טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

דאכיל תחלי ולא משי ידיה מפחיד תלתין יומין – שחליים תרבותיים

"צעא אפומא דחצבא קשי לעניותא. מאן דשתי מיא בצעי קשי לברוקתי, דאכיל תחלי ולא משי ידיה מפחיד תלתין יומין וכו'" (פסחים, קיא ע"ב).

פירוש: צָעָא אַפּוּמָא דְּחַצְבָא [צלחת שמניחים על פי הכד] קָשֵׁי לַעֲנִיּוּתָא [קשה ועלולה להביא עניות]. מַאן דְּשָׁתֵי מַיָּא בְּצָעֵי [מי ששותה מים בצלחת] קָשֵׁי לִבְרוֹקַתֵּי [קשה לכאב העינים]. דְּאָכֵיל תַּחְלֵי וְלֹא מָשֵׁי יְדֵיהּ [מי שאוכל שחליים ואינו נוטל ידיו] מִפְחִיד תְּלָתִין יוֹמִין [מפחד שלושים ימים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: שחליים תרבותיים   שם באנגלית: Garden Cress   שם מדעי: Lepidium sativum

שם נרדף במקורות: תחלי   שמות בשפות אחרות: ערבית - רשאד


נושא מרכזי: על הצורך בנטילת ידים לאכילת שחליים

לנושאים נוספים העוסקים בשחליים תרבותיים - הקש\י כאן.

השחליים הוא שמו של סוג במשפחת המצליבים. שם הסוג נגזר מצורת הפרי דמוי השחלה הכפולה (שחליים) (תמונות 1-2). בארץ ישראל גדלים שבעה מיני בר השייכים לסוג והמין שחליים תרבותיים שמוצאו מאיזורנו. את המין התרבותי ניתן למצוא בארץ גם כצמח בר, פליט תרבות, בשטחים מופרעים בחבל הים תיכוני של ישראל ובעיקר במישור החוף.

השחליים התרבותיים הם צמח חד-שנתי שגובהו 30-60 ס"מ. עליו התחתונים גזורים, מנוצים וצבעם ירוק-כחול. הפריחה בחודשים מרס-מאי. הפרחים הזעירים ערוכים בתפרחות צפופות וצבעם לבן. הפרי הוא תרמילון דמוי משולש, פחוס ומאורך. מועד האיסוף: ינואר-אוגוסט. מגדלים את השחליים בחורף משום שחום או יובש גורמים לפריחה מוקדמת. זהו גידול קצר-חיים, שניתן לקטוף מעליו כבר שבועות ספורים לאחר הזריעה.

במקרים רבים אנו לא מבינים את פשרן של המלצות ואזהרות חז"ל אך לעיתים ניתן להבינן במונחים של "דרך הטבע". לאור כך שזרעי השחליים משמשים כתבלין חריף, דומה לזרעי החרדל, נוכל להסביר את הסכנה הקיימת בהם (כאשר לא נשטפו מהידיים) בתכולת תרכובות חריפות כמו שמני חרדל שבתנאים מסויימים עלולות להזיק לאדם. מעניין לראות שלמרות שמקובל להתייחס לשמני חרדל כבעלי ערך רפואי השפעתם אינה חד משמעית (ראו כאן). גם במקורות היחס להשפעתם של השחליים אינו חד משמעי (ראו ב"הרחבה") ולפחות מהגמרא בעבודה זרה (ל ע"ב) ניתן ללמוד שהם חריפים מאד: "השחלים אין בהם משום גילוי ובני גולה נהגו בהן איסור ולא אמרן אלא דלית בהו חלא אבל אית בהו חלא מיגרי בהו" (עבודה זרה ל ע"ב). בדרך כלל החשש מגילוי הוא שמא יבוא נחש וישתה ויטיל במשקה ארס אך בשחליים סכנה זו אינה קיימת. מפרש רש"י: "מיגרי בהו – החומץ מתגרה ונלחם בחכן של הנחשים ואין שותין בו ממנו". על פי פירוש זה השחליים והחומץ עשויים לשמש כחומר מחטא בגלל היותם חריפים. 
 

תמונה 1. שחליים  עדינים - פרחים ופירות      צילם: דרור מלמד		תמונה 2.  שחליים  עדינים - פירות      צילם: דרור מלמד

תמונה 3. נבטי שחליים          צילם: Rainer Zenz

תמונה 4. שחליים תרבותיים           צילם: Vincent de Groot		תמונה 5. זרעי שחלים          צילם: Frank Vincentz

לעיון נוסף:

באתר צמח השדה: "שחליים עדינים".

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.