טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

אמרו ליה: מאי טעמא לא רכבתא אסוסיא – סוס

"... ואין כל בריה יכולה לכוין אותה רגע חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה ויודע דעת עליון. אפשר, דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון מי הוה ידע? מאי דעת בהמתו לא הוה ידע? בעידנא דחזו ליה דהוה רכיב אחמריה, אמרו ליה: מאי טעמא לא רכבתא אסוסיא? אמר להו: ברטיבא שדאי ליה. מיד: ותאמר האתון הלא אנכי אתונך וכו'" (עבודה זרה, ד ע"ב).

פירוש: "וְידֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן" (במדבר כד, טז), ויש לתמוה: וכי אפשר לפרש את הדבר כפשוטו שהיתה בו דעת רבה כל כך? אֶפְשָׁר, דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ לֹא הֲוָה יָדַע [היה יודע], דַּעַת עֶלְיוֹן מִי הֲוָה יָדַע [האם היה יודע]? ותחילה מבררים: מַאי [מה] פירוש "דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ לֹא הֲוָה יָדַע" [היה יודע]? בְּעִידָּנָא דַּחֲזוּ לֵיהּ דַּהֲוָה רָכֵיב אַחֲמָרֵיהּ [בזמן שראו אותו שרי מואב שהיה רוכב על חמורו], אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: מַאי טַעְמָא לָא רְכַבְתָּא אַסּוּסְיָא [מה טעם אין אתה רוכב על סוס], שהוא ראוי לך יותר? אָמַר לְהוּ [להם]: בִּרְטִיבָא שְׁדַאי לֵיהּ [באחו הנחתי אותו], את הסוס, לרעות, ולכן אני רוכב על חמור. מִיָּד: "וַתּאמֶר הָאָתוֹן אל בלעם, הֲלֹא אָנכִי אֲתֹנְךָ" (במדבר כב, ל) שאתה משתמש בי כל הזמן (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: סוס    שם באנגלית: Horse    שם מדעי: Equus caballus
  
שם נרדף במקורות: פרש, רמך, אביר, ענמלך      


נושא מרכזי:  מדוע רכב בלעם על אתון ולא על סוס?

 

לריכוז נושאים וקישוריות על הסוס הקש/י כאן.

ממהלך שיחתם של בלעם וזקני מואב בעיני חז"ל ניתן ללמוד על מעמדו של הסוס בתקופתם. הזקנים פנו לבלעם בשאלה מדוע איננו רוכב על סוס כראוי לאדם במעמדו. על מנת להגן על כבודו בלעם מספק סדרה של תירוצים הנידחים על ידי האתון. ברקע דו-שיח זה עומד הצורך של בלעם בכבוד כפי שניתן ללמוד מדברי בלק (במדבר, כד י"א): "ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד". המהרש"א (חידושי אגדות, עבודה זרה, ד ע"ב) הבין את דו-השיח באופן שונה ולדעתו שאלת הזקנים לגבי הרכיבה על האתון לא נבעה מכך שאין היא מכובדת אלא משום שאין היא מהירה די הצורך: 

"בעידנא דחזו דהוה רכיב חמרא א"ל כו'. גם שמצינו בחשובים וגדולים שרכבו על חמורים כמו אברהם ובכמה מקומות בתלמוד. אלא מאי טעמא לא רכבת אסוסיא למהר דרכך והליכתך למלא רצון בלק למהר לבא שם? והשיב ברטיבא שדאי כי לא היה מוכן לי אתמול שלא היה דעתי לילך עמכם עד היום בבוקר שהותר לי בלילה לילך עמכם כמפורש בקרא אבל החמור היה מוכן בביתי לטעינה לצרכי בית והשיב לו דאינו כך אלא אני מוכן לך לרכיבה מעודך ועד היום הזה ומטעם דמסיק משום אישות דלילה".

תמיכה בדעתו של המהרש"א שסבר שרכיבה על חמור מכבדת את הרוכב ניתן למצוא בפסוק בשירת דבורה (שופטים, ה י'): "רכבי אתנות צחרות ישבי על מדין והלכי על דרך שיחו" . רש"י פירש שם: "רוכבי אתונות צחורות - הסוחרים והשרים שירכבו מעתה על אתונות לבנות החשובות מבלי יראה ודאגת עו"ג ואותן שיושבין על מדין, לשון דיינים שהיו יראים לעשות משפט בפרהסיא וכו'". ראיות נוספות לכך שהחמור נחשב בהמה מכובדת ניתן למצוא בכך ששכם נשיא שכם קרא לבנו חמור ובכך שרק בחמור יש לקיים מצוות פדיון ("פטר חמור")(1). 

