דמסוכר ולא משי ידיה [מי שמקיז דם ואינו נוטל ידיו] — מפחיד שבעה יומי [מפחד שבעה ימים]. מי דשקיל מזייה ולא משי ידיה [שנוטל גוזז את שערותיו ואינו נוטל ידיו] — מפחיד תלתא יומי [מפחד שלושה ימים]. מי דשקיל טופריה ולא משי ידיה [שנוטל צפרניו ואינו רוחץ את ידיו] — מפחיד חד יומא [מפחד יום אחד] ולא ידע מאי קא מפחיד [ואינו יודע מפני מה מפחד]. ידא אאוסיא [יד על הנחיריים] — הרי היא דרגא (דרך) היא לפחדא [להגיע לידי פחד]. ידא אפותא [יד על המצח] — דרגא (דרך) היא לשינתא [להגיע לידי שינה, להרדם].

א תנא [שנה החכם]: היו אוכלין ומשקין תחת המטה, אפילו היו מחופין [מכוסים] בכלי ברזל — רוח רעה שורה עליהן. תנו רבנן [שנו חכמים]: לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, ואם שתה — דמו בראשו מפני הסכנה. ומסבירים: מאי [מה היא] הסכנה? ומשיבים: רוח רעה השולטת בימים אלה.

ושואלים: ואם צחי מאי תקנתיה [ואם צמא מה תקנתו] שיוכל לשתות? ומשיבים: לימא [שיאמר] שבעה קולות שאמר דוד על המים, והדר נישתי [ואחר כך ישתה]. שנאמר בכתוב: "קול ה' על המים אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שבר ארזים וישבר ה' את ארזי הלבנון וירקידם כמו עגל לבנון ושריון כמו בן ראמים קול ה' חצב להבות אש קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש קול ה' יחולל אילות ויחשף יערות ובהיכלו כלו אמר כבוד" (תהלים כט, ג-ט).

ואי לא [ואם אינו זוכר] לימא הכי [שיאמר כך]: "לול שפן אניגרון אנירדפין (שהם שמות מזיקים) בין כוכבי יתיבנא, בין בליעי שמיני אזילנא [בין הכוכבים אני יושב, בין אנשים בלועים, כחושים ושמנים אני הולך] בחרו מהם לכם את שתרצו והניחוני לנפשי ". ואי לא [ואם אינו] זוכר סגולה זו, אי איכא איניש בהדיה [אם יש אדם עמו] — ניתעריה [יעירנו] ולימא ליה [ויאמר לו]: "פלניא בר פלנתא צחינא מייא [פלוני בן פלונית צמא אני למים] "והדר נישתי [ואחר כך ישתה]. ואי לא כלומר אם אין אדם עמו — מקרקש נכתמא אחצבא והדר נישתי [שיקיש במכסה על הכוס ואחר כך ישתה]. ואי לא [ואם לא] יכול — נישדי בה מידי, והדר נישתי [שיזרוק בו ביד דבר מה ואחר כך ישתה].

תנו רבנן [שנו חכמים]: לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה, ואם שתה — דמו בראשו, מפני הסכנה. ומסבירים: מאי סכנה? — סכנת שברירי (סנוירים). ושואלים: ואי צחי מאי תקנתיה [ואם צמא מה תקנתו]? אי איכא איניש בהדיה [אם יש אדם עמו] — לימא ליה [יאמר לו]: "פלניא בר פלנתא צחינא מיא [פלוני בן פלונית צמא אני למים] ". ואי לא [ואם לא] שאין אחר שם — נימא איהו לנפשיה [יאמר הוא לעצמו]: "פלניא, אמרה לי אימי איזדהר משברירי [הזהר מסנוירים] "ויוסיף ויאמר: "שברירי ברירי רירי ירי רי — צחינא מיא בכסי חיורי [צמא אני למים בכוסות חרס לבנות]

ב שוב חוזרים אנו למשנה שנאמר בה כי בפסח אין פוחתים מארבע כוסות ואפילו כשצריכים לתת לעני מן התמחוי. ושואלים: פשיטא [פשוט] מובן הוא, שאם מצות הפסח בכך יש לתת לו לפי הדין!

ומשיבים: לא נצרכא משנה זו אלא אפילו לשיטת ר' עקיבא, שאמר: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות כלומר שאם אין אדם יכול לכבד את השבת אם לא יזדקק לעזרה מן הבריות, מוטב שיעשה שבתו כחול ולא יצטרך לבריות — הכא משום פרסומי ניסא מודי [כאן משום פרסום הנס מודה] הוא שראוי לו לבקש עזרה מן הבריות ועליהם לתת לו את הדרוש לו.

ובענין זה תנא דבי אליהו [שנה החכם מבית מדרשו של אליהו]: אף על פי שאמר ר' עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות — אבל בכל זאת עושה הוא דבר מועט בתוך ביתו שיהא שינוי לכבוד שבת. ושואלים: מאי ניהו [מהו אותו] שינוי? אמר רב פפא: כגון כסא דהרסנא [דגים קטנים מטוגנים]. כדתנן [כפי ששנינו במשנה], ר' יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים וצריך להתאמץ יותר מן הרגיל כדי לעשות לשם מצוה.

ג כיון שהוזכר מאמר ר' עקיבא יעשה אדם שבתו חול ובלבד שלא יצטרך לבריות, מביאים את דבריו בשלימות. תנו רבנן [שנו חכמים]: שבעה דברים צוה ר' עקיבא את ר' יהושע בנו: בני, אל תשב בגובהה של עיר שהוא מקום שעוברים ושבים שם בני אדם ותשנה שמא יפסיקוך עוברים ושבים. ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים שמפני שטרודים בתורתם אינם יכולים לעסוק כראוי בצרכי הציבור.

ואל תכנס לביתך פתאום מבלי להקיש בדלת, כל שכן לבית חבירך שמא אין האנשים מוכנים לכך. ואל תמנע מנעלים מרגליך שההולך ללא נעליים בזיון הוא לו. השכם ואכול, בקיץ מפני החמה שטוב שתאכל לפני שיתחמם היום, ובחורף מפני הצינה כדי שיהיה לך כוח לסבול אותה. ועשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. והוי משתדל, כלומר מצטרף ומתחבר עם אדם שהשעה משחקת לו שרואים שהוא מצליח במעשיו.

אמר רב פפא בפירוש דבר זה: לא למיזבן מיניה ולא לזבוני ליה [לא לקנות ממנו ולא למכור לו], שהרי אם השעה משחקת לו אם עושים עימו עסק, בין שמוכרים לו או בין שקונים ממנו הרי הוא שירויח והסוחר עמו יפסיד, אלא למעבד שותפות בהדיה [לעשות שותפות עמו]. והשתא [ועכשיו] ששמענו כבר מה שאמר רב שמואל בר יצחק: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "מעשה ידיו ברכת" (איוב א, י) ופירש שכל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך, אפילו נטל אותה בדרך מסחר, אם כן הרי שהעוסק עם מי שיש אצלו ברכה אפילו רוצה למיזבן מיניה ולזבוני ליה שפיר דמי [לקנות ממנו ולמכור לו יפה הדבר ומועיל].

ד אגב דברים אלה מביאים עוד מדבריו של ר' עקיבא: חמשה דברים צוה ר' עקיבא את ר' שמעון בן יוחי כשהיה ר' שמעון חבוש בבית האסורין. תחילה אמר לו ר' שמעון: רבי, למדני תורה, אמר לו: איני מלמדך, מפני הסכנה שבדבר. אמר לו בהיתול: אם אין אתה מלמדני — אני אומר ליוחי אבא (אבי) ומוסרך למלכות. כלומר: וכי מה אוכל לעשות לך כדי לשכנע אותך בכך? הלא אתה כבר אסור בבית הסוהר. אמר לו: בני, דע כי יותר ממה שהעגל רצה לינק פרה רוצה להניק, אלא שחושש אני מן הסכנה. אמר לו: ומי בסכנה? והלא עגל בסכנה שהרי אתה אסור כבר, ורק אני עשוי להסתכן.

אמר לו: אם כן, אומר לך דברים אחדים: אם בקשת ליחנק — היתלה באילן גדול שהוא משל לכך, שאם רוצה אתה לומר דבר שיתקבל על לב הבריות, אמור אותו בשם אדם גדול. וכשאתה מלמד את בנך — למדהו בספר מוגה, ושואלים: מאי היא [מה הוא הדבר] במה מדובר? אמר רבא: ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב משרשיא: בחדתא [בלימוד חדש], כי שבשתא [שגיאה] כיון דעל [שנכנסת] — על [נכנסת], שאם בתחילת הלימוד הוא מתחיל בשגיאה תשאר השגיאה מושרשת אצלו לתמיד.

ועוד אמר לו: לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך. ושואלים: מאי ניהו [מה הוא פירוש דבר זה] — שנושא גרושה בחיי בעלה, שאמר מר [החכם]: גרוש שנשא גרושה — ארבע דעות (כעין ארבע אנשים) במטה (בשעת תשמיש), שכן גם היא וגם הוא חושבים גם זה על זה, וגם על בני זוגם הקודמים ויש בכך סירכה של ממזרות. ואי בעית אימא: אפילו באלמנה [ואם תרצה אמור אפילו באלמנה] נכונה עצה זו, לפי