ואמר רב: אישתבש כהני [טעו הכהנים] כי על פי ההלכה דבר כגון זה נטמא. ואגב דרכנו אנו למדים שיש טומאה לא רק בבשר קודש אלא גם במשקים כנזיד, יין, ושמן המנויים שם! את הקושיה דוחים: מידי [הרי] לשיטת מי הוא טעמא [הטעם] אלא לשיטת רב הסבור שמשקים אין להם טומאה מהתורה, ואולם רב בעדותו של יוסי בן יועזר "משקי בית מטבחייא" תני [" בית המטבחיים" שנה] והן הדם והמים בלבד שהם קשורים בהם בשחיטת— טביחת הקרבנות. אבל משקי בי מדבחיא [בית המזבח] כלומר, שאר משקים המשמשים בקודש, כגון היין והשמן — מטמא, שגזרו חכמים טומאה על משקים ולא הוציאו את משקי המזבח מכללם, אלא משקי בית המטבחיים בלבד. ואם כן, על פי דברי חכמים אכן אותם המשקים שמנה חגי הנביא מקבלים טומאה ומטמאים אחרים.

א כיון שהוזכרו דברי רב בענין שאלת חגי לכהנים מרחיבים את הדיבור באותו ענין גופא [עצמו], רב אמר: אישתבש כהני [טעו הכהנים] בתשובתם והיו צריכים לומר שהשמן נטמא, ושמואל אמר: לא אישתבש כהני [טעו הכהנים].

ומפרטים, רב אמר: אישתבש כהני [טעו הכהנים] כי רביעי בקדש בעא מינייהו [שאל מהם] אם טמא הוא או לא, שפירשו את השאלה בכתוב באופן זה: אם נושא שרץ מת בכנף בגדו, ונגע בלחם (שהוא לשיטה זו ראשון לטומאה) והלחם בנזיד, (שני לטומאה) והנזיד ביין (שלישי) והיין בשמן (רביעי), ואמרו ליה [לו] טהור, ובכך טעו, שהרי הלכה שהוא טמא בקודש.

ושמואל אמר: לא אישתבש כהני [טעו הכהנים], כי באותה שאלה חמישי בקדש בעא מינייהו [שאל מהם], שיש לפרש את שאלתו כך: שנגע כנף הבגד בשרץ (ובכך הוא נעשה ראשון לטומאה), והבגד בלחם (שני לטומאה), והלחם בנזיד (שלישי), והנזיד ביין (רביעי), והיין בשמן (חמישי). ואמרו ליה [לו] כדין: טהור.

ודנים בדבר: בשלמא [נניח] לשיטת רב, היינו דכתיב [זהו שכתוב] ארבעה דברים: לחם ונזיד ויין ושמן, הרי שהשאלה היא על רביעי בקודש. אלא לשמואל, חמשה מנא ליה [מנין לו]?

ודוחים: מי כתיב [האם נאמר] "ונגע כנפו אל הלחם וכו' "? כלומר שהטומאה עצמה נגעה בלחם, "ונגע בכנפו" כתיב [נאמר] — במה שנגע בכנפו, כלומר לא הטומאה עצמה נגעה בלחם וטמאתו אלא כנף הבגד. והבגד עצמו אינו אב הטומאה אלא רק ראשון לטומאה, הרי שהשמן שבסוף חמישי לטומאה היה, וטהור.

תא שמע ורוצים להביא ראיה ממה שנאמר הלאה מכן "ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא" (חגי ב, יג). בשלמא [נניח] לדברי שמואל, מדהכא [מכיון שכאן] בענין טמא נפש לא אישתבש [טעו], שהרי לדבריו שאלתו אכן היתה בחמישי לטומאה — התם נמי [שם גם כן] לא אישתבש [טעו]. אלא לרב, מאי שנא הכא דאישתבש, ומאי שנא התם [במה שונה כאן בשרץ שטעו, ומה שונה שם] בטמא לנפש שלא אישתבש [טעו]?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: בקיאין הן בטומאת מת שהיא חמורה ויודעים שעושה רביעי בקודש, ואין בקיאין הן בטומאת שרץ.

רבינא אמר הבדל אחר: התם [שם] בשאלה הראשונה, היה זה רביעי בקודש. הכא [כאן] היה זה שלישי, כי מדובר כאן לא במגע בטמא מת אלא במת עצמו שהוא אבי אבות הטומאה, ועל כן היה האחרון רק שלישי לטומאה, ובזה בקיאים היו.

תא שמע [בוא ושמע] פתרון לענין, שנאמר בהמשך "ויען חגי ויאמר כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאם ה' וכן כל מעשי ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא" (חגי ב, יד), בשלמא [נניח] לשיטת רב שטעו הכהנים - היינו דכתיב [זהו שנאמר] "טמא" שאם אינם בקיאים בהלכות טומאה, ממילא כל מה שעושים טמא הוא. אלא לשמואל, אמאי [מדוע] טמא?

ומשיבים: לשיטת שמואל לא נאמר הפסוק בניחותא אלא איתמוהי קא מתמה [תמיהה הוא תמה], שהוא שואל: האומנם כל מעשי ידיהם טמא? שהרי נראה שבקיאים הם בהלכות טומאה. ומקשים: והא [והרי] "וכן כל מעשה ידיהם" כתיב [נאמר], שהוא לשון ודאות ולא בתמיהה! אמר מר זוטרא ואיתימא [ויש אומרים] רב אשי: מתוך שקלקלו את מעשיהם בכלל בעבירות, ונתנבא על העתיד — לכן מעלה עליהם הכתוב כאילו הקריבו בטומאה.

ב כבר הוזכר קודם שהיו חילופי גרסות בדברי ר' יוסי בן יועזר, ומעתה נכנסים לדון בגופו של דבר גופא [עצמו]. רב תני [היה שונה] "משקי בית מטבחיא" [בית המטבחיים] ובכלל זה רק דם ומים, ולוי תנא [היה שונה] כל "משקי בי מדבחיא" [בית המזבח] הכוללים גם יין ושמן הדרושים למנחות ולנסכים.

ומעירים: לשיטת לוי, הניחא אי סבירא ליה [זה נוח אם סבור הוא] כשיטת שמואל שאמר בעדות יוסי בן יועזר שפירוש "דכן" [טהורים] מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להן — משכחת לה [מוצא אתה אותה את האפשרות], להסביר את שאלתו השניה של חגי הנביא, ששאלם על מקרה בו נגעי כולהו [נגעו כולם] בראשון לטומאה. שהוא יפרש שאלת הנביא לא שנגעו דברים שונים זה בזה, כי לשיטה זו אין משקים מטמאים זה את זה, אלא שהנזיד, היין והשמן נגעו כולם בראשון לטומאה עצמו. וכל זאת לשיטת שמואל שאף משקי קודש מקבלים טומאה בעצמם, וכדין ענו הם שאכן יטמא.

אלא אי סבר ליה [אם סבור הוא] כשיטת רב שאמר "דכן" [טהורים] ממש אם כן היכי משכחת לה [כיצד מוצא אתה אותה אפשרות] למצוא טומאה לשיטת לוי ביין ושמן, שהם משקי המזבח. אלא על כרחך יש להוכיח מכאן כי כשמואל סבירא ליה [סבור הוא] לענין פירוש 'דכן'.

ועוד מעירים: ולשמואל, הניחא [זה נוח] אי סבר לה [אם סבור הוא] לענין גרסת הגזירה כרב, דתני "משקי בית מטבחיא" [השונה משקי בית המטבחיים] אבל "משקי בי מדבחיא" [בית המזבח] אחריני נמי מיטמאו [אחרים גם כן מטמאים], ורביעי הוא שלא עביד [עושה] חמישי, הא [הרי, אבל] שלישי — עביד [עושה] רביעי, ויש מקום לשאלת חגי.

אלא אי סבר ליה [אם סבור הוא] כשיטת לוי דתני "משקי בי מדבחיא" [השונה משקי בית המזבח] הכוללים גם יין ושמן, מאי איריא [מה שייך, מדוע דוקא] רביעי דלא עביד [שאינו עושה] חמישי? אפילו שני ושלישי נמי [גם כן] לא עבדי [עושים] שהרי אף לשיטת שמואל משקי קודש אינם מטמאים! אלא: על כרחיך עליך לומר שלענין הגרסה — כשיטת רב סבירא ליה [סבור הוא].

ולבירור הגרסות מעירים כי תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטת] רב, תניא כוותיה [שנויה ברייתא אחרת כשיטת] לוי. ומפרטים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטת] לוי, הדם והיין והשמן והמים, כל אלא משקי בי מדבחיא [בית המזבח] שנטמאו בפנים (בקודש) והוציאן לחוץ — טהורין מלטמא אחרים, אף שהם עצמם טמאים, שבהיותם בקודש לא חלה עליהם טומאה חמורה. נטמאו בחוץ והכניסם בפנים — טמאין אפילו לטמא אחרים, שאני אומר שדברים שנכנסו לבית המקדש אין טומאה בטלה מהם.

לגופה של הלכה זו שואלים: איני [וכי כן הוא]?! והאמר [והרי אמר] ר' יהושע בן לוי: משקי בי מדבחיא [בית המזבח] לא אמרו דכן [טהורים הם] אלא במקומן. מאי לאו [האם לא] שבאו דבריו — למעוטי [למעט] שנטמאו בפנים והוציאן לחוץ, שחלה עליהם טומאה למפרע, ובניגוד לדברים שאמרנו! ודוחים: לא כן, אלא באו הדברים למעוטי [למעט] נטמאו בחוץ והכניסן בפנים.

ומקשים: והא [והרי] "במקומן" קאמר [אמר], משמע שטהרתם היא במקומם בלבד! ומתקנים: הכי קאמר [כך אמר כך יש להבין] לא אמרו דכן [טהורים] — אלא שנטמאו במקומן. ומכל מקום לענין הגרסה למדנו מכאן שגם היין והשמן בכלל משקי הקודש הם כדברי לוי.

ותניא כוותיה [שנויה ברייתא אחרת כשיטת] רב, הדם והמים שהם משקי בית מטבחיא [בית המטבחיים] הדברים השייכים לשחיטה בלבד, שנטמאו בין שהיו בכלים בין בקרקע — טהורין.