טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

ובידם דברים הנעשה בלוז, ומאי ניהו תכלת - ארגמון קהה קוצים

"תנו רבנן: אין מעברין את השנה לפני ראש השנה, ואם עיברוה אינה מעוברת, אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ראש השנה מיד, ואף על פי כן אין מעברין אלא אדר. איני? והא שלחו ליה לרבא: זוג בא מרקת, ותפשו נשר, ובידם דברים הנעשה בלוז, ומאי ניהו תכלת, בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום" (סנהדרין, יב ע"א).

פירוש: תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים] בתוספתא: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה הבאה לִפְנֵי ראשׁ הַשָּׁנָה, וְאִם עִיבְּרוּהָ אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת, אֲבָל מִפְּנֵי הַדְּחָק מְעַבְּרִין אוֹתָהּ אַחַר ראשׁ הַשָּׁנָה מִיָּד ואין ממתינים סמוך לפסח, וְאַף עַל פִּי כֵּן אֵין מְעַבְּרִין ומוסיפים אֶלָּא את חודש אֲדָר, ולא חודש אחר. ושואלים: אִינִי [וכי כן הוא] שאין מעברים בחדשים אחרים? וְהָא [והרי] שָׁלְחוּ לֵיהּ [לו] לְרָבָא אגרת זו בלשון סתרים: זוּג בָּא מֵרַקַּת, כלומר, זוג של תלמידי חכמים באו מרקת, היא טבריה, מקום מושב הסנהדרין אז, ששמה במקרא הוא "רקת" (ראה יהושע יט, לה), וּתְפָשׂוֹ נֶשֶׁר, כלומר, אנשי צבא רומיים שסמלם היה הנשר, וּבְיָדָם של השליחים היו דְּבָרִים הַנַּעֲשֶׂה בְּלוּז. ומסבירים: וּמַאי נִיהוּ [ומה הם]? תְּכֵלֶת, שאגב שליחותם לבבל לקחו איתם גם תכלת כדי לספק לאנשי בבל. בִּזְכוּת הָרַחֲמִים וּבִזְכוּתָם יָצְאוּ בְּשָׁלוֹם, ולא נידונו למוות, ואולם לא הצליחו להעביר את ההודעה לגולה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: ארגמון קהה קוצים   שם באנגלית: Banded Dye-Murex  

שם מדעי: (Hexaplex trunculus (Murex trunculus

שם נרדף במקורות: חילזון, תכלת


נושא מרכזי: למקומה של העיר לוז

לנושאים נוספים העוסקים בארגמון קהה קוצים (תכלת) - הקש/י כאן.

על פי הגמרא (מגילה ו ע"א) מקום צביעת התכלת (התכלת הוא צמר צבוע בצבע שהופק כפי הנראה מהחילזון ארגמון קהה קוצים – תמונות 1-3) בנחלת זבולון: "אמר זבולון לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! לאחיי נתת להם שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות, לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות. אמר לו: כולן צריכין לך על ידי חלזון, שנאמר עמים הר יקראו ושפני טמוני חול. תני רב יוסף: שפני זה חלזון, טמוני זו טרית, חול זו זכוכית לבנה". גבולות הנחלה נתונים למחלוקת בין החוקרים אך אנו נתבסס על הפסוק בברכת יעקב לשבטים (בראשית, מט י"ג): "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידן". קיימות עדויות מתקופת בית שני ומזמן התלמוד על צאצאי שבט זה שחיו לכאורה לחוף הים התיכון (ארגמון קהה קוצים נפוץ לאורך חופי הים התיכון, החוף האירופי של האוקיינוס האטלנטי והחלק הצפוני של החוף האפריקאי – תמונה 2). המסורת העממית מספרת על נחלת זבולון לחוף הים התיכון, בצפון החוף הישראלי ודרום חופי לבנון. בשנות ה-90 נתגלו שרידים של תעשיית התכלת העתיקה, בחוף דור ומקומות נוספים סמוך לאכזיב, אך לא נמצאו תימוכין לקיום שבט ושמו זבולון באזור זה. מדברי הפסוק בשופטים (א כ"ו) הממקם את לוז בארץ החתים אנו לומדים שתעשיית התכלת השתרעה גם מצפון לנחלת זבולון המשוערת ואכן קיימות עדויות ארכיאולוגיות לתעשייה זו מסביב לים התיכון בכלל וחופי לבנון בפרט. ההבטחה המיוחדת לזבולון אינה באה לשלול את צביעת התכלת בארצות נוספות אלא להעניק לו את זכויות הייצור בארץ ישראל. לאור העובדה שתפוצת החילזון מוגבלת לחופים סלעיים אכן סביר להניח שהארגמונים איכלסו בעיקר את חופי צפון הארץ משום שבדרום, בדרך כלל, החופים חוליים (עוד על מקור צבע התכלת ומקום איסוף החלזון ראו במאמר "כולן צריכין לך על ידי חלזון").

את העיר לוז אנו פוגשים לראשונה כשמה הקדום של בית אל: "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשׁנָה" (בראשית, כח י"ט). מאידך גיסא אנו לומדים על לוז כמקום שבו צבעו את התכלת. מפרש כאן רש"י: "זוג - שני תלמידי חכמים. בא מרקת - טבריא. ותפשו נשר - חיל רומיים. דברים הנעשים בלוז - תכלת - בלוז עושין אותה, כדאמרינן בסוטה (מו, ב), היא לוז שצובעין בה תכלת". קשה להניח שהעיר לוז ששכנה על במת ההר מצפון לירושלים עשויה הייתה להיות מקום צביעת התכלת משום שתעשייה זו מבוססת על איסוף חלזונות ימיים וצבירתם בברכות חוף עד שלב הפקת הצבע. מסיבה זו עלינו לחפש עיר נוספת בשם זהה השוכנת קרוב לחופי הים התיכון. הפסוקים בספר שופטים (א כ"ב-כ"ו) המתארים את כיבוש בית אל על ידי שבט יוסף מצביעים על האפשרות שמיקומה של לוז לחופי ים: "וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל וַה' עִמָּם. וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז. וַיִּרְאוּ הַשּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד. וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ. וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה". על פי פסוקים אלו היגר תושב העיר לוז אל ארץ החתים ובנה בה עיר כשם עירו הראשונה.

ממקורות חיצוניים אנו לומדים שהממלכה החתית השתרעה בשיא התפשטותה על צפון סוריה ואסיה הקטנה. לעומת זאת מקורותינו אינם מתארים במפורש את מיקומה של ארץ זו אך על פי הרד"ק (שופטים, א כ"ו) היא איננה בגבולות "שבעת העממים": "ארץ החתים - אינו החתים משבע אומות". מאידך גיסא מדברי המהרש"א (חידושי אגדות, סוטה, מו ע"ב) משתמע ש"ארץ החתים" היא בגבולות הארץ:

"וקאמר גם למלאך המות אין לו רשות כו'. ואולי דיצא להם דבר זה רמז מקרא דכתיב וילך האיש ארץ החתים גו' דלפי פשוטו ארץ בני חת מז' אומות קאמר ומתוך המקרא משמע דכבשו ישראל כל ז' עממים. ועל כן דרשו ארץ החתים על שם ארץ החיים וחתים כמו חיתם ואותיותיו המ"ת ח"י פי' הראוי למות לפי שנותיו חי עדיין, והיינו שבאותה ארץ חיים לעולם ואין מלאך המות שולט בם. ואדם אחר לא יוכל להציל בהם לילך לשם כדאמרינן בפ' החליל בהנך עבדי שלמה רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ליה".

רש"י קושר בין שם העיר לוז ובין שם עץ פרי הנושא את שם זה. מפרש רש"י (שופטים, שם): "לוז - שגדלו בו אגוזים דקים קולדר"א בלע"ז". באופן דומה מפרש גם את הפסוק בבראשית (ל ל"ז): "וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וכו'". ד"ר מ. קטן מתרגם ב"אוצר לעזי רש"י": אלסר (אגוז לוז) coldre = . הוא מעלה כאפשרות שדברי רש"י האומר שהוא "עץ שגדלים בו אגוזים דקים" קשורים לשם הפרי בצרפתית המודרנית שבה הוא נקרא noisette כלומר "אגוז קטן". לדבריו ייתכן שכבר בימי רש"י השתמשו בכינוי זה במקביל לשם הרשמי colder. בכמה כתבי יד יש גרסאות קרובות למלה noisette שאינה ידועה לפני 1280. מסורת זיהוי אחרת מפרשת ש"לוז" הוא שקד (ראו במאמר "ומקלו של אהרן שקדים ופרחים").

יש המזהים (1) את לוז שבארץ החתים עם העיר Lawazantiya שבארץ כזוותנה באסיה הקטנה. בכתובות שלמנאסר השלישי מלך אשור (המאה ה – 9 לפנה"ס) היא קרויה Lusanda. Lawazantiya מוזכרת לעיתים קרובות בטקסטים דתיים. ארץ כזוותנה וסביבותיה נחשבו נחלה קדושה המשוחררת משעבוד פוליטי ונתונה לשלטון כהנים. ייתכן והד למעמדה המיוחד של העיר משתקף ממאמר חז"ל במסכת סוטה (מו ע"ב): "וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה - תניא: היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה, אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן - יוצאין חוץ לחומה והן מתים וכו'". משערים (2) שהאתר הארכיאולוגי Sirkeli Höyük בטורקיה הוא שריד העיר. חפירות באתר זה מלמדות שהוא היה מיושב באופן רצוף עד התקופה ההלניסטית. לא רחוק ממנו נמצאו כתובות חתיות רבות.

זיהוי העיר נתון למחלוקת ולא נרחיב בו. הרב הרצוג (3)  תיאר את מיקומה של לוז כעיר הנמצאת בסביבת החוף הסורי שהיווה חלק מהאימפריה החתית בצפון סוריה. בערך "לוז" באנציקלופדיה המקראית מובאת השערה שהכוונה ללֻוֵיזֶה הממוקמת כ – 18 ק"מ מערבית דרומית לצידון. נראה לי שהכוונה לעיירה Al Ghazieh השוכנת על החוף מדרום לצידון. היתרון בזיהוי זה הוא הקירבה לחוף בניגוד ל - Sirkeli Höyük המרוחקת כ – 20 ק"מ מהים התיכון.
 

תמונה 1. ערכת "פתיל תכלת" - באדיבות עמותת "פתיל תכלת".		תמונה 2.  קשירת פתיל תכלת על פי שיטת הרמב"ם

תמונה 3. ארגמון קהה קוצים		תמונה 4.  תפוצת ארגמון קהה קוצים       מקור:  Itzuvit

(1) ב. מזר, 'פרשת ההתנחלות בהר ישראל', " ארץ ישראל טו - ספר י' אהרוני , תשמ"א , עמ' 147 (הערה 1).
(2) Gojko Barjamovic, 'A Historical Geography of Anatolia in the Old Assyrian Colony Period', The Carsten Niebuhr Institute of Ancient Near Eastern Studies, University of Copenhagen 2011, Museum Tusculanum Press.

לעיון נוסף:

י. אליצור, "מקום בפרשה – גיאוגרפיה ומשמעות בפרשה", הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד, תשע"ד. עמ' 454, 458.
מ. רענן, "היבטים מדעיים וכלכליים בגידול חלזונות לצביעת פתיל תכלת". "על אתר" גיליון ו' – שבט תש"ס.
ספריית עמותת פתיל תכלת.






א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.