה, מז ע"א).
פירוש: משנה. מָשָׁל מפרי התאנה מָשְׁלוּ חֲכָמִים בתיאור שלושת זמני התפתחותה של האִשָּׁה, קטנות, נערות, ובגרות: פַּגָּה (הפרי טרם בישולו), בּוֹחַל (הפרי הקרוב לבישולו), וְצֶמֶל (הפרי הבשל במילואו). ומסבירים: זו המכונה פַּגָּה — הרי היא עוֹדָהּ תִּנּוֹקֶת (שמתחת לגיל שתים עשרה שנה, שעדיין לא הביאה כל סימני בגרות), זו המכונה בּוֹחַל — אֵלּוּ יְמֵי נְעוּרֶיהָ (משתים עשרה שנה ויום אחד, שהביאה שתי שערות). בָּזוֹ (הקטנה) וּבְזוֹ (הנערה) אָמְרוּ חכמים: אָבִיהָּ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ (שמה שמצאו הן, שייך לו), וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ (שיכול הוא להפר את נדרן). ואילו זו המכונה צֶמֶל, שהריהי בת שתים עשרה שנה וששה חדשים, וסימני דדיה מעידים בה שבגרה — כֵּיוָן שֶׁבָּגְרָה, שׁוּב אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ ... בגמרא. שנינו במשנתנו כי המכונה פַּגָּה היא זו שעוֹדָהּ תִּנּוֹקֶת. ומסבירים מה מקור כינוי זה: כְּדִכְתִיב [כמו שנאמר] הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ... קומי לך רעיתי" (שיר השירים ב, יג). ועוד נאמר כי הכינוי בּוֹחַל בנשים אֵלּוּ יְמֵי הַנְּעוּרִים. ומסבירים מה מקור כינוי זה: כְּדִתְנַן [כמו ששנינו במשנה], הַתְּאֵנִים חייבות בהפרשת מעשרות מהשלב בהתפתחותן שבו הן יִבָּחֲלוּ (התחילו להבשיל), וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַב בהמחשת שלב זה של הבחלת התאנים: מזמן שבו יַלְבִּין רָאשֵׁיהֶן של התאנים וכו' (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על התאנה הקש/י כאן.
|
 |
 |
|
| תמונה 3. תפרחת תות עץ | תמונה 4. פגת תאנה בשלב מוקדם צילמה: תהילה רענן |
תמונה 5. הצרעה סיקופאגה (טפילת פגות השקמה)
עצי זכר ועצי נקבה
לפני שנפנה לעסוק בקשר שבין הפגות והצרפגית נתאר את טיפוסי עצי התאנה שאנו פוגשים. התאנה היא עץ דו-ביתי. מבחינים בעצים נקביים, שאת פריים אנו אוכלים, ובעצים זכריים, שפריים יבש, ספוגי ואינם ראויים למאכל. הגדרת התאנה כעץ דו-ביתי כרוכה בהסתייגות משום שלמעשה בכל פגה יש גם פרחים זכריים (כשליש ממספר הפרחים) וגם פרחים נקביים (הפרחים הזכריים מרוכזים בסמוך לפי הפגה ואילו הפרחים הנקביים מרוכזים בחלקה התחתון) ולכן נכון יותר להגדירה כעץ חד-ביתי. בסך-הכל יכולים להימצא בפגה עד כ - 220 פרחי זכר בעלי 3-5 אבקנים המייצרים אבקה רבה. הסיבה להגדרת התאנה כעץ דו-ביתי נובעת מהעובדה שמבנה הפרחים הנקביים בעצים ה"זכריים" שונה ממבנה הפרחים הנקביים בעצים ה"נקביים" ולכן הם אינם מואבקים. הדבר גורם לכך שעצי הזכר אינם מייצרים זרעי תאנה אלא מהווים "מדגרה" לגידול צאצאי הצרעה (הפירוט יופיע להלן). הפרחים הנקביים בשני סוגי העצים מקדימים "לפרוח" לפני הפרחים הזכריים דבר החיוני למחזור החיים המשותף לצרעות ולפגות.
תאני גן ותאני בור
התאנים התרבותיות הנקראות "תאני גן", נשתלות במכוון על ידי האדם בשטחי עיבוד. עצים אלו, רובם ככולם עצים נקביים שהאדם טיפח במשך דורות רבים, והם מצטיינים בזנים רבים ובפירות איכותיים. כדי לשמור על אחידות הזנים, מרבים אותם אך ורק ברבייה אל-מינית (וגטטיבית), על-ידי ייחורים והרכבות. זני התאנה בארץ ישראל הם פרתנוקרפיים (אינם זקוקים להאבקה על מנת לפתח פגות אכילות) ולכן אין נהוג לגדל בארץ תאנים זכריות ואין מוצאים אותן בין "תאני הגן". בשטחים נטושים מצויות "תאני בור". עצים אלו, רובם פליטי תרבות שנבטו מזרעים. מסיבה זו, עצים אלו שונים מאד מהוריהם ונושאים בדרך כלל פירות בעלי איכות ירודה. לרמה הירודה של פירות אלו תורמים גם דלות הקרקע וחוסר העיבוד החקלאי. בין תאני הבור כמחצית העצים הם זכריים בעלי פירות שאינם ראויים למאכל אדם ומחצית עצים נקביים. תאני בור אלו, הנובטים בשטחים מעובדים נעקרים או מורכבים על ידי החקלאים ולכן מוצאים אותן בעיקר במקומות נטושים.
תפקיד הצרפגית
הצרפגיות הן צרעות שבהן קיימת דו פרצופיות זוויגית קיצונית. הזכרים חסרי כנפיים וכל תפקידם הוא להפרות את הנקבות המתפתחות בתוך שחלות הפרחים הנקביים של הפגה. לעומתם הרי שהנקבות הן בעלות כנפיים ולאחר ההפריה הן יוצאות מתוך השחלות שבתוכן התפתחו, חולפות על פני הפרחים הזכריים של הפגה וקולטות מהם גרגירי אבקה. כאשר גרגירי האבקה על פני גופן הן יוצאות מחוץ לפגה ומתעופפות לדרכן. הצרפגיות נמשכות לריחות המופרשים על ידי פגות בשלב המתאים וחודרות לתוכן על מנת להטיל ביצים. תוך כדי החדירה לתוך הפגה נפגעות כנפיהן והן נשארות בדרך כלל עד סוף חייהן בפגה.
תפקיד עצי הזכר ועצי הנקבה
כאמור, הן בעצי הזכר והן בעצי הנקבה רוב הפרחים הם נקביים אלא שהם שונים במבנם. עמודי העלי בפרחים הנקביים בעצי ה"זכר" קצרים (תמונה 7) ולכן הצרעה החודרת לתוך חלל הפגה מסוגלת להטיל בשחלותיהם ביצים. צינור ההטלה של הצרעה ארוך יותר מאשר עמוד העלי ולכן אין הוא חוסם אותו מלהגיע אל השחלות. מביצים אלו בוקעים זחלים הגורמים בעזרת חומרים המופרשים מגופם לשחלות להפוך לעפצים. הזחלים ניזונים מהחומר הצמחי של העפצים מתפתחים ומתגלמים. משחלות אלו שנאכלו לא מתפתחים זרעים ולאחר סיום הגלגול יוצאים מתוכם זחלי הצרעות. פגות אלו משמשות למעשה כמדגרות עבור הצרעות ואינן מייצרות זרעים. לעומת זאת פרחי הנקבה בעצי ה"נקבה" הם בעלי עמודי עלי ארוכים (ראה בתמונה 7) המונעים מהצרעה להטיל ביצים בשחלותיהם ולכן הנקבה המגיעה לצלקות רק מאביקה אותם בעזרת גרגירי האבקה שהביאה מהפגה שממנה בקעה. מסיבה זו רק עצי הנקבה מסוגלים לייצר זרעים פוריים. כפי שנאמר לעיל, בין "תאני הגן" אין עצי זכר ולכן אין בסביבתם צרעות המסוגלות להאביק את פגותיהם. התוצאה בסופו של דבר היא ש"תאני הגן" הגדלות בארץ אינן מייצרות זרעים והסיכוי למצוא בתוכן צרעות אפסי. הבדיקה שאנו עורכים לפני אכילת תאנים על מנת למצוא "תולעים" (זחלי חרקים) לא נועדה, אם כן, למצוא צרפגיות וכל תפקידה הוא לגלות האם הפגה נגועה ברימות של זבוב הפירות הים התיכוני המתפתחות בפירות בשלים ומתוקים. לעומת זאת בין תאני ה"בור" 50% מהפרטים הם "זכרים" שפגותיהם מהוות "מדגרות" לצרעות החודרות, לאחר בקיעתן, לפגות עצי ה"נקבה" ומאביקות אותן. בתקופת החורף, בה התאנה בשלכת, ניתן לזהות בקלות את עצי ה"זכר" בעזרת הפגות שעליהם. יבול פגות חורפיות קיים רק בעצי ה"זכר" והתפתח כהתאמה לצורך במחסה עבור הצרעות שאינן מסוגלות לשרוד בסביבה שונה. מחזור החיים של הצרעות מתנהל באופן סינכרוני ליבולי התאנה והן עוברות מיבול ליבול במהלך השנה. כאמור, רק בעצי ה"זכר" קיים יבול חורפי ולכן באזורים חקלאיים שבהם גדלים רק עצי "נקבה", צרעות המגיעות מאזורים שכנים (תאני "בור") אינן מסוגלות לשרוד בעונת החורף.
תפקיד ההאבקה בהתפתחות הפגות
בזני התאנים הפרתנוקרפיות בארץ הפגות מתפתחות גם ללא חדירת צרעות והאבקה. בימי קדם לפני הופעת המוטציה המאפשרת את הפרתנוקרפיה ידעו שפגה נקבית שלא הופרתה, עשוייה להישאר קטנה ולנשור. לפיכך עודדו הפרייה של פגות (קפריקציה) על ידי תליית פגות מבשילות של עצי זכר, שנאספו משטחי בר, על ענפי עצי הנקבה ה"תרבותיים". פעולה זו הקלה על הצרעות למצוא את דרכן לפגות של עצי הנקבה.
בניגוד לזנים הקיימים בארץ הרי שהזנים הגדלים בטורקיה וקליפורניה זקוקים להאבקה על מנת לפתח פגות אכילות ולכן בכל "פרי" חייבת להמצא הצרעה המאביקה (אם כי לאחר שהתפרקה) דבר המחייב התייחסות הלכתית. למשל מאמר המכון למצוות התלויות בארץ , ו"התאנים ותרגיל העוקץ הגדול".
 |
 |
|
| תמונה 6. תאנה בשלכת | תמונה 7. מקור |
מקורות עיקריים:
י. פליקס, עצי פרי למיניהם, צמחי התנ"ך וחז"ל. עמ' 87-88.
יעקב עציון, "עובדות על תאנים" באתר משתלות יגור.
לעיון נוסף:
התאנה באתר צמח השדה
י. גליל, "התאנה חנטה פגיה".
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק התאנה. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.