סקר
המסכתות הקצרות שבסדר מועד





 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

דאכיל תחלי ולא משי ידיה מפחיד תלתין יומין – שחליים תרבותיים

 

"צעא אפומא דחצבא קשי לעניותא. מאן דשתי מיא בצעי קשי לברוקתי, דאכיל תחלי ולא משי ידיה מפחיד תלתין יומין וכו'" (פסחים, קיא ע"ב).

פירוש: צָעָא אַפּוּמָא דְּחַצְבָא [צלחת שמניחים על פי הכד] קָשֵׁי לַעֲנִיּוּתָא [קשה ועלולה להביא עניות]. מַאן דְּשָׁתֵי מַיָּא בְּצָעֵי [מי ששותה מים בצלחת] קָשֵׁי לִבְרוֹקַתֵּי [קשה לכאב העינים]. דְּאָכֵיל תַּחְלֵי וְלֹא מָשֵׁי יְדֵיהּ [מי שאוכל שחליים ואינו נוטל ידיו] מִפְחִיד תְּלָתִין יוֹמִין [מפחד שלושים ימים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: שחליים תרבותיים   שם באנגלית: Garden Cress   שם מדעי: Lepidium sativum

שם נרדף במקורות: תחלי   שמות בשפות אחרות: ערבית - רשאד


נושא מרכזי: על הסכנה בשחליים


השחליים הוא שמו של סוג במשפחת המצליבים. שם הסוג נגזר מצורת הפרי דמוי השחלה הכפולה (שחליים) (תמונות 1-2). בארץ ישראל גדלים שבעה מיני בר השייכים לסוג והמין שחליים תרבותיים שמוצאו מאיזורנו. את המין התרבותי ניתן למצוא בארץ גם כצמח בר, פליט תרבות, בשטחים מופרעים בחבל הים תיכוני של ישראל ובעיקר במישור החוף.

השחליים התרבותיים הם צמח חד-שנתי שגובהו 30-60 ס"מ. עליו התחתונים גזורים, מנוצים וצבעם ירוק-כחול. הפריחה בחודשים מרס-מאי. הפרחים הזעירים ערוכים בתפרחות צפופות וצבעם לבן. הפרי הוא תרמילון דמוי משולש, פחוס ומאורך. מועד האיסוף: ינואר-אוגוסט. מגדלים את השחליים בחורף משום שחום או יובש גורמים לפריחה מוקדמת. זהו גידול קצר-חיים, שניתן לקטוף מעליו כבר שבועות ספורים לאחר הזריעה.

במקרים רבים אנו לא מבינים את פשרן של המלצות ואזהרות חז"ל אך לעיתים ניתן להבינן במונחים של "דרך הטבע". לאור כך שזרעי השחליים משמשים כתבלין חריף, דומה לזרעי החרדל, נוכל להסביר את הסכנה הקיימת בהם (כאשר לא נשטפו מהידיים) בתכולת תרכובות חריפות כמו שמני חרדל שבתנאים מסויימים עלולות להזיק לאדם. מעניין לראות שלמרות שמקובל להתייחס לשמני חרדל כבעלי ערך רפואי השפעתם אינה חד משמעית (ראו כאן). גם במקורות היחס להשפעתם של השחליים אינו חד משמעי (ראו ב"הרחבה") ולפחות מהגמרא בעבודה זרה (ל ע"ב) ניתן ללמוד שהם חריפים מאד: "השחלים אין בהם משום גילוי ובני גולה נהגו בהן איסור ולא אמרן אלא דלית בהו חלא אבל אית בהו חלא מיגרי בהו" (עבודה זרה ל ע"ב). בדרך כלל החשש מגילוי הוא שמא יבוא נחש וישתה ויטיל במשקה ארס אך בשחליים סכנה זו אינה קיימת. מפרש רש"י: "מיגרי בהו – החומץ מתגרה ונלחם בחכן של הנחשים ואין שותין בו ממנו". על פי פירוש זה השחליים והחומץ עשויים לשמש כחומר מחטא בגלל היותם חריפים. התוס' בשבת (קי ע"א ד"ה "וליתי אגנא דתחלי") מבין באופן הפוך ולדעתו החומץ מהווה גורם מושך עבור הנחש.
 

   
תמונה 1. שחליים  עדינים - פרחים ופירות     
צילם: דרור מלמד
 

 תמונה 2.  שחליים  עדינים - פירות      צילם: דרור מלמד

 

תמונה 3. נבטי שחליים          צילם: Rainer Zenz

  

   
תמונה 4. שחליים תרבותיים           צילם: Vincent de Groot  

 תמונה 5. זרעי שחלים          צילם: Frank Vincentz

   

הרחבה

מגדלים את השחליים התרבותיים בהיקף קטן בעיקר לצריכת עליו הטריים והוא נמכר בדרך כלל בשווקים כאגודת עלים בדומה לפטרוזיליה (תמונות 3-4). הוא נמכר גם באריזת נבטים מוכנים לאכילה. לעלים הצעירים טעם חריף בעל ארומה חרדלית בדומה למינים נוספים במשפחת המצליבים (על מקור הטעם ראה גם "ריח צנון אני מריח בגליל"). בניגוד לרוב המינים במשפחה לשחליים עלים קטנים בעל מראה עדין המתאים גם לקישוט מאכלי דגים ובשר. שימוש נוסף הנעשה בשחליים הוא ניצול הזרעים כתבלין חריף הדומה לחרדל (הזרעים מכילים כ-58% שמן) (תמונה 5).

הזיהוי של השחליים מתבסס על מסורת רציפה. למשל, רש"י בעבודה זרה (כח ע"א) מפרש: "תחלי בחלא - ישקוהו שחלים בחומץ תחלי קרישו"ן בלע"ז". ד"ר משה קטן ב"אוצר לעזי רש"י" מתרגם את הלע"ז קרישו"ן (creson) לשחליים. רע"ב מפרש: "השחלים - בערב"י חב אל שאר, ובלע"ז קרישו"ן". על מקום גידול השחליים אנו לומדים מאגדות החורבן: "אמר רב אסי: ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך, וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים, חוץ משלש שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים, אלו הן: כפר ביש, כפר שיחליים, כפר דכריא. כפר ביש, דלא יהבי ביתא לאושפיזא; כפר שיחליים, שהיתה פרנסתן מן שחליים" (גיטין נז ע"א).
 

השחליים כתרופה

השחליים שימשו למזון, לתבלין ולרפואה. בעבודה זרה (כח ע"א – כט ע"א) מתואר השחליים כצמח שהשתמשו בו יחד עם חומץ בתחילת תהליך הריפוי של פצע דקירת חרב. תפקידו היה לעצור את שטף הדם. בלשון הגמרא: "למיפסק דמא - תחלי בחלא". מפרש רש"י: "ישקוהו שחלים בחומץ, תחלי קרישו"ן בלע"ז". מעניין שבהמשך (עבודה זרה כט ע"א) ההתייחסות אל השחליים שונה והוא נחשב כמזיק: "המקיז דם לא יאכל חגב"ש לא חלב ולא גבינה ולא בצלים ולא שחלים. אם אכל: אמר אביי, נייתי רביעתא דחלא ורביעתא דחמרא, ונערבבינהו בהדי הדדי ונישתי וכו'". ניתן להניח שהשחליים גורמים לקרישת הדם והיחס אליהם תלוי בנסיבות השימוש. על מנת לעצור דימום רצוי לשתות את השחליים ואילו למקיז דם, כלומר לפני ההקזה, עדיף לא לשתות שחליים שימנעו את שטף הדם  שבו מעוניינים בשעת ההקזה. ניתן להסיק מרשימת הזוגות שמביאה הגמרא לפני ואחרי הזוג "תחלי וסיבורא" שאכן השחלים מקדים את ההקזה. למשל בזוג "אישתא וסיבורא" ברור שהקדחת מקדימה את ההקזה. רבינו חננאל מפרש במקום באופן שונה: "מי שהקיז דם ויאכל שחליים סכנה". הוא מבין שאכילת השחליים מסוכנת לאחר ההקזה. רבינו חננאל מפרש במקום באופן שונה: "מי שהקיז דם ויאכל שחליים סכנה". הוא מבין שאכילת השחליים מסוכנת לאחר ההקזה. לאור פירוש הר"ח מעניינת הצעתו של ד"ר מיכאל פקטורוביץ הסבור שהסכנה היא בחסימת עורקים על ידי קרישי דם שלא נשטפו באופן מיטבי לאור כך שזרימת הדם איטית יותר בגלל השפעת השחליים. מסיבה זו אין לצרוך חומרים הגורמים לקרישה לאחר תרומת דם (הגירסה המודרנית להקזת דם).

בגמרא לא נכתב במפורש מהו טיב הטיפול בעזרת השחליים וייתכן ליישב את הפער בין שתי הסוגיות באופן נוסף. כתרופה לדימום מפצע יש להכין משחליים וחומץ משחה ואילו שתייתו לפני ההקזה עלולה להזיק. אכן שני הסברים אלו מופיעים בדברי התוס' במקום: "תחלי בחלא - ישקוהו שחלים בחומץ קרשו"ן ויש מפרשים לשום על המכה". ייתכן ובגלל סתירה זו הרשב"ם גרס "תבלי" ולא "תחלי" כלומר שמורחים לפצוע תבלין בחומץ על גבי הפצע.

התייחסות רפואית נוספת מתארת את השחליים כגורם מחלה: "עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו וחליו קשה, אלו הן: האוכל בשר שור, שומן בשר, צלי בשר, ציפרים וביצה צלויה ושחלים, ותגלחת, ומרחץ, וגבינה וכבד. ויש אומרים אף אגוזים, ויש אומרים אף קשואין וכו'" (עבודה זרה כט ע"א). גם בתאור זה אין בהכרח סתירה לנאמר לגבי התכונות המועילות של השחלים משום שהשפעתם תלוייה באופי השימוש או במטרתו. ייתכן וגם מאכל המועיל בדרך כלל יגרום נזק לחולה בעת החלמתו.

ניתן, אולי, להכריע בין שני הפירושים שהובאו בתוס' לגבי אופן השימוש בשחלים (משקה או משחה) מתוך כך שהגמרא אומרת שאין בהם איסור "גילוי". "השחלים אין בהם משום גילוי ובני גולה נהגו בהן איסור ולא אמרן אלא דלית בהו חלא אבל אית בהו חלא מיגרי בהו" (עבודה זרה ל ע"ב). משתמע, אם כן, מדברי הגמרא ששחלים בחומץ היו משקה שהרי אם לא כן מה החידוש בכך שבהם משום גילוי? החשש בגילוי הוא רק שמא יבוא נחש וישתה ויטיל במשקה ארס. מפירוש רש"י במקום ניתן אולי ללמוד על מנגנון הפעולה של השיקוי שחליים בחומץ. מפרש רש"י: "מיגרי בהו – החומץ מתגרה ונלחם בחכן של הנחשים ואין שותין בו ממנו". על פי פירוש זה השחליים והחומץ עשויים לשמש כחומר מחטא בגלל היותם חריפים. התוס' בשבת (קי ע"א ד"ה "וליתי אגנא דתחלי") מבין באופן הפוך ולדעתו החומץ מהווה גורם מושך עבור הנחש.

לאור סגולותיו של הצמח על פי דברי הגמרא מעניין לבדוק אותן על פי הידוע בימינו. הצמח מקובל מאוד ברפואה העממית בעמים רבים: בהודו משמש הצמח כתרופה לאסטמה, דיזנטריה וחומר משתן. בסין ומדינות המזרח הרחוק הזרעים משמשים כנגד כאבי בטן, אסטמה, דלקת מעטפת הריאה ומיימת. במדינות שונות באפריקה הצמח נחשב לצמח מרפא יעיל מאד ולעיסת זרעים משמשת לטפול בדלקות גרון, אסטמה, כאבי ראש, הפרשת יתר של שתן והפרעות מחזור. הוא משמש לטיפול בגידולים ברחם, פוליפים באף וסרטן השד. בערב הסעודית משתמשים בזרעים להורדת חום, נגד שיגרון וריפוי מהיר של שברים. בין עדות ישראל וערביי הארץ השחליים משמשים כתרופה נגד שיעול, ליחה המצטברת בקנה הנשימה, כאבי ראש, חולשה גופנית, דיכאון ועצבנות, פצעים מוגלתיים, כאבים בתקופת ההריון, דלקות ונפיחות בעיניים.

גם במחקר המודרני נמצאו השפעות בתחומים שונים. במחקרים קליניים(1) נמצא שמיצוי של השחליים הוא בעל פעילות אנטי דלקתית, מוריד חום, משכך כאבים, פעיל כנגד אולקוס ובעל השפעות המטולוגיות. התברר שמיצוי של השחליים גורם לעליה במהירות קרישת הדם. ממצא זה מתאים להצעה שהעלתי לעיל לגבי תפקיד השחליים בריפוי פצעים מדממים.

במחקר שנערך על חולדות נמצא שלתמצית שחליים יש השפעה כימית מגינה נגד השפעות מסרטנות (genotoxice ffects) של תרכובות heterocyclic amines (תרכובות הידועות כבעלות השפעה מסרטנת). השחליים ומרכיביו משרים את יצירת האנזים UDP glucuronosyltransferase הממלא תפקיד מפתח בניטרול תרכובות אלו והפעילות המוגברת של אנזים זה עשוייה להיות, לפחות באופן חלקי, אחראית להפחתה שהתגלתה בפצעים הטרום ממאירים והאפקטים המושרים על ידי 2-amino-3-methylimidazo [4,5-f] quinoline (תרכובות קרצינוגנית מסוכנת). כמות התמצית הדרושה להביא לאפקטים אלו קטנה והיא בסדר גודל לרמה הנצרכת בעת אכילת סלט המכיל שחליים. 

 


(1) M. A. Al-Yahya et al, 1994. 'Pharmacological and Safety Evaluation Studies on Lepidium sativum L, Seeds'. Phytomedicine Vol. 1/1994 pp. 155-159.
A. N. Paranjape, A. A. Mehta. 2006. 'A Study on Clinical Efficacy of Lepidium sativum Seeds in Treatment of Bronchial Asthma'. IJPT 5:55-59,

 


לעיון נוסף:

באתר צמח השדה: "שחליים עדינים".

 




א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר