קפיץ כגרמא
סנהדרין עז ע"ב
"ואמר רב פפא: זרק צרור למעלה, והלכה לצדדין והרגה - חייב".
הוסיף רש"י: "אבל אם נפלה נוכחה והרגה - פטור, דלאו כחו הוא אלא היא חוזרת לארץ מאליה".
הרב שלמה זלמן אוירבך רצה ללמוד מכאן היתר, לענין חוגה בטלפונים הישנים, שיחשב לגרמא בשבת. בשו"ת מנחת שלמה חלק א סימן ט: "בשעה שהאדם מוליך באצבעו את החוגה של המספרים אז לא נעשה כלל שום דבר, ורק אח"כ בשעה שהחוגה חוזרת מחמת קפיץ למקומה הקודם אז נעשות ע"י הקפיץ כמה פעולות של חבור והפסקת זרם ומכח זה נעשה החבור. ומעתה לפי המבואר בסנהדרין ע"ז ב' שאם זרק צרור למעלה וחזר ונפל לארץ והרג פטור, משום דמה שחוזר ונופל לא חשיב כלל כחו הכי נמי גם כאן (מסתבר דנדון דידן דומה להך דהכא ולא לזורק צרור בכותל וחזרה לאחריה דחייב כמובן) כיון שהחבור נעשה רק ע"י קפיץ שמושך את הטבלה לאחריה יש לומר דחלוק מזורק חץ ע"י קשת, דהתם הכח נעשה ע"י הזורק מה שאין כן הכא".
בדבריו יש כמה קשיים:
מה שכתב: "לפי המבואר בסנהדרין ע"ז ב' שאם זרק צרור למעלה וחזר ונפל לארץ והרג פטור", אין אלו דברי הגמרא אלא דברי רש"י. מפשטות לשון הרמב"ם למשל לא משמע כך (על כך בקישור זה).
בסוגריים כתב שקפיץ דומה לזורק למעלה, ולא לדין האמור באמצע העמוד כאן: "ואמר רבא: זרק צרור בכותל וחזרה לאחוריה והרגה - חייב. ותנא תונא: כגון אלו המשחקין בכדור שהרגו, במזיד - נהרגין", על כך קשה, מה בין כח האדם שנצבר באלסטיות הקפיץ, לבין כח הזורק שנצבר באלסטיות הכדור או הכותל? לדברי המנחת שלמה, המותח הקפיץ, הריהו כזורק למעלה, כי גם בזורק למעלה, כח הנפילה הוא כח הזורק שנצבר כאנרגיה פוטנציאלית והומר שוב בכח הנפילה. ולפי זה קשה, שאין הבדל מהותי בין הזורק למעלה, לבין הזורק בכותל.
בסוף כתב לחלק בין קפיץ לבין חץ מקשת. שהרי מצוי לרוב שהגמרא רוצה לתאר נזק ישיר שאינו גרמא, והדוגמא הננקטת היא דוקא של חץ - "אשו משום חציו", "מודה רבי יוסי בגירי דיליה". וקשה, שהרי קפיץ דומה ממש ליורה חץ מקשת כי קשת היא קפיץ, כח האדם דורך הקשת נצבר באלסטיות העץ והמיתר. וכן כח המחייג נצבר בקפיץ החוגה.
הר"ן הקשה קושיות אלו, וכתב משום כך, שהיתר זה אינו אלא חידוש ברוצח. לדבריו אין ללמוד מכאן להלכות שבת.