לדעת ד"ר יצחק מייטליס, בתקופת האבות עד ימי הבית הראשון דווקא לחמור הייתה חשיבות רבה בהשוואה לסוס (ראו במאמרו "על החמור ומשמעותו" בפרק מתוך ספר העתיד להתפרסם בקרוב). סוגייתנו משקפת את העלייה במעמד הסוס בתקופות מאוחרות לתקופת האבות. ביטוי להבדל בין התקופות ניתן למצוא במספר האיזכורים של הסוס והחמור בתורה לעומת מספרם במקרא החל מתקופת בית ראשון ולאחר מכן בספרות חז"ל. למעשה אנו מוצאים בתורה רכיבה על סוס פעם בודדת בלבד בברכת יעקב: "יהי דן נחש עלי דרך שפיפֹן עלי אֹרח הנשך עקבי סוס ויּפל רכבו אחור". כמעט כל שאר איזכורי הסוס קשורים לסוסים הרתומים למרכבות ובעיקר במרדף המצרים אחר בני ישראל היוצאים ממצרים: "וירדפו מצרים ויבאו אחריהם כל סוס פרעֹה רכבוֹ ופרשיו אל תוך הים" (שמות, יד כ"ג). אמנם נאמר באחד הפסוקים (שם, טו א') "סוס ורוכבו רמה בים) אבל בכל הציורים המצריים והם לא מועטים, נראות מרכבות רתומות לסוסים. אין ציור אחד המתאר רוכב על סוס.

האיסור על המלך להרבות סוסים לא מעיד על מעמדם הגבוה אלא על החשש לחזרה למצרים. "רק לֹא ירבה לוֹ סוסים ולֹא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס" (דברים, יז ט"ז). המצרים התמחו בגידול סוסים שהיו חיוניים לצבא המרכבות שלהם. לגידול חמורים לא נדרשה מומחיות מיוחדת וגידלו אותם בכל מקום. רק ממלכות גידלו סוסים בקנה מידה רחב ואילו אנשים פרטיים הסתפקו בחמור/אתון. במלכים א' (י כ"ח) נאמר "ומוצא הסוסים אשר לשלמֹה ממצרים ומקוה סחרי המלך יקחו מקוה במחִיר". מפרש רש"י: "ומוצא הסוסים אשר לשלמה - היה ממצרים. ומקוה - אסיפת סוחרי הסוסים במצרים סוחרי המלך שלמה היו קונין אותם במחיר ממצרים מן המלך שלא יוציא אדם סוס משם אלא על ידם וכו'". המוניטין של מצרים בסחר וגידול סוסים קיים גם בימינו (ראו כאן).

ה"שיחה" בין בלעם לזקנים שבה "מתערבת" גם האתון משקפת את השינוי במעמד הסוס ביחס לחמור ובמיוחד בספרות חז"ל (ראו במאמר "בייש סוסתו של חבירו" (כתובות, סו ע"א)). לענ"ד ראיות רבות במקורות מוכיחות שרכיבה על סוס מכובדת יותר ורוח הדברים העולה מבין השיטין של השיחה תומכים במחשבה ששאלת הזקנים פגעה ב"בטן הרכה" של בלעם כלומר בצורך בכבוד. אם השאלה נגעה לנושא הטכני בלבד, כדעת המהרש"א, לא מובנת המוטיבציה של בלעם לסטות מהאמת הפשוטה ולא להודות שאין ברשותו סוס ולכן נאלץ לבוא על האתון. התחמקותו מעידה על כך שאמת זו לא הייתה רצויה בעיניו כנראה משום שפגעה ביוקרתו. ברוח זו פירש בעל ספר "ברכת יעקב" (מתוך "דף על הדף", עבודה זרה, שם):

"וראה בספר ברכת יעקב להגאון הנפלא הגר"י שור זצ"ל עמ"ס ברכות (נ"ו ב) שהאריך להוכיח דהדרך היתה בשנים קדמוניות, שרק שרים ומלכים רכבו על סוסים, והם לא רכבו על בהמות אחרות. ושאר העם רכבו על חמורים, וביאר בזה דברי הגמ' (בע"ז הנ"ל) ששאלו את בלעם: בעידנא דחזו ליה דהוה רכיב אחמריה, מאי טעמא לא רכבת על סוסיה וכו'. והיינו, שהתפלאו איך שר כמוהו רוכב על חמור (כדרך פשוטי העם) ולא על סוס (כדרך השרים) ע"ש עוד ופלא שלא העיר מהענין הנ"ל דבפסוק מפורש שרכב על אתון ולא על חמור כלל וכנ"ל. וראה גם בבאורי מהרא"י (פר' בלק) מש"כ לבאר מדוע בלעם רכב על אתונו ולא על סוסו משום שרצה לבזות את הקדוש ברוך הוא ע"ש היטב ועפ"י דבריו ובצירוף דברי הברכת יעקב הנ"ל י"ל הפי', דבלעם רצה רח"ל לבזות השכינה, ולכן רכב על אתונו (או חמורו) ולא על סוסו, כדי שיאמרו שלוחי מלך מואב - בלק, שאין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו דוקא על מלכים וכדו' (שרוכבים על סוסים דוקא) אלא משרה שכינתו גם על אנשים פחותים, והוא כאילו בזיון לשכינה עפ"ל ודו"ק.

 

תודה לד"ר י. מייטליס על הערותיו החשובות ששוקעו במאמר זה.
 

 
סוסה ערבית         צילם:  Ealdgyth

(1) הבחירה בחמור למצוות "פטר חמור" מעידה גם על הכרת הטוב כלפיו כדברי המדרש (בכורות, ה ע"ב): "אמר רבי חנינא, שאלתי את רבי אליעזר בבית מותבא רבא: מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים? א"ל: גזירת הכתוב היא, ועוד, שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים".

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.