טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מכר את הקרון לא מכר את הפרדות - פרד
"משנה: מכר את הקרון לא מכר את הפרדות, מכר את הפרדות לא מכר את הקרון, מכר את הצמד לא מכר את הבקר, מכר את הבקר לא מכר את הצמד, ר' יהודה אומר הדמים מודיעין" (בבא בתרא ע"ז ע"ב).
שם עברי: פרד שם באנגלית: Mule שם מדעי: Equus mulus mulus
שם נרדף במקורות: כודנייתא, מולא, גדרונא, פרוטיות.
נושא מרכזי: מדוע הפרדות הן מושכות הקרון ולא בהמה אחרת?
לריכוז המאמרים שנכתבו על הפרד הקש/י כאן.
הפרד (Mule) הוא צאצא של חמור (זכר) וסוסה (נקבה). בגלל מספר הכרומוזומים השונה של הוריו (לסוסים יש 64 כרומוזומים ואילו לחמור 62) הפרד עקר בדרך כלל. כל הפרדים הזכרים ורוב הנקבות עקרות למרות קיומם של איברי הולדה תקינים לכאורה. מספר הכרומוזומים של הפרד הוא 63 ולכן תהליך יצירת תאי המין (המיוזה – ראה מילון מונחים) איננו תקין. גם ההכלאה ההפוכה בין סוס ואתון אפשרית אך היא נדירה יותר והצאצא (Hinny) קטן יותר ופחות מתאים לעבודה. תהליך ההכלאה ממושך ונדרשות שנים רבות יחסית לפני שהן מתאפשרות. בספרות קיימים דיווחים בודדים על מקרים שבהם פרדות הצליחו להעמיד צאצאים.
במשנה המובאת בסוגייתנו נאמר שאם אדם מכר בסתם קרון אין המכר כולל גם את הפרדות. נראה שהדיון נסב סביב מעמדן של הפרדות אך ברור שהבהמה הרתומה לקרון היא פרידה. כך מדייק הרשב"ם: "הפרדות - המושכות בקרון ובשאין אדוקין בו מיירי כדמפרש בגמ'. דרך פרדות לקרון, וצמד לבקר, וכלים לחמור". גרירת קרון – עגלה גדולה דורשת מחד גיסא כוח רב אך מאידך גיסא גם יכולת התמדה לאורך זמן. הפרד ניחן בשתי תכונות אלו ולכן, כנראה, הוא היה בהמת המשא היחידה שבה השתמשו לצורך זה. עד ימינו משתמשים בפרדות על מנת להוביל משאות בדרכים הרריות צרות ומפותלות. יציבות מדרך הרגל של הפרד הופכות אותו כלי תחבורה חשוב בשבילים שבצידי תהום. ראה עוד על ההבדלים בתפקיד מיני הבהמות השונים בערך "מכר את החמור".
פרדה
הרחבה
הפרד מוזכר במקרא 13 פעמים. לראשונה הוא מוזכר כבהמת רכיבה בספר שמואל (י"ג כ"ט): "וַיַּעֲשׂוּ נַעֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לְאַמְנוֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה אַבְשָׁלוֹם, וַיָּקֻמוּ כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּרְכְּבוּ אִישׁ עַל פִּרְדּוֹ וַיָּנֻסוּ". מאוחר יותר בעת המלכת שלמה בהמת הרכיבה היא הפרדה. "וַיאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלמה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וְהוֹרַדְתֶּם אתוֹ אֶל גִּחוֹן" (מלכים א', א' ל"ג). משני פסוקים אלו ובעיקר מטקס המלכת שלמה עולה שהפרדה שימשה את חצר המלוכה. בימינו הסוס נחשב לבעל חיים יוקרתי אך כנראה שבימי דוד הפרד היה יוקרתי אף יותר אולי בגלל נדירותו היחסית שנבעה מהקושי ברבייה. בספר עזרא (ב' ס"ו-ס"ז) נמנו הפרדים בין בהמות הרכיבה והמשא: "סוּסֵיהֶם שְׁבַע מֵאוֹת שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה פִּרְדֵיהֶם מָאתַיִם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. גְּמַלֵּיהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה חֲמרִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים".
בנוסף למשנתנו מוזכר הפרד גם לגבי דיני כלאיים: "הַזְּאֵב וְהַכֶּלֶב, כֶּלֶב הַכֻּפְרִי וְהַשּׁוּעָל, הָעִזִּים וְהַצְּבָאִים, הַיְּעֵלִים וְהָרְחֵלִים, הַסּוּס וְהַפֶּרֶד, הַפֶּרֶד וְהַחֲמוֹר, הַחֲמוֹר וְהֶעָרוֹד, אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה" (כלאים, פ"א מ"ו). אכן הפרד דומה לשני הוריו, הסוס והחמור אך למרות זאת הוא אסור בהרבעה איתם. מעניין לציין שחלק מהזוגות במשנה (ואולי כולם) מורכבים ממין ואב המוצא שלו (ראה המאמר על הערוד). הפרד תחת שם אחר מופיע לגבי הלכה נוספת: "הַפְּרוּטִיּוֹת אֲסוּרוֹת, וְהָרַמָּךְ מֻתָּר. וְאַדְנֵי הַשָּׂדֶה, חַיָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְטַמְּאוֹת בָּאהֶל כָּאָדָם וכו'" (לאים פ"ח מ"ה). מפרש רע"ב: "פרוטיות - מין פרדות שאין אדם יכול לעמוד עליהן ולברר על ידי סימנים איזה מהם אמו חמור ואיזה מהם אמו סוס הלכך אסורין זה עם זה. להלן בחולין ע"ט ע"א נמצא שקיימים סימנים המבדילים בין פרד בן אתון או בן סוסה אך ייתכן והבדלים אלו קלים והפרוטיות הן פרטים שההבדלים לא מובהקים דים בכדי להבחין בני איזה מין הם.
ביולוגיה
הפרד נחשב לחזק ועמיד יותר משני אבות המוצא שלו. הסברה היא שהפרד מדגים בצורה טובה את התופעה הגנטית המכונה "און כלאיים". הכוונה לכך שלבני הכלאיים יש תכונות עדיפות על כל אחד משני הוריהם. הוא סבלן תחת משאות כבדים, בעל רגל יציבה ומאריך חיים יותר מאשר הסוס, ופחות עקשן, מהיר ואינטליגנטי יותר מאשר החמור. אינטליגנציה זו באה לידי ביטוי, למשל, בזהירות רבה מפני סכנות.
ראשו הקצר והעבה, אוזניו הארוכות, רגליו הדקות, פרסיו הקטנות והצרות ורעמתו הקצרה מדמים את הפרד לאביו החמור, אך בגובהו, צורת צווארו, האחידות בצבע הפרווה וצורת שיניו הוא נראה כסוס. הקולות שהפרד משמיע הם קולות ביניים בין נעירת חמור וצהלת סוס.
המשקל הממוצע של פרדים הוא כ – 400 ק"ג. ככלל פרד יכול לשאת משא במשקל של חמישית ממשקל גופו לאורך עשרות ק"מ ללא מנוחה. אמנם סוס יכול לשאת משקל רב יותר משום שהוא גדול יותר, אך הפרד מצטיין בהתמדה שלו לאורך זמן. הפרד צורך פחות אוכל בהשוואה לסוס במשקל דומה. עור הפרד קשה יותר ופחות רגיש מאשר עור סוס והופך אותו לעמיד יותר משמש וגשם. פרסותיו קשות יותר ויש לו עמידות טבעית כנגד חרקים ומחלות. הפרד תוקפני מאד ומסוגל לבעוט בכל אחת מפרסותיו בכל כיוון ואפילו הצידה.
הפרד בתלמוד
"אמר רבי חנינא: מולאות של בית רבי יוצאות באפסריהן כרוכים בשבת" (שבת נ"ב ע"א). רש"י: מולאות - פרדות:
"לסימטא, לימא הכי: בז בזייה מס מסייא כס כסייה שרלאי ואמרלאי אלין מלאכי דאישתלחו מארעא דסדום ולאסאה שחינא כאיבין בזך בזיך בזבזיך מסמסיך כמון כמיך עיניך ביך עינך ביך אתריך בך זרעיך כקלוט וכפרדה דלא פרה ולא רביא כך לא תפרה ולא תרבה בגופיה דפלוני בר פלונית" (שבת, ס"ז ע"א). הגמרא מביאה לחש המיועד למנוע את מחלת השחין. לענייננו חשוב הקטע המתייחס לפרדה כעקרה. כמו שפרדה אינה פרה ורבה כך לא ירבה השחין.
