סקר
האם אתה לומד דף יומי עם תוספות?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכמזוג – גפן היין 
 

"מתניתין: חמשה דמים טמאים באשה: האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכמזוג ... וכמזוג שני חלקים מים ואחד יין, מן היין השרוני ... תנא: השרוני נידון ככרמלי, חי ולא מזוג ... שחור כחרת. אמר רבה בר רב הונא: חרת שאמרו דיו ... אמר רב יהודה אמר שמואל: כקיר, כדיו, וכענב טמאה, וזוהי ששנינו עמוק מכן טמאה" (נדה, יט ע"א-כ ע"א).

 

שם עברי: גפן היין    שם באנגלית:   Common Grape Vine   שם מדעי:  Vitis vinifera

שם נרדף במקורות: גופנא, גופן, ענבא, ענבה    


נושא מרכזי: גווני היין בספרות חז"ל


במהלך הסוגיה אנו לומדים על שני מראות דמים טמאים שגוונם דומה לענבים. הגוון הראשון הוא של זן ענבים מהם מופק יין אדום והוא הנקרא מזוג. מפרש רש"י: "וכמזוג - כיין אדום המזוג במים ואף על גב דקליש אדמימות דיליה טמא". גוון שני הוא של ענבים שחורים שהרי לדעת שמואל מראה "ענב" הוא כ"חרת" או "דיו". רש"י מפרש: "כענבה - ענבים שחורים". שני גווני ענבים אלו מוזכרים במפורש במשנה (נדה, פ"ה מי"א): "נשים בבתוליהם כגפנים יש גפן שיינה אדום ויש גפן שיינה שחור ויש גפן שיינה מרובה ויש גפן שיינה מועט וכו'".

במקורות הפכו הצבע האדום וצבע הדם למאפיין חשוב של היין. בבראשית (מט י"א) נאמר: "אסְרִי לַגֶּפֶן עירה עִירוֹ וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ". "אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי יִתֵּן בכיס בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים" (משלי, כג ל"א). מפשט דברי המשנה (זבחים, פ"ח מ"ו) נראה שסתם יין הוא בצבע אדום: "דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם כשר נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא מים וכו'". "הדיח בו סלי זיתים וסלי ענבים ושנו את מראיו כשר וכו'" (מקוואות, פ"ז מ"ג). "הפתוך שבשלג כיין המזוג בשלג, הפתוך שבסיד כדם המזוג בחלב דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר: אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא של שלג עזה ושל סיד דיהה ממנה" (נגעים, פ"א מ"ב). לעניין מראות דמים אנו לומדים: "איזהו אדום כדם המכה ... וכמזוג שני חלקים מים ואחד יין מן היין השרוני (נדה פ"ב מ"ז). 

בנוסף ליינות אדומים ושחורים אנו מוצאים בתקופת חז"ל בחשיבות משנית גם יינות "לבנים". בתוספתא (מקוואות, צוקרמאנדל, פ"ז הל' ד') אנו לומדים: "כלי שמלא יין והטבילו אם בטל מראיו טהור ואם לאו טמא. מלא יין לבן וחלב אם רבו עליו טהור ואם לאו טמא וכו'". יין לבן נחשב לנחות בחשיבותו כפי שאנו מוצאים בדברי רבי ירמיה בירושלמי (וילנא, שבת, פ"ח הל' א'): "אמר רב ירמיה מצוה לצאת ביין אדום מה טעמא [משלי כג לא] אל תרא יין כי יתאדם". גם מהגמרא ביומא (יח ע"א) משתמע שסתם יין הוא אדום ויין לבן נחשב לנחות: "כל שבעת הימים לא היו מונעין וכו' ... תניא, סומכוס אמר משום רבי מאיר: אין מאכילין אותו לא אב"י, ואמרי לה לא אבב"י, ויש אומרים אף לא יין לבן. לא אב"י - לא אתרוג ולא ביצים ולא יין ישן. ואמרי לה לא אבב"י - לא אתרוג ולא ביצים ולא בשר שמן ולא יין ישן. ויש אומרים: אף לא יין לבן, מפני שהיין לבן מביא את האדם לידי טומאה". "יש אומרים" מוסיפים לאיסור גם יין לבן ואילו רבי מאיר לא חשש לו אולי בגלל שסבר שהשפעתו אינה גדולה. ב"דעת זקנים" מבעלי התוספות (דברים) אנו לומדים על חשיבות היין האדום: "ודם ענב תשתה חמר. שיהא היין אדום כדם וחשיבות הוא כד"א אל תרא יין כי יתאדם". בלשון אחרת פירש האלשיך (שם): "ודם ענב תשתה חמר שלא תשתה רק היין אדום המשכר ומהולל יותר, שעליו מזהיר שלמה בחכמתו (משלי כג לא) אל תרא יין כי יתאדם". בגלל חשיבותו מועדף היין האדום למצווה בתחומים שונים ולא נאריך בכך.

חשיבות הצבע האדום בענבים עשוייה לנבוע מכמה גורמים. ייתכן שהדבר קשור לטעמם של היינות האדומים אך עובדה היא שרבים מעדיפים דווקא את היינות הלבנים. ייתכן גם שדמיון הצבע לדם העניק ליינות אלו את מעמדם אך גם סיבה זו בעייתית, לפחות לגבי עם ישראל, לאור איסור אכילת דם. אמנם ייתכן שלגבי מצוות ניסוך היין צבע היין האדום הופך אותו למקביל לזריקת הדם על המזבח. גורם נוסף עשוי להיות צבעו הבולט המבדיל אותו באופן מובהק מהמים ומדגיש את חשיבותו. לענ"ד עיקר חשיבות היין האדום נובעת מכך שצבע ענבים זה הוא הצבע המקורי של פרי זה (ראו ב"הרחבה") ורק מאוחר יותר בהיסטוריה האנושית הופיעו גם הזנים הלבנים. אמנם מדובר בזנים בני אלפי שנים אך הופעתם חלה רק לאחר אלפי שנים בהם התקבעה תרבות צריכת היין. ניתן לשער שיינם של נח ושל לוט הוכן מזני ענבים אדומים או שחורים.
 

        
תמונה 1.  גפן - זן קברנה סובניון         צילם: BerndtF   תמונה 2.  גפן - זן שרדונה          צילם:  Swallowtail

 
הרחבה 

גפן היין (Vitis vinifera) היא מין בסוג גפן (Vitis) שתפוצתו הטבעית משתרעת על פני האיזור הים-תיכוני, אירופה המרכזית ודרום מערב אסיה ממרוקו ופורטוגל צפונה לדרום גרמניה ומזרחה לצפון אירן. כיום קיימים בין 5,000 ל – 10,000 זנים של גפן היין אך רק למעטים מהם יש חשיבות מסחרית לייצור יין וענבי מאכל. מוצא גפן היין הוא במין גפן בר (V. vinifera subsp. Sylvestris) שבויתה כבר לפני אלפי שנים. בעבר סברו שמוצאה של הגפן בקדמת אסיה, אולם בחפירות ארכיאולוגיות התברר כי כבר בזמנים פריהיסטוריים גידלו את הגפן באזורים שונים בעולם, וייתכן שלגפן התרבותית היו אזורי מוצא אחדים. גפן הבר היא מין מטפס בעלת תפוצה מקוטעת המתפרשת על עצים לאורך גדות נחלים. בארץ אין היא גדלה. בניגוד לגפן התרבותית שפרחיה דו-מיניים (אנדרוגיניים) הרי שגפן הבר היא דו-ביתית (פרחי הזכר ופרחי הנקבה נמצאים על פרטים שונים).

היינות הלבנים כמו שרדונה, ריזלינג וסובניון בלאנש התפתחו בזכות מוטציה גנטית מקרית שאירעה, לדעת חוקרים אוסטרליים(1), לפני למעלה מ- 3000 שנה. עד מחקר זה היה ידוע שמוצא הזנים הלבנים הוא בזן אדום או שחור כלשהו בנקודת זמן מסויימת אך לא היה ידוע כיצד. במחקר התברר שצבע זגי הענבים מבוקר על ידי שני גנים ( VvMYBA1 , VvMYBA2). שני הגנים מסוגלים לבקר את הצבע על ידי "הדלקת" ייצור מולקולות אנתוציאנין הגורמות לצבע האדום. בענבים לבנים שני גנים אלו "כבויים" כתוצאה משתי מוטציות נפרדות. על מנת שהגפנים יפתחו ענבים לבנים שני הגנים צריכים להיות במצב "כבוי" וההסתברות לכך שהדבר יתרחש נמוכה ביותר אך עובדה שהיא קרתה. לא ברור בדיוק מתי מוטציות אלו התרחשו אך מתוך בדיקת עקבות יין בצלוחיות בקברי מלכי מצרים העתיקה התברר שהדבר קדום לתקופתו של תות-ענח'-אמון. החוקרים בדקו יותר מ – 55 זני ענבים לבנים מאזורים שונים בעולם וכולם הכילו את שתי מוטציות אלו. הדבר מעיד על כך שלכל זנים אלו אב מוצא משותף.

ההנחה שזני הענבים המקוריים היו בצבע אדום או שחור מבוססת בין השאר גם על השוואה לצבעם של ענבי הבר. כצמח מטפס גם לגפן הבר פירות קטנים בצבע אדום עד שחור. מבנה זה דומה לקיים במטפסים רבים נוספים (ראו תמונות). למטפסים וגם לצמחים טפילים ורוב עצי החורש יש פירות קטנים בצבע אדום או שחור כהתאמה לדרך הפצתם. צמחים מקבוצה זו תלויים בעצים עליהם יטפסו או יטפלו ולכן עליהם לנבוט מתחתם. הדרך להשיג את מטרה זו היא להבטיח שמפיצי פירותיהם תהיינה צפורים שתלשלשנה את זרעיהם מתחת לעצים עליהם הן נחות. על מנת להבטיח שאכן הפירות יופצו על ידי צפורים עליהם להיות בגודל המתאים למפתח המקור ובצבע הבולט לעיני צפורים. ניתן לראות שפירות מטפסים וטפילים ברך כלל בגודל קטן ובצבעים אדומים או שחורים. מעניין לציין שמדובר בצמחים ממשפחות שונות שהותאמו לתנאי הסביבה באופן דומה. חשוב לזכור שגודל ענבי גפן הבר אכן קטן מהענבים המוכרים לנו היום שגדל במהלך ביותם.
 

        
תמונה 3.  קיסוסית קוצנית  מטפס   תמונה 4. עצבונית החורש - מטפס 

  

        
תמונה 5.  שבטן לבן - טפיל   תמונה 6.  אלה - צמח חורש

   

        
תמונה 7.  בר-זית בינוני - צמח חורש   תמונה 8.  יסמין שיחני - צמח חורש

     

        
תמונה 9.  פואה מצויה - מטפס   תמונה 10.  פטל קדוש - צמח גדות נחלים

    


(1) A. R. Walker et al, 2007, 'White grapes arose through the mutation of two similar and adjacent regulatory genes', le in The Plant Journal, 49(5):772-85 • 2007 




לעיון נוסף:

 This P. et al 2006, 'Historical origins and genetic diversity of wine grapes'. Trends Genet., 22(9):511-9.
Terral J-F, 2010, 'Evolution and history of grapevine (Vitis vinifera) under domestication: new morphometric perspectives to understand seed domestication syndrome and reveal origins of ancient European cultivars'. Ann Bot., 105(3): 443–455.

 

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר