א משנה האשה בזמן שהיא בבית בעלה אם שחט עליה (עבורה) בעלה קרבן פסח ושחט עליה גם אביה — תאכל משל בעלה שמן הסתם דעתה לאכול אצל בעלה, ומסתבר שהתכוונה להימנות על חבורתו. הלכה רגל ראשון שלאחר נישואיה לעשות אותו בבית אביה כדרך שהיה נהוג, אם שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה — תאכל במקום שהיא רוצה שבמקרה זה אין להחליט מה הוא המקום שמעדיפה.

יתום שיש לו כמה אפוטרופסין ושחטו עליו אפוטרופסין וכל אחד מהם צירף אותו לחבורתו — יאכל במקום שהוא רוצה. עבד של שני שותפין — לא יאכל משל שניהם, לא מזה ולא מזה, אלא אם כן הסכימו מראש היכן יאכל. מי שחציו עבד וחציו בן חורין — לא יאכל משל רבו שלאותו מחצית בן חורין שבו לא התכוון בעליו לתת לו מקרבן הפסח במתנה ונמצא שאינו ממנויי פסח זה ולכן צריך הוא להתנות דבר זה מראש.

ב גמרא על ההלכה שבמשנה שבמקרים מסויימים מקום אכילת הפסח יהא כפי רצון האוכל, אומרים: שמעת מינה [לומד אתה מכאן] שיש ברירה כלומר, שאנו מקבלים את ההנחה שבשעה שהאשה תחליט לאכול מזה או מזה יתברר הדבר למפרע עם איזו חבורה היא נמנית, ושאלה זו בדבר ברירה לא סוכמה בהלכה עדיין. ודוחים: מאי [מה משמע] שתאכל במקום שהיא רוצה כוונתו בשעת שחיטה, שאז עליה להחליט מה היא רוצה.

ורמינהו [משליכים מראים סתירה] ממקור אחר ששנינו בו: אשה, רגל הראשון אחר הנישואין אוכלת בקרבן פסח משל אביה. מכאן ואילך, רוצה — אוכלת משל אביה, רוצה אוכלת משל בעלה,

ומשיבים: לא קשיא [קשה] ואין כאן סתירה אלא שני מקרים הם, כאן שאמרנו שיכולה תמיד לבחור ברדופה לילך באשה הלהוטה תמיד ללכת לבית אביה ומן הסתם שם מוצא חן בעיניה יותר ולכן גם בשאר השנים עדיין סביר לומר שהיא מתלבטת על איזה קרבן להימנות, ולכך אוכלת לפי בחירתה. כאן במשנתנו, שלדבריה רק בשנה הראשונה אוכלת לפי בחירתה, אבל בשאר השנים פשוט הדבר שאוכלת משל בעלה בלבד, מדובר בשאינה רדופה.

וכעין זה מצאנו על מדרש המקראות: "אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום" (שיר השירים ח, י), ואמר ר' יוחנן: ככלה שנמצאת שלימה בבית חמיה והכל מרוצים בה, ורדופה (להוטה) לילך להגיד שבחה בבית אביה איך היא מקובלת בבית חמיה. כדכתיב [כמו שנאמר] בדומה לכך: "והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (הושע ב, יח), שאמר ר' יוחנן: שתהא ככלה בבית חמיה לאחר נשואיה ולא ככלה בבית אביה שהיא מאורסת עדיין ואין עוד קרבה בין בני הזוג.

ג כיון שהוזכרו כתובים אלה דורשים אף בפסוקים קרובים: "אחות לנו קטנה ושדים אין לה" (שיר השירים ח, ח) אמר ר' יוחנן: זו רמז ליהודי מדינת עילם, שזכתה ללמוד שהיו בין תושביה כאלה שנעשו תלמידי חכמים, אבל לא זכתה ללמד שלא זכו להשפיע וללמד לרבים.

"אני חומה ושדי כמגדלות" (שיר השירים ח, י), אמר ר' יוחנן: "אני חומה" — זו תורה, "ושדי כמגדלות" — אלו תלמידי חכמים המשפיעים לאחרים מחכמת התורה ובכך מגינים הם על דורם כמגדלי שמירה. ורבא אמר: "אני חומה" — זו כנסת ישראל, "ושדי כמגדלות" — אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שמהם יונקת כנסת ישראל את כוחה הרוחני.

במדרשים בשבח ישראל אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מאי דכתיב [שנאמר] : "אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזוית מחטבות תבנית היכל" (תהילים קמד, יב),

"אשר בנינו כנטעים" שלא נפגמו ונשברו, אלא הם כנטיעות בריאות, אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. "בנותינו כזוית" — אלו בתולות ישראל שאוגדות (שומרות) פתחיהן לבעליהן, ואינן נבעלות לאחרים. וראיה לדבר שזויות אלה, הן דבר המלא וסגור? שכן הוא אומר: "ומלאו כמזרק כזוית מזבח" (זכריה ט, טו), הרי שלשון "זווית" מורה על משמעות מילוי, וכן הוא באשה שהיא מלאת תאווה לבעלה איבעית אימא [אם תרצה אמור] ראיה מהכא [מכאן] מפסוק זה "מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן" (תהילים קמד, יג)

"מחטבות תבנית היכל" אלו ואלו כלומר בחורי ישראל ובתולות ישראל השומרים אל צניעותם מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה ההיכל בימיהן.

ד וכיון שנזכר מקרא מספר הושע דורשים עוד בדברים האמורים שם. נאמר: "דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיהו יותם אחז יחזקיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל" (הושע א, א). אמרו חכמים: בפרק (בזמן) אחד נתנבאו ארבעה נביאים, וגדול שבכולן בשנים הושע, שנאמר: "תחלת דבר ה' בהושע" (הושע א, ב) שהוא היה הראשון בין בני חבורתו. שאם לא תפרש כן אפשר לשאול: וכי בהושע דבר תחלה מכל הנביאים? והלא ממשה עד הושע כמה נביאים! אמר ר' יוחנן: הכוונה תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, ואלו הן: הושע ישעיה עמוס ומיכה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך כלומר בני ישראל חטאו. והיה לו להושע לומר לה' בתחילה: הלוא בניך הם, בני חנוניך (אהוביך) הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן, אבל לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם שלך הוא, וכיון שחטאו ישראל העבירם (החליפם) באומה אחרת.

אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה שאינו יודע לסנגר על ישראל? אומר לו: לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו: שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח — אף אני אשלח את ישראל. שנאמר: "ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים" (הושע א, ב), וכתיב [ונאמר] לאחר מכן: "וילך ויקח את גמר בת דבלים" (הושע א, ג), ודרשו חכמים את שמה "גמר" אמר רב: שהכל גומרים בה את ביאתם ותאותם. "בת