סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  


המפלת דמות עורב – עורב 

 

"בעא מיניה רבי יוסי בן שאול מרבי: המפלת דמות עורב ושליא מהו? אמר ליה: אין תולין אלא בדבר שיש במינו שליא. קשורה בו מהו? אמר ליה: דבר שאינו שאלת" (נידה, כו ע"ב).


שם עברי: עורב   שם באנגלית: Crow, raven   שם מדעי: Curvus

שמות נרדפים במקורות: עורבא, עורבתא (נקבה), פושקנצא (נקבה), קורקור


נושא מרכזי: לזיהוי העורב ותיאורו 

 

לריכוז נושאים על העורב וקישוריות הקש/י כאן



בשם עורב אנחנו מתכוונים למעשה לכמה מינים השייכים לסוג(1) עורב. ייתכן ומסיבה זו תירגם הרס"ג את הפסוק "את כל עורב למינו" בצורת הריבוי ע'ראביב במקום ע'ראב. הזיהוי מקובל כוודאי משום שבכל השפות השמיות והתרגומים לתנ"ך (תרגום השבעים, אונקלוס, וולגטה) הוא תורגם באופן זהה. האיזכור הנרחב והרצוף שלו במקורות ובפולקלור מוסיפים תוקף לזיהוי. העורב מוזכר 3 פעמים במשנה ו- 66 פעמים בגמרא. השם העברי עורב וע'ראב ערבית מתייחס בסתם לעורב שחור (תמונה 1) כפי שאנו מוצאים בגמרא בחולין (סג ע"א): "עורב זה עורב. אטו קמן קאי? אלא אימא: עורב זה עורב אוכמא, וכן הוא אומר קווצותיו תלתלים שחורות כעורב"(2).

יש שסברו שמקור השם עורב הוא בצבעו השחור הדומה לערב. "ועורב מלשון ערב בעבור שחרותו" (אבן עזרא, ויקרא, יא י"ד). נלדקה טען שהשם עורב הוא חיקוי של קריאתו כלומר שמו אונומטופיי. הצעה זו אפשרית בשפות השמיות ואולי גם לגבי השם הלטיני Corvus. סברה נוספת למקור השם היא שהוא קשור לזרות וניכור. ע'ריב הוא מי שהגיע ממקום אחר.

העורב הוא ציפור גדולה יחסית החיה בשכנות לאדם ובקשר הדוק איתו. העורב מתואר כסמל וכמשתתף פעיל באירועים שונים המוזכרים במקרא. העורב היה השליח הראשון שנשלח על ידי נח על מנת לבדוק האם ניתן לצאת מהתיבה. "וַיְשַׁלַּח אֶת הָערֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית, ז', ח'). הד לתפקידו של העורב בתיבה ניתן למצוא במנהגם של ספנים בימי קדם לקחת איתם עורב בגלל אמונתם שהוא בעל חוש למצוא יבשה.

לעורבים היה תפקיד באספקת מזון לאליהו כאשר הסתתר בנחל כרית בעת הבצורת. "וְהָערְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה" (מלכים א' י"ז ו'). העורב נכלל בין העופות שאינם טהורים: "ואת כל ערב למינו" (ויקרא, י"א, ט"ו). מעניין מאד לקרוא את דברי המדרש: "עורב זו עורב. כל עורב להביא עורב העמקי ועורב הבא בראש יונים. למינו להביא את הזרזירים למינו להביא את הסנונית" (ספרא, שמיני פ"ה). מהמילה "כל" נדרש שכל מיני העורבים נכללים במין עורב. כפי שנראה להלן נמצאים בארץ מינים שונים של עורבים. במילה "למינו" מרבה הפסוק לאסור מינים נוספים, שאינם עורבים מבחינת שייכותם הסיסטמטית אך הם אסורים כמו העורב, והם הזרזירים והסנוניות. פירוש רש"י בתורה (שם): "כל עוף שנאמר בו למינה, למינו, למינהו, יש באותו המין שאין דומין זה לזה לא במראיהם ולא בשמותם וכולן מין אחד".

