|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק – לויתן
"כי נח נפשיה דרבינא פתח עליה ההוא ספדנא: תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר, נשים לילות כימים על משים לילות כימים. אמר ליה רב אשי לבר קיפוק: ההוא יומא מאי אמרת? אמר ליה, אמינא: אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר, לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק, בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים" (מועד קטן, כה ע"ב).פירוש: ועוד מספרים על הספדים מפורסמים. כי נח נפשיה [כאשר נחה נפשו, נפטר] רבינא, פתח עליה [עליו] ההוא ספדנא [ספדן אחד] את הספדו בדברים הללו: תמרים הניעו ראש בעצב על צדיק כתמר, נשים לילות כימים בבכי, על אדם שהיה משים לילות כימים בלימוד התורה. אמר ליה [לו] רב אשי לבר קיפוק שהיה ספדן מפורסם: ההוא יומא מאי אמרת [באותו יום שמת רבינא מה תאמר]? אמר ליה [לו]: אמינא [אומר] ואפתח אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר? לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק? בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים (שלוליות)? (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על הלויתן הקש/י כאן.
מקור המשל שבו השתמש בר קיפוק הספדן הוא בפסוק באיוב (מ כ"ה): "תִּמְשׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשׁנו". פרק זה עוסק בתשובת ה' לאיוב ובמהלכו מתאר ה' שתי בריות גדולות וחזקות על מנת להעמיק באיוב את תחושת שפלות האדם מול בוראו. הבריה הראשונה היא הבהמות, החיה היבשתית הגדולה, ולאחריה ה"לויתן" שהוא הגדול שבבעלי החיים בים. בהספדו מנה הספדן סכנות העומדות בין זוגות המסמלים את גדולתו של רבינא לעומת שפלות הנותרים אחריו. הארז לעומת האזוב, הלויתן לעומת דגי רקק ונחל שוטף בניגוד למי גבים. בניגוד לשני הזוגות הראשונים שבהם הסכנות ברורות הרי שלא ברור מה מקומה של ה"חכה" בנחל השוטף. במחשבה ראשונה עלה בדעתי שקיים שיבוש בגירסת הגמרא שלפנינו אך עיון בכמה כתבי יד לא אושש את השערתי. מחשבה נוספת היתה שאולי המשל מתייחס לסכנה העומדת בפני דגים להלכד בחכה. סכנה זו גדולה יותר במים רדודים בעלי זרימה איטית ("מי גבים") מאשר במים עמוקים ושוצפים ("נחל שוטף"). רעיון זה איננו סביר לאור כך ש"עיקר חסר מן הספר" והדגים אינם מוזכרים בהספד. יתר על כן, מבנה משפט זה איננו מקביל לשני הזוגות הקודמים לו. בנוסף קשה להניח שהמילה "חכה" תחזור על עצמה פעמיים בזו אחר זו. תשובה מעניינת קבלתי מצור אדר מבית השיטה:
לויתן = תנין
|
 |
 |
|
|
תמונה 1. לויתן גדול-סנפיר צילם: Whit Welles |
תמונה 2. תנין היאור צילמה: Sarah McCans |
"לויתן" – לויתן
סעיף זה יעסוק כפי שמשתמע מכותרתו בהוכחת הקשר בין השם "לויתן" המוזכר במקרא ובספרות חז"ל ליונק הימי הענק הלויתן ואולי גם לבעלי חיים ימיים גדולים נוספים בדרכו של רבי משה שציטט אבן עזרא (תהלים, עד י"ד):
"אתה - אמר רבי משה: כי כל שוחה בים וגופו גדול יקרא לויתן והאות שהזכיר ראשי ולא ראש אחד. ולפי דעתי שלויתן דג גדול ותחסר מלת כל כמו ראשי כל לויתן. והנה השם נתנו מאכל לעם לציים שהם שוכנים בציים כנגד הים וידוע כי יש מקומות שיאכלוהו מעת לעת בזמן ידוע ורבי משה אמר כי לעם לציים כמו לעבדך ליעקב וטעם לציים לאנשי הספינות".
בפרק קד בתהילים מסייג אבן עזרא את הדברים ומעלה גם את האפשרות שהלויתן הוא מין ספציפי: "לויתן - שם לכל דג גדול כמותו, או הוא שם לכל מין ידוע ובו שב אל הים כי כל הדגים מאכל לו והוא איננו מאכל". תיאורים אלו ובעיקר הפסוקים הקושרים בין ה"לויתן" לתהומות ולים הגדול שוללים את האפשרות שהוא הזוחל תנין היאור. התנין מבלה חלק ניכר מזמנו בהתחממות על גדות נחלים ובכל מקרה איננו חי בים העמוק.
בפרק מא באיוב (י'-י"ג) מופיעים פסוקים המצביעים באופן ברור על ה"לויתן" כאחד ממיני לויתני המזיפות: "עֲטִישׁתָיו תָּהֶל אוֹר וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר. מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלכוּ כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ. מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמן. נַפְשׁוֹ גֶּחָלִים תְּלַהֵט וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא". מפרש מצודת דוד: " מנחיריו - ההבל היוצא מנחיריו הוא רב, ונראה כעשן לגודל החום, ודומה הוא אל ההבל היוצא מן הדוד והאגמון כשיהיה נופח ומרתיח שמעלה אז הבל רב". מינים אחדים של לויתני מזיפות מגיעים לעתים לחופי הים שבאזורנו וניתן היה לראות את סילוני האדים הנפלטים מנחיריהם לגובה רב (ראו כאן) כאשר הם נושפים בעלותם אל פני המים לצורך נשימה (תמונה 4).
תמונה 3. לויתן אפור - על גבו מושבות בלוטי ים צילם: Phil Konstantin
תמונה 4. בלנה שחורה מקור:
(1) במאמר זה אציין את השמות המקראיים במרכאות (מבלי להתחייב על זהותם הריאלית) ואילו שמות המינים, כפי שהם נקראים בעברית בת ימינו, ללא מרכאות.
(2) המהרש"א בחידושי אגדות (בבא בתרא, עד ע"ב): "... ומה שפרט אותן התורה בבריאת רמש המים טפי מבריאת רמש האדמה שלא פרט בהן ראם, יש לומר שאלו במים יותר גדולים בהפלגה יותר מאותן שביבשה, אע"ג שהפליגו גם כן בהם הרבה לעיל בגדולתן".
(3) מאחר ובוודאי אין הם עופות נותרה רק החלופה השניה כלומר המים.
(4) שם נרדף נוסף לתנין מופיע בגמרא (בבא בתרא, עד ע"ב): "ויברא אלהים את התנינים הגדולים, הכא תרגימו: ארזילי דימא. רבי יוחנן אמר: זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון, שנאמר: ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו'". מפרש הרשב"ם: "ארזילי דימא - ראמים שבים (ורבינו חננאל פירש לויתן)". מוצאים אנו אם כן שהתנין נקרא גם לויתן וראם הים.
(5) רד"ק (תהלים, קד) מייחס את המשחק לים ולא ללויתן: "לויתן זה יצרת לשחק בו, הוא הדג הגדול אשר סיפר הכתוב בספר איוב גבורתו ועצמותו, ואמר זה אף על פי שלא ראהו אדם, לפי שנודע בסיפור הכתוב. ואמר לשחק בו, פירוש בים, כלומר בכל נבראי הים הוא משחק, כי כולם כאין נגדו וכולם ברשותו ויאכל מהם אשר ירצה וכו'".
(6) הסתייגותי מהצעתו של י. פליקס איננה עקרונית אלא נוגעת לדיון שלפנינו בלבד. האפשרות של תיאורים מוגזמים קיימת וכך כתב רבי זרחיה בן יצחק מברצלונה (נפטר בברצלונה בשנת 1292. דבריו מובאים בספר "תקות אנוש" מאת י. שוורץ ובספר "משלי שלמה" מאת ש. שיינהאק): "... ולא יאמין בעל שכל שאלו הספורים יהיו נמצאים בשום בעל חיים שכבר נברא או עתיד להבראות אבל רוב המשלים יסדרו בהם לעולם ענינים מצהילים ומפחידים להטות לב השומע אל כונת הדבר הנמשל". דבריו פותחים פתח רחב למטילים ספק בריאליה של תיאורים הנראים, לכאורה, לא מציאותיים במקרא ובספרות חז"ל. כתגובה לדברים אלו כתב י. שיינהאק: "... אבל כל הציור הזה (תאורי הטבע באיוב – י. פליקס) יאות מכל וכל לההיפפאפאטאם, לכל משפטו ומעשהו, וכמעט אין פה כל הפלגה וגוזמא, רק יפוי והידור, כדרך כל מליצה ושיר".
תודה לרב אבישי אלבוים, מנהל ספריית הרמב"ם, על עזרתו הרבה בהנגשת המקורות להערה זו.
(7) מקובלנו שבאגדות רבה בר בר חנה מוצפנים סודות ורמזים עליהם עמדו המפרשים (מהרש"א, מהר"ל ועוד) אך יחד עם זאת אני מניח שקיים בסיס עובדתי מסוים שמסביבו נבנו האגדות.
(8) פירוש: וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וַחֲזֵינַן הַהוּא כַּוָּורָא דְּיָתְבָא לֵיהּ חַלְתָא אַגַּבֵּיהּ וּקְדַח אַגְמָא עִילָּוֵיהּ [וראינו דג אחד שישב לו חול על גבו וצמח עשב עליו], סָבְרִינַן יַבֶּשְׁתָּא [חשבנו שיבשה] הִיא, וְסָלְקִינַן וְאָפֵינַן וּבַשְׁלִינַן אַגַּבֵּיהּ [ועלינו ואפינו ובישלנו על גבו], וְכַד חַם גַּבֵּיהּ אִתְהַפִּיךְ [וכאשר התחמם גבו התהפך], וְאִי לָאו דַּהֲוָה מִקַּרְבָא סְפִינְתָּא, הֲוָה טָבְעִינַן [ואם לא שהיתה קרובה הספינה אלינו, היינו טובעים].
מקורות עיקריים:
מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 74-75).
י. פליקס, "בעלי החיים שבתשובת ה' לאיוב".
אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, מוסד ביאליק, תשל"ו (619).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.