|
⎯
טקסט הדף
או לחורבה ואמרו לה מה טיבו של איש זה כהן הוא ובן אחי אבא הוא רבן גמליאל ור''א אומרים נאמנת רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי לסתר או לחורבה אלא לרב אסי דאמר נבעלה תרתי למה לי חדא קתני לסתר דחורבה והא לסתר או לחורבה קתני חדא לחורבה דמתא וחדא לחורבה דדברא וצריכי דאי אשמעינן חורבה דמתא בהא קמכשר רבן גמליאל משום דרוב כשרים אצלה אבל לחורבה דדברא דרוב פסולין אצלה אימא מודה ליה לרבי יהושע ואי אשמעינן בההיא בההיא קאמר רבי יהושע אבל בהא אימא מודה לר''ג צריכא מיתיבי זו עדות שהאשה כשרה לה ורבי יהושע אומר אינה נאמנת אמר להם ר''י אי אתם מודים בשבויה שנשבית ויש לה עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני שאינה נאמנת אמרו לו אבל ומה הפרש יש בין זו לזו לזו יש עדים ולזו אין לה עדים אמר להם אף לזו יש עדים שהרי כריסה בין שיניה אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם אמר להן אין אפוטרופוס לעריות בד''א בעדות אשה בגופה אבל עדות אשה בבתה דברי הכל הולד שתוקי מאי קאמר להו ומאי קמהדרי ליה הכי קאמרי ליה השבתנו על המעוברת מה תשיבנו על המדברת אמר להם מדברת היינו שבויה אמרו לו שאני שבויה דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם אמר להם הא נמי כיון דאיסתתר אין אפוטרופוס לעריות קתני מיהת תרתי מדברת ומעוברת תיובתא דרב אסי תיובתא ותיפוק ליה דהתם רוב פסולין אצלה והכא רוב כשרין אצלה מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין לדברי הפוסל פוסל אפילו ברוב כשרים א''ר יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה לדברי הפוסל בה פוסל בבתה ורבי אלעזר אומר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אמר רבה מ''ט דר''א בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות בתה לית לה חזקה דכשרות איתיביה ר''א לרבי יוחנן בד''א בעדות אשה בגופה אבל עדות אשה בבתה דברי הכל הולד שתוקי מאי לאו שתוקי ופסול לא שתוקי וכשר ומי איכא שתוקי כשר אין כדשמואל דאמר שמואל עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי מאי שתוקי אילימא שמשתיקין אותו מנכסי אביו פשיטא ומי ידעינן אבוה מנו אלא שמשתיקין אותו מדין כהונה דכתיב {במדבר כה-יג} והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם מי שזרעו מיוחס אחריו יצא זה שאין זרעו מיוחס אחריו ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אמרה מיניה והוא אמר
⎯
רש"י
לחורבה. סתמא לבעילה שהוא מקום לזנות: חורבה דמתא. סתם בעילתה מאחד מבני העיר ואיכא למימר בעיר שרובה ישראל כשרים קאמר: דדברא. ספק אחד מסוף העולם בא לכאן ורוב העולם עובדי כוכבים הם ופוסלים אשה בביאתם לכהונה כדאמר ביבמות (דף מה.) ובקדושין (דף עה:) יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה: זו עדות שהאשה. עצמה כשרה לומר לכשר נבעלתי: אינה נאמנת. לינשא לכהן: אמרו לו אבל. הן כמו אבל שרה אשתך (בראשית יז) דמתרגמינן בקושטא: ומה הפרש בין זו לזו. ר' יהושע קאמר לה: לזו יש עדים. שנבעלה דכיון דנשבית לבין העובדי כוכבים והם פרוצים בעריות כולנו עדים שנבעלה: ולזו אין עדים. שנבעלה שלא ראוה אלא מדברת ומיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי כי אמרה נמי לכשר נבעלתי מהימנא: אף לזו. כלומר אף כאן יש אחת שיש לה עדים ואתם חולקים עלי בהיותה מעוברת: אמרו ליה כו'. לקמיה מפרש מאי קא מהדרי ליה על מאי דקאמר להו: אין אפוטרופוס כו'. לקמן מפרש: בד''א. דנאמנת לר''ג: בעדות אשה בגופה. כלומר להכשיר את עצמה לכהונה דלא מחזקינן לה בנבעלה לפסול: מאי קאמר להו כו'. כלומר מאי קאמר להו איהו דקא מהדרי ליה אינהו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות כלום תשובה היא זו על מה שאמר להם אף לזו יש לה עדים אין לך פרוץ גדול מזה דקחזינן דנתעברה ממנו: השבתנו על המעוברת. תשובה גמורה ונצחת: מדברת היינו שבויה. מה מדברת אין לה עדים אף שבויה אין לה עדים בבעילה ואתם מחזיקים אותה כנבעלה: פרוצים בעריות. והא ודאי נבעלה: אין אפוטרופוס לעריות. אין אתם יכולים להיות לה אפוטרופוס לומר לא נבעלה: ותיפוק ליה וכו'. לרבי יהושע פריך נהי נמי דאין אפוטרופוס לעריות תיפוק ליה דלא דמי לשבויה דהתם רוב פסולין כו': מכשיר אפי' ברוב פסולים. דאמרינן אוקמה אחזקה ועל רוב פסולים שהיו מכשירים אותה הביא הוא להם ראיה מן השבויה: אית לה חזקה דכשרות. וי''ל אשה זו בחזקת כשרות עומדת ומספק אתה בא לפוסלה אל תפסילנה מספק: לא שתוקי וכשר. כלומר שתוקי הוא במקצת שאם כהן היה הבועל והעובר יהיה זכר משתקין אותו מדין כהונה כדלקמן אבל כשר הוא ליוחסין שאם נקבה היא תינשא לכהונה ואם זכר הוא בתו ואלמנתו כשרות לכהונה: ופירש אחד מהן. ואין ידוע איזה הוא: הולד שתוקי. ואע''פ שברור לנו שמכהן כשר בא והאי שתוקי על כרחך כשר ליוחסין ואם נקבה היא ראויה לכהן וקרי ליה שתוקי: מדין כהונה. שלא יעבוד עבודה ולא יאכל תרומה: מיוחס אחריו. שאנו יודעין מי אביו:
⎯
תוספות
השבתנו על המעוברת. פי' לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת ומזנה ולא דמיא לשבויה אלא לדידך דלית לך הך סברא תינח מעוברת אבל מדברת אפילו לפי דבריך יש הפרש דלזו יש עדים ולזו אין עדים ואיכא מיגו אמר להם מדברת היינו שבויה וכמו ששבויה אין נאמנת לומר לא נבעלתי ה''נ מדברת כדמסיק לפי שאין אפוטרופוס לעריות ומיהו פי' זה לא יתכן למאי דפרישית לעיל דלר' יהושע נאמנת לומר לא נבעלתי ופר''י בדוחק מדברת היינו שבויה דכמו. ששבויה בחזקת בעולה כך מדברת בחזקת בעולה לענין שאם אמרה לכשר נבעלתי שאינה נאמנת במיגו לפי שיראה לומר לא נבעלתי ולהכי אהני דאין אפוטרופוס לעריות דלא חשבינן ליה מיגו: מסייע ליה לר' יהושע בן לוי. הקשה ר''ת אכתי תיפוק ליה דהתם בשבויה כל פסולים והכא בחורבה דדברא רוב ותירץ דרוב ככל וליכא למימר במדברת דליכא אלא רוב איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא דאפילו אית להו סמוך מיעוטא לחזקה לר''ג ור' יהושע מ''מ לא הוי אלא פלגא ופלגא ודין הוא שתאסר מספק דספק איסורא לחומרא ולא דמי לתינוק שנמצא בצד העיסה בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף פ. ושם) דמטהרין מטעם סמוך מיעוטא לחזקה דאם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר כדאמרינן פרק כיסוי הדם (חולין דף פו:): מכשיר אפילו ברוב פסולים. והא דקאמרינן בפ' עשרה יוחסין (קדושין עד. ושם) גבי אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי ומפרש בגמרא שבודקין אמו ואומרת לכשר נבעלתי ופריך כמאן כר''ג תנינא חדא זימנא היתה מעוברת כו' פי' והוה ליה למתני וכן אמר אבא שאול וכן פי' שם בקונטרס ומשני דאבא שאול עדיפא מר''ג דאי מהתם הוה אמינא ברוב כשרים אצלה כו' אע''ג דאמרי' הכא דר''ג מכשיר אפילו ברוב פסולין אבא שאול קאי אמתני' וממתני' לא משמע מידי דאיירי ברוב פסולים והא דפריך התם לעיל למאי דהוה בעי למימר דאבא שאול אתא להכשיר בבתה הניחא למ''ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אבל למ''ד מכשיר בבתה מאי איכא למימר התם פריך שפיר דאפי' לזעירי לשון המשנה דקתני מה טיבו של עובר זה משמע דאתא להכשיר בבתה: פשיטא מי ידעינן אבוה מנו. הכא לא בעי לשנויי לא צריכא דאי תפס כדמשני בפרק עשרה יוחסין (שם דף עה. ושם) גבי ארוסה שעיברה דהתם רגלים לדבר דמארוס נתעברה ואיכא למיתלי ביה טפי מבאיניש דעלמא: בעינן זרעו מיוחס אחריו. והא דאמר בהחולץ (יבמות דף לז.) ראשון ראוי להיות כ''ג גבי ספק בן תשע לראשון בפרק נושאין על האנוסה (שם דף ק:) פריך לה ומשני זרעו מיוחס אחריו דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא וכי גזור רבנן בזנות בנישואין לא גזור: [ההוא ארוס וארוסתו. והא דאמר בעשרה יוחסין (קדושין דף עה.) איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי כשלא בדקו את אמו דאי בשבדקו קשיא דשמואל אדשמואל דהכא אמר שמואל דנאמנת דהלכה כרבן גמליאל דנאמנת והתם קאמר איפוך שמואל אמר הולד ממזר וכן משמע דבמסקנא משני התם לעולם לא תיפוך כו' ומפרש מאי שתוקי שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי ואם תאמר אכתי לשמואל דהתם משמע דוקא בבא על ארוסתו בבית חמיו מהני בדיקה והכא משמע אפילו כי לא מודה אמר שמואל דנאמנת כרבן גמליאל ויש לומר דהא דנקט בא היינו משום רבותא דרב נקטיה דאפילו הכי אמר הולד ממזר אי נמי התם הוא דבעינן בא משום דאיירי בדדיימא מעלמא כדאמר רבא ביבמות בשלהי אלמנה לכהן גדול מסתברא מילתא דרב בדדיימא מעלמא והכא בדלא דיימא מעלמא מיירי ועוד דבכל הספרים גרס בקדושין ארוסה שעיברה וההיא דוקא קאמר שבודקין אבל בבא א''צ בדיקה ומיהו קשה ללישנא קמא ביבמות בסוף פ' אלמנה דפליגי רב ושמואל בבא ומסיק התם אביי דאע''ג דלא דיימא מעלמא פליגי דדלמא מדאפקרה נפשה לגבי ארוס מפקרה נפשה לגבי עלמא הא אמר הכא חדא דקא מודה ומשמע דכשר אפילו לר' יהושע ובא כמודה
+
רשב"אבשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי בסתר או לחורבא, אלא לרב אסי תרתי למה לי. תמיהא לי דעדיפא מינה הוה ליה לאקשוייה, דהלא לסתר קתני רישא דמשמע במקום סתר, כלומר שנסתרה עמו. וי"ל, שמקשה גם כן היה מרגיש במה שתירץ לו דמאי סתר סתר דחורבא, דהכי קאמר ליה תרתי למה לי דהוה קשיא דאף כשתמצא לומר מאי סתר סתר דחורבא קתני תרתי למה לי, ופרקינן חדא קתני, ואקשי ליה חדא לא מצית אמרת דהא לחורבא קתני, ואו קא דייק. השיבותינו על המעוברת. כלומר הניחה מעוברת שיש לך להשיב לפי מה שאתה סבור דאינה בודקת ומזנה, וכיון דודאי נבעלה יש לך לומר חוששין לה, שמע מינה לפסול לה נבעלה, אבל מה תשיבנו על המדברת. ומיהו לרבן גמליאל ורבי אליעזר אף במעוברת נאמנת, דמימר אמרינן אשה בודקת ומזנה. אי נמי יש לומר אפילו תמצא לומר שאינה בודקת, כיון דמספקא לן אי לפסול, מפיה אנו חיין, משום דאית לה חזקה דגופא, אבל בשבויה משום שבאי אתה בא לפוסלה, ולו אנו חוששין והוא פסול אצלה הוא. אלא ודאי לטעמיה דרבי יהושע קאמרי ליה, ואהדר להו מדברת היינו שבויה, דבואדי נבעלה חשבינן לה, דאין אפוטרופוס לעריות, והרי השבת על המעוברת. אמרו לו רוב גויים פרוצים בעריות הן, אבל נתיחדה עם אחד מישראל שאינן פרוצין אין אנו מחזיקין אותה כודאי בעולה, הילכך נתייחדה עם אחד מן הפסולין ואמרה טהורה אני נאמנת, ולפיכך כשאמרה נבעלתי ולכשר נבעלתי נאמנת משום מגו. ואיפשר נמי דיחוד דישראל אפילו בשותקת הרי זו בחזקת טהורה, דישראל קדושים הם ואין אוסרין אותה בכך. ומי איכא שתוקי וכשר. תמיהא לי מאי קשיא ליה, מתניתין היא בפרק עשרה יוחסין (קדושין עד, א) אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי, שבודקים אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי כשר וקימא לן כותיה. יש לומר דהתם נקרא שתוקי עד שתבדק אמו, אבל לאחר שנבדקה אמו לא שתוקי הוא אלא כשר, אבל הכא דקתני במה דברים אמורים בעדות אשה בגופה, אבל בעדות אשה בבתה דברי הכל הולד שתוקי, דמשמע דאף לאחר בדיקה הולד שתוקי, קשה, היאך איפשר שאתה גומר עליו שהוא שתוקי וכשר. ואסבר ליה אין כדשמואל, והכא נמי אעפ"י שאמרה לפלוני כהן נבעלתי ואתה מאמינה דלכשר נבעלה להכשיר בין בה בין בבתה, מכל מקום אין אתה מאמינה שלפלוני שאמרה נבעלה כדי להחזיק הולד כמיוחס אחריו, אלא משתיקין אותו מדין כהונה עד שיודע לך ממש שהוא מיוחס אחריו. אלא שמשתיקין אותו מדין כהונה. דכתיב (במדבר כה, יג) והיתה לו ולזרעו אחריו בעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא, אם זכר הוא אינו עובד ואינו אוכל ואם בת היא אינה אוכלת בתרומה. ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרבי יוסף. ומעוברת היתה. פירש רש"י שבאו להכשיר היא וולדה, היא אמרה מיניה הוא, והוא אומר אין מינאי שאני באתי עליה, ולאו למימרא שהעיד עליה שלא זזה ידו מתוך ידה מיום שבא עליה והיא בתולה עד עכשיו או שהיו שניהם חבושים בבית האסורין דהוה להו לפרושי בהדיא, אלא כדאמר לן שבא עליה, וחזקה דידיה הוא דבתר דידה שדינן ליה, ולהכשירה היא וולדה באו, ואמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דקא מודה שבא עליה וכיון שכן בתר דידה שדינן ליה, ואתיא כלישנא בתרא דאמרינן ביבמות פרק אלמנת כהן גדול (סט, ב) גבי ארוס שבא על ארוסתו בבית חמיו שנחלקו בהו רב ושמואל, רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר שתוקי כלומר בדוקי. וקאמר רבא התם כלישנא בתרא, בבא עליה דכולי עלמא לא פליגי דבתר דידיה שדינן ליה, ולא אמרינן כי היכי דאפקרא נפשה לגבי ארוס אפקרא נפשה לגבי עלמא. דאלו ללישנא קמא קשה, דהכא משמע דמודה בה אביי שהרי לא תקשי לו לרב יוסף, אלא ובהא כי לא מודה מי מכשיר, ואלו התם פליג עליה דרבא כלישנא קמא, ואמר כי היכי דאפקרה נפשה לגבי עלמא. ואם תאמר, משנתינו דקתני כהן שבא על בת ישראל לא תאכל בתרומה, עברה לא תאכל ילדה תאכל, כשהיו שניהם בבית האסורין. (א"נ) ואם כן איכא למימר דאפילו ללישנא קמא אביי דחויי הוא דקא דחי ליה לרבא דאמר מנה אמינא לה דקתני ילדה תאכל בתרומה, ואמר ליה אביי לעולם אימא לך דלא הויא מתניתין סייעתא, ומתניתין כשהיו שניהם בבית האסורין. ומיהו אביי נמי כרבא סבירא ליה דהיכא דלא דיימא בעלמא בתר דידיה שדינן ליה, אלא דלא דייקינן לה ממתניתין (עי' רשב"א יבמות שם). +
ריטב"אוצריכא דאי אשמועי' חורבה דמתא וכו' אתיא כריב"ל הא צריכותא לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולות והא דלא אמרינן דמסייע ליה ואפילו לרב אשי עבדינן צריכותא לרווחא דמלתא דבלא"ה מצי למימר דתנא בעי למתנייה אגב אורחיה כל מיני חורבה: מיתיבי זו עדות שהאשה כשרה לה פירוש שהיא כשירה לעדות זו ולהכשיר את עצמה ור"י אומר אינה נאמנת אמר להם ר"י אי אתם מודים וכו'. פירש רבי שמעון ז"ל כולה רישא דמתני' מתרצא הוא עד אמרו לו רוב כותים פרוצים בעריות ובמדברת התחיל רבי יהושע לדבר עליהם מה בין בינה לשבויה שאין לה עידי סתירה מן הכותים ואמרו לו לבו יש לה עדים כלומר דעדי שבוי' כעידי ביאה חשיב' קצת אי משום ששהתה בין הכותים אי משום פריץ בסמוך דכותים פרוצים בעריות משא"כ בזו שאין לה עידי יחוד ואין רגלים לדבר לדונה כנבעלת אמר להם שאף זו שאתם חולקים עלי יש עליו עדים שנבעלה במעוברת שכריסה בין שיניה א"ל רוב כותים פרוצים בעריות א"ל אין אפוטרופוס לעריות ובהאי אמר לו א"ל מקשה בתלמיד מאי קאמר להם ומאי קמהדרו ליה. והא דלא אמר תלמודא איפכא מאי קמהדרו ליה ומאי קאמר להם משום דה"ק מאי קאמר להם ר"י מעיקרא שהשיבו לו כן שהרי מה שהשיבו לו רוב נכרים פרוצים בעריות אינה תשובה למה שאמר להם בתחלה אף לזו יש לה עדים שכריסה בין שיניה משום דרוב כותים בעריות אין להם עידי ביאה מן המעוברת הזא' ול"ק על מה דמהדר להו ר"י בתר הכי מכיון דאכתי לא ידעי מה דמהדרו ליה ותלמודא שני לתרווייהו כדמפרש ואזיל כך פי' בתו' ועיקר: השבתנו על המעוברת מה תשיבנו פירש רש"י ז"ל תשובה מקובלת ונוצחת אתה תשיבנו על המעוברת ול"נ דא"כ כבר חזר בו ר"ג והא חזינא אמוראי דפסקי כר"ג ועבדי כוותיה לכך יש לפרש השבתנו על המעובר' תשובה מוספקת לפי שיטתך דס"ל האשה דמזנה אינה בודקת ומזנה ויש לך להדמות לשבוי' כיון שכן הורעה חזקה מבנות ישראל שנבעלה מה תשיבנו על המדברת שאין בה אלא סתירה בלבד לפי שעה אבל לדידן אפילו מעוברת לא דמי לשבויה דאשה מינה בודקת ומזנה משא"כ בשבויה שאין בידה דאנוס היא אמר להם מדברת היינו שבויה כלומר שאף זו הורעת כחה לחזקת' דסתירה ריעותא הוא ופתח לזנות. א"ל שאני נכרים פרוצים בעריות הן ומסתברא דלא מחסורי מתני' אלא דתנא תני עיקר תשובותיהם כי הוא אמר להם מתחלה מעוברת לד"ה לשבוי' דמי והם השיבו לו אדרבא אף מעוברת לא דמי וכ"ש מדברת דשאני שבוי' דרוב כותים פרוצים בעריות וע"כ נבעלת שם ודוקא משום דאיכא תרתי לריעותא שהיא שבוי' ושהיא בין הכותים הפריצים אבל שבוי' בין פסולי ישראל או נשבית בין הנכרים שאין ידם תקפו עלי' אינה נפסלת וכדבעינן למימר לקמן במכילתן גבי האשה שנתבשה בין הכותים בס"ד והיינו דנקט להם לתרווייהו: ותיפוק ליה דהכא רוב כשירים אצלה והתם רוב פסולים אצלה פירש"י ז"ל דאדר"י פרכינן היאך הוא אמר דמדברת היינו שבויה דהא איכא בינייהו טובא ולא נהירא דלישנא דתיפוק ליה לא דייק הכי דהכי לשנא בעי למימר ל"ל מהאי טעמא תיפוק ליה דאיכא טעמא אחריני והא לא שייך בדרב יהושע אלא אדרב גמליאל קאי למה ליה למייתי מטעמא דרוב נכרים פרוצים בעריות תיפוק ליה דבלא"ה נמי לא דמיא אשה זו לשבויה דהתם רוב פסולים אצלה והכא רוב כשירים ומהדרי' מהדרי ליה מסייע לריב"ל דאמר לדברי המכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין וא"ת אכתי תקשי לי' דהתם בשבוי' כולם פסולין והכא רוב פסולים בכל דוכתו רובו ככולה הא ליתא דאיכא מעוטא דכשרים וחזקה דגופא מסייע למיעוט' כדאמרי' בעלמא סמוך מעוטי לרובא ואתרא לה רובא. וי"ל דהתם לאו דאתרע לה רובא לגמרי אלא דה"ל פלגא ופלגא ודין הוא שיתאס' מספק וכן פי' ר"ת ז"ל ויש מתרצים להא דאמרינן לדברי המכשירים מכשירים אפילו ברוב פסולים לאו דווקא רובא אפילו כולם דאמרינן דלמא איקרי חד כשר ומעלמא ועבר כאן וזנתה עמו דאשה מזנה בודקת ומזנה כדאמרינן לקמן גבי ארוסה דרוב פסולים אצלה ובוודאי פסולים כולם לבד הארוס אף על גב דההיא לאו ראיה כיון דאיכא ארוס דקבוע לא חשיב כ"ע לגביה אלא כרוב ואיכא למיתלי ביה מאי דתלינן במעוטא דעלמא ומיהו הא דאמרינן בפ"ק דחילין רוב מצוים אצל שחיטה מומחים הם לא בעינן למימר הכי כדפרשינן התם: מאי טעמא דר"א פירוש דאלו לר"י טעמא תריצא הוו שלא לחלוק דין הבת מדין האישה: בתה לית לה חזקה דכשרות פי' אבל ר"י סבר דחזקה דאמר מהני לבתה. פשיטא דאע"ג דתפיס מפקינן מיניה שאין אדם יורד לנחלה אלא בראיה ברורה ול"ד להא דאמר בפ"ב דקדושין גבי ארוסה שעברה הוולד שתוקי דאוקימנא דהא קמ"ל דאע"ג דתפס מפקינן מיניה דהתם ס"ד דלא מפקינן מיניה משום דאיכא טעמא דמתלי דארוס טפי מעלמא אבל הכא מאי ראיה לתלות בזה יותר מזה: אלא שמשתקין אותו מדין כהונה. פי' מדין כהונה ממש לעבוד עבודה וכיוצא בה אבל מתרומה לא משתקינן ליה דסוף סוף בן כהן כשר הוא וקרא נמי דמייתינן והיתה לו ולזרעו אחריו לענין עבודה הוא דכתיב דבעינן זרעו מיוחס אחריו והוא אפי' באמרה לפסול נבעלתי דבוודאי אינו מתייחס ע"פ דמהיכי תיתי להימנא בהא: ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אומרת מיניה והוא אומר מנאי פי' מעוברת היתה והאי לישנא דאמר אין מנאי מוכח בהדיא שהוא מודה שמעוברת ממנו וודאי ולאו לומר אני באתי עליה דמש"ה לא ה"ל למימר אין מנאי דדלמא כי היכא דאפקרא נפשה לגביה אפקרא נמי לעלמא והכי אמרינן במסכת יבמות גבי אלמנה לכהן גדול ולישנא דאמר רב אפילו היכא דבא עליה ארוס הלכך ליכא לפרושי אלא כדאמרינן והיינו דאמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דמודה כלומר דכל היכא דמודה דהא כה"ג ליכא מאן דחייש כלל והיינו וודאי משום דאמר אין מנאי וכדפרשינן דאלו לא אמר אלא אני באתי עליה הא איכא רב דחייש לספק ממזר בחד לישנא וכדכתיב'. ועוד דהא אמר ר"י א"ש הלכה כר"ג ועוד דאפילו אין הארוס מודה אלא ששותק מכשיר ר"ג במכחישין לא מכשר דברי וברי הוא וכדאיתא לעיל ולטעמך תקשי לך היא גופא הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא לכתחילה וכענין שאמרו הלכה ואין מורים כן: +
המאיריומה שנתגלגל בה עוד לענין פסק בענין רוב פסולין אצלה שאף גוי ועבד פוסלין אותה בביאתם הואיל ואין להם אלמנות וגירושין בה כבר ביארנוהו באחרון של קדושין: שבויה שיש בה עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת ואם אין בה עדים והיא אומרת נשביתי וטהורה אני נאמנת הפה שאסר הוא הפה שהתיר כמו שיתבאר במסכתא זו: כבר ביארנו שכשם שהאשה נאמנת להכשיר את עצמה כך נאמנת להכשיר את בתה לכהנה ומכל מקום כל שאומרת מפלוני הוא אינה נאמנת להורידו בנכסי אותו האיש כלל אפילו הוא שותק או שאינו כאן ואע"פ שבארוסה שעיברה ואמרה לארוס נבעלתי אמרו בפרק יוחסין שאם תפש אין מוציאין ממנו בזו הוא מפני שידים מוכיחות הן שמארוס עיברה וכן שאינה מעיזה כל כך לומר כן בטענת שקרות אבל באחר אינה נאמנת כלל לענין ירושה ואף תפישה אינה מועלת כלל הא כל שהוא מודה בדבר נעשה בנו לכל דבר וכן כל שהיא אומרת לפלוני כהן נבעלתי והוא שותק או שאינו כאן או שאמרה לכהן נבעלתי ואינה אומרת לפלוני כהן נבעלתי משתקין אותו מהלכות עבודה ואף לתרומה פסול שהרי אין מכשירין אותו אלא מצד חזקה שלה ר"ל שחזקה שלה מביאתנו לומר שלכשר נבעלה ומאחר שכן אף בתה כשרה והילכך דיינו להעמיד את בתה על חזקתה להשיאה ליוחסין ר"ל להנשא לכהנה אבל לתרומה לא ואפילו היתה היא כהנת ואף לדעת האומר מעלין לכהנה על פי עד אחד על פי אשה מיהא לא אמרו וכל שכן על פי אמו ומכל מקום להחמיר כגון לאסרו לפסולי כהנה ולהזהירו מטומאה נאמנת כדי להחמיר עליו מספק נודע לנו שלכהן נבעלה אלא שלא נתברר לאי זה כהן כגון שהיתה סיעה של כהנים עוברת ופירש אחד מהן ובעל אף זה משתקין אותו מדין כהנה ר"ל שלא לעבוד עבודה ולא כדברי תלמוד המערב הלכה ט' שאמרו על זה מצינו שתוקי כהן גדול ודיו שתעמידנו ידיעתנו להעלותו ליוחסין ר"ל שאם היא נקבה תנשא לכהנה ואם הוא זכר תנשא בתו או אלמנתו לכהנה אבל לא לעבוד או לישא את כפיו ואע"פ שנתברר שהוא כהן הואיל ואין לו מי שיתיחס אחריו בודאי נאמר בתורה והיתה לו ולזרעו אחריו מי שזרעו מיוחס אחריו יצא זה שאין זרעו מתיחס אחריו ואף לתרומה כתבו גדולי הרבנים שאינו אוכל בתרומה אבל חכמי האחרונים שבספרד כתבו שמותר הוא בתרומה הואיל וודאי כהן הוא וכן הדברים נראין ולהחמיר מיהא כגון להזהירו בפסולי כהנה ומן הטומאה כהן גמור הוא: ארוסה שעיברה ואמרה שמארוס עיברה והוא שותק או שאינו כאן נאמנת כרבן גמליאל שהוא מכשיר אף ברוב פסולין אצלה ואין אומרים כשם שהפקירה עצמה לארוס כך הפקירה עצמה אצל אחרים ולענין ירושה אינה נאמנת אלא אם כן בתפיסה כמו שהתבאר בפרק יוחסין ואם הודה שממנו נתעברה או שהוא בא עליה הרי הוא בנו גמור ויורש עם אחיו לכתחלה הא כל שארוס מכחישה ואומר לא ממני נתעברה ממזר גמור הוא שהאב נאמן לומר זה בני ממזר וגדולי האחרונים שבספרד כתבו בזה ספק ממזר ומחשש שמא מישראל הוא והוא ממזר שמא מגוי ועבד וכשר אף באשת איש כמו שיתבאר ברביעי של יבמות בסוגית משנה י"א וכן אם אמרה איני יודעת למי נבעלתי הולד ספק ממזר ואף היא אינה נאמנת להכשיר את עצמה שהרי אף רבן גמליאל לא אמרה אלא בבריא ושמא: +
תוספות רי"דההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דר"י היא אומרת מיני' והוא אומר אין מינאי הוא אר"י למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודי ותו האר"י אמר שמואל הל' כר"ג פי' דכי אומרת מאיש פלוני וכהן הוא נאמנת ואע"ג דאתי ההוא פלוני ומכחיש לה ואמר לא באתי עלי' מעולם היא נאמנת דאי איתא דהיכא דקא מכחיש לה לא מהימנא א"כ אמאי מהימן לה ר"ג מסתמא יבוא אותו פלוני ויאמר אם בא עליה אם לאו אלא ודאי דאע"ג דהוה אתי ומכחיש לה היא נאמנת בין להכשיר בה בין להכשיר בתה והכא נמי אע"ג דאתי ארוס ואמר מעולם לא באתי עליה היא נאמנת להכשיר העובר ולהכשיר עצמה אם תתאלמן אבל לארוס ודאי אסורה דשויא אנפשיה חתיכה דאיסו' א"ל אביי ובהא כי לא מודה מי מכשיר ר"ג והא"ל שמואל לר"י שיננא הלכתא כר"ג ואת לא תעביד עובדא [עד] דאיכא רוב כשרים אצלה והכא רוב פסולים אצלה פי' ארוסה הכל פסולין אצלה חוץ מן הארוס וליטעמך תיקשי לך היא גופא הלכה ואת לא תעביד עובדא. אלא הא לכתחלה הא דיעבד והכא נמי כדיעבד דמי פי' אם בא כהן לימלך לב"ד לא שרינן ליה לכתחלה אלא א"כ הוי רוב כשרים אצלה והא דיעבד פי' המורה אם נשאה כהן ולא נמלך לא מפקינן לה מיניה והא נמי כדיעבד דמי שנתעברה ואתה בא לפסול העובר ולאסרה על הארוס אם אין אתה מאמינה הרי אתה מוציאה מבעלה. ואינו נ"ל דאפי' אם מהימנינן לה ה"מ להכשיר גופה ובתה לכהונה אבל על בעלה לא ומשום דשויתה אנפשיה חתיכה דאיסורא אלא נ"ל כך [פירושו] אי לא מהימנינן לה משוינן לבתה ממזרת ואסורה לבא בקהל ולא דמיא לפנויה שנתעברה דאע"ג דפסיל לה לכהונה לא פסיל לה לקהל דאימר לחלל נבעלה ואסורה לכהן ומותרת לישראל אבל הכא אי מספקת לה דנתעברה מאחר הויא לה ממזרת ומה לי לאפוקי מקהל ומה לי לאפקה מבעלה וכי היכי דדיעבד דהתם אמרת נאמנת הכא נמי נאמנת ומותרת בתה לכהן כדי שלא תוציאנה מקהל והא דר"י אתיא כשמואל דבפרק אלמנה לכ"ג פליגי רב ושמואל בארוסה שעיברה דרב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי ובפרק עשרה יוחסין מפרשי' אמילתא דשמואל מאי שתוקי בדוקי כאבא שאול דבדקי' לי' לאימ' ואי אמרה מארוסה נתעברה נאמנת: +
הרא"האמרו לו הושבתנו על המעוברת מה תשיבנו על המדברת. אע"ג דאמרי' האי לישנ' דהושבתנו על המעוברת. לאו למימרא דהדרו בהו. אלא הוה ליה כמ"ד הא תינח מעוברת דאיכא לדמויה לשבוי' מדברת מאי איכא למימר'. מיהו רבנן אליבא דנפשייהו סברי דאפי' מעוברת דוודאי נבעלה. לא דמיא לשבויה דמעוברת מן הסתם איכא למימר שנבעלה לדעתה. וכיון שכן אומר' שלא נבעלה אלא מכשר לה ואפי' במקום שכולן פסולין. דכיון דקיי"ל דהמכשיר בה מכשיר ברוב פסולין ל"ש לן בין רוב פסולין לכולן פסולין. ומנ' תימר' מדמקשי' ותיפוק לי' דהכא רוב כשרין אצלה והתם רוב פסולין אצלה ומפרקי' לה מה"ט דהמכשיר בה מכשיר אפי' ברוב פסולין. והפוסל פוסל אפי' ברוב כשרין. ואם אית' אכתי תיפוק לי' דהת' גבי שבויה כולן פסולין. אלא ודאי לא שני לן בין רוב פסולין לכולן פסולין. דהמכשיר בה הוא הדין אפי' כולן פסולין. דכיון שנבעלה לדעתה מאמינין אותה במה שטוענתלכשר נבעלתי ואע"ג דהשת' בהאי דוכת' ליכ' כשר. אמרינן ההיא שעתא איקרי לה ואשכחה כשר. וכ"ש במדברת שהיא נאמנ' לומר לא נבעלתי. משא"כ בשבויה שנבעלת שלא לדעתה. שהיא בידם שיכולין לאנסה ואין בידה כלום. ואמר להו מדברת היינו שבויה דמחזיקין אותה בוודאי נבעלה. ואפי' אי נשאת תצא והולד חלל. הכא נמי מחזיקין אותה בוודאי נבעלה. ומיהו אפי' לר' יהושע לאו כשבוי' ממש דאלו הת' אפי' בדיעבד דאפי' אם נשאת תצא ואלו הכא. לכתחילה דווקא. כדאמרינן לעיל מעלה עשו ביוחסין ולא בדיעבד כדאמרינן אין אוסרין על הייחוד. ודווקא בנסתרה. אבל בוודאי נבעלה אפי' בדיעבד פסלי לה. שאף לזו יש עדים כמעוברת. והא וודאי הויא כשבויה לגמרי ואליבא דר"י. א"ל רוב א"י. וכיון שאין בידה כלום אלא בידן הויא לא כוודאי נבעלה. אבל היכא דלאו שבויה אפי' ראוה שנתיחדה עם פסולי ישראל כשר' לדברי המכשיר בה ואפי' נשבית בידם. והכי מוכח לישנא. אבל ישראל לא ונאמנת בטוענת לא נבעלתי. אבל באינו יהודים פסולה בנשבית אפי' בנתיחד' עמהן. כדאית' בפ' אין מעמידן דחיישי' לבעילה דכיון דנתיחד' סתם א"י אנס הוא. והכי תנן הת' לא תתייחד אשה עמהן. ואתי' למימר הת' דאפי' בדיעבד וצ"ת. וקיי"ל כר' יהושע בן לוי דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר אפי' ברוב פסולין. והוא הדין כלן פסולין כדפרישית לעיל וקיי"ל נמי כר"י דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה: אמר שמואל עשרה כהני' עומדין ופי' אחד מהן ובעל הולד שתוקי. מאי שתוקי אילמא שמשתקין אותו מנכסי אביו. פשיט' מי ידעי' אבוה דהאי מנו. וא"ת ולוקמה דאיצטרך לן בדאי תפס. כדאמרי' במ' קדושין בארוסה שעיברה דהולד שתוקי. ואמרי' שמשתקין אותו מנכסי אביו. ופרכי' פשיט' ומוקמי' לה דתפס י"ל התם הוא גבי ארוסה דיש רגלי' לדבר דמארוס הוה. אבל הכא אפי' היכא דתפס פשיט' לא צריכ' למימר אלא שמשתקין אותו מדין כהונה לומר שאם בן הוא אינו נושא את כפיו. ואם בת היא אינ' אוכלת בתרומ' דבעינא זרעו מיוחס אחריו ומיהו מסתברא כדקא אמרה איהי לכהן נבעלתי ולא ידענא מנו. אבל היכא דא' אמר' בברי מאיש פלוני כהן מהימנ' לענין כהונה. דקרינא ביה זרעו מיוחס אחריו. וא"ה דאיכ' לפרושי שתוקי דמתניתא שתוקי וכשר. איתותב רב אשי מדתני בד"א בעדות אשה בגופ' אלמא דבאשה גופה פליגי. וקתני תרתי מדברת ומעוברת: ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דר"י היא אמרה מיניה. והוא אמר אין מנאי. א"ר יוסף למאי ניחוש לה חדא דה' קא מודו. ועוד האמר ר"י א"ש הלכ' כר"ג. כלו' ועוד בלאו ה"ט דאמרן דהא קא מודו. ולא למימר' דמהימנא היכא דמכחישה. דלא קאמ' ר"ג דמהימנ' אלא בברי ושמ' כגון דליתיה קמן ארוס אבל ברי וברי לא: והרב ר' יוסף הלוי אבן מאגיש ז"ל תירץ. ועוד אפי' היכא דלא קא מודה ארוס אלא דאמ' אין באתי עלי' מיהו לא ידענא. אי אפקרה נפשה לגבי אחריני כדאפקרה לגבאי ולפי דבריו הודאה דארוס לא סגיא. אלא דאמר לא זזה ידה מתוך ידי עד שנתעברה. ואינו מחוור. ותמה דהא אמרינן התם ביבמות הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ואמרינן דאפי' היכא דבא עליה ארוס קאמר רב דאמרינן כי היכי דאפקרה נפשה לדידי' אפקר נמי לעלמא. וא"כ מאי אהני לן הודא' דארוס דאמרי' הכא דהא קא מודו. אלמא דכיון דק' מודי לכ"ע כשר ואפשר דאפי' רב לא אמ' הת' אלא לגבי ולד דלית לי' חזק' דכשרו' אבל לגבי איהי דאית לה חזק' דכשרו' כיון דקא מוד' ארוס אפי' רב מוד' א"נ אפי' דהתם היינו הוא לישנ' קמא. אבל הא אמרי' בלישנא בתרא דהיכי דבא עלי' כולי עלמ' לא פליגי דכשר. ודרב יוסף כלישנ' בתר': +
שיטה מקובצתובן אחי אבא הוא. לזעירי ניחא דנקט בן אחי אבא משום דקתני בברייתא או לחורבה ומיירי שנסתרה לבד והיא מתנצלת לומר דלהכי באת עם זה האיש עד החורבה מפני שהוא קרובה בן אחי אביה ובמתני' דלא מיירי בחורבה לא קתני בן אחי אביה אבל לרב אסי לא ניחא אמאי קתני בברייתא בן אחי אבא ומיהו תלמודא לא איכפת ליה בהכי ולא שקיל וטרי אלא במאי דקתני תרתי לסתר או לחורבה ולהכי האריך וקאמר בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי לסתר או לחורבה פי' דלא איכפת ליה אלא בהני תרתי לסתר או לחורבה אבל במאי דקתני תרתי כהן הוא ובן אחי אבא הוא לא קשיא ליה כלל כנ"ל: בשלמא לזעירי היינו כו'. פי' ואצטריך תרווייהו דלסתר לא הוי אלא יחוד בעלמא אבל לחורבה סתמא לבעילה שהוא מקום לזנות ולסתר להודיעך כחו דרבי יהושע ולחורבה להודיעך כחו דר"ג. אלא לרב אסי תרתי ל"ל תמיה לי דעדיפא מינה ה"ל לאקשויי דהא לסתר קתני דמשמע במקום סתר כלומר שנסתרה עמו וי"ל שהמקשה ג"כ היה מרגיש במה שתירץ מאי סתר סתר דחורבה אלא דהוה קשיא ליה תרתי למה לי דאפי' כשת"ל מאי סתר סתר דחורבה אכתי קשיא ליה תרתי למה לי ופרקינן חדא קתני ואקשינן ליה חדא לא מצית אמרת דהא או לחורבה קתני ואו קא דייק. הרשב"א ז"ל. משמע דבעי למימר דמצינן לפרושי מאי לסתר היינו דראוה שנבעלה במקום סתר ולישנא מעליא נקט וכיון שכן אפי' אי הוה תניא במתני' נמי ראוה שנסתרה הוה מצינן לפרושי מאי נסתרה נבעלה ומעתה הדרא קושין לדוכתא דאקשינן לעיל לרב אסי אמאי נקט מדברת דמרחקא טובא מנבעלה הוה ליה למנקט נסתרה והוה פרישנא מאי נסתרה נבעלה ולא מצינן לפרושי דאי הוה נקט נסתרה הוה מפרשים לה בפשטה נסתרה ממש וכדתריצנא לעיל דהא הכא בברייתא קתני לסתר ואנן מפרשינן לה בנבעלה וי"ל דאה"נ דאי הוה תני שנסתרה הוה מפרשי לה בנסתרה ממש והכא בברייתא משום דקתני או לחורבה דסתמיה לבעילה שהוא מקום לזנות הילכך מאי דקתני נמי לסתר היינו דומיא דחורבה דהיינו לזנות ממש וכגון שראוה שנבעלה וכמו שתירץ הרשב"א א"נ יש לחלק בין לישנא דראוה שנסתרה דלא משמע אלא דנסתרה ממש ללישנא דראוה שנכנסה עם אחד לסתר דמשמע טפי לשון בעילה כנ"ל: חדא לחורבה דמתא כו'. פי' ומאי דתריץ מעיקרא חדא קתני אין פירושו דחדא בבא קתני דהא ודאי ליכא למימר הכי דהא או קתני אלא היינו פירושו דחדא משמעות הוי לישנא דלסתר כמו לישנא דלחורבה דאע"ג דשנה התנא לשונו וקתני לסתר או לחורבה פי' לסתר היינו חורבה והמקשן לא הבין לשונו של התרצן וחשב דמאי דקא הוה משני חדא קתני פירושו דחדא בבא קתני ולהכי פריך והא או קתני ואהדר ליה דאין משמעות לשונו הכין אלא דחדא משמעות הוי וכדכתיבנא וחדא בחורבה דמתא וחדא בחורבה דדברא כנ"ל. ומלשון הרשב"א ז"ל דכתיבנא בסמוך לא משמע הכי. וצריכא דאי אשמועינן כו' ויש לדייק קצ' אמאי לא משני הכא בקוצר חדא להכשיר ברוב כשרין וחדא להכשיר ברוב פסולין כי היכי דמשני לעיל חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה ויש לומר משום דהכא לא מתפרשא להדיא לא רוב כשרין ולא רוב פסולין וזהו שכתב רש"י ז"ל חורבה דמתא. סתם בעילתה מאחד מבני העיר ואיכא למימר בעיר שרובה ישראל כו'. ואכתי איכא למידק אמאי לא קא משני הכא חדא להודיעך כחו דר"ג וחדא להודיעך כחו דר' יהושע כדמשני לעיל עלה דמתני' דהיא אומרת מוכת עץ אני כו'. וי"ל דלעיל קתני פלוגתייהו דר"ג ור"י תרי זימני חדא גבי היא אומרת משארסתני נאנסתי וחדא גבי היא אומרת מוכת עץ אני וקא משני חדא להודיעך כחו דר"ג וחדא להודיעך כחו דר"י אבל הכא לא קתני אלא חדא פלוגתא להכי לא אתיא אלא לאצרוכי הני תרי בבי לרווחא דמילתא: אינה נאמנת. יש לדייק קצת אמאי לא נקט רבי יהושע כלישניה דתנא קמא ולימא ר"י אומר אינה כשרה וי"ל דאי הוה תני הכי הוה משמע דמדינא אינה כשרה להעיד על עצמה בזה והא ודאי ליתא דמשום מעלה ביוחסין הוא דקאמר לה ר' יהושע ומיהו מדינא נאמנת וכשרה היא להכי נקט אינה נאמנת ושני מלישנא דתנא קמא לאשמועינן דכדי לינשא לכהן ומשום מעלה הוא דקסבר הכין ואיפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל אינה נאמנת. לינשא לכהן. ומיהו בפירושי רש"י ז"ל כתיבת יד מצאתי כך שאינה נאמנת לינשא לכהן וקאי אמאי דקאמר ר' יהושע אי אתם מודים כו' שאינה נאמנת כו' ומשום דגבי שבויה איכא לפרושי דהיינו להוציאה מתחת בעלה כהן ואם תפרש כן הוה ליה ק"ו פריכא דמש"ה אע"ג דהיא אומרת טהורה אני אסורה לבעלה כהן משום דכל שנבעלה תחתיו אפי' באונס אסורה לבעלה כהן לכך פרש"י שאינה נאמנת לינשא לכהן כנ"ל: ומה הפרש יש בין זו לזו. הא דלא קאמר אמר להם ומה הפרש כו' כדקאמר באינך משום דמעיקרא נמי הכי קאמר דהא קאמר אי אתם מודים כו' פי' ומה הפרש יש בין זו לזו והא דקאמר הכא ומה הפרש יש כו' היינו סיומא דמילתיה דמעיקרא ואין לפרש דרבנן הוה דקא מהדרי ליה הכין אמרו לו אבל ואם תשיב ומה הפרש יש כו' ההפרש הוא דלזו יש עדים כו' דא"כ קשיא דלמה להו לאורוכי כולי האי הא ודאי כי קאמר ר' יהושע מעיקרא אי אתם מודים בשבויה שנשבית כו' פירושו הוא דא"כ מה הפרש יש וכיון שכן היה להם להשיב בקוצר לזו יש עדים ולזו אין עדים אלא ודאי הנכון הוא כדפירש"י ז"ל דר' יהושע קאמר לה והא דלא קאמר אמר להם משום דכבר אמרה ר' יהושע וכדכתיבנא וזהו שכתב רש"י ז"ל ר' יהושע קאמר לה. ולהכי האריך כל זה משום דמעיקרא כי השיבו לו רבנן אבל פי' בקושטא וכדפרש"י ז"ל ה"ק אמת ויציב האי דינא דשבויה ואפ"ה אנו אומרים דנאמנת במדברת. ודע דבקצת ספרים כתוב בפירושי רש"י ז"ל אמרו לו אבל הין כמו אבל שרה כו' והוא טעות דפי' אבל אינו הין אלא אמת כמו אבל שרה אשתך וכן מצאתי בפירושי רש"י כתיבת יד אמרו לו אבל כמו אבל שרה אשתך כו' והקשה עליהם ר' יהושע ומה הפרש כו' והשיבו לזו יש עדים כו' והיינו מאי דקאמרי מעיקרא אבל כנ"ל: לזו יש עדים כו'. לכאורה היה נראה לפרש דמעוברת נמי קאמר וה"ק לזו יש עדים כו' פי' עדי פיסול דבשבויה משום שבאי אתה בא לפוסל' ולו אנו חוששין כיון דידו תקיפה עליה וכולנו עדים שנבעלה לו לשבאי ולמעוברת צד בירור בעיקר הזנות יותר מהשבויה דזו כריסה בין שיניה מה שאין כן בשבויה דאיכא למימר דלא נבעלה כלל וליתא להאי פירושא כלל דא"כ מאי בעיא תלמוד' מאי קאמר להו ומאי קמהדרי להו שפיר קמהדרי ליה רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות ואיכא תרתי בשבויה בירור הבעילה ובירור הפסלות מה שאין כן במעוברת לכך פרש"י לזו יש עדים. שנבעלה דכיון שנשבית לבין העובדי כוכבים והם פרוצים בעריות כולנו עדים שנבעלה. ולזו אין עדים. שנבעלה שלא ראוה אלא מדברת ומגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי כי אמרה נמי לכשר נבעלתי מהימנא. וכתב עוד אמרו לו וכו'. לקמיה מפרש מאי קמהדרי ליה על מאי דקאמר להו. פי' והיינו דלקמיה מפרש כו' וכדכתיבנא. ואם תשאל ותלמודא גופא מאי קשיא ליה נפרש הברייתא כן דבמעוברת איירי וכדכתיבנא ולא תקשי כלל. תשובתך אם אתה מפרש כן לא נוכל לפרש כלל מאי קא מהדרי ליה אין אפוטרופוס לעריות דוק ותשכח. וזהו שכתב רש"י ז"ל עוד אין אפוטרופוס וכו'. לקמן מפרש ע"כ: וכתב הריטב"א וז"ל אמר להם ר' יהושע אי אתם מודים כו'. פי' רש"י ז"ל דכולה רישא דמתני' מתרצא היא עוד אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות כו' ובמדברת התחיל ר' יהושע להשיב עליהם מה בינה לשבויה שאין לה אלא עדי סתירה בין העובדי כוכבים ואמרו לו לזו יש עדים כלומר דעדי שביה דידה כעדי ביאה חשיבי קצת אי משום ששהתה בין עובדי כוכבים אי משום מאי דפריך בסמוך עובדי כוכבים פרוצים בעריות משא"כ בזו שאין לה אלא עדי ייחוד ואין רגלים לדבר לדונה כנבעלה. אמר להם אף לזו שאתם חולקים עלי יש לה עדים שנבעלה במעוברת שכריסה בין שיניה אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות אמר להם אין אפוטרופוס לעריות ובהאי אמרו לו ואמר להם מקשה תלמודא מאי קאמר להו ומאי קא מהדרי ליה והאי דלא אמר תלמודא איפכא מאי קא מהדרי ליה ומאי אמר להו משום דה"ק מאי קאמר להו ר' יהושע מעיקרא שהשיבו לו כן שהרי מה שהשיבו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות אינה תשובה למה שאמר להם בתחילה אף לזו יש לה עדים שכריסה בין שיניה דמשום דרוב עובדי כוכבים פרוצים אין לה עדי ביאה יותר מן המעוברת הזאת ולא ק"ל על מאי דאהדר להו ר' יהושע בתר הכי מכיון דאכתי לא ידעי' מאי דאהדרו ליה ותלמודא שני לתרווייהו כדמפרש ואזיל כך פי' בתוס' ועיקר ע"כ. ואיכא למידק אמאי לא אקשיה להדיא מדקתני רישא לזו יש עדים ולזו אין עדים אלמא דמדברת היינו נסתרה ולא מיירי בראוה שנבעלה וע"כ יש לך לפרש דמיירי במדברת מדקא אמר להו אין אפוטרופוס לעריות וכדכתיבנא ולמה ליה לתלמודא לאקשויי בהאי לישנא ולמימר קתני מיהא תרתי מדברת ומעוברת ולקמן נכתוב בזה בס"ד: בד"א בעדות אשה בגופה כו'. ואיכא למידק למה ליה לאתויי הך סיפא כלל בלא הך סיפא איתותב רב אסי שפיר וי"ל דמהך סיפא קשיא נמי לרב אסי דלעיל אקשינן עליה דרב אסי ממתני' דקתני תרתי מדברת ומעוברת ושני ליה רב אסי חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה והשתא דקתני בהך ברייתא בד"א בעדות האשה בגופה כו' וקאי אמאי דקתני נאמנת לר"ג וכדפרש"י ז"ל וכדכתיבנא לעיל אלמא דמדבר' ומעוברת בה מיירי ולא בבתה כלל ואפי' לר' יוחנן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה הא קא מפרש מאי שתוקי שתוקי וכשר אלמא משמע במאי דקתני ר"ג נאמנת לא מיירי אלא בה ולא בבתה ומעתה תקשי תרתי בבא למה לי והדר' קושיא דאקשינן מעיקרא ממתניתין לדוכת' ואפשר דהיינו דקא מרמז לן תלמודא בתיובתיה קתני מיהא תרתי מדברת ומעוברת כו' ולקמן נכתוב בזה בס"ד. שוב מצאתי סוף סוגיין שכתב הרא"ה ז"ל וז"ל אי הכי דאיכא לפרושי שתוקי דמתני' שתוקי וכשר איתותב רב אסי מדתנא בד"א בעדות אשה בגופה אלמא דבאשה בגופה פליגי וקתני תרתי מדברת ומעוברת ע"כ. משמע כמו שכתבתי וזכיתי לדעתו ז"ל. בעדות אשה בגופה וכו'. אין לפרש כדמשמע לכאורה דקא מחלק בין כשהאשה באה להעיד להכשיר בתה דאם באה להעיד להכשיר גופה אע"ג דממילא מתכשרה נמי בתה לית לן בה ואגב אמה כשרה בתה אבל אם כל עיקרה באה להעיד להכשיר בתה אינה נאמנת דהא ודאי ליתא להאי פירוש' כלל מכמה קושיו' דאיכא בשמעתא אלא הנכון כדפרש"י ז"ל בעדות אשה בגופה פי' בהכשר האשה עצמה דלא מחזקינן לה בנבעלה לפסול ולא בהכשר בתה אע"ג דהיא לא באה להעיד כי אם על עצמה כנ"ל: מאי קאמר להו וכו'. לא בעי תרתי מאי קאמר להו ומאי קמהדרי ליה דאי בעי אמאי דקאמר להו אף לזו יש עדים שהרי כריסה בין שיניה קשיא דהא שפיר קאמר להו דאי משום לישנא דאף לזו יש עדים כו' דנקט דמשמע דקאי אמדברת דאיירי בה רבנן דקאמרי לזו יש עדים ולזו אין עדים הא פרש"י ז"ל דהכי קאמר אף לזו. כלומר אף כאן יש אחת יש לה עדים ואתם חולקים עלי. ואי קשיא ליה הך לא משני מזה כלל הילכך ודאי לא קשיא ליה על האי אמר להם כלל, ואי בעי מאי קאמר להו אמאי דקאמר אין אפוטרופוס לעריות א"כ איפכא הוה ליה למנקט מאי קא מהדרי ליה ומאי קאמר להו. הילכך ודאי חדא קא בעי דהיינו מאי קא מהדרי ליה במאי דקאמרי ליה רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם וה"ק מאי קאמר להו איהו דקא מהדרי ליה אינהו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות כלום תשובה היא זו על מה שאמר להם אף לזו יש לך עדים אין לך פרוץ כו' וכמו שפירש"י והא כתיבנא לעיל בסמוך מה שכתב הריטב"א ז"ל בזה: וז"ל הרא"ש ז"ל הכי קאמרו ליה השבתנו על המעוברת כו'. לא שחזרו בהם חכמים מחמת תשובה זו אלא לדבריו דר' יהושע קאמרו ליה וה"פ דברייתא מה הפרש בין זו לזו לזו יש עדים כו' פי' לדידך ניחא דאית לן אשה מזנה בודקת ומזנה אלא לדבריך דלית לך הך סברא יש הפרש דשבויה יש לה עדים ואין לה מגו אבל זו אין לה עדים ויש לה מגו אמר לה אף למעוברת שאתם חולקים עלי יש לה עדים דכריסה בין שיניה אמרו לו השבתנו תשובה נצחת על המעוברת לפי דבריך דלית לך אשה מזנה בודקת ומזנה אבל לפי דברינו לא קשיא מידי מה תשיבנו על המדברת דאפילו לדבריך מיהא אודי לן דנאמנת מחמת מגו אמר להם מדברת היינו שבויה דכמו דשבויה בחזקת בעולה גם מדברת סתמא בחזקת בעולה ולא מהימנא במגו דאף על גב דכי אמרה לא נבעלתי מהימנא אין כאן מגו לפי שיראה לומר לא נבעלתי לפי שיודעין בה שהיא משקרת א"ל שאני שבויה דין הוא שתהא בחזקת בעולה משום דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות אבל זו אינה כל כך בחזקת בעולה ושייך בה מגו אמר להם אף מדברת אין אפוטרופוס לעריות לכל הפחות לענין זה דלא חשבינן ליה מגו לפי שיראה לומר כדפרישנא. והקשה רבינו שמשון להאי פירושא מהא דפריך אההיא משנה דתנוקת שנאנסה על העין אי כר"ג אפילו ברוב פסולין נמי מכשיר ומדמכשר ר"ג בנאנסה אלמא לא הוי טעמא משום דאשה מזנה בודקת ומזנה ופירש כל הסוגיא דהכי קאמר לדידן ניחא דאלים לן בהא דאפילו בחד ספקא מכשרינן אבל לדידך דלא אלים לך ברי [השבתנו על המעוברת מה תשיבנו על המדברת דאפי' לדידך דלא אלים לך ברי] הוה לך לאכשורי במדברת ול"נ דלא קשה מהך דלקמן דהכי קאמר אי כר"ג ובעית למימר דמכשיר בלא טעמא דאשה מזנה בודקת ומזנה אפי' ברוב פסולין נמי מכשר ועוד לפי מה שאפרש לקמן ניחא ע"כ: וזה לשון הרא"ה ז"ל אמרו לו השבתנו על המעוברת לאו למימרא דהדרי בהו אלא הוה ליה כמאן דאמר התינח מעוברת דאיכא לדמוייה לשבויה מדברת מאי איכא למימר מיהא רבנן אליבא דנפשייהו סברי דאפילו מעוברת דודאי נבעלה לא דמיא לשבויה דמעוברת מן הסתם איכא למימר שנבעלה לדעתה וכיון שכן איכא למימר שלא נבעלה אלא לכשר לה ואפילו במקום שכולן פסולין דכיון דקיימא לן דהמכשיר מכשיר ברוב פסולין לא שני לן בין רוב פסולין לכולן פסולין ומנא תימרא מדמקשינן ותיפוק ליה דהכא רוב פסולין כו'. ומפרקינן לה מהאי טעמא דמאן דמכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין והפוסל פוסל אפילו ברוב כשרים ואם איתא אכתי תיפוק לי' דהתם גבי שבויה כולן פסולין אלא ודאי לא שני לן בין רוב פסולין לכולן פסולין דהמכשיר בה הוא הדין אפי' כולן פסולין דכיון דנבעלה לדעתה מאמינים אותה במה שטוענת לכשר נבעלתי דאע"ג דהשתא בהאי דוכתא ליכא כשר אמרינן ההיא שעתא איקרי לה ואשתכח כשר וכ"ש במדברת שהיא נאמנת לומר לא נבעלתי משא"כ בשבויה שאינה נבעלת לדעתה שהיא בידם לאונס' ואין בידה לעשות כלו' ואמר להו מדברת היינו שבויה דמחזיקין אותה בודאי נבעלת ואפי' אם נשאת תצא והולד חלל ה"נ מחזיקין אותה בודאי נבעלת ומיהו אפי' לר' יהושע לאו כשבויה ממש דאילו התם אפי' בדיעבד אם נשאת תצא ואילו הכא לכתחילה דוקא כדאמרינן לעיל מעלה עשו ביוחסין ולא בדיעבד כדאמרינן אין אוסרין על היחוד ודוקא בנסתרה אבל בודאי נבעלה אפי' בדיעבד פסלי לה שאף לזו יש עדים במעוברת והא ודאי הויא כשבויה לגמרי ואליבא דר' יהושע אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות וכיון שאין בידה כלום אלא בידן של עובדי כוכבים פרוצים בעריות הויא לה בודאי נבעלה אבל היכא דלאו שבויה היא אפי' ראוה שנתייחדה עם פסולי ישראל כשרה לדברי המכשיר בה ואפילו נשבית בידם והכי מוכח לישנא דעובדי כוכבים הוא דפרוצים בעריות אבל ישראל לא ונאמנת בטוענת לא נבעלתי אבל בעובדי כוכבים פסולה בנשבית אפי' בנתיחד' עמהן אתינן למימר במסכת עבודת כוכבים פרק אין מעמידין דחיישינן לבעילה דכיון דנתיחדה סתם עובד כוכבים אנס הוא והכי תנן התם לא תתיחד אשה עמהם ואתינן למימר התם דאפי' בדיעבד וצ"ע. ע"כ: ותיפוק לי דהכא רוב כשרים אצלה וכו'. פרש"י ז"ל לר' יהושע קא פריך היכי מדמה מדברת לשבויה ולא נהירא דלישנא דתיפוק לי לא מתפרש הכי בכולי תלמודא אלא למה לי טעמא אחרינא תיפוק לי מהאי טעמא הילכך נראה דקאי אמילתיה דרבנן דהשיבו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות ולמה לי האי טעמא תיפוק לי מטעמא אחרינא דהכא רוב פסולים וכו'. הרא"ש ז"ל. וכן כתב הריטב"א ז"ל. ולי דברי רש"י ז"ל עיקר דאדרבנן ליכא למפרך כלל דדילמא אינהו נמי הכי קאמרי שאני שבויה דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות פי' ואיכא תרתי לריעותא חדא דמחזקינן לה בודאי נבעלה ועוד דנבעלה לעובדי כוכבים דהם פסולים לה ועלה דרבי יהושע פליג שפיר דאף ע"ג דקא משנית חדא במאי דקא אמרת אין אפוטרופוס לעריות אכתי קשיא אידך דתיפוק לי דלא דמי לשבויה דהתם רוב פסולין וכו' וכתוב בקונטריסין דלפי' הרא"ש ז"ל אינו מיושב מסייע ליה וכו' דאיכא למימר דמה שאמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות לפי דבריו השיבו לו ולעולם אין סיוע ע"כ. ואם תקשי דהיכי מצינן למימר דרבנן נמי הכי קאמרי רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות פי' והא איכא נמי רוב פסולין והרי אמרו השבתנו על המעוברת וכו' ופרש"י ז"ל תשובה נצחת תשובתך הא כתבינן לעיל דאיכא למימר דמעוברת אע"ג דרוב כשרין אצלה כיון דכריסה בין שיניה משא"כ בשבויה דלא ידעינן אי נבעלה אף ע"ג דרוב פסולין אצלה שקולה היא כמו השבויה והרי תשובה נצחת על המעוברת א"נ אם אתה אומר דהיינו דפריך תלמודא ותיפוק לי אמאי דקאמרי רבנן השבתנו על המעוברת תיפוק לי דהא רוב פסולין וכו' אם כן מה הרווחנו אכתי קשיא דלישנא דתיפוק לי לא אתי שפיר והלכך ניחא טפי לפרושי כפרש"י ז"ל ואם היינו מפרשים דקאי אמאי דקאמרי ליה לזו יש עדים וכו' הוה ניחא טפי ומיהו אכתי הוה קשיא דדילמא רבנן הכי נמי קאמרי: מסייע ליה לר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי וכו'. וא"ת לפרש"י ז"ל אכתי קשיא דכיון דאיהו פוסל אפילו ברוב כשרים מאי מייתי משבויה סיוע לדבריו אבל לשיטת הרא"ש ז"ל ניחא דמשני שפיר דלהכי לא השיבו לו דהכא רוב פסולין וכו' משום דסבירא ליה דאפילו ברוב פסולין נמי כשר ויש לומר דמה דמייתי משבויה לאו היינו כדי לסייע לסברתיה אלא כדי להשיב עלייהו דרבנן דמשום דאינהו קא מכשרי אפי' ברוב פסולין השיב להם משבויה וכן פרש"י ז"ל מכשיר אפילו ברוב פסולין. דאמר' אוקמוה אחזקה ועל רוב פסולין שהיו מכשירין אותה הביא להם ראיה מן השבויה ע"כ. ואזיל רש"י ז"ל לשיטתיה דפירש השבתנו על המעוברת תשובה גמורה ונצחת פירוש ושואלין ממנו מה קושיא יש לו על דבריהם אבל לשיטת התוספות ז"ל דשואלין ממנו מה יתרץ לקושייתם וכדכתיבנא לעיל לא ניחא שפיר. דוק ותשכח. ומ"מ משמע דלא מייתי סייעתא ר' יהושע בן לוי אלא למאי דקאמר לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין אבל למאי דקאמר לדברי הפוסל פוסל אפילו ברוב כשרים אין מכאן סייעתא מיהו לישנא דמתני' משמע הכין דקתני ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת מעוברת וכו' עד שתביא כו' ולא קתני בקוצר ר' יהושע אומר אינה נאמנת אלמא משמע דלעולם היא בחזקה עד שתביא ראיה לדבריה ובלא ראיה אין לה דרך כשרות כלל והא כתיבנא לעיל בשם הריטב"א ז"ל דמאי דקאמרינן לעיל בשמעתין וצריכי דאי אשמעינן חורבה דמתא וכו' היינו כרבי יהושע בן לוי עיין לעיל כנ"ל: מכשיר אפי' ברוב פסולין. הקשה בתוספות דאמרינן בפרק עשרה יוחסין [קידושין עד א'] גבי אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי מאי בדוקי שבודקין את אמו ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ופריך תלמודא כמאן כר"ג תנינא חדא זמנא היתה מעוברת כו' פי' והוה ליה למתני וכן אמר אבא שאול וכן פירש שם בקונטרס ומשני דאבא שאול עדיפא מר"ג דאי מהתם הוה אמינא ברוב כשרים אצלה והשתא דאמרינן דמאן מכשיר מכשיר ברוב פסולין מאי משני אכתי תקשי דהוה ליה למתני וכן אמר אבא שאול דר"ג נמי הכי קאמר ואם היינו מפרשים דהכי פריך התם תנינא חדא זימנא ולמה ליה לרבי למתנייה תרי זמני דבפלוגתא דר"ג ור"י סגי דבכל מקום ר"ג ור"י הלכה כר"ג משני שפיר דלהכי תני ר' ההיא דאבא שאול לאשמועינן אפי' ברוב פסולין דדברי ר"ג הם סתומין ואבא שאול דבריו מפורשין להדיא ומדברי שניהם כלומר דמאן דמכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין ור' יהושע בן לוי נמי מדברי שניהם למדה אבל השתא דאמרינן דפירכיה היינו דה"ל למיתני וכן אמר אבא שאול משום דההיא דאבא שאול עדיפא דר"ג לא קאמר אלא ברוב כשרין ואבא שאול אמר אפילו ברוב פסולין ולהכי לא מצי למתני וכן אמר אבא שאול דאי מצינן לפרושי דברי ר"ג ברוב פסולין אכתי תקשי ליתני וכן אמר אבא שאול ומאי משני ומעתה קשיא דהא אמרינן הכא לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין ותירצו בתוספות דקושטא דמלתא הוא דר"ג מכשר אפילו ברוב פסולין לאו למימרא דר"ג במתני' איירי בהכי אלא ברוב כשרין מיירי ור' יהושע בן לוי דס"ל דה"ה ברוב פסולין מעתה כיון דמתני' לא מיירי ברוב פסולין אלא ברוב כשרין לא מצי למתני וכן אמר אבא שאול דאבא שאול איירי ברוב פסולין ור"ג איירי ברוב כשרין ובמאי דכתיבנא ניחא נמי קושיא אחריתי דה"ל למתני הכא בכתובות וכן אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי ולמה ליה למתנייה התם בקדושין אלא משום דלשון וכן לא שייכא לפי פשטא דמתני' דר"ג לא איירי ברוב פסולין וכדכתיבנא והקשו בתוספות דהתם בקדושין הוה בעי למימר דאבא שאול אתא להכשיר בתרי ופריך תלמודא הניחא למ"ד לדברי המכשיר וכו' אבל למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מאי איכא למימר ותירצו בתוספות דההיא דמכשיר בבתה שמעינן שפיר דמתני' לרב אסי מדקתני ראוה מדברת והיתה מעוברת חד להכשיר בה וחד להכשיר בבתה ואפי' לזעירי דאמר מאי מדברת נסתרה ואיצטריכו תרווייהו להכשיר בה מכל מקום לשון המשנה דקתני מה טיבו של עובר זה משמע דאתא להכשיר בבתה כנ"ל פי' לפי' התוס' ז"ל. ודע שבדפוס כתוב דאפי' לר' אלעזר וכו' והוא טעות ובתוס' כתיבת יד מדוייקת כתוב דאפי' לזעירי לשון המשנה וכו' והוא נכון וכדפרישנא והריטב"א ז"ל התם בחדושיו לקדושין האריך בקושיא זו עיין שם והרא"ש ז"ל בתוספותיו התם בפרק עשרה יוחסין כתב וז"ל אבל היכא דרוב פסולין אצלה אימא צריכא ואם תאמר ולר' יהושע בן לוי דאמר בפ"ק דכתובות לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין מאי קמ"ל מהכא שמעינן לה וי"ל דר' יהושע בן לוי סבירא ליה דמאן דמכשיר בה לא מכשיר בבתה ואבא שאול מכשיר נמי בבתה. ע"כ: א"ר יוחנן לדברי המכשיר וכו'. לדברי הפוסל בה פוסל בבתה. הקשו בקונטריסין פשיטא דפוסל בבתה דהא איכא למ"ד דאפי' לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ותירצו דה"פ לדברי הפוסל בה דהיינו לכהונה פוסל נמי בבתה בכהונה ולא שיהיה בבת פסול ממזרת שתהיה מותרת בממזר ע"כ. פי' דאע"ג דאמר ר' יהושע הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר והרי אתה אומר דבתה נמי פסולה מעתה הרי היא ממזרת לכך אמר לדברי הפוסל בה פוסל בבתה פי' דפסיל בה כך פסל בבתה ולי נראה לתרץ בענין אחר ודע שכתב הר' רבינו יהוסף הלוי ז"ל וז"ל וכיון דהלכה כרבי יוחנן נמצא עכשיו דהיכא דמכשירין בה מכשרי נמי בבתה הילכך דאתי עובדא לקמן בדיעבד ואכשרנוה ואפי' ברוב פסולין אצלה כר"ג אף על גב דלגבה דידה היא בדיעבד ולגבי (דידה) [בתה] עדיין לכתחילה הוא כיון דאכשרנוה לדידה מכשרינן נמי לבתה ואף על גב דלגבי בתה לכתחלה הוא דהכי דייקינן ממימריה דר' יוחנן דקאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה דאלמא הכשר בתה תלוי בהכשר דידה והיכא דמכשרינן לה מכשירין נמי לבתה. ויש לומר דההיא דאמר רבי יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה על עיקר הדין הוא אומר כלומר כי היכי דנאמנת היא להכשיר עצמה הכי נמי נאמנת להכשיר את בתה ולעולם אינה נאמנת להכשיר בתה היכא דרוב פסולין אצלה אלא בדיעבד הילכך היכא דאתא עובדא לקמן בדיעבד והכשרנוה אפי' ברוב פסולין אצלה איהי היא דמתכשרא משום דבדיעבד הוא אלא לבתה כיון דלכתחילה הוא שהרי עדיין לא נשאת לא מתכשרא אא"כ היו רוב כשרים אצל אמה באותה בעילה יש לומר כך ויש לומר כך והדבר ספק אצלנו וצ"ע ע"כ. ולי פשיטא לי דר' יוחנן על עיקר הדין קאמר דכי היכי דנאמנת היא להכשיר עצמה הכי נמי נאמנת להכשיר את בתה ואינה נאמנת להכשיר בתה היכא דרוב פסולין אצלה אלא בדיעבד ולהכי קאמר נמי לדברי הפוסל בה פוסל בבתה דאלמא ר"ג ור"י כי היכי דפליגי בבה פליגי נמי בבתה ובגמ' פסקינן הלכה כר"ג בדיעבד דוקא לא לכתחלה משמע דלגבי האי כל חדא באפי נפשה קאי ואי אתא עובדא לקמן בדיעבד והכשרנוה אפי' ברוב פסולין אצלה איהי הוא דמתכשרא ולא בתה משום דלכתחלה הוא כנ"ל: לדברי המכשיר בה פוסל בבתה. הא דלא קאמר פוסל בזרעה משום דלא שייך פיסול בבנה אם לישא כהנת לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ואם לפסול אשה בביאתו לא מתפסלא משום דאוקי אתתא בחזקתה כי היכי דמכשיר באם מטעם חזקה מכשיר נמי אם בא הבן על האשה מטעם חזקה. הרא"ש ז"ל: מאי טעמא דר' אלעזר בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות וכו'. אין לפרש דה"ק דמשום דאית לה חזקה דכשרות להכי אית לה להימנה דאוקי אתתא אחזקתה דאי הכי קשיא מ"ש בתה דפסלה הרי חזקת אמה מהני לבתה אלא ה"פ דמדינא היה לנו לפסול האם והבת דהא מספקא לן אי נבעלה לפסול אלא אנו לא פסלינן את האם משום דצד ההיתר מכריח יותר משום חזקת האשה אבל הבת אכתי הס' במקומו עומד והצדדין שקולין הילכך הרי היא פסולה וזהו שכתב רש"י ז"ל אית לה חזקה דכשרות. ויש לומר אשה זו בחזקת כשרה עומדת ומספק אתה בא לפוסלה אל תפסלוה מספק כנ"ל. והיינו דקאמר תלמודא בשלמא איהי וכו' ולא קאמר בקוצר איהי אית וכו' ולמה ליה למנקט לשון בשלמא ודו"ק. וכתב הריטב"א ז"ל מ"ט דר' אלעזר פי' דאילו ר' יוחנן אית ליה טעמא תריצא שלא לחלוק דין הבת מדין האם. בתה לית לה חזקה דכשרות פי' אבל ר' יוחנן סבר דחזקת דאמה מהניא לבתה. ע"כ. ועיין ריב"ש ז"ל בתשובותיו סי' רכ"ט ורל"א: לא שתוקי וכשר. אין להקשות דאכתי תקשי לר' יוחנן דאמר הפוסל בה פוסל בבתה כמו שכתב הריב"ש בתשובותיו סי' רכ"ט ורל"א עיין שם. ומיהו אכתי איכא למידק דמדקתני בד"א בעדות אשה בגופה אבל עדות אשה וכו' משמע דבכי האי גוונא דאיירי עדות אשה בגופה מיירי נמי עדות אשה בבתה כגון היתה מעוברת מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן ועוד דלישנא דעדות אשה בבתה משמע דמפיה אנו חיין שאומרת מאיש פלוני וכהן ואי הכי קשיא טובא למה ליה למימר הולד שתוקי פשיטא דמשתקין אותו מדין כהונה דאם אנו מאמינים אותה שלא נבעלה לפסול משום חזקת כשרות דידה אטו נאמינה שנבעלה לכהן ובתה תאכל בתרומה ובנה יעבוד עבודה הא ודאי זו אינה תורה ולא מסתבר למימר כלל דמה ענין חזקת כשרות שלה שלא נבעלה לפסול לה לומר שנבעלה לכהן גמור ויש לומר בדוחק דלר' יוחנן כי קתני עדות אשה בבתה הולד שתוקי כגון דידעינן בודאי שהולד כהן כגון ההיא דשמואל עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם וכו' דלקמן וה"ק אבל עדות אשה בבתה מודה ר"ג דאינה נאמנת להאכילה תרומה אף ע"ג דנאמנת לענין יוחסין לא מיבעיא היכא דמפיה אנו חיים ולא ידעינן אי כהן הוה אלא אפי' ידענו שנבעלה לכהן גמור לא נאמינה לומר לזה הכהן ומשתקין אותו מדין כהונה והיינו דנקט הולד שתוקי דהיינו בלשון זכר דאי קאי אעדות אשה בבתה לא הוה ליה למיתני אלא דברי הכל היא שתוקית וכן כתב הריב"ש ז"ל בתשובותיו שם. וזהו שכתב רש"י ז"ל לא שתוקי וכשר. כלומר שתוק הוא במקצת שאם כהן היה הבועל והעובר יהיה זכר משתקין אותו מדין כהונה כדלקמן אבל כשר הוא ליוחסין שאם נקבה תנשא לכהונה ואם זכר וכו'. ע"כ. פי' לא בעי לשנויי דשפיר מצינן לאקרויי למי שהוא כשר שתוקי דצודק לשון שתוקי על כשר דומיא דמאי דאמרינן שתוקי ופסול דהא ודאי קשיא למאי נפקא מינה קרייה שתוקי ועוד מאי קא מודו ליה רבנן לר' יהושע ואי משום דאין אנו מאמינין אותה שהוא כהן לעבוד עבודה ולאכול בתרומה פשיטא וכדכתיבנא אלא ודאי הכי קא משני לא שתוקי וכשר דאה"נ דבמקצת הוא שתוקי מיהו אכתי כשר הוא וכדפרש"י ז"ל והא דפריך ומי איכא שתוקי כשר ה"פ ומי איכא למימר תרווייהו בחד גברא שיהיה שתוקי במקצת ויהיה כשר דבמאי דלא מהימנינן לה לומר כהן היה לא מקרי משום הכי הולד שתוקי דמי הכניסו לכהונה עד שיצא ונקרא אותו שתוקי על שם שמשתקין אותו הא ודאי לא יעלה על דעתו לומר שכהן הוא ומשני כדשמואל דאמר שמואל עשרה כהנים וכו' הרי צווח ואומר כהן הוא ואנן ידעינן דהכין הוא בודאי ואפ"ה משתקין אותו מדין כהונה כנ"ל. ולקמן נכתוב עוד בס"ד: מי ידעינן אבוה מנו. פרש"י ז"ל פשיטא דאף על גב דתפס מפקינן מיניה דאין אדם יורד לנחלה אלא בראיה גמורה ולא דמי לההיא דאמר בפרק בתרא דקדושין [עה א'] גבי ארוסה שעיברה הולד שתוקי דאוקימנא דהא קמשמע לן אף על גב דתפס מפקינן מיניה דהתם הוה ס"ד דלא מפקינן מיניה משום דאיכא טעמא למתלי בארוס טפי מבעלמא אבל הכא מה ראית לתלות בזה יותר מבזה. הריטב"א ז"ל וכן כתוב בתוס': דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו וכו'. הא דלא אייתי שמואל הך קרא במימריה דדרך האמורא כד אשכח קרא כותיה מייתי ליה להסתייע מיניה וכל שכן דהאמורא לא אמר כן אלא משום דאשכח דקאמר קרא הכין ומעתה קשיא אמאי לא אייתי לה מקרא וי"ל דהך קרא לא הויא אלא אסמכתא בעלמא ורבנן הוא דגזור הכין וכן כתבו התוספות ז"ל כנ"ל: מיוחס אחריו. יש לפרש דכל בזנות אפילו ידעינן מי אביו משתקין אותו מדין כהונה משום דכיון דאין הבן מתייחס אחר אביו מפני שהיה בזנות לכך משתקין אותו מדין כהונה ורבנן הוא דקנסו' בהכין כדאיתא בפרק נושאין על האנוסה וליתא דכל דידעינן יחוסו בהכי סגי ויש לפרש דביחס משפחתו סגי דאי הוו עשרה כהנים עומדים בני איש אחד ופירש אחד מהם ובעל לא הוי הולד שתוקי דהא ידעינן מי אבי אביו וכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו והרי זה מיוחס אחר זקנו דהיינו זקנו וליתא להאי פירושא דבפרק החולץ [יבמות לה ב'] תנן הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת ספק בן תשעה לראשון וכו' ותני עלה בברייתא ראשון ראוי להיות כהן גדול ובפרק נושאין על האנוסה פריך מהא עלה דשמואל דעשרה כהנים ומשני דקרא אסמכתא בעלמא וכי גזור רבנן בזנות וכו' והא ההיא דיבמתו הא ידעינן שפיר יחוסו ומשפחתו דבין שהיה בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון בני אב אחד הם ואפ"ה פרכינן מינה לשמואל ודחקינן ומשנינן דקרא אסמכתא בעלמא אלמא דלא שני לן בין יהיו אחים או נכרים דאנן בעינן שיהא ידוע מי הוא אביו ממש ולא סגי בידיעת אבי אביו וזהו שכתב רש"י ז"ל מיוחס אחריו. שאנו יודעים מי אביו. ע"כ. כנ"ל: אלא שמשתקין אותו מדין כהונה. פי' מדין כהונה ממש לעבוד עבודה וכיוצא בו אבל מתרומה לא משתקין ליה דסוף סוף בן כהן כשר הוא וקרא נמי דמייתי והיתה לו ולזרעו אחריו לענין עבודה הוא דכתיב דבעינן זרעו מיוחס אחריו והא אפילו באומרת לפסול נבעלתי כי בודאי אינו מתיחס על פיה דמהיכא תיתי להימנוה בהא. הריטב"א ז"ל: ההוא ארוס וארוסתו וכו'. ומעוברת היתה. ופרש"י ז"ל שבאו להכשיר היא וולדה היא אמרה מיניה והוא אמר אין מינאי שבאתי עליה ולאו למימרא שהעיד שממנו מעוברת שאם כן היה לו לפרש שלא זזה ידה מתוך ידו מיום שבא עליה והיא בתולה עד עכשו או שהיו שניהם חבושים בבית האסורים אלא ודאי כדאמרן שהוא מודה שבא עליה וחזקה דידיה הוא דבתר דידיה שדינן ליה ולהכשירה היא וולדה באו ולא אמרינן כי היכי דאפקרה נפשה לגבי ארוס הכי נמי אפקרה נפשה לגבי עלמא ואתיא כלישנא בתרא דאמרינן ביבמות פרק אלמנה לכ"ג [יבמות סט ב'] גבי ארוס שבא על ארוסתו בבית חמיו שנחלקו בה רב ושמואל רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי כלומר בדוקי וקאמר רבא התם כלישנא בתרא בבא עליה כ"ע לא פליגי דבתר דידיה שדינן ליה ולא אמרינן כי היכי דאפקרה עצמה לגבי ארוס אפקרה נפשה לעלמא [דאלו ללישנא קמא קשה דהכא משמע דמודה בה אביי שהרי לא הקשה לו לרב יוסף אלא ובהא כי לא מודה מי מכשיר ואלו התם פליג עליה דרבא בלישנא קמא ואמר כי היכי דאפקרה נפשה וכו'] ואם תאמר משנתנו דקתני כהן שבא על בת ישראל לא תאכל בתרומה עיברה לא תאכל ילדה תאכל כשהיו שניהם בבית האסורים ואם כן איכא למימר דאפילו ללישנא קמא אביי דחויי דקא דחי ליה לרבא דאמר ומנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל בתרומה ואמר ליה אביי לעולם אימא לך דלא הויא מתניתין סייעתא ומתני' כשהיו שניהם בבית האסורים ומיהו אביי נמי כרבא ס"ל דהיכא דלא דיימא מעלמא בתר דידיה שדינן ליה אלא דלא דייקינן לה ממתניתין. הרשב"א ז"ל. ומיהו מלשונו של רש"י ז"ל לא משמע הכין דכתב ז"ל אין מינאי אמת ממנו הוא. ע"כ. פי' קשיא ליה ז"ל אמאי האריך וקאמר אין מינאי לא ה"ל למימר אלא אין א"נ מינאי בלא אין אלא אי הוה נקיט הכי הוה משמע דהודאתו אינה כהודאתה דאיהי כי אמרה מיניה היא יודעת בבירור דאינו מזולתו כלל אבל איהו אינו יודע הדבר אלא מטעם חזקה דכיון דבא עליה בתר דידיה שדי לה אבל השתא דקאמר אין מינאי משמע דה"ק אמת הוא כדבריה דממני הוא וכגון שלא זזה ידו מתוך ידה או שהיו חבושים בבית האסורים וכן כתב הריטב"א ז"ל וז"ל האי לישנא דאמר אין מינאי מוכח בהדיא שהוא מודה שמעוברת ממנו דאמר ודאי ולא כאומר אני באתי עליה דמשום הא לא ה"ל למימר אין מינאי דדילמא כי היכי דאפקרה נפשה לגביה אפקרה נפשה לעלמא והכי אמרינן במסכת קדושין גבי ארוסה שעיברה רב אמר הולד ספק ממזר ופריך התם בחד לישנא דאמר רב אפילו היכא דבא עליה ארוס הלכך ליכא לפרושי אלא כדאמר' והיינו דקאמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודי כלומר דכל היכא דמודה הוא כה"ג ליכא מאן דחייש כלל והיינו ודאי משום דאמר אין מינאי וכדפרישית דאילו לא אמר אלא אני באתי עליה הא איכא רב דחייש התם לספק ממזר לחד לישנא וכדכתיבנא. ע"כ: וז"ל שיטה והוא אמר אין מינאי פי' לא זזה ידי מתוך ידה עד שידעתי שנתעברה והיו סבורין לומר דכי היכי דאפקרה לגבי ארוס אפקרה נפשה לעלמא ורב יוסף וכו'. ועוד פי' אפילו אין הארוס מודה אלא ששותק הלכה כרבן גמליאל ונאמנת מיהו אם הארוס אומר לא באתי עליה ודאי אינה נאמנת כיון שהוא ברי והבן ממזר מידי דהוה אאומר זה בני ממזר דמהימן ולאוסרה עליו פשיטא דאסורה דהויא שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא. ע"כ: +
מהרש"א - חידושי הלכותגמרא לא שתוקי וכשר כו' והולד שתוקי דקתני לד"ה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה למאן דמכשיר בבתה לא הוה שתוקי אלא מדין כהונה כדמסיק ולמאן דפוסל בבתה הוה שתוקי ממש ודו"ק: תוס' בד"ה מסייע ליה כו' וליכא למימר במדברת כו' סמוך מיעוטא לחזקה כו' עכ"ל מלתא דפסיקא נקטו במדברת אבל מעוברת למאן דמכשיר בבתה ליכא חזקה דכשרות וק"ל: בד"ה מכשיר כו' התם פריך שפיר אפילו לרבי אליעזר לשון כו' עכ"ל מיהו ר"א דפוסל בבתה מפקיה ממשמעותיה אלא דאבא שאול לא הוה מוסיף אמתני' בהא דמכשיר בבתה כיון דלשון המשנה נמי הכי משמע ומהרש"ל הגיה זעירי במקום ר' אליעזר ואין צורך ודו"ק: +
מהר"םד"ה מכשיר אפילו ברוב פסולים וכו' עד פי' והוה ליה למיתני וכן אמר אבא שאול וכו'. הא דאיצטריכו לתוס' להקדים דהקושיא היא דה"ל למיתני וכן אמר אבא שאול משום דאי הוה הקושיא כפשוטה הא תנא ליה ר"ג חדא זימנא לא קשיא מידי דשפיר משני התם אי מהתם ה"א ברוב כשרים לכך איצטריך משנה יתירה אחריתא לאשמועינן אע"ג דמדיוקא אמרי הכא דמכח קושיא דפריך אברייתא ותיפוק ליה וכו' דמסייע ליה לריב"ל דאמר לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולים תנא דמתניתין דהתם לא רצה לסמוך אדיוקא דברייתא דמה היה יודע הוא מהברייתא אבל השתא דפי' הקושיא דה"ל למימר וכן אמר אבא שאול וא"כ ע"ב צ"ל דמשני דאבא שאול עדיפא מר"ג ור"ג אינו מכשיר ברוב פסולים והא ליתא דהא אמרינן הכא דר"ג נמי מכשיר אפילו ברוב פסולים וק"ל: +
חכמת שלמהרש"י בד"ה מכשיר כו'. שהיו הם מכשירין אותה הביא הוא להם כו' כצ"ל: תוס' בד"ה מסייע ליה כו' ואיכא למימר כו' כצ"ל: בד"ה מכשיר כו' וכן פי' שם בקונטרס כו'. נ"ב נראה דמש"ה דייק הכי דאל"כ אלא נפרש מאי אתא אבא שאול לאשמועינן יותר מרבן גמליאל א"כ שפיר מתרץ אי מהתם ה"א ברוב כשרים כו' דאיך יסמוך אבא שאול על המ"ד שאמר לדברי המכשיר כו' אבל השתא דפריך לימא וכן אמר אבא שאול א"כ שפיר מקשי התוס' סוף סוף לפי האמת דסבר רבן גמליאל דכשר אפילו ברוב פסולין אצלה א"כ לימא וכן ודו"ק: בא"ד דאפילו לזעירי לשון כו' של עובר זה משמע כו' כצ"ל. (עיין במהרש"א): בד"ה בעינן כו' גבי ספק בן תשע לראשון כו'. נ"ב פי' היכא שמיבם אשת אחיו בתוך ג' חדשים למיתת אחיו וק"ל: +
מהר"ם שיףגמ' חדא לחורבה דמתא כו'. לא קאמר תרוייהו בחורבה דמתא וחדא בעיר שרובה עובדי כוכבים. וחדא ברוב ישראל. אין זה קאי בלשון לסתר או לחורבה רק חורבה דמתא קרי לה סתר לגבי חורבה דדברא ודדברא קרי ליה סתם חורבה: גמ' מסייע ליה לריב"ל כו'. קשה אמאי לא אמרו השבתנו ברוב פסולים מה תשיבנו על רוב כשרים ואף במעוברת כיון דלדברי הפוסל פוסל אפילו ברוב כשרים ובשבויה רוב פסולים ז"א דהשתא אומרים מה תשיבנו במדברת אף ברוב פסולים: גמ' לא שתוקי וכשר כו'. מה שאמר שתוקי וכשר הוא לר"ג [והא דקאמר ד"ה שתוקי כל חד כדאית ליה] והכי קאמר בד"א דלר"ג נאמנת בגופה אבל בבת דברי הכל אינה נאמנת להכשירה לגמרי ושתוקי במקצת עכ"פ שאסורה לאכול בתרומה משום דבעינן מי שזרעו מיוחס אחריו ואם בן הוא פסול לעבודה ומ"ש רש"י והעובר יהיה זכר כו' טפי הו"ל למינקט נקיבה כדבברייתא. ולר"י שתוקי לגמרי. ובריב"ש מאריך בפשט הזה בדברים שאין צורך ומועילים לנו מאומה: גמ' אילימא שמשתקין אותו מנכסי אביו כו'. הומ"ל א"כ היאך תלוי בכהנים עומדין וק"ל: ברש"י בד"ה ותיפוק ליה כו' לר"י פריך נהי נמי דאין אפוטרופוס כו'. לא מפרש אהשבתנו על מעוברת תשובה גמורה כו' קפריך ותיפוק ליה כו' ואפ"ל דודאי ידע ברייתא דלעיל לסתר או לחורבה דנקיט תרוייהו לרב אסי לאשמועינן אפילו רוב פסולין אצלה רק התם בראוה שנבעלה והכא במדברת (ט) ואף דהתם קאי לרב אסי והכא לזעירי מ"מ אף לזעירי מצינו למימר דאית ליה ומנ"ל להקשות ודוחק ואפשר לפרש דמעוברת לא פסיקא להקשות דלמ"ד מכשיר אף בבת נקיט מעוברת לאשמועי' בתה יש לדמות קצת עובר שאין לו חזקה ורוב כשרים לשבויה שיש לה חזקה ורוב פסולים ומה"ט כתבו התוס' בד"ה מסייע ליה כו' ול"ל במדברת כו' סמוך מיעוטא לחזקה כו' דבמעוברת ובולד ליכא חזקה. ועכצ"ל הכי דע"ז לא קאי הך קושיא דא"כ מאי משני מסייע לריב"ל כו' דאף לדברי המכשיר ברוב פסולין היינו דוקא בדידה דהו"ל חזקה דכשרות וכמ"ש רש"י בדבור שאח"ז וא"כ אכתי תיפוק ליה במעוברת הכא רוב כשרים (י) אלא ע"כ צ"ל דע"ז לא קשה דמ"מ מייתי משבויה דבשבויה רוב פסולין וחזקה דכשרות ובבתה רוב כשרין ואין חזקה וכמעט דומיא וכנ"ל וק"ל. ולפי"ז לא קשה כלל קושית התוס' מאבא שאול וק"ל. ואולי הכרח תוס' [דר"ג מכשיר אף בבת אפילו רוב פסולין ובאמת קאי קושיא ותיפוק ליה אהשבתנו מעוברת ועלה משני אפילו רוב פסולין] מדלא משני בסמוך האיתביה בד"א בעדות אשה בגופה כו' אבל בבתה כו' [דמיירי ברוב פסולין] ודו"ק: בא"ד והל"ל וכן אמר א"ש וכו'. דאי הקושיא מאי קמ"ל א"ש תנינא וכו' לק"מ דשפיר משני התם דאין לו לא"ש לסמוך על האמורא המפרש לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין אבל אי קאי על רבי הקשו שפיר דלמ"ד מכשיר אפילו ברוב פסולין מאי מתרץ דאכתי הול"ל וכן ופשוט וכ"ה בח"ש אבל לכאורה אפ"ה הו"מ להקשות וכ"ת דאין לו לא"ש לסמוך וכו' א"כ מאי מקשה הגמ' שם למאי דבעי למימר מעיקרא דא"ש אתי להכשיר בבת הניחא כו' וק"ל: +
רש"שגמרא לא שתוקי וכשר כו'. ופרש"י כלומר כו' והעובר יהיה זכר כו'. לכאורה תמוה דהא תני בבתה. אבל מצינו כיוצא בזה ביבמות (פ) להיפך ע"ש בפרש"י ותוס'. אמנם כאן יל"פ דנ"מ אף לבת ולתרומה כדפרש"י לקמן בד"ה מדין כהונה: רש"י ד"ה מכשיר אפי' בר"פ. הביא להם ראיה כו'. כצ"ל: תד"ה מסייע. הקשה ר"ת כו' דהתם בשבויה כל פסולים כו'. לכאורה התם נמי לא קאמר אלא רוב עובדי כוכבים פרוצים וא"כ סוף סוף אינה פסולה אלא מחמת רוב. וי"ל דכיון דבהשבאים גופייהו איכא רוב פרוצים א"כ ודאי נבעלה מהם ודוחק. ועוד דא"כ מדוע נאמנת באומרת נשביתי וטהורה אני דהוה כמו מיגו במקום עדים. ורש"י שפי' בד"ה לזו יש עדים. כולנו עדים שנבעלה לאו דוקא נקט אלא דר"ל ע"פ רוב: תד"ה מכשיר (בסופו). דאפי' לזעירי כו'. זו היא גי' רש"ל. אבל המהרש"א גורס לר' אלעזר: תד"ה ההוא ארוס. והתם קאמר איפוך שמואל אמר הולד ממזר כו'. אבל בלא איפוך לא קשה להו כ"כ דאיכא למימר מאי שתוקי דקאמר היינו דמשתקין אותו מנכסי אביו כדקאמר התם. או דמשתקין אותו מדין כהונה כדמשני הכא. וק"ק דמאי פריך שם אתירוצא דמשתקין אותו מדין כהונה פשיטא השתא מדין ישראל משתקין ליה כו'. נימא דבזה פליג על רב וס"ל דאין משתקין אותו אלא מדין כהונה אבל בבת ישראל מותר וי"ל. ועי' בדבריהם לקמן בא"ד: בא"ד (בד' יד) דפשיטא שלא היה מזנב אחריה כו'. כ"נ דצ"ל: +
חידושי רבי עקיבא איגרגמרא חדא לחורבה דמתא וחדא לחורבה דדברא. בסוגי' דראוה מדברת, דלר"ג נאמנת אפי' בר"פ, אף דלכאורה אין ע"א נאמן נגד הרוב דהא א"נ נגד החזקה לכש"כ נגד הרוב, ואפשר לומר כיון דהוי רק בירור והוי רק כמו גילוי מלתא נאמן העד כמ"ש הר"ן בפ' האומר בהא דקדשתי את בתי וא"י למי קדשתי ובא א' ואמר אני קדשתי' דנאמן ליתן גט אף שהוא נגד רובא דעלמא וגם הוא דבר שבערוה, מ"מ כיון שהוא רק בירור שאומר שהוא זה שקדשה נאמן ע"ש, וכ"כ הפ"י בקידושין דמה"ט בטבח שיש לו רוב טריפה בחנות ופירש א' מהחתיכה נאמן לומר שהיא מן החתיכות הכשירות, אף שהוא נגד הרוב דהוי רק גילוי מלתא ע"ש, אבל באמת לענ"ד אינו דומה להא דהר"ן דהא אין שם המיעוט נשתנה מהרוב, וגם הוא שאמר שקדשה בכלל רובא דעלמא ופשיטא דהי' רק א' מש"ה נאמן לברר שהוא הוא שקדש', אבל הכא דהרוב הוא פסולי' או טריפה והמיעוט כשר. א"כ אם אנן דנין על הרוב בלאו עדות העד אמרי' דודאי היא מחתיכות טריפות ואין חתיכות כשרות נכנס בספיקן. א"כ גם העד לא יהי' נאמן, ולזה אפשר לומר מטעם אחר דנאמן והיינו כיון שהמעשה הוא שאירע בעצמה של האשה והיא אומרת ברי לי שכך עשיתי ודבר זה הי' בידה לבחור דוקא זה ושלא לזנות עם אחרים וכל דבר שבידה נאמנת, וה"נ בידה שלא לזנות עם הפסולים: +
חידושי חת"סכיון דאסתתר אין אפטרופוס לעריות הקשה פנ"י הכא קיי"ל כר"ג דיש אפטרופוס לעריות וסתמא דחולין י"א ע"ב קיי"ל אין אפטרופוס לעריות ומורי בהפלאה זצ"ל דחה דעכ"פ מיעוטא הוה דאין אפטרופוס ואי ס"ד לא אזלי' בתר רובא א"כ אין אפטרופוס לעריות וא"ש ש"ס דחולין. ואני אומר דיש לעיין בזה דאי ס"ד דרובא יש אפטרופוס וליכא אלא מיעוטא וא"כ ה"ל התם מיעוטא דמיעוטא. דהא אפי' אי רובא אין אפטרופוס מ"מ רוב בעילות שדינן אחר הבעל מכ"ש השתא דרובא יש אפטרופוס וה"ל מיעוטא דמיעוטא דלכ"ע לא אזלי' וא"כ הדרא קו' לדוכתא מכה אביו ואמו היכי משכחת לי'. ותו אי נימא היכי שהיא מסתתרת עם א' אפ"ה רובא יש אפטרופוס. ורק מיעוטא איכא. א"כ התם שהיא חבושה עם בעלה לחוד. וחששא דאחריני הוא חשש רחוק רק משום אין אפטרופוס וה"ל מיעוטא דמיעוטא. אע"כ אין אפטרופוס לעריות חשש גדול וקרוב לודאי הוא וקושי' פני יהושע עצומה. וצריכי' לומר דבהא לא קיי"ל כר"ג וקיי"ל אין אפטרופוס לעריות. ומ"מ סמכי' ארוב נשים בודקות ומזנות כמ"ש תוס': ויותר נראה לומר בהבין ג"כ לשון הש"ס כיון דאסתתר וכו' וה"ל למימר סתמא אין אפטרופוס לעריות ועוד מ"ט הניח לו השבתנו על המעוברת ולמה לא השיב לו חזקה אשה. בודקת ומזנה: אבל נ"ל דלכ"ע בודקת ומזנה אלא ר' יהושע חשש במעוברת שמא נאנסה ולא שייך בודקת ור"ג ס"ל רוב דרצון רוב מעלי' הוא. ובסברא זו פליגי אי רוב רצון רוב מעלי' הוא או לא. ומשו"ה א"ל השבתנו על המעוברת כי לא אוכל להשיב לך תשובה נצחת אי רצון הוי רוב מעלי' או לא כמבואר בסוגי' דפ"פ. אך מה תשיבנו על המדברת ממ"נ אי ס"ל אין אפטרופוס לעריות כמו שהדין באמת. א"כ מסתמא בודקת ומסתתר עם כשר כי היא יודעה בנפשה שלא תנצל מלהבעל לו. ומכ"ש לפמ"ש לעיל בשם מהרי"ק דמיירי שדברה כבר עמו דברי תפלות ונכנסה עמו לסתר. וע"כ לית לך אין אפטרופוס אלא ס"ל יש אפטרופוס וא"כ י"ל שנסתרה עמו שלא ע"מ בעילה ולא בדקה ושוב נאנסה. כך צריך אתה לומר א"כ כיון דאית לך יש אפטרופוס אינו דומה לשבוי' ומה תשיבנו על המדברת. והשיב ר' יהושע בודאי אין לומר כל כך אין אפוטרופוס. עד שנאמר קודם שנסתתרה כבר יודעת בנפשה שהסתירה הוא הבעילה ותבדוק ותסתור זה אינו כי היא חושבת בנפשה להסתתר בלי בעילה ולהנצל ממנו ולא בדקה להסתתר עם הכשר. ומ"מ כיון דאסתתר ובא הדין לפנינו אנחנו קיי"ל אין אפטרופוס לעריות ומסתמא נבעלה והיינו שבוי' וחיישי' שמא לפסול. נמצא לפ"ז אדרבא ר"ג אית לי' טפי סברת אין אפטרופוס ממאי דס"ל לר' יהושע: ומה שיש לפקפק על זה לשיטת תוס' דשמעתין דמיירי בטוענת נבעלתי. ולית לה מגו לא נבעלתי משום שיראה לומר לא נבעלתי משום שאין אפוטרופוס. א"כ ע"כ צריכים לומר שגם היא יודעת שאין אפוטרופוס ומשו"ה יראה לומר לא נבעלתי. וא"כ ליכא למימר כנ"ל. ובזה י"ל המשך תוס' דלבתר שכתבו דס"ל חזקה בודקת ומזנה כ' ומיהו פי' זה לא יתכן וכו' ופיר"י בדוחק וכו' עיין וק"ל ואין להאריך בזה ובפלפול הארכתי: מסייעא לי' לריב"ל וכו' בתוס' ד"ה מסייעא לי' וכו' וא"ת במדברת הוא ט"ס וצ"ל בדדברא וכו' ודלא כהמרש"א וק"ל: ומה שהקשו בתוס' מאבא שאול דקידושין. י"ל ע"כ לא שמעינן לר"ג אלא בדדברא דרוב פסולי' הם עכו"ם ולענין זה בודאי בודקת ומזנה כי לא תזנה עם העכו"ם כי חרפה היא לנו אבל רוב פסולי' נתין וממזר ישראל לא שמעינן קמ"ל אבא שאול אפי' ברוב פסולי' כי הני וכן פירש"י שם להדי' וגם זה ראי' למ"ש לעיל להקל ברוב עכו"ם: מאן דמכשיר מכשיר וכו' י"ל שהסיוע הוא מרוב כשרים. דהרי הסברא נותנת להתיר אפי' ברוב פסולי'. דחזקת הגוף וחזקת בודקת ומזנה עדיפי טפי