העורב משמש כסמל לכמה תכונות: קולו של העורב מהווה כינוי למי שקולו איננו ערב (בלשון המעטה). צבעו השחור דומה לצבע תלתלי הדוד: "ראשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִים שְׁחרוֹת כָּעוֹרֵב" (שיר השירים, ה' י"א). על פי פסוק זה ניתן אולי לקבוע באופן מדוייק יותר את המינים האפשריים שאליהם מתייחס השם עורב. הצופה בעורבים בתקופתנו עלול להסתייג מהשימוש בעורב כסמל לצבע השחור משום שברוב אזורי הארץ נפוץ דווקא העורב האפור. ניתן להניח שתפוצתו של העורב האפור איננה מייצגת את תפוצתו בעבר ומדובר במין בעל סממנים של מין "פולש"(3) שדחק את העורב השחור (Common Raven). למעשה, בעולם, העורב השחור הוא אחד מהעופות בעלי התפוצה הטבעית הנרחבת ביותר, מבחינת שטח ומספר פרטים, ומשום מה בישראל של היום הוא נדיר ביותר. מסקרים שהתבצעו בעשרות השנים האחרונות מתברר שקיימות תנודות קיצוניות במספר הפרטים כאשר עד אמצע המאה ה-20 קיננו מאות זוגות בחבל היום תיכוני. מאוכלוסיה זו נותרו כ - 10 זוגות במדבר יהודה ועוד 1 – 2 זוגות בנגב. בימים אלו קיבלתי את עדותו של הרב ד"ר מרדכי הלפרין שבילדותו לפני למעלה מ – 50 שנה כל או כמעט כל העורבים בירושלים היו עורבים שחורים ואילו כיום אין הם בנמצא.

בתרבות האיסלם יש לעורב דימוי שלילי הנובע מכמה סיבות. צבעו השחור נקשר לכיעור ולמזל רע. גוזליו נחשבים למכוערים ומסריחים אפילו יותר מגוזלי הדוכיפת המפורסמים כמסריחים. בגלל תכונה זו האמינו שהם ננטשים על ידי הוריהם ולכן הם זקוקים לרחמי שמים בעודם צעירים ולבנים: "ועורבא בעי בניה? והכתיב: לבני עורב אשר יקראו! לא קשיא: הא בחיורי, הא באוכמי" (4) (כתובות, מט ע"ב). העורב אוכל כל מזבל ועד נבילות דבר המוסיף לתדמיתו השלילית וייתכן ובכך הוא דומה לכלב הבזוי (ראו עוד במאמר "פרנסני ככלב וכעורב"). על פי האיסלם העורב אסור באכילה ונכלל בין בעלי החיים הרשעים שמצווה להורגם מפני שלא שב לנוח לאחר שנשלח לראות אם "קלו המים". 
 

       
תמונה 1. עורב שחור          צילם: Diliff  

תמונה 2. עורב אפור          צילם: משה חובב 

       
הרחבה  

ביולוגיה

משפחת העורבים באופן כללי היא בעלת תפוצה כלל עולמית. תפוצת העורב השחור היא על פני רוב היבשות הצפוניות כלומר: רוב אמריקה הצפונית, אירופה ורוב אסיה. בתחום תחום התפוצה שלו קיימים 8 תת מינים. העורב האפור לעומתו נעדר מאמריקה.

הסוג עורב הוא הסוג הבולט ביותר במשפחת העורביים וכולל 39 מינים. בארץ חיים 7 מינים השייכים לסוג: עורב אפור, קאק, עורב שחור, עורב חום עורף, עורב קצר זנב הנפוצים יותר וכן עורב מזרע ועורב הודי. משפחת העורביים שייכת לסדרת צפורי השיר (5) במחלקת העופות.

העורבים הם הגדולים מבין ציפורי השיר. יש מינים המגיעים למשקל של 1.5 ק"ג.(6) המקור ארוך יחסית, מגושם וחזק בצבע שחור או אפור.

העורבים הם ציפורים אינטליגנטיות בעל מוח גדול יחסית ויכולת לימוד טובה. יכולתם באה לידי ביטוי בהסתגלות טובה לתנאי הסביבה המשתנים. הם זוכרים ומזהים אויבים ולומדים מהר על מצבורי מזון וכך ניתן להבין את תפוצתם הרבה בשכנות לאדם ובמזבלות.

להבדיל, היה צורך להרחיק את העורבים מגג בית המקדש משום שהם היו עלולים להתקבץ שם בצפייה לאכול משיירי הקרבנות. לכן היה צורך להוסיף את ה"כלה עורב". "וְשָׁלשׁ אַמּוֹת מַעֲקֶה, וְאַמָּה כָּלֶה עוֹרֵב, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה כָלֶה עוֹרֵב עוֹלֶה מִן הַמִּדָּה, אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת הָיָה מַעֲקֶה (מדות ד' ו').

יכולת הלמידה של העורבים מאפשרת להם לאכול סוגי מזון הדורשים פיצוח. הם משליכים אגוזים או צבים על פני משטחים מוצקים כדי לפצחם. לאחרונה דווח על יכולתם של עורבים להשתמש בכלים. העורבים אוכלי כל ואינם מתמחים בסוג מזון מסויים. גם תכונה זו תורמת להסתגלותם משום שהם יכולים לנצל מגוון רחב של סוגי מזון.

העורבים מחפשים מזון על פני הקרקע ומחזיקים אותו תחת רגליהם כפי שנוהגים הדורסים. פריטי מזון גדולים נאכלים על ידי קריעת נתחים. הם ניזונים גם מטריפה של גוזלי ציפורים ואכילת ביצים. באיזורים קרים וממוזגים העורבים נוהגים להחביא מזון. יכולתם זו לשאת מזון ממקום למקום מבלי לאכלו הפכה אותם למתאימים להביא לאליהו את מזונו במדבר.
 

העורב בתלמוד

למינו ר' אליעזר אומר להביא את הזרזיר. אמרו לו לר' אליעזר: והלא אנשי כפר תמרתא שביהודה היו אוכלים אותן מפני שיש להן זפק? אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין. דבר אחר למינהו להביא סנונית לבנה דברי ר"א. אמרו לו: והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו מפני שקרקבנו נקלף? אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין אלא עורב וכל מין עורב (חולין ס"ב ע"א)

מנחם דור (שם) סובר שהתורה חילקה את העופות הקטנים שאינם טהורים על פי דרך הטריפה לקבוצות הבאות:
א. כל דורס ברגליו כמו העורב הירגזי והחנקן. ב. "חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן" (חולין ס"ה ע"א) כמו קוקיה ונקר. ג. קולט מהאוויר כמו סיס וסנונית. העורב מופיע בפסוקים מיד לאחר דורסי היום (הנץ, פרס, עזניה) משום שהוא הגדול שבציפורי השיר, בגודל הקרוב לדורסי היום, וניזון על ידי דריסה כלומר משתמש ברגליו לאחוז בטרף. קולו הצרחני מדמה אותו לדורסי היום ומרחיק אותו משאר ציפורי השיר.

משנה: מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני בטול בית המדרש אבל לא את האוצר מפנין תרומה טהורה ודמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו והתורמוס היבש מפני שהוא מאכל לעזים אבל לא את הטבל ולא את מעשר [ראשון] שלא נטלה תרומתו ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו ולא את הלוף ולא את החרדל רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל עורבין וכו' (שבת קכ"ו ע"ב).

רש"י במקום מפרש: "כגון עשירים שמגדליו עורבין לגדולה". מדברי רש"י עולה שהעורב היווה חיית מחמד וניתן היה להאכילו בלוף. העורב בהיותו אוכל כל יכול להתמודד עם עובדת היותו של הלוף רעיל לרוב מיני בעלי החיים.
מעניין מאד הוא פירושו של "העמק דבר" (בראשית ח' ז') המשתמש בעובדת היותו של העורב חיית מחמד. באופן זה הוא מסביר כיצד היה נח רשאי להוציא את היונה והעורב לפני הזמן שהרי הם נכנסו לתיבה במטרה "להחיות זרע". שאלה נוספת היא מדוע שלח עופות שאינם המעופפים הטובים ביותר? תשובתו היא שהיונה והעורב בהיותם חיות מחמד ("אלא בשביל שהיה נח לפני המבול כאחד מן השרים שמנהגם היה גם אז לגדל עורבים ויונים") נכנסו לתיבה במספר גדול יותר מאשר זוג בודד ונכללו בציווי "אתה וכל ביתך". היונה הצליחה במשימתה משום שהיא עפה למרחקים גדולים ואילו העורב רגיל לנוע קרוב למקום מושבו. פירוש זה עולה בקנה אחד עם הידוע לנו על התנהגותו של העורב.

אור החמה היכי דמי אי נימא בחצר האמר רבא חצר אינה צריכה בדיקה מפני שהעורבין מצויין שם אלאבאכסדרה וכו' (פסחים ח' ע"א).

העורב חי בסביבת האדם וניזון ממפלי שולחנו לכן סביר להניח שהוא ליקט את החמץ שנפל.

כתוב אחד אומר לבושיה כתלג חיור ושער ראשה כעמר נקא וכתיב קוצותיו תלתלים שחורות כעורב לא קשיא כאן בישיבה כאן במלחמה דאמר מר אין לך נאה בישיבה אלא זקן ואין לך נאה במלחמה אלא בחור (חגיגה י"ד ע"א).

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות שחרות כעורב במי אתה מוצאן במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש רבה אמר במי שמשחיר פניו עליהן כעורב רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב כי הא דרב אדא בר מתנא הוה קאזיל לבי רב אמרה ליה דביתהו ינוקי דידך מאי אעביד להו אמר לה מי שלימו קורמי באגמא (עירובין כ"ב ע"א).

משני המקורות האחרונים אנו לומדים על צבעו של העורב. בסוגיה בעירובין אנו גם לומדים על התנהגותו של העורב ביחס לבניו. קשה להבין את הקביעה הזאת אך במספר תצפיות שערכתי על קינונים של עורבים ראיתי שתהליך ההאכלה קולני מאד. הגוזלים משמיעים קולות בעצמה רבה מאד על מנת לעורר את אינסטניקט ההאכלה של הוריהם. התהליך נראה כעין מאבק אלים במיוחד.
 


(1) בשפה המדעית למונח סוג (genus) יש משמעות שונה מהשימוש הרגיל שנעשה במילה זו. בדרך כלל המילה סוג מתפרשת כ"טיפוס" או "צורה מסויימת". בשפה המדעית המונח סוג כוונתו לקבוצה הכוללת כמה מינים הדומים זה לזה. למשל עורב אפור, עורב קצר זנב ועורב חום עורף שייכים כולם לסוג עורב (Corvus). המונח סוג הוא חלק ממערכת היררכית של חלוקה למינים כאשר הקבוצה החלוקה הראשית היא לממלכות (למשל ממלכת בעלי החיים) ומתחתיה עומדת ה"מערכה". בהמשך לפי הסדר: מחלקה, סדרה, משפחה, סוג ומין.
(2) פירוש: אמר מר [החכם]: עורב זה עורב. ושואלים: אטו קמן קאי [וכי לפנינו הוא עומד] כשאנו שונים ברייתא זו, שאפשר להראות עליו באצבע ולומר: זה עורב? אלא אימא [אמור] כך: "עורב זה עורב אוכמא" [שחור] וכן הוא אומר "קווצותיו תלתלים שחורות כעורב".
(3) הוא איננו מין פולש אך האופן בו גדלו אוכלוסיותיו והתרחב תחום תפוצתו דומה לקיים במינים פולשים.
(4) פירוש: שואלים: ועורבא בעי בניה [והאם העורב רוצה לפרנס את בניו?] והכתיב [והרי נאמר] "נותן לבהמה לחמה לבני ערב אשר יקראו", משמע שהוריהם אינם מפרנסים אותם והם ניזונים רק בחסדי ה'! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שאמרנו שהעורב אינו חס על בניו לתת להם מזונם, הרי זה דווקא בחיורי [בלבנים], כלומר כל עוד בניהם צעירים ופלומתם עדיין לבנה, שאז הם שונאים אותם ומתאכזרים אליהם, ואילו הא [זה] שאמרנו שהם חסים על בניהם ונותנים להם מזונם, הרי זה באוכמי [בשחורים], שלאחר שגדלו ופלומתם שחורה כשל הוריהם, אוהבים הם אותם ודואגים למזונם.
(5) ראוי לציין לפני הקורא שאולי תמה כיצד העורב שכישורי הזמרה שלו כה מצומצמים נכלל בין ציפורי השיר. על מנת להגדיל את התמיהה אזכיר שציינתי לעיל שקיים תת מין של עורב אפור בעל צבע שחור. התשובה היא שמיון בעלי חיים וצמחים מתבצע על ידי מכלול גדול של תכונות ולא רק על פי אותה תכונה שבה נקראת הקבוצה. למינים השונים של העורבים האפורים יש תכונות משותפות רבות למרות שהם נקראו על שם צבעם ולכן לא די בהבדל בצבע כדי להרחיק אותם מקבוצתם.
(6) לשם השוואה נזכור שהצופית שאף היא ציפור שיר שוקלת 8 גרם.


 

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 6, עמ'  418-429.
מ. דור, החי בימי המשנה המקרא והתלמוד, עמ' 121.
ז. עמר, 'מסורת העוף', נווה צוף, ה'תשס"ד, עמ' 277-280.


 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 



כתב: ד"ר משה רענן.    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר