|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
מתן תורה דכתיב ההרים רקדו כאילים – כבש האליה
"וכי מאחר דאיכא הלל הגדול, אנן מאי טעמא אמרינן האי? משום שיש בו חמשה דברים הללו: יציאת מצרים, וקריעת ים סוף, ומתן תורה, ותחית המתים, וחבלו של משיח. יציאת מצרים דכתיב בצאת ישראל ממצרים, וקריעת ים סוף דכתיב הים ראה וינס, מתן תורה דכתיב ההרים רקדו כאילים, תחיית המתים דכתיב אתהלך לפני ה', חבלו של משיח דכתיב לא לנו ה' לא לנו" (פסחים, קיח ע"א).
שם עברי: כבש האליה שם באנגלית: Fat-tailed Sheep שם מדעי: Ovis orientalis platyura
לריכוז המאמרים שנכתבו על הכבש הקש/י כאן.
הפסוק שמצטטת הגמרא מופיע בתהילים (קי"ד ד'): "ההרים רקדו כְאֵילִים גּבעות כבני־צאן". נשאלתי בחוה"מ פסח תשפ"ב כיצד ייתכן שהאלים שהם זכרי הכבשים (על ההבדל בין אילים ואיילים ראו במאמר "למה תוקעין בשופר של איל" (ראש השנה, טז ע"א)) יכולים לרקוד? אציג את השאלה בלשון השואל:
ראשית נקדים מהו ההבדל בין ההרים והגבעות דבר שיאפשר לנו להבדיל בין ה"אילים" ובין "בני צאן". מפרש הרד"ק: "ההרים רקדו, כמו שאמר: ויחרד כל ההר מאד. ואמר הרים, לשון רבים, כי אפשר שחרדו ורעשו הרים אחרים הסמוכים להר סיני. וכן הגבעות הסמוכות לו. וגבעה כמו הר, אלא שאינה גבוה כמו ההר, ואינה מחודדת בראשה כל כך כמו ההר". במלבי"ם נאמר: "ההרים הגדולים רקדו כאילים הגדולים, והגבעות שהם קטנות מהרים רקדו כבני צאן הקטנים, וזה ירמוז על סיני והר ההר והנסים שנעשו שם".
כבש הבית - זכר בוגר צילם: Volker.G
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות |
