טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

קא סליק בדיקלא, ואייתי לוליבא – תמר מצוי

"ההוא עובדא דהוה בבירם, ההוא גוי דהוה קא סליק בדיקלא, ואייתי לוליבא. בהדי דקא נחית נגע בראשה דלוליבא בחמרא שלא בכוונה, שרייה רב לזבוניה לעובדי כוכבים. אמרו ליה רבי כהנא ורבי אסי לרב: והא מר הוא דאמר תינוק בן יומו הוא עושה יין נסך. אמר להו: אימור דאמרי אנא בשתייה בהנאה מי אמרי? (עבודה זרה נז ע"א).

פירוש: הַהוּא עוּבְדָּא דַּהֲוָה [מעשה היה] בְּמקום ששמו בִּירָם, דְּהַהוּא גּוֹי דַּהֲוָה קָא סָלֵיק בְּדִיקְלָא וְאַיְיתֵי לוּלִיבָא [שגוי אחד היה עולה בדקל והביא איתו לולב], בַּהֲדֵי דְּקָא נָחֵית נָגַע בְּראשָׁהּ דְּלוּלִיבָא בְּחַמְרָא [בתוך כדי שירד מן הדקל נגע בראש הלולב ביין] שֶׁלּא בְּכַוָּונָה, שַׁרְיֵיהּ [התיר אותו] רַב לְזַבּוּנֵיהּ [למוכרו] לְגוֹיִם. אָמְרוּ לֵיהּ [לו] רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִי לְרַב, וְהָא מָר [והרי אדוני] הוּא שאָמַר: אפילו תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ (שוודאי אין בו כוונה) הוּא עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ! אָמַר לְהוּ [להם]: אֵימוּר דַּאֲמַרִי אֲנָא [אמור שאמרתי אני] שהתינוק עושה אותו יין נסך לאסור אותו בִּשְׁתִיָּיה, לאוסרו בּאיסור הֲנָאָה מִי אֲמַרִי [האם אמרתי]? ולכן מותר למוכרו. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: תמר מצוי   שם באנגלית: Date Palm    שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי: מבט בוטני על הלולב ומה הצורך שהיה בו לגוי?

לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.

לדקל יש עלים מורכבים מנוצים כפי שניתן לראות בתמונה. הלולבים אותם אנו נוטלים למצוות ד' מינים הם העלים הצעירים לפני שהם נפרשים (על עלי הדקל ראה במאמר "רבי חנינא צייר חרותא"). בשלב מוקדם זה העלעלים חופים זה את זה וצמודים לציר העלה הנקרא בלשון חכמים "שדרה" או "שזרה". הספור על הגוי שעלה לדקל על מנת לקצוץ לולב מובן טוב יותר אם אכן לולב הוא שמו של עלה הדקל הצעיר כאשר הוא עדיין סגור ולא של העלה הבוגר הפרוש. קשה להניח שהגוי ירד מהדקל תוך כדי אחיזת העלה הבוגר בידו משום שבשלב זה העלה גדול מאד והירידה מהעץ באופן זה קשה ואף מסוכנת. קל בהרבה להשליך את העלה מהדקל לאחר שנקצץ מה גם שלא יגרם לו נזק משמעותי בנפילה. בנוסף לכך קשה לתאר נגיעה ביין, הנמצא בדרך כלל בכלי בעל פתח צר, בעזרת עלה כה רחב. סביר יותר מגע אקראי בעזרת הלולב בעל הקצה המחודד. 

לאחר שלמדתי את הסוגיה ודנתי בנושאיה ההלכתיים תהיתי מה הצורך לגוי בלולב? אם היה עולה לקצוץ עלים בוגרים הדבר מובן משום שעלים אלו משמשים לעיתים סיכוך. גם עלים יבשים נקצצים על מנת לפנות מקום לעלווה הצעירה ולמכבדי הפרי אך מה השימוש שיש לגוי בלולבים? ההצדקה לשאלה היא היא בכך שהסוגיה נפתחת במילים "ההוא עובדא דהוה בבירם" כלומר מדובר במעשה שהיה ולא בדוגמה בלבד. ממהלך הספור ברור שהיתה לגוי מטרה חשובה כלשהי שהרי הטיפוס ולאחר מכן הירידה הזהירה עם הלולב (שהסתיימה בנגיעה מקרית ביין) כרוכים במאמץ ותשומת לב. אין קוצצים לולבים שלא לצורך משום שקציצת הלולבים פוגעת בפוריות העץ בכך שהיא מקטינה את שטח העלווה הנחוצה לתהליך ההטמעה (פוטוסינתזה). מגדלי דקלים המוכרים לולבים בימינו גובים, לכן, תשלום בשיעור העשוי לפצות אותם על הירידה בכמות ואיכות הפרי. 

ניתן לענות על שאלה זו בדרכים שונות. ייתכן והגוי היה זקוק ללולבים לצורך הפקת רצועות עלים (עלעלי הדקל) המשמשות לקליעת מחצלות וסלים(1) אך במקרה וזו היתה מטרתו יכול היה להשליכם ולא להסתכן בירידה מהדקל כשהם בידו. לחלופין אולי מדובר בגוי שקצץ לולב על מנת למכור ליהודי לצורך מצות ד' מינים. כמובן שהיה עליו לרדת כאשר הלולב בידו על מנת שלא לפוסלו ואלמלא היו יהודים בסביבה לא היתה מתעוררת השאלה לגבי היין. כמובן שלא ניתן להוכיח אף אחד מהתסריטים אך ברצוני להציע הסבר שגם אם לא אוכל להוכיחו הוא עשוי ליישב את גרסת הגמרא שלפנינו שהיא גרסת רש"י ורוב כתבי היד.

הגרסה שלפנינו היא: "בהדי דקא נחית נגע בראשה דלוליבא בחמרא שלא בכוונה" כלומר שהמגע היה בעזרת הלולב. הרבה מן הראשונים התקשו בדבר שהרי עולה מכאן שמגע הגוי על ידי דבר אחר שלא בכוונה אוסר את היין בשתייה. (ראה תוס' במקום ד"ה "הכי גרסינן ברוב הספרים"). בגלל קושיה זו סוברים רבים שיש לגרוס כגרסת הר"ח והרי"ף שהגוי עצמו נגע ביין והקשר של הלולב לספור הוא רק בזה שהוא היה הגורם לחוסר תשומת הלב והמגע ביין. ייתכן שהגוי קצץ את הלולב משום שהוא היה חלק מעבודה זרה שכללה שיכשוך ביין. בספור לפנינו מדגישה הגמרא שהמגע עם היין היה שלא בכוונה וחידושו של רב הוא שגם כאשר המגע היה בעזרת חפץ המשמש כרגיל לעבודה זרה אין היין נאסר בהנאה. על פי הסבר זה אין צורך לשנות את הגרסה שהרי אין מדובר כאן במגע בעזרת חפץ סתמי כמו קנה (להלן במשנה ס"ב) אלא במגע ביין בעזרת חפץ עבודה זרה. כאמור, אין בידי הוכחה להסבר זה ויש מקום לברר האם אכן לולבים שימשו בפולחני ע"ז. לפחות לגבי האתרוג קיימות ראיות ארכיאולוגיות רבות על כך שהוא היה מקודש גם לעמים אחרים ושימש בבתי תפלתם. 
 

תמונה 1.  עלי הדקל		תמונה 2.  לולב אגוד בעזרת מקלעת נצרים צילם:  Yonidebest

(1) "הוצין כדי לעשות אוזן לסל כפיפה מצרית" (שבת, עח ע"ב). רש"י: "הוצא - של לולבי דקל. כפיפה מצרית - סל העשוי מצורי דקל".  בתמונה 2 ניתן לראות, להבדיל, שימוש בנצרים להכנת "קוישיקלך".

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.