טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
דאציפי ותורין של רחבה כשרין משום תורין – יונת התוף
"אמר רחבה אמר רבי יהודה: תסיל פסול משום תורין, וכשר משום בני יונה; דאציפי ותורין של רחבה כשרין משום תורין, ופסולין משום בני יונה ... אמר רב יהודה: הני כופשני צוצייני כשרים לגבי מזבח, והן הן תורין של רחבה" (חולין, סב ע"א).
פירוש: אמר רחבה, אמר ר' יהודה: תסיל, שהוא עוף הדומה ליונה ותור פסול להקרבה בקטנותו משום תורין,,שהם כשרים רק כשהם בוגרים, וכשר בקטנותו, משום בני יונה, שהם כשרים דווקא בקטנותם. כלומר, הוא נחשב למין של יונה. ואילו העוף הקרוי דאציפי, וכן תורין של רחבה כשרין רק בבגרותם משום תורין, ופסולין משום בני יונה, מפני שהם מין תור ... אמר רב יהודה: הני כופשני צוצייני [אותם תורים הקרויים תורים צוציינים] כשרים להקרבה לגבי מזבח, והן הן תורין של רחבה, שנאמר בעמוד הקודם שהם כשרים משום תורים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: יונת התוף? שם באנגלית: Rough-Footed Pigeon שם מדעי: Columba dasypus
שם נרדף במקורות: צוצלת, שפנינא, דייציפי שמות בשפות אחרות: אלפאכתה (الفاخت).
נושא מרכזי: לזיהוי דאציפי, כופשני צוצייני ותורין של רחבה
לריכוז המאמרים שנכתבו על יונת הבית הקש/י כאן.
מדברי רבי יהודה ורב יהודה אנו לומדים על קיומם של שני מיני תורים הכשרים למזבח רק כאשר הם גדולים. א. דאציפי. בערוך (ערך "דייציפי") מובאת הגירסא "דייציפי" במקום "דאציפי". בערך זה אנו מוצאים שהשמות צוצלתא (צצלא(1)), שפנינא(2). ודייציפי הם שמות נרדפים של אחד ממיני התורים. ב. תורים של רחבה הנקראים גם כופשני צוצייני.
"דאציפי"
רש"י מסתפק בקביעה שמדובר בתורים דבר המשתמע בברור מתוך דברי רבי יהודה: "דאציפי - מין תורין". בתשובות רב נטרונאי גאון (ברודי, אופק, תשובות פרשניות סימן תק"ה) אנו מוצאים: "ביעתא דצוצלא (שבת פ ע"ב): ביצה שלעוף והוא דיאצופי, ושמו בלשון ערבי (ספידג) פכתיה". רבינו חננאל (שבת, פא ע"א) כתב: "צוצלא עוף ממין התורים. ובלשון חכמים ריציפי. וקורין אותה אל פאכתי'". המאירי (חולין, סב ע"א) פירש: "דאצופי הוא ממין התור ונקרא בלשון ערבי אלפאכתה (الفاخت) והוא צוצלא האמור בסנהדרין פרק חלק. מין אחד של תורים היה מצוי אצלם והיו קורין להם תורים של רחבה והעידו עליהם שכשרים לקרבן". "אלפאכתה" הוא השם הערבי של "תור הצוצלת"(תמונה 1)(3).
זיהוי אחר אנו מוצאים ב"פירוש מילים ממסכת שבת" לרב שרירא גאון(4). גם שם "אלפאכתא" הוא שם נרדף ל"צילצלא" אלא שהמהדיר זיהה את "אלפאכתא" כיונת ענק. זיהוי זה אינו עולה בקנה אחת עם פירוש המאירי שסיווג את מין זה כתור(5) ואילו את יונת הענק כינה בשם "אלורשאן" (الورشان). הרשב"ם (בבא בתרא, עה ע"א) פירש: "כביעתא דצוצילתא - ביצת עוף קטן ששמו תאציל". אם נניח ש"תאציל" זהה ל"תסיל" (גירסה שהביא קאהוט בערך "תסיל") הרי שגם פירוש זה מעורר קושי דומה לקושי בזיהוי הקודם משום שעל פי הגמרא ל"תסיל" מעמד יונה (ראו במאמר "תסיל פסול משום תורין"). לדעת לוויזון דאציפי הוא זן קטן של תור מצוי (Turteltaube).
ח. י. קאהוט (ערך "דייצפי") זיהה את "דייציפי" כמין "תור" הנקרא Trummeltaube ובלטינית Columba dasypus (השם הלטיני של הסוג Columba מעיד על כך שמדובר במין יונה). הכוונה כנראה למין הנקרא גם Columba typanisans ששמו באנגלית Rough-Footed Pigeon\Dove. זן יונים זה השייך לקבוצה שרגליהן מכוסות נוצות עד קצות האצבעות (Rough-legged) חסר נזר על ראשו. בצרפתית הוא נקרא Pigeon-tambour כלומר "יונת תוף". "יוני התוף" נקראות גם "יוני גלו-גלו" (glou-glou) משום שהן מפיקות את קול זה הנשמע מרחוק כקולות תיפוף. י. שיינהאק ייחס בספרו "תולדות הארץ" את מין זה לפסוק בנחום (ב ח') "וְהֻצַּב גֻּלְּתָה העֲלָתָה וְאַמְהתֶיהָ מְנַהֲגוֹת כְּקוֹל יוֹנִים מְתפְפת עַל לִבְבֵהֶן": "... וכן כקול יונים מתופפות, שהכוונה למין, יונת התוף, אשר קולה דומה לקול מתופף בתופים".
קאהוט מסביר את הקשר בין השם "דייציפי" ושמו הלטיני של ה"תור" dasypus:
"והרבה יגעתי עד אשר מצאתי ת"ל פשר דבר. כי דייציפי או יותר טוב דאציפי כנוסחאותנו הוא בל"י ורו' δασύπους, dasypus ) (6) חיה קרובה בצורתה לארנבת רצה לומר שפן Kaninchen וכן העתיקו שבעים הזקנים הארנבת והשפן ... כלומר שעירת רגלים וכו'".
קאהוט תיאר את החלפת השם ארנבת על ידי שבעים הזקנים(7) בשם "צעירת רגלים" כלומר שעירת רגלים. השם dasypus הוא שמם של "יונת התוף" ושל הארנבון ומורכב משתי מילים יווניות: Dasy = שעיר ו-pus = רגל(8).
"... ומעתה נבין כינוי של מין זה Columba dasypus שנקרא כן מרוב הנוצות שסובבות והולכות לרגלי מין התור הזה עד אצבעותיו ונקרא בלשון אשכנז Trommeltaube ואין אצלי ספק שמילת דאציפי היא dasypus והשתא דאתינו להכא זכינו להבין כונת רבינו בערך צצלא שהכניס בין ציוני הגמרא הנ"ל שהוזכר בם ביעתא דצלצלתא גם ציון אחד מהפסיקתא דעניה סוערה (פסיקתא דרב כהנא, פיסקא י"ח, "... אמר אפילו כחדא ביעתא דשפנינא לית אנן משכחין וכו'").
קאהוט הרחיב את הדיבור על השם "שפנינא" וטען שמקורו בשפן כאשר כוונתו למעשה לארנבון בעל הרגלים השעירות. הסבר זה חייב להתבסס על הנחה הנתונה בספק שכבר האמוראים החליפו בין השפן והארנבון.
כופשני צוצייני/תורין של רחבה
הערוך (ערך "כבשן") הסתפק בציטוט לשון רב יהודה אלא שגרס "כובשני" במקום "כופשני". רש"י פירש: "תורין של רחבה - כך שמן. כופשני - תורין בלשון ארמי. צוצייני - על שם מקומן". הערוך (ערך "צץ") מסביר את פשר השם "צוצייני" באופן שונה: "... פי' למה קורין אותן צוצייני שיש להם ציצית בראשיהן כמו שכתוב ויקחני בציצת ראשי וכו'".
לוויזון בדרכו של הערוך מציע לזהות את המין על פי נוכחות "צוצייני" כלומר נוצות ראש היוצרות מבנה של ברדס נזירים. הוא מציע את המין Columba livia cocullata (תור הצעיף – Schleiertaube) (תמונה 2). שם נוסף של מין יונה זה הוא Jacobin על שם הברדס המכסה את ראשם והיה מקובל על ידי נזירי המסדר היעקוביני שהוקם במאה ה - 12. "מנדלי מוכר ספרים"(9) סבר שניתן להוסיף לזיהוי גם מינים נוספים בעלי ברדס כמו למשל יונת התלתלים (תמונה 3). ז. עמר סבר שהמונח "צוצייני" מצביע על עוף שמאופיין בקול ציוצו ואולי הכוונה לתור צוחק (תמונה 4) (Streptopelia roseogrisea). עמר מצטט כראיה למשמעות זו את המדרש המתאר את חכמת שלמה: "א"ר יצחק חלום היה עומד על כנו חמור נוהק והוא יודע מה נוהק, צפור מצוצי והוא היה יודע מה מצוצי וכו'" (שיר השירים רבה, פרשה א) ולהשוואה את המדרש בקהלת רבה (פרשה א): "... צפור מצויץ ויודע על מה מצויץ וכו'". התור הצוחק ניתן לביות וקולו דמוי צחוק אדם. הוא מציע כאפשרות נוספת שמדובר בצוצלת אך כאמור, על פי המקורות שהובאו לעיל, סביר יותר שהיא נקראה "כופשני צוצייני".
ההצעות שהעלו לוויזון וקאהוט לזהות זני יונים יוצאי דופן כתורים מחייבות להניח שהקריטריונים לקביעת מעמד תורים ובני יונה אינם טקסונומיים. "יונת התוף" ("דייציפי") ו"יונת הצעיף" ("כופשני צוצייני") אינן תורים אלא זנים שונים של יונת הסלע (Colomba livia). זנים אלו בדומה לזני ראווה רבים של יונים התקבלו כתוצאה ממאות שנים של טיפוח. מבין השיטין של הערך schleiertaube ("יונת הצעיף") שכתב לוויזון ניתן להסיק שלדעתו המדד הקובע הוא גודל המין. על ה"תורין של רחבה" כתב שגודלם בין הצעירים הקטנים והיונה הגדולה. קאהוט (ערך "דייציפי") מרחיק לכת ולדבריו השם "דאציפי" מתאר שלב במחזור החיים של התור ולא מציין מין מסויים (בניגוד לדבריו בתחילת הערך):
"... ואחרי הדברים והאמת האלה זכינו להבין גם כן עומק ההלכה בחולין סב. דאציפי כשרין משום תורין ופסולין משום בני יונה כי סימן של תורין הוא להיות כשרים משיזהיבו ופירש רש"י שיהא כנפי גופן גדולים וכו' ומסתמא בתורין שנקראו דאציפין כלומר שרגליו מלאות נוצות כבר נתגדלו כנפיו ויצאו מכלל דבני יונה לכן דאציפי כשרין דוקא משום תורין ופסולין משום בני יונה".
(1) קאהוט ציטט גירסאות שונות לשם "צלצלא" ולדעתו הגירסה הנכונה היא "צלצל" או "צלצלתא".
(2) הערוך מצטט את המדרש (פסיקתא דרב כהנא, פיסקא יח - ענייה סוערה) "... אמר אפילו כחדא ביעתא דשפנינא לית אנן משכחין, והדין יתיב ואמר הכדין וכו'" כמקביל למדרש המובא בגמרא בסנהדרין (ק ע"א): "... לגלג עליו אותו תלמיד, אמר: השתא כביעתא דצילצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן וכו'".
(3) בכמה מילונים שם זה מתורגם לתור הצווארון ונחשב כשם עתיק. קאהוט (ערך "צצלא") כתב: "... ורבינו הלך בשיטת ר"ח וז"ל בשבת הנ"ל: צוצלא עוף ממין התורים ובלשון חכמים דיציפי וקורין אותו אלפכתי' עכ"ל. וצ"ל אלפכתה = الفاختة Ringel – taube". שם גרמני זה מתייחס ליונת הענק. זיהוי "צוצלא" עם תור הצווארון או יונת ענק מעורר קושי שהרי תור הצווארון הוא מין התור הגדול בארץ ואילו "צילצלתא" היא "עוף קטן" (רש"י, שבת, פ ע"ב) כפי שמשתמע מכך שביצתה מסמלת ביצה קטנה (ראו במאמר "השתא כביעתא דצילצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן").
(4) ד. גרינברגר, גנזי קדם, כרך ט' תשע"ג.
(5) "התסיל והוא עוף ממין יונה הנקרא טודו אינו ממין התור אלא ממין היונה ונמצא שבקטנו כשר בקרבן ולא בגדלו. והגאונים פרשו תסיל בלשון ערב אלורשאן".
(6) באופן דומה נגזר שמו הלטיני של עקב המכנסיים https://en.wikipedia.org/wiki/Rough-legged_buzzard Buteo lagopus מקיומן של נוצות על רגליו. Bueto הוא השם הלטיני של עקב החורף ו – lagpus נגזר מהמילים היווניות lago = ארנבת ו – pous = רגל.
(7) "... וכתבו לו את צעירת הרגלים, ולא כתבו לו ואת הארנבת, מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה, שלא יאמר: שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה" (מגילה, ט ע"ב).
(8) השם dasypus לארנבת או לארנבון הושאל מיוונית ללטינית וכמעט שלא היה בשימוש מלבד פעמים בודדות בספרו של פליניוס "הסטוריית הטבע".
(9) תולדות הטבע, ח"ב עמ' 438.
מקורות עיקריים:
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 137-138.
ל. לוויזון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858, עמ' 203-204.
ז. עמר, 'מסורת העוף', נווה צוף, ה'תשס"ד (עמ' 194-197).
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
