טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

התיז את הצרעה בקנה – צרעה מזרחית

"משנה: גוי שנמצא עומד בצד הבור של יין, אם יש לו מלוה עליו אסור, אין לו מלוה עליו מותר. נפל לבור ועלה, מדדו בקנה, התיז את הצרעה בקנה, או שהיה מטפיח על פי חבית מרותחת, בכל אלו היה מעשה ואמרו ימכר ורבי שמעון מתיר. נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה והכשירו" (עבודה זרה ס ע"ב).

שם עברי: צרעה מזרחית   שם באנגלית: Oriental Hornet   שם מדעי: Vespa orientalis

שם נרדף במקורות: זיבורא (הנקבה זיבורתא)   שמות בשפות אחרות: ערבית - דבור


נושא מרכזי: כיצד הגיעה הצרעה ליין?


המשנה מתארת מצב שבו הגוי נגע ביין הנמצא בבור שלא בכוונה משום שכוונתו היתה להרחיק צרעה שנפלה ליין. בעבר כבר התייחסתי לשאלה מהי צרעה ("האי מאן דבלע זיבורא מחייא לא חיי") ולפחות בסוגיה הנוכחית ניתן להבין את הדברים הן אם הצרעה שמוזכרת במשנה היא הצרעה במשמעותה בימינו והן אם מדובר בדבורה משום ששני המינים דומים בצורך שלהם בנוזלים ובסכנה שיפלו לבור יין.

מדי פעם אנו מוצאים חרקים שטבעו בתוך מים או נוזלים אחרים אך בדרך כלל אין אנו נותנים דעתינו לסיבת נפילתם לנוזל. בתנאים רגילים בעלי חיים בכלל וחרקים בפרט מונעים על ידי אינסטינקטים המרחיקים אותם מסכנות ולכן כמעט ולא תתכן טביעה מקרית. טביעת חרקים עלולה להתרחש רק כאשר קיימים בסביבה תנאים שהאינסטינקטים של החרק אינם מזהים כסכנה משום שתנאים אלו אינם טבעיים ולכן הם זרים לחרק. אביא דוגמה מתחום שונה לגמרי: בדרך כלל בעלי חיים נמנעים מאכילת חומרים רעילים משום שיש להם ריחות אופיינים שמזהירים את בעל החיים מפניהם. התפתחות מדע הכימיה הביאה לייצור רעלים חסרי ריח או אפילו בעלי ריחות מושכים שבעלי חיים אינם מסוגלים להשמר מפניהם. חרקים רבים טובעים עקב נפילה לתחתיתו של כלי העשוי מחומרים מלאכותיים בעל דפנות חלקים כמו זכוכית, נירוסטה, חרסינה וכד'. חרקים נמשכים לאור אולטרא-סגול המופץ על ידי גוף להט שבסופו של דבר ממית אותם.

הצרעה המזרחית הבוגרת ניזונה בעיקר במזון עשיר בסוכרים כמו צוף פרחים ואילו הדבורים אוספות צוף ואבקה עבורן ועבור הזחלים. בנוסף לכך, הן הצרעות והן הדבורים מובילות מים אל קיניהן על מנת לסייע בקירורם בימים חמים. הצורך בצוף ובמים הביא להתפתחות יכולת חושית המאתרת את משאבים אלו גם מרחוק. בנוסף לכך, בחרקים חברתיים אלו קיימים מנגנונים המאפשרים להעביר את המידע על קיומו של אתר עשיר לשאר חברי הקן. רבים התנסו בחוויה של אכילת פרוסת לחם מרוחה בריבה, במהלך ארוחה בחיק הטבע, תוך מאמץ שלא להעקץ על ידי דבורים או צרעות (צרעות נמשכות גם לבשר) המסתערות על הריבה. מדי קיץ כאשר אני דורך בחצרי ענבים להכנת יין מתקבצות תוך זמן קצר צרעות ודבורים סביב התירוש בנסיון לשתות ממנו. התירוש ולאחר מכן היין, בתחילת תהליך התסיסה, מכילים סוכר בריכוז גבוה ומבחינת הצרעות והדבורים הם מהווים כעין צוף פרחים ולכן הם נמשכים אליו. אגב, בעיתות מחסור בצוף מספקים הכוורנים לדבורים מי סוכר כתחליף לצוף. בניגוד לצוף הנמצא בפרחים בכמויות קטנות וניתן למציצה מבלי לסכן את החרקים הרי שהתירוש הנמצא בכלים בעלי נפח גדול מושך בעצמה שווה לצוף אך עלול להוות מלכודת מוות עבור החרק. סחיטת הענבים וריכוז התירוש במיכלים אינם תנאים טבעיים אלא תוצאה של התערבות האדם בטבע ולכן לצרעות והדבורים אין אינסטינקט מתאים המאפשר לזהות את הסכנה שבהם והן עלולות לטבוע ביין תוך כדי הנסיון לשתות 
     
סכנת הטביעה לצרעות ודבורים איננה מוגבלת רק למאמציהן ללגום תירוש אלא גם כאשר הן מנסות ללגום מים המשמשים לקירור החלות בקן (ראה ב"הרחבה"). בימים חמים ניתן לראות את חרקים אלו כאשר הם מגיעים בהמוניהם למקווי מים ושותים מהם וגם כאן אנו מוצאים פרטים שמצאו את מותם בטביעה. כפי שתארתי לעיל עיקר הסכנה קיימת במקווי מים שאינם מאפשרים לחרק לעמוד באופן יציב מבלי להחליק אל תוך המים. בגופי מים טבעיים עומק המים הולך וגדל בהדרגה וכך החרק יכול לעמוד על שוליו וללגום מים בבטחון. כאשר המים נמצאים בכלי בעל דפנות תלולים וחלקים סכנת הטביעה גדולה בהרבה. בני מובשוביץ, יצרן דבש מסוסיא, סיפר לי על הבעיה ועל הפתרון שנמצא לה, בשנה האחרונה, ברוח הדברים שהוצגו לעיל. מגדלי הדבורים נהגו להניח חביות מים ליד הכוורות על מנת לאפשר לדבורים לספק בקלות מים לקרור חלות הדבש. פעולה זו היתה כרוכה בנזקים שנגרמו כתוצאה מטביעת דבורים רבות במים. הפתרון שנמצא היה לשתול צמחי מים בחביות דבר שאכן מונע את טביעת הדבורים. התועלת בצמחי המים הוא בכך שהם מהווים מצע יעיל לאחיזה יציבה של הדבורה שממנו הוא יכולה להגיע למים מבלי למעוד. 
 

צרעה שותה         צילם:  Alain Labat

הרחבה

ויסות הטמפרטורה בקן

הן צרעות והן דבורים מווסתים את טמפרטורת הקן על מנת למנוע נזק מהזחלים המתפתחים בו והוא נעשה הן בעזרת חימום והן בעזרת קירור. החימום מתבצע על ידי תנועות רטיטה שמפעילות הפועלות המפיקות חום. בשורות הבאות אתייחס לפעולות קירור הקן על ידי דבורים אך הדר נכון במידה רבה גם לצרעות. על יכולתן של הדבורים לקרר את הכוורת ניתן ללמוד מניסוי מעניין שבמהלכו הונחה כוורת באור שמש מלא בשדה לבה בדרום איטליה. בתנאים אלו טמפרטורת הסביבה הגיעה ל – 60 מעלות צלזיוס ואילו טמפרטורת הכוורת לא עלתה מעל 36 מעלות. הפועלות נוקטות במספר טקטיקות על מנת לקרר את הקן. הצעד הראשון והפשוט ביותר הוא פיזור הבוגרים בקן במקום הצטופפות באיזור מסוים. באופן זה פיזור החום מקסימלי. כאשר הטמפרטורה ממשיכה לעלות מתחילות הפועלות לאוורר את הקן על ידי נפנוף כנפיים, לאדות מים ורק במצבים קיצוניים לנטוש את הקן באופן זמני על מנת לא לתרום לחימומו.

האיוורור מתחיל בדרך כלל לפני שהכוורת מגיעה לטמפרטורה של 36 מעלות. הדבורים מסתדרות בשרשראות הפונות לכיוון זהה בכל שטח תאי הרבייה. פועלות נוספות מסתדרות באופן דומה בפתח כאשר פניהן פנימה. כל הדבורים מנפנפות בכנפיהן ויוצרות זרמי אוויר קר החודר פנימה ופעולת יניקה של האוויר החם מתוך הכוורת החוצה. כאשר נפנוף הכנפיים לא מספיק הדבורים משתמשות באידוי מים שהוכח כיעיל מאד. בתצפית שהתבצעה בקליפורניה ביום בו טמפרטורת הסביבה עלתה ל – 48 מעלות כאשר הדבורים הובילו מים לכוורת לא עלתה בה טמפרטורה. לעומת זאת בלילה כאשר לא התאפשרה הבאת מים הטמפרטורה עלתה עד כדי התכת השעווה של חלות הדבש.

המים המשמשים לקירור הכוורת מפוזרים בשלוליות על תאי דבש סגורים, כשכבה דקה על תאי דבש פתוחים או כטיפות תלויות. יעילות האידוי מוגברת על ידי נפנוף כנפיים של פועלות. אדוי מהיר יותר מושג על ידי התנהגות הנקראת "הצלפת לשון". פועלות נתלות על תאי זחלים ומבצעות תנועות של לחיצה והתכווצות של לשונן תוך כדי מגע עם טיפת מים ההופכת באופן זה לשכבה דקיקה המתאדה במהירות. התנהגות דומה נמצאה גם כאשר פועלות מתעופפות בשטח בימים חמים במיוחד. כאשר אין די בפעולות אלו הדבורים נוטשות את הכוורת ומתקבצות בחוץ. באופן זה חום גופן איננו תורם לעליית הטמפרטורה בכוורת. 

מקורות עיקריים:

מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 195-196)
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 3 (עמ' 341)

Winston M. L. 1987. The Biology of the Honey Bee. pp. 116-123
 

לעיון נוסף:

השמות הארמיים של הצרעה והסכנה בה - "ונפקא ערעיתא מן כותלא" (שבת, פ ע"ב) הקש/י כאן.
 

 א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.