"דתניא, רבי יוסי אומר: שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נבראו עד מוצאי שבת ובמוצאי שבת. נתן הקדוש ברוך הוא דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור, והביא שתי בהמות והרכיב זו בזו ויצא מהן פרד. רבן שמעון בן גמליאל אומר פרד בימי ענה היה שנאמר הוא ענה אשר מצא את הימם במדבר דורשי חמורות היו אומרים ענה פסול היה לפיכך הביא פסול לעולם" (פסחים, נ"ד ע"א). הגמרא מביאה שתי דעות לגבי המקור לפרד אך המשותף לשתי הדעות שמקורו הוא בהכלאה בין שני מינים.
"רבה בר שילא אמרו ליה: שכיב גברא גבוה הוה רכיב גירדונא זוטרא מטא תיתורא איסתויט שדייה וקא שכיב קרי על נפשיה למשפטיך עמדו היום" (נדרים מ"א ע"א). רש"י: "שכיב ההוא גברא גבוה - אדם שהיה גבוה כלומר ארוך. רכיב גירדונא זוטרא - רוכב פרדה קטנה. תיתורא – גשר. איסתויט - אחזתה רוח שטות לאותה פרדה והשליכתו בנהר, איסתויט מלשון סטיא רוח של שגעון וכדאמר בעלמא סיוטא הוא דנקטיה.
"והעוים עשו (את) נבחן ואת תרתק ומאי ניהו כלב וחמור והספרוים שורפים את בניהם (ואת בנותיהם) באש לאדרמלך וענמלך אלהי ספרוים ומאי ניהו הפרד והסוס אדרמלך דאדר ליה למריה בטעינה וענמלך דעני ליה למריה בקרבא" (סנהדרין, ס"ג ע"ב). מפרש רש"י: "דאדר ליה למריה - מהדר את אדוניו ומכבדו, שמשליך עליו משאו, שהיה צריך לטעון על צוארו, אדר מלך מהדר את מלכו, כלומר את אדוניו". הפרד קיבל את כינויו אדרמלך בגלל יכולתו לשאת משאות כבדים.
"מאי שנא רבי חנינא? משום דבקי ברפואות הוא, דאמר רבי חנינא: מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה. והא קא חזינן דחיי? אימא וחיית. והא קא חזינן דמיתסי? בסומקן אינהו וחיורן ריש כרעיהו קאמרינן" (יומא, מ"ט ע"א). כפי שראינו הפרדות נחשבות לחזקות ופראיות. ייתכן והזן הלבן אף מסוכן יותר.
"תנו רבנן: וטובל בשמן רגלו זה חלקו של אשר שמושך שמן כמעין אמרו פעם א' נצרכו להן אנשי לודקיא בשמן מינו להן פולמוסטוס אחד אמרו לו לך והבא לנו שמן במאה ריבוא... אמרו: לא הניח אותו האיש לא סוס ולא פרד ולא גמל ולא חמור בארץ ישראל שלא שכרו וכו'" (מנחות, פ"ה ע"ב).
"... אתא איתרמי, על בההוא פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא, אמר: מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו? שמע רבי נפק לאפיה אמר ליה מזבנינא להו. אמר ליה: ולפני עור לא תתן מכשול. מפקרנא להו. מפשת היזקא. עקרנא להו. איכא צער בעלי חיים. קטילנא להו. איכא בל תשחית. הוה קא מבתש ביה טובא גבה טורא בינייהו בכה רבי ואמר מה בחייהן כך במיתתן על אחת כמה... אמר ר' יהושע בן לוי: למה נקרא שמן ימים? שאימתם מוטלת על הבריות. דאמר ר' חנינא: מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה. והא קחזינא דחיי? אימא וחיית. והא קחזינא דמיתסי? דחיוורן ריש כרעייהו קא אמרינן" (חולין ז' ע"ב). רש"י: "כודנייתא - פרדות ושל רבי היו ... למה נקרא שמם - דכודנייתא ימים דכתיב (בראשית לו) אשר מצא את הימים". גם כאן אנו מוצאים את ההתייחסות לפרדות כמסוכנות מאד עד כדי איסור להכנס לבית שבו הן נמצאות.
"ואזדא שמואל לטעמיה, דתנן: ר' יהודה אומר הנולדים מן הסוס אע"פ שאביהן חמור מותרין זה בזה, אבל הנולדין מן החמור עם הנולדין מן הסוס אסורין, ואמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר' יהודה דאמר אין חוששין לזרע האב, אבל חכמים אומרים כל מיני פרדות אחת ... תא שמע: ר' יהודה אומר פרדה שתבעה אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה. ואי אמרת מפשט פשיטא ליה, לרבע עלה מינא דאמה? דלא ידעינן מינא דאמה מאי ניהו. והא אלא מינה קתני? הכי קאמר: אין מרביעין עליה לא מין סוס ולא מין חמור לפי שאין יודעין במינה. וליבדוק בסימנין? דאמר אביי: עבי קליה בר חמרא, צניף קליה בר סוסיא. ואמר רב פפא: רברבן אודניה וזוטרא גנובתיה בר חמרא, זוטרן אודניה ורבה גנובתיה בר סוסיא. הכא במאי עסקינן באלמת וגידמת. מאי הוי עלה? תא שמע דאמר רב הונא בריה דרב יהושע: הכל מודין בפרי עם האם שאסור שמע מינה ספוקי מספקא ליה שמע מינה אמר ליה ר' אבא לשמעיה אי מעיילת לי כודנייתא בריספק עיין להנך דדמיין להדדי ועייל לי אלמא קסבר אין חוששין לזרע" (חולין, ע"ט ע"א). על פי דברי הסוגייה יש אפשרות להבחין בפרדה אם אמה סוסה או אתון. הסימנים קשורים לאם משום שתרומתה הגנטית לצאצא גדולה בהרבה משל האב. מחלוקת התנאים היא לגבי מידת השפעת האב כלומר: "האם חוששין לזרע האב" אך לגבי האם יש הסכמה מלאה. על פי דברי הגמרא לפרד שאמו אתון יש קול עבה כלומר הוא נוער, אוזניים ארוכות וזנב קצר. כאשר אמו היא סוסה קולו דק כלומר הוא משמיע צהלה, אוזניו קצרות וזנבו ארוך כשל סוס.
"... אמר רב אחדבוי בר אמי משום דאיכא למימר סוס בן סוסיא אחי פרדה יוכיח שאסור פרי עם פרי ומותר פרי עם האם התם זרע האב הוא דקא גרים דהא פרד בן סוסיא אחי פרדה יוכיח שמותר פרי עם פרי ואסור פרי עם האם אלא אמר מר בריה דרבינא משום דאיכא למימר עבד בן שפחה אחי משוחררת יוכיח שאסור פרי עם פרי ומותר פרי עם האם התם גט שיחרור הוא דקא גרים דהא עבד בן משוחררת אחי שפחה יוכיח שמותר פרי עם פרי ואסור וכו'" (חולין, קי"ד ע"ב).
"... אמרו ליה: אימא לן מילי דבדיאי, אמר להו: הוה ההוא כודניתא דילידא והוה תלי ליה פיתקא וכתב ביה דמסיק בבי אבא מאה אלפא זוזי. אמרו ליה: וכודניתא מי ילדה? אמר להו: הי ניהו מילי דבדיאי. מילחא כי סריא במאי מלחי לה? אמר להו: בסילתא דכודניתא. ומי איכא סילתא לכודנתא ומילחא מי סרי" (בכורות, ח' ע"ב).
רשימת מקורות:
מנחם דור, החי בימי המשנה המקרא והתלמוד (עמ' 55-56).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12 (עמ' 246).
Mule From Wikipedia, the free encyclopedia
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
