סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

אף דקל טב וחצב ונקלס – תמר מצוי

 

משנה: ... ר"מ אומר: אף דקל טב וחצב ונקלס אסור למכור לעובדי כוכבים ... ומאי קשיא? דקתני, ר"מ אומר: אף דקל טב, חצב ונקלס אסור למכור לעובדי כוכבים; דקל טב הוא דלא מזבנינן, הא דקל ביש מזבנינן, והתנן: אין מוכרין להם במחובר לקרקע! א"ל: מאי דקל טב? פירות דקל טב. וכן אמר רב הונא: פירות דקל טב. חצב - קשבא. נקלס - כי אתא רב דימי א"ר חמא בר יוסף: קורייטי. א"ל אביי לרב דימי: תנן נקלס ולא ידעינן מהו, ואת אמרת קורייטי, ולא ידעינן מאי אהנית לן? א"ל: אהנאי לכו, דכי אזלת התם אמרת להו נקלס ולא ידעי, אמרת להו קורייטי וידעי וקא מחוו לך" (עבודה זרה, יג ע"ב – יד ע"ב).

פירוש: שנינו במשנה ר' מֵאִיר אוֹמֵר: אַף דֶּקֶל טב וחצב אין מוכרים לגוים ... ושאל אותו: וּמַאי קַשְׁיָא [ומה קשה], מה אינך מבין במשנתנו? אמר לו: דְּקָתָנֵי [ששנינו], ר' מֵאִיר אוֹמֵר: אַף דֶּקֶל טַב, חָצָב וְנַקְלָס אָסוּר לִמְכּוֹר לְגוֹיִם. ונדייק: דֶּקֶל טַב [טוב] הוּא דְּלָא מְזַבְּנִינַן [שאין אנו מוכרים], הָא דֶּקֶל בִּישׁ מְזַבְּנִינַן [אבל דקל רע מוכרים אנו]. וְהָתְנַן [והרי שנינו במשנה] להלן: אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע כל דבר! אָמַר לֵיהּ [לו]: מַאי [מה] פירוש "דֶּקֶל טַב [טוב]"? פֵּירוֹת של דֶּקֶל טַב [טוב] שהם תלושים. וְכֵן אָמַר רַב הוּנָא: פֵּירוֹת דֶּקֶל טַב [טוב]. שנינו במשנה: "חָצָב", ומסבירים שהוא קַשְׁבָּא [מין תמרים]. ובפירוש "נַקְלָס" מסופר, כִּי אֲתָא [כאשר בא] רַב דִּימִי מארץ ישראל לבבל אָמַר בשם ר' חָמָא בַּר יוֹסֵף: קוֹרְיָיטֵי. אָמַר לֵיהּ [לו] אַבַּיֵי לְרַב דִּימִי: תְּנַן [שנינו במשנה] "נַקְלָס" וְלָא יָדְעִינַן [ואין אנו יודעים] מַהוּ, וְאַתְּ אָמְרַתְּ [ואתה אומר] קוֹרְיָיטֵי, וְלָא יָדְעִינַן [ואין אנו יודעים] מהו, אם כן מַאי אַהֲנִית לָן [מה הועלת לנו], אם גם את הפירוש איננו יודעים? אָמַר לֵיהּ [להם]: אַהֲנַאי לְכוּ [אני הועלתי לכם], דְּכִי אָזְלַתְּ הָתָם [שכאשר תלך לשם] לארץ ישראל אָמְרַתְּ לְהוּ [אומר אתה להם] "נַקְלָס" וְלָא יָדְעִי [ואינם יודעים], אָמְרַתְּ לְהוּ [אומר אתה להם] "קוֹרְיָיטֵי" וְיָדְעִי, וְקָא מַחֲווּ לָךְ [ויודעים, ומראים לך מהו] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: תמר מצוי  שם באנגלית: Date Palm   שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי: מהו "חצב"?  

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.



