"תהא לוטא ולא תהא לאטה" [תהיה מקולל ואל תהא מקלל], שבסוף דבר חוזרות הקללות וחלות על המקלל.

אתיוה [הביאוהו] ליואב לפני שלמה, דייניה [ודנו]. אמר ליה [לו]: מאי טעמא קטלתיה [מה טעם הרגתו] את אבנר? אמר ליה [לו]: גואל הדם של עשאל הואי [הייתי], ומאחר שהרג אבנר את עשהאל הרגתי את הרוצח, כחובת גואל הדם. ענה לו: עשאל רודף הוה [היה], שהרי נאמר שעשהאל רדף אחרי אבנר להורגו, ובדין הרגו אבנר בשעת הגנה על עצמו! אמר ליה [לו]: היה לו להצילו על ידי שיפגע בו באחד מאבריו ולא יוסיף לרדוף אחריו, ולחנם הרגו.

אמר ליה [לו]: לא יכיל ליה [יכול היה לו], שהיה ממהר לרוץ ולא יכול לכוון עד כדי כך. אמר ליה [לו]: השתא [עכשיו, הרי] בדופן חמישית בדיוק כיון ליה, דכתיב [שנאמר]: "ויכהו אבנר באחרי החנית אל החמש" (שמואל ב' ב, כג), ואמר ר' יוחנן בדופן (צלע) חמישית, והוא במקום שמרה וכבד תלויין בו, ואם עד כדי כך יכול היה לכוון — באחד מאיבריו לא יכיל ליה [יכול היה לו]?!

אמר ליה [לו]: ניזיל [ילך] אבנר, שהרי מצאת לך טעם להצטדק ואין אתה חייב על הריגתו. מאי טעמא קטלתיה [מה טעם הרגת אותו] את עמשא? אמר ליה [לו]: עמשא מורד במלכות הוה [היה], דכתיב [שנאמר]: "ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים ואתה פה עמד. וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר מן המועד אשר יעדו

"(שמואל ב' כ, ד–ה), וכעונש על כך הרגו יואב. אמר ליה [לו] שלמה: עמשא, "אכין" ו"רקין" דרש, כלומר, דרש מילים אלה בפסוקי המקרא לגבי משמעת למלך.

כיצד — אשכחינהו דפתיח להו במסכתא [מצא אותם, את בני יהודה, שמתחילים בלימוד מסכת], אמר: אמנם כתיב [נאמר] "כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת" (יהושע א, יח), ומשמע שזהו כוחו של מלך בישראל. יכול אפילו לדברי תורה להיבטל מהם בפקודת המלך — תלמוד לומר: "רק חזק ואמץ" (יהושע א, יח), ומלשון "רק" שהיא לשון צמצום והגבלה למדנו שבדברים מסויימים כוחו של המלך מוגבל, ולפיכך לא הזעיק במועד את בני יהודה. ואם כן נהג עמשא כדין.

אלא להיפך, ההוא גברא [אותו אדם, אתה], מורד במלכות הוה [היית] דכתיב [שנאמר]: "והשמעה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה וינס יואב אל אוהל ה' ויחזק בקרנות המזבח

"(מלכים א' ב, כח). ואגב הדברים שואלים מאי [מה פירוש] שאחרי אבשלום "לא נטה"? אמר רב יהודה: שביקש אמנם לנטות ולא נטה בפועל. ומאי טעמא [ומה טעם] באמת "אחרי אבשלום לא נטה"? אמר ר' אלעזר: עדיין ליחלוחית של דוד קיימת, שהיה עדיין כוחו עמו וחשש יואב מפניו.

ר' יוסי בר' חנינא אמר: עדיין איצטגניני (כוחו ומזלו) של בית דוד קיימין, שאמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים (בחורים צעירים) היו לו לדוד, כולן בני יפת תואר היו, ומגדלי בלורית היו, ומהלכין בראשי הגייסות היו, והן הן בעלי אגרופין של דוד, וכיון שהם היו עם דוד חשש יואב מפני צבא זה.

ומעירים: ופליגא [וחלוקה] גישה זו שרואה את גנותו של יואב, על דבריו של ר' אבא בר כהנא. שאמר ר' אבא בר כהנא: אילמלא דוד שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה ומצליח בה, ואילמלא יואב שנלחם לא עסק דוד בתורה, שנאמר: "ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו. ויואב בן צרויה על הצבא" (שמואל ב' ח, טו–טז) מה טעם דוד "עשה משפט וצדקה לכל עמו" — משום ש"יואב בן צרויה על הצבא", ועוזר לו ועושה מלחמותיו. ומה טעם "יואב בן צרויה על הצבא" — משום ש"דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו".

א נאמר: "ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישבו אתו מבור הסרה" (שמואל ב' ג, כו) ושואלים: מאי [מה פירוש] "בור הסירה"? אמר ר' אבא בר כהנא: בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג. שסייע לשאול המלך ברדיפתו אחר דוד (כמבואר ברש"י).

נאמר "ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי" (שמואל ב' ג, כז) אמר ר' יוחנן: שדנו דין סנהדרי, כלומר, הביאו אל השער שהוא מקום הסנהדרין ושם דן אותו. כיצד? אמר ליה [לו]: מאי טעמא קטלתיה [מה טעם הרגת אותו] את עשאל? אמר לו: עשאל רודף היה ומותר היה לי להרגו כהגנה עצמית. אמר לו: היה לך להצילו באחד מאיבריו! ענה לו: לא יכילי ליה [יכולתי לו]. אמר לו יואב: השתא [עכשיו] בדופן חמישית כוונת ליה [לו], באחד מאיבריו לא יכלת לכוון ליה [לו]?!

ושואלים מה משמעות "לדבר אתו בשלי" אמר רב יהודה אמר רב: על עיסקי שלו [מרמה] ומה שנאמר שם: "ויכהו שם (אל) החמש" (שמואל ב' ג, כז), אמר ר' יוחנן: בדופן (צלע) חמישית. מקום שמרה וכבד תלויין בו.

ב נאמר שאמר שלמה לבניהו בן יהוידע אודות יואב: "והשיב ה' את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדקים וטבים ממנו" (מלכים א' ב, לב) ומסבירים: "טובים" — שהיו דורשין "אכין" ו"רקין", והוא לא דרש הרי שהם גדולים ממנו בתורה. "צדקים" — שהן שניהם היו מעבדי שאול, וצוה להם שאול בפה להרוג את אנשי נוב עיר הכהנים ולא עשו. והוא באיגרת שקיבל להרוג את אוריה — עשה.

נאמר: "ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב" (שמואל ב' כ, י), אמר רב: עמשא לא נשמר מפני שלא חשדו ליואב שהוא מסוגל לרוצחו.

נאמר ביואב: "ויקבר בביתו במדבר" (מלכים א' ב, לד), ושואלים: אטו [וכי] ביתו מדבר הוא? אמר רב יהודה אמר רב: ביתו היה כמדבר, מה מדבר מהותו שהוא מופקר לכל, אף ביתו של יואב — מופקר לכל, שהיה מכניס עניים ביד רחבה עד שהיו כבני ביתו. ועוד דבר אחר: כמדבר, מה מדבר מנוקה מגזל ועריות (לפי שאין שם אדם), אף ביתו של יואב מנוקה היה מגזל ועריות מפני צדקתו. ועל הנאמר: "ויואב יחיה את שאר העיר" (דברי הימים א' יא, ח), אמר רב יהודה: לא רק שהיה דואג לעניי העיר, אלא אפילו מוניני וצחנתא טעים פריס להו