א גמרא במאי עסקינן [במה אנו עוסקים כאן]? אילימא [אם תאמר] שמדובר במי שהיה טועה, שסבור היה שקרבן זה אינו קרבן פסח אלא זבח אחר — שמעת מינה [למד אתה ממנה] ממה שהוא חייב לפי שהקרבן פסול, כי עקירה בטעות אם עוקר ומשנה את הקרבן משמו ויעודו בטעות הויא [הריהו] עקירה אף שלא נתכוון לעקור. ותמוה, שהדבר שנוי במחלוקת (תוספות). אלא ודאי הכוונה בעוקר מדעת, שאף שיודע שהוא קרבן פסח, משנה את שמו במזיד.

אימא סיפא [אמור את סוף אותה הלכה] האמורה במשנה: ושאר כל הזבחים ששחטן לשום הפסח, אם אינן ראויין לפסח — חייב, ואם ראויין הן ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. ואי [ואם] מדובר בעוקר במזיד ויודע שקרבן זה אינו פסח, אם כן מה לי ראויין, מה לי שאינן ראויין, הלוא הוא מקריב במזיד קרבן שאינו ראוי, ולמה פוטרו ר' יהושע?

אלא פשיטא [פשוט, ברור] שמדובר בטועה. ואם כן יש סתירה במשנה, רישא [תחילת המשנה] מדברת בעוקר וסיפא [וסופה] מדברת בטועה! אמר ר' אבין: אין [כן], עליך לקבל הנחה זו, אף כי היא בלתי רגילה, ולומר: רישא [תחילתה] בעוקר וסיפא [וסופה] בטועה.

מסופר: אשכחיה [מצאו] ר' יצחק בר יוסף את ר' אבהו דהוה קאי באוכלוסא דאינשי [שהיה עומד בתוך קהל גדול של בני אדם], אמר ליה [לו]: מתניתין מאי [משנתנו מה], כיצד יש להבינה? אמר ליה [לו] ר' אבהו בתשובה: רישא [תחילתה] מדברת בעוקר וסיפא [וסופה] בטועה. תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנחא בכיסיה [שנה ממנו וחזר על שמועה זו ארבעים פעמים עד שהיתה דומה לו כמי שמונחת בכיסו], ששיננה פעמים כה רבות עד שנתבררה לו המשנה ונתפסה בזכרונו.

תנן [שנינו במשנתנו] אמר לו ר' אליעזר לר' יהושע: מה אם פסח שמותר לשחטו בשבת לשמו, כששינה את שמו — חייב, זבחים אחרים שהן אסורין לשחטן בשבת לשמן אם לא שזהו זמנם המיוחד, כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב! ואם איתא [יש מקום] לומר ששני חלקי המשנה אינם מדברים באותו אופן, אם כן הא [הרי] זה לא דמי [דומה] ואין להשוות, כי רישא [תחילת המשנה] מדברת בעוקר בכוונה שם הפסח ממנו, וסיפא [וסופה] מדברת בטועה!

ומשיבים: לר' אליעזר לא שני ליה [שונה לו, בעיניו] שלדעתו גם מי שטעה, שנתכוון לעשות מצוה ולא עשאה — חייב חטאת, גם אם היתה זו טעות מסתברת. ולכן אינו מבדיל בין עקירה ביודעין לטעות. ושואלים: ולר' יהושע דשני ליה [שעונה לו] לר' אליעזר כי יש הבדל בין הפסח ששינה בו בדבר האסור לשאר זבחים ששינה את שמם לדבר המותר, לישני ליה הכי [שיתרץ לו כך] שבתחילה מדובר בעוקר ובסוף מדובר בטועה!

ומסבירים: הכי קאמר ליה [כך אמר לו]: לדידי [לשיטתי] באמת זה לא דמי [דומה], כי רישא [תחילת המשנה] מדברת בעוקר וסיפא [סופה] בטועה. אולם אפילו לדידך [לשיטתך] שאינך מחלק בכך יש מקום לתרץ: לא אם אמרת בפסח ששינה את שמו לדבר האסור, תאמר בזבחים ששינה את שמן לדבר המותר.

עוד נאמר במשנה שאמר ר' אליעזר לר' יהושע: אימורי ציבור יוכיחו שהן מותרין לשוחטן בשבת לשמן, והשוחט לשמן שלא לצורך — חייב, ואמר לו ר' יהושע לא אם אמרת באימורי ציבור שכן יש להן קצבה, תאמר בפסח שאין לו קצבה.

ושואלים: למימרא דכל היכא דאית ליה [האם יש לומר שבכל מקום שיש] קצבה מחייב ר' יהושע את הטועה במצוה זו? והרי לענין מילת תינוקות בשבת שיש להן קצבה, ובכל זאת תנן [שנינו במשנה]: מי (מוהל) שהיו לו שני תינוקות, אחד למולו אחר השבת ואחד למולו בשבת, ושכח ומל את הילד שצריך למול אחר השבת בשבת — הרי זה חייב קרבן חטאת, שהרי לא קיים מצות מילה בילד זה, שכל זמן שאינו בן שמונה ימים עדיין אינו חייב במצוה זו, ועשה מלאכה שאין לה היתר.

אבל אם היה ילד אחד שהיה צריך למולו בערב שבת, ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת — ר' אליעזר מחייב חטאת, שכיון שלא היה זה יום שמיני אין מילתו דוחה את השבת, וחילל שבת בשגגה. ור' יהושע פוטר משום ששגג בדבר מצוה ועשה מצוה אחרת, ואם כן, אף שלתינוקות אלו יש קיצבה, מכל מקום פוטר ר' יהושע בטועה בהם!

אמר ר' אמי: הכא במאי עסקינן [כאן, במילה, במה אנו עוסקים]? כגון שקדם המוהל ומל את של ערב שבת בשבת, שעדיין איכא הך [יש אותו תינוק] שצריך למול בשבת דטריד ביה [שטרוד בו] ומוטלת עליו עדיין חובת המילה, וסבור ר' יהושע כיון שטרוד בטירדה של מצוה ויודע שעליו למול תינוק — אין לחייב אותו. הכא [כאן] בענין הקרבנות, כגון שקדם ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא [ושחט את אימורי הציבור תחילה] ולכן שוב אין צורך להקריב קרבנות ציבור, וכיון שקרבנות אלה הם דבר שיש בו קיצבה לא היה לו מקום לטעות בו.

ושואלים: אי הכי [אם כך] כיצד נבין את ההמשך? ר' מאיר אומר: אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור, ולפי ההסבר שלנו חייב אתה לומר שכן הדין אף על גב דקדים ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא [אף על פי שקדם ושחט את אימורי הציבור תחילה], והתניא [והרי שנינו בברייתא] ר' חייא מהכפר אבל ערב אמר בשם ר' מאיר: לא נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע על מוהל שהיו לו שני תינוקות, אחד למול ערב שבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת — שחייב.

על מה נחלקו — על מוהל שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת, שר' אליעזר מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר.

ויש לתמוה: ותסברא [וכי סבור אתה] שאפשר לקיים ברייתא זו כלשונה, הלוא ההיפך מסתבר: מה התם [שם] כשמל של אחר השבת בשבת שלא עביד [עשה] מצוה, שהרי תינוק זה לא הגיע עדיין זמן מילתו לפני היום השמיני ולא עשה כלל מצוה במילתו, ובכל זאת פטר ר' יהושע משום שטעה בתוך כדי עיסוק בדבר מצוה, היכא דקא עביד [במקום שעושה] מצוה בילד שחל שמיני שלו בערב שבת, שכבר חלה עליו מצות מילה מחייב?!

אמרי דבי [אמרו בני בית מדרשו] של ר' ינאי: ברישא [תחילתה של אותה ברייתא] מדובר כגון שקדם ומל את הילד הצריך להימול בשבת עוד בערב שבת