סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

שעיר בשעיר מיחלף – עז הבית 

 

"אביי מרביא ליה אמיה אמרא למיעל בהדיה לבית הכסא. ולרביא ליה גדיא! שעיר בשעיר מיחלף" (ברכות, סב ע"א).    

פירוש: וכיון שמחשש המזיקים בבית הכסא דאגו רבים, מסופר כי אביי מרביא ליה אמיה אמרא למיעל בהדיה [מגדלת היתה אומנתו טלה שיכנס עמו] לבית הכסא, כדי שלא יהיה שם לבדו. ושואלים: ולרביא ליה גדיא [ושתגדל לו גדי]! ומשיבים: שעיר בשעיר מיחלף [מתחלף], מאחר שגם השד וגם הגדי נקראים "שעיר" חששו להכניס אותו במקום המזיקים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: עז, תיש          שם באנגלית: Goat           שם מדעי: Capra aegagrus hircus

שם נרדף במקורות:  שעיר, ברחא


הנושא המרכזי: התדמית הדמונית של העז

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על עז הבית הקש/י כאן.
 

העובדה שאומנתו של אביי גידלה עבורו שה ולא גדי נבעה לא רק משיקול סמלי ("שעיר בשעיר מיחלף") אלא גם בגלל מאפייניהם ההתנהגותיים. הכבשים נוטים ללכת זה לאחר זה ולכן לאחר פרק זמן של היכרות, השה יזהה את אביי כמי שיש ללוות אותו. בלשון רש"י: "מרביה ליה אימרא - מגדלת לו שה, ומלמדתו שהולך עמו תמיד" (ראו במאמר "מאי כבני מרון? הכא תרגימו כבני אמרנא" (ראש השנה, יח ע"א)). בשורות הבאות נתייחס לתדמית הדמונית של העז: "שעיר - שד של בית הכסא דומה לשעיר, ועליהם נאמר (ישעיהו י"ג) ושעירים ירקדו שם".

במיתולוגיות שונות מתוארים שדים כדמות שעירים (תיישים). גם במקרא השם שעיר מופיע בהקשרים מהם משתמע שהכוונה לשדים. בישעיהו (לד י"ד) נאמר: "וּפָגְשׁוּ צִיִּים אֶת־אִיִּים וְשָׂעִיר עַל־רֵעֵהוּ יִקְרָא אַךְ־שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ". על פי רש"י ומפרשים נוספים ה"שעיר" הוא שד. הדבר משתמע מתוך ההקבלה ל"לילית" שאף הוא שם של שדה. ברד"ק (שם) אנו מוצאים שאולי מדובר במין בעל חיים: "ציים - חיות השוכנות בציה במדבר, ות"י קמוש טמוון, ואיים תרגם חתולין, ושעיר כתרגומו שד, וכן לשעירים אשר הם זונים אחריהם מתרגמינן לשדים, ואפשר שהיא חיה מחיות המדבר, וכן לילית חיה שצועקת בלילה או עוף שעף בלילה, ודברי רז"ל המפלת דמות לילית טמאה לידה ולד הוא אלא שיש לה כנפים". בספר ויקרא יז ז') אנו מוצאים: "וְלֹא־יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת־זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה־זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם". מתרגם אונקלוס: "ולא ידבחון עוד ית דבחיהון לשידין דאנון טען בתריהון קים עלם תהי דא להון לדריהון". במדרש (ספרא, אחרי מות, פרשה ו'): "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, ואין שעירים אלא שדים שנאמר ושעירים ירקדו שם". גם כאן מפרש רש"י ששעירים הם שדים.

מקור השם שעירים לשדים הוא אולי בהתנהגות הפראית והמזיקה של העיזים ("שעירים") (ראו במאמר "לא יהא אלא עיזא בעלמא" (בבא בתרא, ה ע"א)) או אולי במראה השעיר שלהם. רש"ר הירש (דברים, האזינו, ל"ב ב'): ""שָׂעִיר": בהמה שׂעירה מכוסה שער, תיש". הסבר אחר אנו מוצאים באבן עזרא (ויקרא, אחרי מות, יז ז'): "לשעירם הם השדים, ונקראו כן בעבור שישתער הגוף הרואה אותם, והקרוב בעבור שיראו אותם המשוגעים כדמות שעירים". באופן דומה פירש גם הרמב"ן. רבינו בחיי (שם) פירש גם את מקור השם "שד": "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים. היו ישראל במצרים להוטים אחר החכמה הזאת ונמשכים אחריה מאד לדעת מהן עתידות ונקראו "שעירים" לפי שהם מתדמים בדמות שעירים, או על שם שאדם משתער בראיתם. וכן נקראו "שדים" על שם שהם שוכנים במקום שדוד וחרב כגון המדברות וקצוי הצפון החרבים שאין שם ישוב כלל לרוב הקרירות".
 

    
תמונה 1. Oxford Digital Library   תמונה 2. Martin Schongauer (1450–1491)

   
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר