טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
באות שבשרצים קורפדאי – קפוד
"ת"ר: תנשמת באות שבעופות. אתה אומר באות שבעופות או אינו אלא באות שבשרצים? אמרת: צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר בעופות, אף כאן בעופות. תניא נמי גבי שרצים כהאי גוונא: תנשמת באות שבשרצים, אתה אומר באות שבשרצים, או אינו אלא באות שבעופות? אמרת: צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר בשרצים, אף כאן בשרצים. אמר אביי: באות שבעופות קיפוף, באות שבשרצים קורפדאי" (חולין, סג ע"א).
פירוש: תנו רבנן [שנו חכמים]: "תנשמת" שנזכרת בין העופות הטמאים היא באות שבעופות. ויש לשאול: אתה אומר באות שבעופות, או אינו אלא באות שבשרצים? שהרי גם בין השרצים הטמאים נזכרה תנשמת? אמרת: צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, שאחת מהן היא: דבר הלמד מענינו, שיש לפרש את הכתוב לפי הענין שבו הוא נזכר. והרי במה הכתוב באותם פסוקים מדבר? בעופות, אף תנשמת שנזכרת כאן היא בעופות. ומעירים: תניא נמי [שנויה גם כן ברייתא] גבי [אצל] פרשת השרצים כהאי גוונא [כגון זה]: תנשמת האמורה שם היא באות שבשרצים. אתה אומר באות שבשרצים, או אינו אלא באות שבעופות? אמרת: צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן במידת דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר? בשרצים, אף התנשמת הנזכרת כאן היא בשרצים. אמר אביי: באות שבעופות הוא הקרוי קיפוף, באות שבשרצים הוא הקרוי קורפדאי (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: קיפוד מצוי שם באנגלית: Hedgehog שם מדעי: Erinaceus concolor
שם נרדף במקורות: קורפדאי, קפוד, תנשמת, אנקה (?) שמות בשפות אחרות: ערבית - קנאפד
נושא מרכזי: לזיהוי "קורפראי"/"קורפדאי"
מבוא כללי
מאמר זה מצטרף לקבוצת מאמרים העוסקים בפירוש השמות והמונחים המופיעים בקטע הגמרא בחולין (סג ע"א): "ת"ר: תנשמת באות שבעופות. אתה אומר באות שבעופות או אינו אלא באות שבשרצים? אמרת: צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר בעופות, אף כאן בעופות ... אמר אביי: באות שבעופות קיפוף, באות שבשרצים קורפדאי". עיון בקטע זה מגלה תמונה מורכבת מאד כתוצאה משינויי גרסאות, מסורות זיהוי שונות ושתי הבנות בדברי אביי. מקריאה פשוטה משתמע שאביי מפרש את דברי הברייתא ומזהה את המינים המוזכרים בה ונקראים "תנשמת בעופות" ו"תנשמת בשרצים". מאידך גיסא ייתכן, וכך גם היה מי שהבין, שאביי הוסיף מינים אחרים שגם אותם ניתן לכנות בשמות "באות שבעופות" ו"באות שבשרצים".
על מנת לנסות לצמצם את התסבוכת הוצגו מסורות הזיהוי השונות והחולקות במאמרים נפרדים אם כי לעיתים קיימת חפיפה מסויימת ביניהם. להלן הקישוריות לקבוצת המאמרים:
עטלף – "תנשמת באות שבעופות".
תנשמת לבנה – "תנשמת באות שבעופות".
ינשוף עצים – "באות שבעופות קיפוף".
הערה: במאמרים השונים הבחנתי בין השמות המופיעים במקורות שסומנו במירכאות לבין השמות המדעיים העבריים שנכתבו ללא מירכאות.
"קורפדאי"
כמבוא לנסיון לזהות את בעל החיים הנקרא "קורפדאי" נבדוק כיצד הוא נקרא בגמרא ובאיזה הקשר הוא מופיע. בסוגייתנו אנו לומדים שמדובר בשרץ, כנראה, מאוס או משונה ("באות" או "בואת"). אזכור נוסף הוא במסכת אזכור נוסף ממנו משתמע שמדובר בבעל חיים מאוס וזאת מתוך כך שראייתו בחלום אינה מבשרת טובות הוא במסכת ברכות (נז ע"ב): "כל מיני צבעונין יפין לחלום, חוץ מן התכלת. כל מיני עופות יפין לחלום, חוץ מן קריא וקפופא וקורפראי". לכאורה מאמר זה מציב בפנינו שתי סתירות לאמור בסוגייתנו. א. השם "קורפראי" נראה כמקביל ל"קורפדאי" אך שונה באות אחת. ב. ה"קורפראי" נמנה בין עופות ולא בין שרצים. הרש"ש נדרש לשאלה הראשונה במפורש ולשניה ברמז בשתי הסוגיות וכתב (ברכות, נז ע"ב): "שם כל מיני עופות כו'. חוץ כו' וקורפראי בחולין שם אמרינן באות שבשרצים קורפדאי ואף דשם בד' וכן הביאו בערוך והכא בר' נראה פשוט דנתחלף בא' המקומות להסופר ד' ברי"ש וכן רש"י לעז שניהם טלפ"א. ולולא פירש"י ה"נ למחקו מכאן כי גם הערוך לא הביאו". הרש"ש לא הכריע מהי הגרסה הנכונה אך ברור לו ש"ד" ו"ר" התחלפו בגלל הדמיון ביניהן. הוא רומז על כך שיש מקום להסיר את ה"קורפראי" מרשימת העופות כפי שעשה הערוך. הערוך (ערך "בואת") גרס "קרפוראי" ובערך "קרפדאי" הביא גרסה נוספת ל"בואת שבשרצים" והיא "אישכרתי"(1). גרסה זו מובאת בפירוש רבינו גרשום (חולין, סג ע"א).
לדעת ח. י. קאהוט הגרסה הנכונה יותר היא קורפדאי אך הוא מעלה אפשרות שאולי נוספה "ר" או שה"ו" התארכה ל"ר" והשם הנכון הוא קופדאי. הוא הוסיף שלאחר דרישה וחקירה מצא בכתב יד מינכן כפי שחשב. הנוסח הכתוב שם הוא: "כל מיני שרצים יפין לחלום חוץ מקופדאי". גירסה זו משתלבת בהמשך המאמר שבו על פי גרסה זו (ואחרות) הושמט הקורפדאי מרשימת העופות: "כל מיני עופות יפין לחלום חוץ מקדיא וקיפופא". קאהוט מביא כראיה את בעל "דקדוקי סופרים" שהוכיח שגרסה זו, המוסיפה את המשפט "כל מיני שרצים וכו'", עמדה לפני רש"י מתוך כך שפירש ש"קורפדאי" הוא טלפא (חולין, סג ע"א) ואילו בפרשת שמיני ובגמרא בחולין פירש כך את "תנשמת בשרצים".
"קורפדאי" = קפוד
הערוך (ערך "קפד") פירש: "... בלשון ישמעאל קנפד ובלע"ז ריצ"ו". riccio באיטלקית הוא הקיפוד (תמונה 1). קאהוט קיבל את זיהוי זה ולדעתו הדבר מסתבר בין אם הגירסה היא "קרפדאי" ובין אם היא "קופדאי". הוא הוסיף ששמו המקראי של הקפוד הוא אנקה (ראו עוד במאמר "ועור האנקה והכח והלטאה והחומט"). תנאי לזיהוי ה"קורפדאי" הוא האפשרות להסביר במה הוא דומה ל"באות שבעופות" וכך כתב קאהוט בלשונו הציורית ביחס לקפוד:
"ומספרי הטבע ידוע למבין טבע אנקה שזה השרץ מפחד תמיד על כן יצא לפעלו ולמזונותיו בלילה בלבד ובזה דעת לנבון נקל מדוע נכללו בואת שבעופות שהוא קיפוף ובואת שבשרצים שהוא אנקה כמו שביררתי, תחת שם אחד ומדוע כינוי של שניהם בואת, שיש לומר שבין קיפוף שאינו יכול לראות אור השמש, בין האנקה שיושבת ביום בחפירת אדמה ורק בלילה תפנה ללכת לתור מאכלה. הצד השוה שבהן שמלבד מיאוסן וכיעור עינים בריות בל חזו אור שמש הן! וזה יפיץ לנו אור מדוע העתיק אונקלוס התנשמת של ויקרא (יא ל') במלת אשותא שהוא גם כן שרץ אשר בלי עינים או בעינים כהות בחשכת לילה ישב בדד עיי"ע אשת".
מפירושו של קאהוט משתמע שהוא מבחין בין "תנשמת באות שבשרצים" המוזכרת בברייתא לבין "באות שבשרצים קורפדאי" בדבריו של אביי. הוא מוכיח שקורפדאי בלשון הגמרא הוא קיפוד הנקרא בלשון התורה "אנקה" ואילו ה"תנשמת בשרצים" היא החולד (תמונה 2) (ראו במאמר "צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן"). בשני "שרצים" אלו הוא מדגיש את הפעילות בחשיכה(2). גישה זו שונה מאפשרות הבנה אחרת בדברי אביי המשתמעת מדברי הערוך (ערך "בואת"): "... בגמ' סימני העוף פי' כתיב התנשמת בעופות טמאים והיא בואת שבעופות וזו היא קיפוף וכו'". אמנם דבריו מתייחסים לעופות אך העקרון העולה מדבריו הוא שאביי מפרש את האמור בברייתא. "תנשמת בעופות" היא הקיפוף ומכאן משתמע ש"תנשמת בשרצים" היא ה"קורפדאי". זיהוי ה"תנשמת" כקפוד סביר לאור כך שהקפודים נושמים ונושפים בכוח ומשמיעים קולות בעת החיזור ובזמן חיפוש מזון.
"קורפדאי" = חולד
רש"י מפרש בתורה (ויקרא, יא י"ח) "והתנשמת - טלפ"א" ובגמרא "קורפדאי - טלפ"א" או "קורפראי – טלפ"א". מעט פרטים על ה"קורפדאי" ניתן לקבל מפירושו על ה"תנשמת": "התנשמת - היא קלב"א שורי"ץ (עטלף) ודומה לעכבר ופורחת בלילה. ותנשמת האמורה בשרצים היא דומה לה, ואין לה עינים וקורין לה טלפ"א". Talpa הוא השם הלטיני של החפרפרת (תמונה 1). התייחסות רש"י לחפרפרת נובעת מדמיונה למכרסם חולד (תמונה 2) שלא היה מצוי במקום מושבו של רש"י (ראו במאמר "וליחשוב נמי תנשמת"). קרוב לוודאי שהשרץ "תנשמת" ו"קורפדאי" לשיטת רש"י הוא המכרסם חולד ולכן מכאן והלאה נשתמש בשם זה.
שני מיני ה"תנשמת" (העוף והשרץ) תוארו בביטוי "באות"(3) דבר הרומז על כך שלמרות המרחק הטקסונומי קיים ביניהם מכנה משותף (רש"י: "התנשמת - היא קלב"א שורי"ץ ... ותנשמת האמורה בשרצים היא דומה לה, ואין לה עינים וקורין לה טלפ"א"). בעזרת מאפיין או מאפיינים משותפים נוכל לעמוד על משמעות התואר "באות"(4). בגמרא בברכות (נח ע"ב) מצאנו לגבי ה"קיפוף": "תנו רבנן: הרואה פיל קוף וקפוף אומר ברוך משנה את הבריות וכו'". באופן דומה אנו לומדים לגבי הרואה חיות בחלום: "כל מיני חיות יפין לחלום, חוץ מן הפיל ומן הקוף" (ברכות, נו ע"ב). מפרש שם רש"י: "חוץ מן הפיל והקוף והקפוד - שמשונין במראיהן". בדומה ל"קיפוף" גם השרץ "תנשמת" הנקרא בלשון המשנה אישות נחשב משונה. במדרש תהלים (מזמור נח, ד') נאמר: "... דבר אחר נפל אשת בל חזו שמש. נופלין אתם כאישות הללו שאינן רואין את השמש, אלא חולדין בקרקע ויושבין שם. שלשה בריות משונות משאר בריות, האישות ונחש וצפרדע, האישות אלמלא רואה אור, אין כל בריה יכולין לעמוד לפניו וכו'". השימוש בתואר "באות" לגבי מינים אלו מצביע לפי פירוש המהרש"ל (חולין, סג ע"א) על כך שמדובר במינים "מאוסים"(5). אבן עזרא (ויקרא, יא י"ח) פירש: "התנשמת כל רואהו ישום, גם זה השם נמצא בשרצים".
ההשוואה שערך רש"י בין העטלף (קלב"א שוריץ") ובין ה"טלפ"א" עשוייה לספק רמזים לזהותה: "קיפוף ... ולי נראה שקורין קלב"א שורי"ץ שדומה לטלפא שבשרצים" (חולין, סג ע"א). אמנם קיימים כמה קווי דמיון גם בין העטלף והקפוד אך מסתבר שהדמיון לחולד גדול יותר:
א. רש"י משווה את מבנה העטלף לעכבר דבר ההולם יותר את החולד מאשר את הקפוד: "... היא קלב"א שורי"ץ ודומה לעכבר ופורחת בלילה". "עטלף - קלב"א שורי"ץ דומה לעכבר ויש לו כנפים" (בכורות, ז ע"ב). ייתכן והוא התייחס לעטלפי פרי הדומים מאד למכרסמים כמייצגים את קבוצת העטלפים.
ב. מינים אלו פעילים בחשיכה. העטלפים פעילי לילה ואילו החולדים פעילים בחשכת מחילותיהם.
ב. במשך היום עטלפים מסתתרים במערות וחללים סגורים מסוגים שונים דבר הדומה במידה רבה למחילות החולדים.
ג. כושר הראייה של העטלפים מוגבל למדי ואילו החולד עיוור כמעט לחלוטין. ראייתו המוגבלת של העטלף הביאה לכך שהוא נחשב כחסר עיניים. רש"י (סנהדרין, צח ע"ב) כתב: "עטלף - קלב"א שורי"ץ בלעז, ואין לה עינים". החזקוני (ויקרא, יא) קשר בין עיוורון העטלף והמשל המובא בגמרא בסנהדרין (צח ע"ב): "העטלף גרו"ט, עוף קטן עט ועף בלילה ואין לו עינים כדאמרינן בעלמא משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאורה" (ראו במאמר "משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור").
ד. מבנה פני עטלפי החרקים מוזר מאד (תמונה 3) ומעורר תחושות של מיאוס. למינים רבים קפלי עור מוזרים ומאיימים. גם פניו של החולד משונים ודוחים. קווי דמיון אלו מתוארים בשפתו הציורית של קאהוט (ערך "באות"): כ"באות שבשרצים"(6):
"ומספרי הטבע ידוע למבין טבע אנקה שזה השרץ מפחד תמיד על כן יצא לפעלו ולמזונותיו בלילה בלבד ובזה דעת לנבון נקל מדוע נכללו בואת שבעופות שהוא קיפוף ובואת שבשרצים שהוא אנקה כמו שביררתי, תחת שם אחד ומדוע כינוי של שניהם בואת, שיש לומר שבין קיפוף שאינו יכול לראות אור השמש, בין האנקה שיושבת ביום בחפירת אדמה ורק בלילה תפנה ללכת לתור מאכלה. הצד השוה שבהן שמלבד מיאוסן וכיעור עינים בריות בל חזו אור שמש הן! וזה יפיץ לנו אור מדוע העתיק אונקלוס התנשמת של ויקרא (יא ל') במלת אשותא שהוא גם כן שרץ אשר בלי עינים או בעינים כהות בחשכת לילה ישב בדד עיי"ע אשת"(6) .
ה. רש"ר הירש (ויקרא, יא) הסתמך על הטקסונומיה שערך החוקר ל. אוקן כדי להוכיח את הדמיון בין העטלף והחפרפרת: "התנשמת נזכרת גם בין העופות (לעיל פסוק יח). לדעת רש"י (שם), המנויה עם העופות היא עטלף, והמנויה עם השרצים היא חפרפרת. שני אלה כלולים, לפי אוקן(7) בסוג אחד(8)- ואולי משום כך נקראו בשם משותף". שיטת המיון של אוקן לא התקבלה בעולם המדע אך עצם נסיונו לכלול את מינים אלו בקבוצה טקסונומית משותפת מעידה על קווי הדמיון המורפולוגיים ביניהם (תמונה 5).
הדמיון הזה בין העטלף והחולד מסביר את פשר בחירת שני המינים בנבואת ישעיהו (ב כ') כסמל למקומות מסתור: "בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים". מפרש רש"י: "להשתחות לחפור פירות - גלולים בדמות חפרפרות מיני שרצים שחופרין הארץ שקורין טלפ"ש בלע"ז. ועטלפים - קלבא שורי"ץ בלע"ז יש לפתור עוד את אליליו אשר עשה לו להשתחות ישליך האדם בחריצים ובנעיצין שימצא לפניו כשהולך לברוח ולהטמן".
"קורפדאי" = שממית ועטלף
אם נקבל את הגישה הרואה ב"קורפדאי" שם נרדף ל"תנשמת בשרצים" נוכל להציע שני זיהויים נוספים. הרס"ג תירגם "תנשמת" אלסמברץ וכנראה בעקבותיו תירגם אבן ג'נאח ב"ספר השורשים" אלסאם ברץ(9). השם הערבי המקורי הוא סאם אברץ וכנראה חל שיבוש בתרגומיהם. פירוש השם הוא "רעל המצורע" וכך נקראת השממית (Gecko) (תמונה 4) (ראו עוד במאמר "רבי יוסי ברבי יהודה אומר כזנב הלטאה"). משערים שגם מקור השם העברי שממית הוא בסם כלומר רעל(10). הקדמונים ייחסו לה תכונות אלו בגלל צורתה החיצונית הדוחה ונרקמו סביבה אגדות בעלות אופי שלילי. במסורת המוסלמית מסופר שכל החיות כיבו בפני אברהם את האש לתוכה הושלך על ידי נמרוד בניגוד לשממית שנפחה אותה לעברו. עונשה היה שהפכה להיות חרשת ומצורעת. היא אסורה לאכילה על ידי המוסלמים ומצוה להורגה. זיהוי זה אפשרי לאור השם "תנשמת" המזכיר קולות נשיפה. השממית היא הזוחל היחיד בעל מיתרי קול מפותחים. יש הטוענים ששמה הלטיני הוא אונומטופיאי המחקה את הקול שהיא משמיעה. השממית פעילת לילה ובכך דומה לעטלף. ניתן לתאר אותה כ"באות" כלומר מאוסה או משונה דבר העולה בקנה אחד עם השם "תנשמת" כפי שפירש אבן עזרא (כאמור לעיל).
הקראים פירשו בדומה לרש"י אלא שאצלם אוחדו שתי ה"תנשמות" כלומר "תנשמת העוף" ו"תנשמת השרצים" למין אחד העטלף. כתב יפת בן עלי (על פי תירגומו של י. סרי):
"נאמר כי התנשמת היא העטלף, והוא נזכר בין השרצים, שנאמר 'והתנשמת', אף שבעל החיים הזה נכלל בין העופות, משום שיש לו כנפיים, שבהן הוא עף, והוא נכלל בין 'שמונה שרצים', משום שיש לו שיניים, ושהוא מניק את ולדותיו כמו השרצים, ומפני שיש לו אצבעות הדומות לאצבעות השרצים".
ראו עוד הצעות רבות נוספות בספריה של א. דיין.
(1) קאהוט שיער שקיים קשר בין השם אישכרתי לבין Hystrix שהוא הדורבן שגם הוא בעל קוצים ופעיל לילה.
(2) אביי מציין דוגמאות אחרות למינים משונים ("באות") וזאת אם נקבל את תרגומי אונקלוס ויונתן המזהים את ה"ינשוף" כ"קיפוף". אם ה"ינשוף" הוא "קיפוף" הרי שאין הוא "תנשמת" משום שבתורה נמנו הינשוף והתנשמת בנפרד: "אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת" (דברים, יד ט"ז).
(3) בכת"י מינכן הגרסה היא "באוות". גרסה אחרת היא "כואת" ובערוך הגרסה היא "בואת". גם אם לא נוכל לקבוע בוודאות את הגירסה המדוייקת לתואר "באות" הרי שאת משמעותו הכללית ניתן להסיק ממאמרי חז"ל המתארים את יצורים אלו.
(4) הצעה זו כמובן איננה ישימה אם נקבל את גירסת הערוך ופירושו ובמיוחד לאור התוספת של ח.י. קאהוט ב"ערוך השלם" (ערך "בואת") מהם עולה ש"בואת" הוא שם של בעל חיים ולא תואר השם. דעה זו איננה מוסכמת ויש המפרשים ש"באות" פירושו מאוס או משונה.
(5) תורה תמימה (הערות, ויקרא, יא הערה ס') פירש באופן תמוה: "מהרש"ל פירש באות שבעופות מאוסה שבעופות, אמנם לפי מה שפירש"י כאן ובנדה כ"ג א' דהוא עוף הצועק בלילה י"ל דהלשון באות הוא כמו פעות [בחלוף אותיות בומ"ף ואהח"ע] שהוא ענין צעקה, כמו פעיתא היא דא (סוכה ל' א'), וכן צריך לפרש לקמן בפסוק ל' בדרשה כזו גבי שרצים". פירוש זה אינו עולה בקנה אחד עם הידוע לנו על התנהגות החולד המזוהה במידה רבה של וודאות כתנשמת (ראו במאמר "וליחשוב נמי תנשמת").
(6) מפירושו של קאהוט משתמע שהוא מבחין בין "תנשמת באות שבשרצים" המוזכרת בברייתא לבין "באות שבשרצים קורפדאי" בדבריו של אביי. הוא מוכיח שקורפדאי בלשון הגמרא הוא קיפוד הנקרא בלשון התורה "אנקה" ואילו ה"תנשמת בשרצים" היא החולד. בשני "שרצים" אלו הוא מדגיש את הפעילות בחשיכה.
(7) רש"ר הירש ויקרא - הערות פרק יא.
4 Lorenz Oken, Allgemeine Naturgeschichte für alle Stände, Stuttgart 41 - 1833
(8) לשיטתו קיימות שלוש סדרות של עכבריים. 1. עכברים מכרסמים הכוללת את סדרת המכרסמים על פי שיטת המיון הקיימת היום. 2. עכברים לועסים הכוללת את העצלנאים ואת חיות הכיס. 3. עכברים "בוזזים" (Rapacious) הכוללת את החפרפרות, חדפים ועכברים מעופפים (עטלפים).
(9) רבי סעדיה אבן דנאן מפאס הביא ממקור אחר המיוחס לאבן ג'נאח ש"תנשמת" היא החולד.
(10) תרגום ה"תנשמת" כלטאה גרר בעקבותיו צורך לפרש את ה"לטאה" ברשימת "שמונת השרצים" באופן שונה ואכן הרס"ג תירגם את ה"לטאה" בשם כללי יותר – עט'איה". ייתכן והרמב"ם (אהלות, פ"א מ"ז) חלק על הרס"ג משום שפירש: "ולטאה הוא אלסאם אבוץ".
לעיון נוסף:
א. דיין, 'החי במקרא – מסורות הזיהוי של בעלי החיים במקרא', ירושלים תשע"ז, עמ' 300-306.
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 192-193.
י. סרי, "התנשמת בשרצים", המרכז ללימודי יסוד ביהדות, אוניברסיטת בר-אילן, פרשת שמיני גליון 232.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