מההקשר בו מוזכר ה"חצב" בדברי רבי מאיר ניתן להסיק שמדובר בפרי משובח או מוצר העלול לשמש לעבודה זרה ומשום כך נאסרה מכירתו לגויים. כתב הרמב"ם בפיהמ"ש (עבודה זרה, פ"א מ"ה): "דקל טב רוצה בו פירות דקל טב, לפי שהפרי הטוב יקריבוהו לעבודה זרה". רב הונא מזהה את ה"חצב" עם "קשבא" וברש"י מובאים שני פירושים ל"קשבא": "קשבא - מין תמרים כמו (מגילה ז:) מלא טסקא דקשבי. ואית דאמר היינו חצובה שבו תיחם יהושע את הארץ (ב"ב דף נו) ועשב נאה הוא". על פי פירושו "קשבא" הוא סוג מסוים של תמרים או חצב הנקרא בדרך כלל בלשון חכמים "חצובא" (על החצב ראו במאמר "המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר"). לדעת תוס' (עבודה זרה, יד ע"ב) מתפרש "קשבא" בסוגייתנו כחצב בלבד:

"... וקשיא אמאי נקט דקל טב כיון דדקלי כולהו אסירי? לכך נראה לפרש דתרי מיני קשבא נינהו האחד נושא תמרים ומיניה מיירי בכל הני שהבאתי, אבל האי דהכא הוא מין עשב שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ וכן משמע בפרק ח"ה (שם דף נו.) שמעמידין אותו על המצרים דאמרינן אין שם לא מיצר ולא חצב מאי ובערוך (ערך חצב ה') פירש כל חצבא דהכא שהוא יערת הדבש קנה שגדל בו צוקר"א".

זיהוי "קשבא" כמין דקל או תמרים נראה סביר יותר ומתאים להקשר בו מוזכר שם זה במקורות נוספים. במסכת מגילה (ז ע"ב) מסופר: "רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא, ומלי כסא קמחא דאבשונא. אמר ליה אביי: השתא אמר מרי: אי חקלאה מלכא ליהוי - דיקולא מצואריה לא נחית"(1) . ממקור נוסף עולה שמדובר בעץ פרי הנקרא "תאלתא" כלומר דקל: "ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה, אתא לקמיה דריש גלותא, אמר ליה: לדידי חזי לי, ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי והוו שוו מאה זוזי, זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא"(2) (בבא קמא, נח ע"ב). מפרש רש"י: "ותלתא תאלתא בקינא הוו - שלשה דקלים זה אצל זה". ראיות אלו מובאות בתחילת התוס' הנ"ל:

"חצב קשבא - פ"ה והוא מין תמרים והכי נמי משמע בפ"ק דמגילה (דף ז:) דקאמר התם מלי טסקא דקשבי וטסקא הוא סל שמשימין בו תמרים כדאמרינן בריש הזורק (גיטין דף עח.) טסקא דאכלה ביה תמרים וקשבא נמי משמע בפרק הכונס (ב"ק דף נח: ושם ד"ה קשבא) שהוא דקל גבי ההוא דקץ קשבא מחבריה אמר ריש גלותא לדידי חזי לי ותלת תאלתא בקינא הוו קיימי ותאלי הם דקלים בחורים כדמשמע בפרק המוכר את הבית (ב"ב דף סט:) וכו'".

בניגוד לדעת התוס' מסתבר שגם ה"חצב" בדברי רבי מאיר הוא דקל. ראיה לכך ניתן לקבל מעיון ברשימת המינים שאותם הוא מנה: "דקל טב, חצב ונקלס אסור למכור לעובדי כוכבים". נקלס או קורייטי הם שמות של זני תמרים מעולים ולכן מסתבר שגם המין המופיע באמצעה של הרשימה הוא דקל. החוקרים מזהים את ה"נקלס" כזן נקליבס (Nicolai) (ראו עוד במאמר "אף דקל טב וחצב ונקלס") ואת "קורייטי" כקוריטי (Caryotarum או (Caryotae. זיהוי ה"קשבא" כחצב בעייתי משום שקשה להניח שהוא מוצר איכותי או ככזה ששימש לקישוט בעת פולחן עבודה זרה.

בעל "תורת חיים" (עבודה זרה, יד ע"ב) התקשה גם הוא בקושיה שהעלה התוס' אך תירץ באופן שונה, כנראה, משום שלא קיבל את זיהוי ה"חצב קשבא" כחצב. הוא הבחין בין תמרים רגילים המותרים במכירה לגויים לבין תמרים מעולים שאותם מנה רבי מאיר האסורים במכירה:

"חצב קשבא. פירש רש"י ז"ל מין תמרים וכן נראה דהשתא הוי דומיא דדקל טב דאיירי נמי בפירות ודומיא דנקלס דהיינו קורייטי שהוא מין פירות כדפירש רש"י ז"ל. ומה שהקשו התוספות דאם כן אמאי נקט דקל טב כיון דדקלי כולהי אסירי? לאו קושיא היא, דהא רש"י ז"ל כתב בהדיא קשבא מין תמרים ולא כתב קשבא תמרים, משמע דס"ל דסתם תמרים מותרין למכור לעכו"ם ולא אסריה אלא ההוא מינא דקשבא ומינא דדקל טב לפי שהן מיוחדין לעכו"ם. והשתא ניחא דמוקי לה בפירות דקל טב ולא מוקי לה בדקל גופא ובתלוש, אלא משום דניחא ליה לאוקמי בפירות דומיא דחצב ונקלס דהוו מיני פירות".

הראיות לכך ש"קשבא" הוא דקל או פירות דקל והקשיים העומדים בפני זיהוי ה"חצב" בדברי רבי מאיר עם ה"חצובא" מובילים למסקנה שמדובר בגרסה משובשת ואכן בירושלמי (וילנא, עבודה זרה, פ"א הלכה ה') נאמר: "... ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור. ר"מ אומר אף דקל טב וחצד ונקלביס אסור למכור לנכרים". לדעת י. פליקס זני תמרים אלו מוזכרים על ידי פליניוס ואצטט את דבריו כפי שהובאו על ידו: 

"ארץ יהודה מפורסמת בתמריה ... מאלה מפורסמים התמרים הקרויים קריוטי המספקים כמות ניכרת של מזון יבש, אך הם גם עסיסיים, מהם מתקינים את היינות העיקריים של המזרח, אלה משפיעים חזק על הראש (גורמים סחרחורת), ולו מתייחס השם (קריוטי). אבל לא רק זנים אלה מצויים ביהודה, גדלים שם הזנים המפורסמים ביותר. אמנם לא בכל הארץ (הם גדלים) כי אם במיוחד ביריחו, אף שגם אלה הגדלים בעמקים של ארכילאיס, פסליס וליויס (3), שבארץ זו זוכים לשבחים. התכונה היוצאת מן הכלל שלהם הוא העסיס הדשן שהם מפרישים וטעמו הייני המתוק כדבש. התמר הקרוי Nicolai, השייך לאותה מחלקה, אינו עסיסי ביותר אך הוא גדול במיוחד, ארבעה תמרים הערוכים בזה אחר זה אורכם מגיע לאמה (הוא ממשיך למנות זנים נוספים הגדלים ביהודה ומסיים): מזני התמרים היבשים יותר מהווה קבוצה בפני עצמה הזן הקרוי Dactyli turbo (תמר האצבע) שהוא תמר דק וארוך, לעיתים מעוקם. תמר זה אשר אנו מקריבים לכבוד האלים שלנו, קרוי Chydai בפי היהודים המצטיינים בבוזם לכוחות האליליים".

י. פליקס מזהה את שלושת זני התמרים שהוזכרו בסוגייתנו עם זנים שהוזכרו על ידי פליניוס. בדברי פליניוס אנו מוצאים גם אישוש לכך שלתמרים היה שימוש בעבודת אלילים. "דקל טב" מזכיר לנו את ה"דקטילוס". הזן השני שהוזכר במשנה הוא "חצד" מקביל "לחידאי" Chydai (Chydaeus) ואילו "ניקליבס" הוא "ניקולאי" שבפי פליניוס. גם "קריוטי" שהוזכר כזן ממנו התקינו יין הוזכר בספרות חז"ל בשם "קורייטי" או "קורייטה" אם כי מסוגייתנו משתמע שהוא שם נרדף ל"נקלס". מדברי פליניוס משתמע ששמו המקורי של הזן "חצד" הוא Dactyli turbo והשם שניתן לו על ידי היהודים נועד לבטא זלזול בעבודה זרה. לא ברור לי מהו הזלזול הטמון במילה זו אך ייתכן והוא קשור בדרך כלשהי לכך שהיא השם הלטיני של סוג חיפושיות.

פירוש שלישי לשם "חצב" מובא בערוך ("חצב"): "פ"ק בע"ז רבי מאיר אומר אף דקל טב חצב ונקלס. פירש בגמרא חצב קשבא פירוש קנה שעושין ממנה הסוכ"ר והוא מתוק". פירוש זה מובא בשם הערוך בתוס' שצוטט לעיל. הרמב"ם בפיהמ"ש כתב: "וחצב - קני הסוכר". ייתכן והיותו של קנה הסוכר מוצר מותרות הביא לאיסור למכור אותו לגויים. גידול קנה-הסוכר החל כבר בימי קדם ולראשונה הפיקו ממנו סוכר בהודו ובסין. משערים שהוא הגיע לאזורנו רק בסוף המאה החמישית לספירה ולכן ספק רב אם חז"ל הכירו את צמח זה.
 

             
תמונה 1.  תמר מזן מג'והל -   תמונה 2.  זן מג'והל ולשמאלו זני תמרים לחם

 
 


(1) פירוש: רבה שדר ליה [שלח לו] למרי בר מר מבית ראש הגולה ביד אביי שהיה בן אחיו ותלמידו משלוח מנות מלא טסקא דקשבא [הסל תמרים] ומלי כסא קמחא דאבשונא [ומלוא כוס קמח של קלי]. אמר ליה [לו] אביי: השתא אמר [עכשיו יאמר] מרי את הפתגם המקובל: אי חקלאה מלכא ליהוי [אם האכר נעשה מלך] דיקולא מצואריה לא נחית [הסל איננו יורד מצווארו], שהרי רבה נעשה ראש ישיבה, ובכל זאת שלח מתנות פשוטות מאוד (וטעמו של דבר שרבה היה עני מאוד, ולא יכול לשלוח יותר).
(2) פירוש: הַהוּא גַּבְרָא דְּקַץ קַשְׁבָּא מֵחַבְרֵיהּ [אדם אחד קצץ דקל של חבירו], אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרֵישׁ גָּלוּתָא [בא לפני ראש הגולה] לדין, אָמַר לֵיהּ [לו] ראש הגולה למזיק: לְדִידִי חֲזִי לִי [אני עצמי ראיתי אותו] מקום נטיעת הדקל וּתְלָתָא תָּאלָתָא בְּקִינָּא הָווּ קַיְימִי [ושלושה דקלים בקן, יוצאים משורש אחד, היו עומדים שם] וְהָווּ שָׁווּ [והיו שווים] ביחד מֵאָה זוּזֵי [זוזים], וכיון שקצצת אחד מהם זִיל הַב לֵיהּ תְּלָתִין וּתְלָתָא וְתִילְתָּא [לך תן לו שלושים ושלושה ושליש זוזים] שהם שליש משווי הכל.
(3) ארכלאיס נמצאת ליד אל-עוג'ה צפונית ליריחו ולידה פסליס (פצאל). ליוויאס ממוקמת בבקעת הירדן המזרחית. את תמרי ליוויאס עדיין ציין תיאודוסיוס שעלה לרגל לא"י במאה ה – 6 לספירה (מ. שטרן עמ' 249). מטעי התמרים של פסליס מוזכרים על ידי יוספוס (מלחמות ב' ט א'): "... ושלמית השאירה במותה את מחוז ממשלתה עם יבנה ומטעי התמרים אשר בפצאליס לליויה אשת אוגוסטוס וכו'".
 

 

מקורות עיקריים:

ע. לונדון, 'ענף התמרים בארץ ישראל בתקופה הרומית והביזנטית', עלון הנוטע, שנה ס"ד, אפריל 2010, עמ' 37-41.
י. פליקס, עצי פרי למיניהם - צמחי התנ"ך וחז"ל (117-118).
מ. שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, בהוצאת "יד יצחק בן צבי".

לעיון נוסף:

באתר "צמח השדה": "תמר מצוי".



 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר