|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
|
 |
 |
|
| תמונה 1. מכבד נקבי של התמר | תמונה 2. פרחים נקביים |
 |
 |
|
| תמונה 3. פרחים נקביים | תמונה 4. פרחים זכריים צילמה: תהילה רענן |
הרחבה
למילה הארמית "כופרא" יש כמה משמעויות בלשון התלמוד. המשמעות הנפוצה ביותר היא "כופר" אך קיימות שתי משמעויות נוספות ושתיהן מופיעות בכמה הקשרים בש"ס. לעניינו חשובה המשמעות הנוגעת לתמר והיא מכבדות התמר (תפרחת או פירות) אך בה נעסוק רק בהמשך. משמעות נוספת היא "זפת" שאותה אנו מוצאים בכמה סוגיות כמו למשל בגמרא בבבא מציעא (כג ע"ב): "ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא, אתא לקמיה דרב. אמר ליה: זיל שקול לנפשך, חזייה דהוה קא מחסם, אמר ליה: זיל פלוג ליה לחייא ברי מיניה"(5). מפרש שם רש"י: "כופרא - זפת, דבר שאין בו סימן הוה". במסכת ערכין (יט ע"א): "... באתרא דתקלי כופרא, פטר נפשיה אפילו בכופרא וכו'"(6). מתיאורי הגמרא ניתן להסיק שאכן מדובר בזפת המוכרת לנו משום שהיא מותכת בחום ומתקשה לאחר התקררותה: "אמר רבה בר רב הונא: האי מאן דארתח כופרא חייב משום מבשל. פשיטא? מהו דתימא: כיון דהדר ואיקושא אימא לא, קא משמע לן"(7) (שבת, עד ע"ב). זפת זו שימשה לאיטום: "... שקל דיקולא רבה חפייה כופרא וסחפיה על רישיה" (נדרים, נא ע"א) ובמקום נוסף: "... באתריה דמר חפו בקירא ולא מייץ טפי, באתריה דמר חפו בכופרא ומייץ טפי"(8) (בבא מציעא, מ ע"א). מפרש שם רש"י: "חפו בקירא - טחו החביות מבפנים בשעוה, כדרך שעושין אנו בזפת. כופרא – זפת".
כופרא = מכבדות התמר
בסוגייתנו הקשר בין "כופרא" ומכבדות התמר איננו ברור אך אין ספק שהכוונה למזון כלשהו. לעומת זאת בסוגיות אחרות הדבר חד משמעי. בגמרא בברכות לו ע"ב) מצאנו: "איני והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הני מתחלי דערלה אסירי הואיל ונעשו שומר לפירי ושומר לפירי אימת הוי בכופרא וקא קרי ליה שומר לפירי"(9) (ברכות, לו ע"ב). מפרש רש"י: "מתחלי - בתמרי כקפרס בצלף. בכופרא - כשהתמרים קטנים קודם בשולם". במשמעות דומה למדנו גם בגמרא בבבא קמא (נט ע"ב): "... האי מאן דקץ כופרא, מאי משלם? אמרו ליה: משלם דמי כופרא. והא הוו תמרי! א"ל: משלם דמי תמרי וכו'"(10). מפרש רש"י: "כופרא - בתמרים כבוסר בענבים".
בסוגיות שראינו מפרש רש"י ש"כופרא" הם מכבדות תמרים שעדיין אינן בשלות ואילו בסוגיה הבאה אנו מוצאים בדבריו שני פירושים במשמעות שונה: "משנה. ששה דברים עשו אנשי יריחו, על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם. ואלו הן שלא מיחו בידם: מרכיבין דקלים כל היום ... מרכיבין דקלים כל היום וכו'. היכי עבדי? ... רב אחא בריה דרבא אמר: מנחי כופרא דיכרא לנוקבתא"(11) (פסחים, נה ע"ב – נו ע"א). מפרש שם רש"י: "רב אחא בריה דרבא אמר - לאו היינו מרכיבין דמתניתין, אלא מנחי כופרא דוכרא לנוקבתא, מניחין ותוחבין גמזיות רכה בת שנתה שניתוספה באילן בשנה שעברה, וקרי ליה כופרא דיכרא - על שם שמכניסין אותו בענף האילן, שקוצץ ענף גדול וסודקו ומשים את זה בתוכו, לשון אחר: כופרא דיכרא - ענף רך של דקל זכר, ומרכיבו בסדק של דקל נקיבה, מפני שדקל נקיבה אינה עושה פירות, והזכרים עושין פירות". שני פירושי רש"י דומים זה לזה באופן עקרוני ומתארים הרכבה כפי שהיא מוכרת לנו כלומר איחוי של רוכב כלשהו על כנה. הרכבות מעין אלו אינן ניתנות לביצוע בדקלים משום שאין להם שכבת קמביום בהיקף הגזע (ראו במאמר "כל שעולין לו בחבל") ועלינו להניח שכוונת רב אחא להאבקת מכבדות נקביות בעזרת מכבדות זכריות (ראו במאמר "מרכיבין דקלים כל היום"). קושי נוסף בדברי רש"י הוא הטענה שדקל נקבה אינו עושה פירות. הדקלים הם דו-ביתיים ודווקא הנקבה נושאת פירות ולא הזכר.
הקשיים בשיטת רש"י מובילים אותנו לשיטת הערוך המובאת בתוי"ט בפסחים (פ"ד מ"ח). אומרת המשנה: "ששה דברים עשו אנשי יריחו על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם ואלו הן שלא מיחו בידם מרכיבין דקלים כל היום וכו'".
"מרכיבין דקלים כל היום - פי' הר"ב שהזכר עושה פירות והנקיבה אינה עושה פירות וכ"כ רש"י וכ"כ התוס' בפרק רבי ישמעל במנחות דף ע"א וצריך לומר שנקרא זכר על שם שהוא נעוץ ורכב באילן והאילן שהוא נעוץ בו ורכוב עליו נקרא נקבה לפי שהוא נקוב ומקבל הזכר. וכל זה אינו מספיק להסכמת השמות כי יותר היה ראוי שיקרא העושה פירות נקבה והבלתי עושה זכר. ומצאתי בערוך ערך נסן [ע"ש] שכתב שיש בדקלים זכר ונקבה ופירות הזכר אין בהם מתיקות כתמרים אלא טעם אכילה בלבד, ובעודם קטנים. וכשיגדלו לזמן מועט יופסדו מלאכול אבל מהנים לדרך אחרת שבהגיע זמן הדקל הנקבה ומשלחת המכבדות שלה עם תמריה ועדיין התמרים הן כעדשים, מביאין פרי הזכר ומסביכין בעוקץ ידה מהן ומזהמין אותן וכורכים לה אגד, והמכבדות של תמרה מצליחות ומוציאין פירות נאים ובלבד שלא תאחר זמנן אפילו יום אחד שאם תשהא הרכבת דקל יום אחד יפסדו פירות הדקל. ואותן התמרים שאחרו בלא הרכבה לא יצליחו ובהגיע התור יום י"ד בניסן על זה אמרו מרכיבין דקלים כל היום מפני ההפסד".
לפירוש ה"ערוך" ההרכבה איננה החדרת רוכב לכנה אלא האבקת פרחי הנקבה בעזרת מכבדות פרחי הזכר. תאור ה"ערוך" של פרחי הזכר מתייחס לשלבי התפתחותם. עד לפתיחת הפרחים והבשלתם הם סגורים ונראים כפירות. בשלב זה ייתכן והם נאכלו בשעת הדחק גם אם לא הייתה בהם מתיקות אלא "טעם אכילה בלבד". לאור כך שעץ זכר בודד עשוי להאביק מספר רב של עצי נקבה לא חששו לאכול את הפרחים המיותרים. ייתכן ורבי יוחנן רמז למנהג זה בגערתו על רבי חייא בר אבא: "אדאכלת כפנייתא בבבל". לאחר שהפרחים נפתחים הם אינם ראויים עוד לאכילה גם בשעת הדחק ("וכשיגדלו לזמן מועט יופסדו מלאכול") ומעתה הם ראויים להאבקת פרחי הנקבה על ידי קשירת המכבדות הזכריות בין מכבדות עצי הנקבה. ייתכן שזו גם כוונת הרמב"ם בפיהמ"ש (פסחים, פ"ד מ"ח): "... שמרכיבין האילנות יום ארבעה עשר, והוא שתולין יחור של דקל זכר על דקל נקבה וזה מפורסם אצל בעלי העבודה, וזהו ענין אמרם מרכיבין דקלים". אמנם הוא משתמש במונח "יחור" הקשור להרכבה ולא להאבקה אך מאידך גיסא הדבר מתבצע על ידי "תלייה" וכנראה הוא כינה את מכבדות פרחי הזכר בשם ייחור. בגירסה המופיעה בפרוייקט השו"ת נכתב: "... הראשונות שהיו מרכיבין דקלים כל יום ארבעה עשר, והוא שמרכיבין הזכר על התמרות. וזה מפורסם אצל עובדי האדמה".
רש"י בסוכה (לב ע"א) פירש באופן שונה לגמרי שבוודאי איננו עולה בקנה אחד עם המשתמע מסוגייתנו שכופרא הוא סוג מזון: "ואימא כופרא - היינו נמי עץ כעין חרותא, אלא עדיין בן שנה או שתי שנים ולא נתעבה עצו, ואתה יכול לכפות ענפיו על ידי אגוד ולזקפן למעלה לאוגדן עם אביהן". הסבר זה מעצים את הקושי שהתעורר בעקבות פירושו למעשי אנשי יריחו. ללא פירושו זה ניתן היה לפרש בדוחק שההרכבה התבצעה בעזרת מכבדות (תפרחות) ומטרתה הייתה לבצע האבקה אך עתה ברור שלדעת רש"י הרוכב ("כופרא") הוא עלה צעיר. כאמור, הסבר זה בעייתי מאד לאור הידוע לנו על האנטומיה של הדקליים. ברקע עומד גם הקושי הנובע מהסתירה בין פירושי רש"י בסוגיות השונות.
ניתן לשער שרש"י נדחק לפרש בסוגיית לולב שכופרא הוא עלה תמר לאור העובדה ששאלות רבינא מתייחסות לפרשנות המונח "כפת תמרים" שהם העלים. מסתבר יותר שכופרא הוא חלק מהעלה ולא מכבדות פרחים או פירות. בעייה נוספת העומדת לפני הפירוש שכופרא הוא מכבדות הפירות היא תשובת אביי ש"דרכיה דרכי נעם". בניגוד לעלה שבשלב מסויים נושא קוצים העלולים לדקור הרי שלמכבדות אין קוצים. אין בידי תשובה מספקת לבעיה זו אך אם נניח שב"דרכיה דרכי נעם" נכלל גם נזק לרכוש ולא רק סבל לאדם הרי שקטיף המכבדות לצורך מצוות לולב גורם לפגיעה ביבול התמרים. אמנם גם בקטיף הלולבים נגרם נזק מסויים אך הוא קטן מאד.
(1) Kochenour N. K., 'Lactation suppression', 1980, Clin Obstet Gynecol. 23 (4) pp:1045-59.
(2) Faleh, B. H. and Sawad A. A., 'Effect of Palm Pollen Grains Extracts ( Phoenix dactylifera L) on Spermatogenic Activity of Male Rabbits', 2006, Basrah Journal For Date Palm Research, 5 (1-2), pp: 1-9.
(3) Bahmanpour S. et al, 'Effect of Phoenix Dactylifera Pollen on Sperm Parameters and Reproductive system of Adult Male Rats', 2006, Iran J Med Sci. 31 (4) pp: 208-112.
Mehraban F, 'Effects of date palm pollen (Phoenix dactylifera L.) and Astragalus ovinus on sperm parameters and sex hormones in adult male rats', 2014, Iran J Reprod Med. 12 (10) pp:705-12.
(4) Mahran , G. H. et al, ' A Phytochemical Study of Date Palm Pollen', 1976', Planta Med 29 (2) pp:171-175.
(5) פירוש: הַהוּא גַּבְרָא דְּאַשְׁכַּח כּוּפְרָא בֵּי מַעֲצַרְתָּא [אדם אחד שמצא גוש זפת ליד הגת]. אֲתָא לְקַמֵּיהּ [בא לפני] רַב לשאול מה לעשות, אָמַר לֵיהּ [לו]: זִיל שְׁקוֹל לְנַפְשָׁךְ [לד קח לעצמך], שהרי אין כל סימן באבידה. חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא מְחַסֵּם [ראהו רב את האיש שהוא מהסס] שמא אין לו זכות גמורה בדבר, אָמַר לֵיהּ [לו]: זִיל פְּלוֹג לֵיהּ [לך תן חלק] לְחִיָּיא בְּרִי מִינֵּיהּ [בני מזה] כדי שתרגיש שאני בטוח בהלכה זו, עד שאני מוכן להנות אף את בני ממנה.
(6) פירוש: בְּאַתְרָא דְּתָּקְלִי כּוּפְרָא [במקום ששוקלים המוכרים זפת], פָּטַר נַפְשֵׁיהּ אֲפִילּוּ בְּכוּפְרָא [פוטר עצמו הנודר אפילו בזפת במשקלו].
(7) פירוש: אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הַאי מַאן דְּאַרְתַּח כּוּפְרָא [מי שהרתיח זפת], חַיָּיב מִשּׁוּם מלאכת מְבַשֵּׁל. ומקשים: פְּשִׁיטָא [פשוט, מובן מאליו]! ומתרצים: מַהוּ דְּתֵימָא [שתאמר] כי כֵּיוָן דַּהֲדַר וְאֵיקוּשָׁא אֵימָא לָא [שחוזרת ומתקשה, אחר כך אמור שאין זה בישול] ולא שינה הבישול בתכונתה של הזפת, על כן קָא מַשְׁמַע לָן [השמיע לנו] שאף זה שפעל לשעתו נקרא בישול.
(8) פירוש: גמרא ומעירים: וְלָא פְּלִיגִי [ואין חלוקים] חכמים ור' יהודה בהלכה, אלא מָר כִּי אַתְרֵיהּ וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ [חכם זה לפי מקומו וחכם זה לפי מקומו]. בְּאַתְרֵיהּ דְּמָר [במקומו של חכם זה, של תנא קמא] חָפוּ בְּקִירָא וְלָא מָיֵיץ טְפֵי [מצפים את הקנקנים בשעוה ואינה סופגת הרבה], בְּאַתְרֵיהּ דְּמָר חָפוּ בְּכוּפְרָא וּמָיֵיץ טְפֵי [במקומו של חכם זה, ר' יהודה, מצפים את הכדים בזפת והיא בולעת הרבה].
(9) פירוש: איני [וכן הוא]?! והאמר [והרי אמר] רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הני מתחלי [אותן עטיפות התמרים] של ערלה אסירי [אסורות], הואיל ונעשו שומר לפירי. ואולם אותן עטיפות שומר לפירי אימת הוי [מתי הן], כלומר, ממתי מתחילות הן לשמש כשומר לפרי בכופרא [בעוד הפרי צעיר], ובכל זאת קא קרי ליה [הוא קורא לו, להם] "שומר לפירי [לפירות]", הרי ששומר לפרי אינו צריך להשאר עד גמר בישולו של הפרי וכו'".
(10) פירוש: אָמַר לְהוּ [להם]: הַאי מַאן דְּקַץ כּוּפְרָא [מי שקוצץ תמרי בוסר] של חבירו מַאי [מה] מְשַׁלֵּם? אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: מְשַׁלֵּם דְּמֵי כּוּפְרָא [תמרי בוסר]. אמר להם: וְהָא הָווּ תַּמְרֵי [והרי יהיו בסופו של דבר תמרים בשלים] ונמצא שהפסיד אותם יותר! אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: אם כן מְשַׁלֵּם דְּמֵי תַּמְרֵי [תמרים].
(11) פירוש: שנינו שהיו מַרְכִּיבִין דְּקָלִים ביום ארבעה עשר בניסן כָּל הַיּוֹם. ושואלים: הֵיכִי עָבְדִי [כיצד עושים] הרכבה כזו?... רַב אַחָא בְּרֵיהּ [בנו] של רָבָא אָמַר: מַנְחֵי כּוּפְרָא דִּיכְרָא לְנוּקְבְתָא [מניחים ענף דקל זכר לנקבה] ועל ידי כך דקל הנקיבה עושה פירות.
לעיון נוסף:
Masoomeh Dokhanchi et al, 'Effects of heart of palm (Palmito) extract on reproductive system of adult male rats', 2013, Asian Pacific Journal of Reproduction, 2, pp: 272–276.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.