קַרְקִפְלוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל
חולין קכג ע"א
"תָּנוּ רַבָּנַן, לִיגְיוֹן הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנִכְנַס לְבַיִת - הַבַּיִת טָמֵא, שֶׁאֵין לָךְ כׇּל לִיגְיוֹן וְלִיגְיוֹן שֶׁאֵין לוֹ כַּמָּה קַרְקִפְלִין. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי קַרְקִפְלוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מוּנָּח בְּרֹאשׁ מְלָכִים".
תָּנוּ רַבָּנַן, לִיגְיוֹן – כלומר יחידת צבא רומאית עצמאית, אוגדה של רבבת לוחמים עם תומכיהם – לִיגְיוֹן הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנִכְנַס לְבַיִת - הַבַּיִת טָמֵא, שֶׁאֵין לָךְ כׇּל לִיגְיוֹן וְלִיגְיוֹן שֶׁאֵין לוֹ כַּמָּה קַרְקִפְלִין. קרקפלין אלו קרקפות – עור גולגולת אדם שהיו נושאים איתם להתגאות בנצחונותיהם.
וממשיכה הברייתא: וְאַל תִּתְמַהּ – שהרי יש לכאורה מקום לתמוה, וכי הרומאים בעלי הצבא והסנט המודרנים נשאו קרקפות כמו אינדיינים?! אל תתמה - שֶׁהֲרֵי קַרְקִפְלוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מוּנָּח בְּרֹאשׁ מְלָכִים.
כמו כן, במסכת עבודה זרה (דף יא ע"ב) אמר רב יהודה אמר שמואל שיש ברומי חג פעם בשבעים שנה, שמלבישים אז אדם בבגדי אדם הראשון – מבאר רש"י שאלו הם בגדי הַחֲמוּדוֹת שהיו לעשו, ומניחין בראשו של אותו אדם את קַרְקִפְלוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
מיהו אותו רבי ישמעאל שעור ראשו נישא בראש מלכים ובאותו החג ברומי?
על פי פרטי הענין מבואר שזהו רבי ישמעאל בן אלישע הכהן הגדול, ופירט שם רש"י לפי המדרשים שהוא היה מעשרת הרוגי המלכות, יָפְיוֹ נכנס בלב בת הקיסר והיא ביקשה לשומרו, לכן הפשיט הקיסר את עור פניו וחנטוהו באפרסמון כדי שישתמר, ועדיין הוא מונח בגינזי רומי.
וכן אמרו במסכת ברכות (נז ע"ב) "הרואה רבי ישמעאל בן אלישע בחלום ידאג מן הפורענות", ופירש רש"י: "מהרוגי מלכות היה והפשיטו עור קרקפתו בחייו".
וצריך ביאור, רבי ישמעאל בן אלישע, למה דוקא הוא, ורק הוא, הונצח בביזיון כה מזעזע, למרות היותו תפארת הכהונה הגדולה, צדיק עליון ונשגב.
וגם ענין רחב יותר צריך ביאור. המתים על קידוש ה', כיצד יש בכך קידוש ה', והרי חילול שם ה' הוא כאשר בנו יַעֲקֹב ניתן לִמְשִׁסָּה וְיִשְׂרָאֵל עמו לְבֹזְזִים! וכן התנבא יחזקאל (לו, יט-כ) וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת, כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים. וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ.
אלא שדוקא רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, הוא שלפניו נגלה הסוד, שהרוגי מלכות על קידוש שמו, הם הקרבנות אשר על המזבח אשר לפני ה'. אמנם התחתונים בעוונותיהם גרמו לגלות וחילול שם ה', אך כל עונשי וזבחי הטיהור והצירוף עד להשלמת הגאולה הנם זבחי קידוש שמו.
בדברי הימים (ב ב, ג) אמר שלמה המלך: הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה בַּיִת לְשֵׁם ה' וסיים שם: לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל. וקשה, לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל?! וכי לא עתידים הבית והמזבח להחרב?! אמר רב גידל אמר רב בסוף מסכת מנחות (דף קי ע"א) "לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל - זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן".
מהם אותם קרבנות שמקריב המלאך מיכאל במקדש של מעלה?
מתואר במדרש עשרה הרוגי מלכות על אותה שעה שנגזרה הגזירה:
וְטִהֵר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת עַצְמוֹ בִּטְבִילָה וּבְקִדּוּשִׁין וְנִתְעַטֵּף בְּטַלִּית וּבִתְפִלִּין וְהִזְכִּיר הַשֵּׁם הַמְּפוֹרָשׁ בְּפֵרוּשׁוֹ. מִיָּד נְשָׂאוֹ הָרוּחַ וְהֵבִיאוֹ לְמַעְלָה עַד הָרָקִיעַ הַשִּׁשִּׁי. פָּגַע בּוֹ גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ וְאָמַר לוֹ: יִשְׁמָעֵאל בְּנִי חֵי נַפְשְׁךָ שֶׁכָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד שֶׁעֲשָׂרָה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל נִמְסְרוּ לַהֲרִיגָה בְּיַד מַלְכוּת הָרִשְׁעָה... וְהָיָה מְהַלֵּךְ בָּרָקִיעַ אָנֶה וָאָנָה וְהָיָה רוֹאֶה מִזְבֵּחַ סָמוּךְ לְכִסֵּא הַכָּבוֹד.
מַה זֶּה מִזְבֵּחַ סָמוּךְ לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְכִי פָּרִים וְאִשִּׁים לְמַעְלָה?
נְפָשׁוֹת שֶׁל צַדִּיקִים מַקְרִיבִים עָלָיו בְּכָל יוֹם נְפָשׁוֹת שֶׁל צַדִּיקִים מַקְרִיב מִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל.
דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים.
וראה עוד על זבחים סב ע"א.