ואפי' בשבוי' אינה אלא חומרא בעלמא וע"כ הא דמחמיר ר' יהושע אינו מן הדין אלא משום מעלת יוחסין וכיון דמשום מעלה הוא אפי' ברוב כשרי' נמי וסברא זו כ' תוס' ריש מס' יומא: מכשיר אפי' ברוב פסולי'. הר"ן כ' הטעם דהיא מהימנת גבי ארוס וארוסתו משום דבלא דברי' נמי הוה ספק ממזר ומותר בקהל מן התורה דספק ממזר יבוא. וב"ש סי' ד' סקל"ט הקשה א"כ ברוב פסולי' דבלא דברי' ניזל בתר רובא ופסול בקהל מ"ט להאמינה. ונכנס בדחוקי' לחלק בין אזלא לגבי' ע"ש. ולפע"ד עיי' במתני' דמכשירי' גבי מצא תינוק מושלך דמייתי ש"ס לקמן סוף פרקי' דת"ק אזיל בתר רוב בני העיר ור' יהודה ס"ל אפי' רובא ישראל מ"מ אזלי' בתר רוב משליכי' ודרכן של עכו"ם להשליך תינוקות ואין דרכן של ישראל בכך ומבואר שם ברע"ב ותויו"ט דת"ק נמי לא פליג אהך סברא אלא משום דס"ל דגם ישראל משליכי' מחמת רעבון ע"ש: מבואר מזה דאע"ג דרוב גברי דאיתנייהו קמן הם ישראלי' מ"מ המה אינם נכנסי' לגדר הספק אלא אותם המשליכי' תינוקות הם בגדר הספק. וס"ל לר' יהודה דבספק משליכי' רובא עכומ"ז נינהו. ות"ק ס"ל דישראלי' נמי משליכים כמו עכו"ם. הנה כי כן נימא הא דפשיטא לן דמאן דמכשיר אפי' ברוב פסולי' והפוסל אפי' ברוב כשרים. בשלמא פוסל ברוב כשרים א"ש משום מעלת יוחסין וכמ"ש לעיל כיון דמשום מעלה הוא מה לי רוב כשרים או מחצה על מחצה. אבל להכשיר אפי' ברוב פסולי' מ"ט. אע"כ היינו טעמא משום דס"ל רוב נשים בודקת ומזנה והיינו חזקה דאתי' מכח רובא דרוב בנות ישראל אין מזנות אלא עם הכשרים. ואפי' יהי' הפסולים רוב מ"מ רוב הנשים בודקת עד שתמצא מהמיעוט כשרים. ואין הפסולים נכנסים למנין ולספק כלל. כמו לענין רוב משליכין דלעיל כן נ"ל בטעם הדבר: וידוע מה דאיתא בירושלמי סברא בהיפוך הזנות רצה אחר הפסולין. ור"ל רוב המזנים הם הפסולי' והכשרי' מיעוטא נינהו. ולפי זה הוא בהיפוך מהנ"ל שאפי' יהי' רוב גברי כשרים. מ"מ אינם נכנסי' בגדר הספק כ"א המזני' וכיון דרוב מזני' המה הפסולי' אפי' יהי' רוב גברי כשרים מ"מ הולד פסול. והשתא ס"ל להר"ן דאנו חוששי' לשתי הסברות אי ניזיל בתר האשה ורוב נשים בודקות ומזנות עם מיעוט הכשרי' ולא תשמע להפסול. או אם ניזיל בתר המזנה ונימא מרוב המזנים פסולי' פרוש וה"ל תרי חזקה דאתי' מכח רובא דסתרי אהדדי וה"ל ספיקא. ומן התורה כשר בקהל ורק מדרבנן לכן מהני דבורא דידה. ולק"מ קו' הב"ש ואין חילוק בין אזלא איהי לגבי' או בהיפך כי אין ענין קבוע לכאן כלל וק"ל: ומיושב נמי מה שהקשה עוד הרב"ש להרמב"ם דפסק אם אמרה עובר זה ממזר הוא לא מהימנת להשיאו ממזרת ואמאי הא בלא דברי' מותר בממזרת דבקהל ספק יבוא ע"ש. ונ"ל דהרי עכ"פ איסורא מדרבנן איכא אלא דלאיסור דרבנן מהני דברי' שתאמר ברי לי והיינו כשאמרה לכשר נבעלתי ומעידה על עצמה שהיא מהרוב הבודקות ומזנות. אע"ג שעי"ז מוציאה את הבועל מרוב מזנים שהם פסולי' מ"מ ברי שלה על עצמה הוא ומהימנת על עצמה שהיא מרוב נשי ישראל. משא"כ כשמעידה על עצמה שיצאתה מחזקת רוב נשי ישראל לא תאומן וק"ל: ועוד נ"ל סברא לחלק כך בשלמא בשאומרת לכשר נבעלתי מכשרת עצמה לכהונה ועבדית איסורא כשתבעל לכהן משו"ה מהימנת טפי דאיסורא לא תעביד כמ"ש לעיל באריכות בביאור דברי תוס' בחגיגה. משו"ה מהימנת נמי על וולדה דלא יתכן שתהי' היא ובניה הנולדי' מהכהן כשרי' ובתה זו פסולה. וכמ"ש לעיל מש"ס פ' החולץ וכ"כ ב"ש סי' ד' סקמ"ד ובח"מ סקכ"ח משא"כ כשאומרת לפסול נבעלתי לא תאומן לפסול עצמה אלא מטעם שויתה נפשה חתיכה דאיסורא ולא מטעם נאמנות וכמ"ש תוס' ספ"ב דיבמות ופ' החולץ שהבאתי לעיל. ולא יועיל עדותה על הבת: ועוד להתירה לכתחלה ע"כ צריכי' שגם הוא יאמר מינאי. ובשלמא אי כשר הוא לא ניחש שמא אפקרה לאחריני הפסולי' דמדאפקרה לכשרי' לא נימא דאפקרה נמי לפסולי' משא"כ אם אמרה שהפקירה נפשה לממזר אע"ג דהוא נמי אומר כן מ"מ ניחש דאפקרה נמי לכשרי' ולא יהי' הולד ממזר ואסור בממזרת מדרבנן מיהת עיי' וק"ל: ההוא ארוס וארוסתו. יש בכאן ג' שיטות עב"י יש סוברי' דאולד קאי להתירו בקהל והיינו דקאמר כדיעבד דמי בכ"ף הדמיון דלא דיעבד ממש הוא דהולד עדיין לא נשאת אלא הואיל שתפסלנו אכולי עלמא ה"ל כמו דיעבד. אבל מהתירא דאשה לא מיירי כלל והיינו דקאמר חדא דקמודה. ועוד הו"ל אפי' אין הבעל לפנינו אלא האם מעידה על הבת נמי מהימנת כר"ג: ויש סוברי' אאם קאי אבל הולד ה"ל לכתחלה ולא מהימנת אלא ברוב כשרי': ולפ"ז א"א לפרש ועוד אפי' אין הבעל לפנינו. דא"כ איך נדון על האשה וגם אין לומר ועוד אפי' לא יודה הבעל אלא יכחיש א"כ איך נתירה להנשא לו והיא שוי' אנפשה חתיכה דאיסורא. ונראה לי נהי דבהכחשתו אותה לא יועיל לאוסרה אעלמא דמאי אולמא דעד א' להוציא אשה מחזקתה אבל השתא דמיירי להתירה לו שוי' אנפשה חתיכה דאיסורא ולשיטה זו הא דקאמר ועוד רוצה לומר אפי' לא נאמין להודאתו משום דלמא אפקרה נמי לאחריני מ"מ נאמין לה דהא הלכה כר"ג. ומלשון תוספ' הרא"ש דיבמות למדתי לפרש עוד דהכא דאמר מינאי הלשון משמע שהוא מעיד שהולד ממנו ממש שהוא בא עלי' רוב בעילות כבעל עם אשתו וליכא ספיקא בהודאתו דאפקרה עם אחריני. וא"כ י"ל כפשוטו חדא דקא מודה דלא אפקרה לאחריני. ועוד א"נ לא מודה בהאי לישנא אלא אמר באתי עלי' סתם ואיכא למיחש דגם לאחריני אפקרה מ"מ הא הלכה כר"ג. והא דקאמר כדיעבד בכף הדמיון משום שעדיין לא נישאת לבעל. ועוד דיעה שלישית דקאי אתרויי' אאם ואבת. ונהי דהבת הוה לכתחלה מ"מ אי לא נתיר הבת לעלמא תתסר גם האם שהבעל יהי' לבו נוקפו ופורש ממנה וכיון שהיתר הבת נוגע להאם ה"ל כמו דיעבד. ולשיטה זו צריכין לפרש ועוד כדלעיל בשיטה ב'. ובזה יובנו דברי גליון תוס' דשמעתין ועיי' לקמן פ"ה ע"ב תוס' ד"ה ועוד וכו': ויש נפקותא לדינא בזמן הזה דלא שכיחא חששא דנתין וממזר אי אירע עובדא בפנוי' אזי הולד כשר לישראל לכולי עלמא דנתין וממזר ליכא ולכהונה פסול לכ"ע משום חששא דנכרי' דהוה לכתחלה דהרי תוכל להנשא לישראל שאינו כהן. וגם ליכא משום לבו נוקפו ופורש דהרי בפנוי' איירי'. אלא כבר כתבתי לעיל כמה סברות דלעכו"ם ליכא למיחש כולי האי דודאי בודקת ומזנה מישראל: ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרי'. לרמב"ם בעי תרי רובא ויבואר לקמן אי"ה: +
פני יהושעבפירש"י בד"ה לזו יש עדים וכו' כולנו עדים שנבעלה עכ"ל. ויש לתמוה א"כ אמאי הכשירו בה ע"א ויש ליישב דדוקא היכא שנתייחדה עם השבאי כתב רש"י שכולנו עדים שנבעלה אבל אם מעיד ע"א שלא זזה ממנה ולא נתייחדה ודאי מהני כן נ"ל: בתוספות בד"ה השבתנו על המעוברת פירוש לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת ומזנה עכ"ל. כוונתם משום דקשיא להו מ"ט דר"ג דלא מדמה מעוברת לשבויה דאע"ג דבשבויה איכא טעמא דרוב עכו"ם פרוצין בעריות דאכתי הו"ל לר"ג לפסול במעוברת היכא דאיכא רוב פסולין לכך הוצרכו לפרש דטעמא דר"ג במעוברת משום דאשה מזנה בודקת ומזנה ואע"ג דלקמן גבי אלמנת עיסה קאמר רבה הכי השתא אשה מזנה בודקת ומזנה ובל' בתמיה סברו התוס' דהיינו דוקא לר' יהושע למאי דס"ד מעיקרא משא"כ לר"ג אה"נ דבודקת ומזנה אלא דלפ"ז קשה הא דאמרינן לקמן בשמעתא דאלמנת עיסה הלכך לר"ג אלים לי' ברי דאפילו בחד ספיקא מכשיר וא"כ תיקשי הא בשבויה נמי איכא ברי ושמא וחזקת היתר ואפ"ה אוסר ר"ג בחדא ספיקא. וטפי הל"ל דר"ג אדר"ג לא קשיא משום דאשה מזנה בודקת ומזנה משא"כ באלמנת עיסה לא שייך לומר אשה ניסת בודקת וניסת דהא אומרת שמא כמ"ש התוס' לקמן ואפשר דאה"נ דהא דקאמר לר"ג אלים ליה ברי לאו כללא כייל אלא דוקא ברי כהאי דבודקת ומזנה משא"כ באלמנת עיסה קיל ליה שמא דמה"ט לא שייך בודקת וניסת. ואכתי קשיא לי בדבריהם שכתבו דאשה מזנה בודקת ומזנה. ואדרבא אית לן למימר דאוקמוה למעוברת בחזקת כשרות שלא ברצון זינתה אלא שנאנסה דתו לא שייך לומר בודקת ומזנה כמ"ש התוס' לקמן גבי מעשה בתינוקת דף י"ד ע"ב בד"ה כמאן. תו קשיא לפי שיטת הירושלמי שהבאתי בשמעתין דר"י סובר דהזונות רצות אחר הפסולין וא"כ פליגי ר"ג ור"י בסברות הפוכות ויש ליישב. נקטינן מיהא דלשיטת התוספות דברי ושמא וחזקת היתר לא מהני נגד הרוב אף לר"ג ולא תיקשי לדברי רבי' יונה שהביא הרא"ש ז"ל בסוגיא דפ"פ דברי ושמא בהדי חזקה מהני אף נגד רובא והביא הרא"ש ראיה ממעוברת ואדמייתי ממעוברת אדרבא תיקשי ליה שבויה אלא דאיכא למימר דשאני התם במילתא דרבינו יונה ז"ל דאיכא נמי חזקת כשרות וחשיב כמו בודקת ומזנה וזה סיוע למה שכתבתי בתחלת הסוגיא דפתח פתוח ע"ש אלא דלשיטת ה"ה שהבאתי שם וכ"כ הר"ן והשלטי הגבורים וכן האחרונים דלרבינו יונה ז"ל באשת כהן שאמרה שנבעלה קודם אירוסין דנאמנת משום דאיכ' ברי ושמא וחזקת היתר אע"ג דאיכא חזקת הגוף כנגדה דהוי חזקה דאתיא מכח רובא ואם כן תיקשי להו מ"ש משבויה. והנלע"ד דקשיא להו כל הקושיות על פי' התוס' כאן ולא משמע להו טעמא דבודקת ומזנה וניחא להו דר"ג לא מדמה כלל לשבויה דשאני שבויה דרוב עכו"ם פרוצים בעריות הו"ל רובא דרובא כמ"ש התוספות והרא"ש ז"ל לענין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ובריש גיטין גבי סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי דלמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ וה"נ אפשר דסתם עכו"ם פרוצים בעריות ומיעוטא דמיעוטא לא פריצי וכן נראה להדיא מל' רש"י בד"ה לזו יש עדים שכ' כולנו עדים שנבעלה אלא מה שהאמינו ע"א היינו משום שמעיד שלא נתייחדה עם השבאי. משא"כ במעוברת אע"ג דאיכא רוב פסולין מ"מ מצרפין מיעוטא לחזקת היתר והו"ל פלגא ופלגא ומש"ה מהני ברי ושמא לר"ג וה"ה לאשת כהן לשיטת ה"ה וסייעתו כנ"ל. ובהכי נתיישב דלא פליגי ר"ג ור"י אלא בברי ושמא לחוד. ואף שהארכתי בזה חוץ לסוגיין הוכרחתי להאריך משום דממילא רווחא שמעתין כמו שאבאר לקמן גבי לר"ג אלים ליה ברי וגם הוא יסוד ועיקר בכללי הס"ס כמו שאבאר בעזה"י ודוק היטב ועיין בסמוך: בגמרא אמר להם אין אפוטרופוס לעריות ומדשתיק ליה ר"ג משמע דלית ליה אין אפוטרופוס לעריות. וקשה דהא קי"ל כר"ג ואפ"ה קאמר סתמא דתלמודא בפ"ק דחולין דף י"א ע"ב גבי מכה אביו ואמו אין אפוטרופוס לעריות מיהו לפירוש התוס' א"ש דפלוגתא דר"ג ור"י במדברת היינו במודית שנבעלה ומש"ה פוסל ר"י דלית לה מיגו לפי שיריאה לומר לא נבעלתי דאין אפוטרופוס לעריות והו"ל מיגו גרוע ור"ג לטעמיה דאע"ג דמיגו גרוע הוא אפ"ה מהני בהדי ברי ושמא כדאית ליה כה"ג גבי משארסתני נאנסתי ובמוכת עץ אני כנ"ל אלא שהתוס' עצמן כתבו בד"ה השבתני שהוא דוחק. ולענ"ד בלא"ה א"ש כדפרישית דאפילו את"ל דאין אפוטרופוס לעריות הו"ל כמו רוב אפ"ה סובר ר"ג סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא. ואפ"ה שריא לטעמיה דר"ג משום ברי ושמא דהא בכל האיסורין בספק חלב וספק שומן קי"ל דע"א נאמן ואפי' הבע"ד נאמן. ומכ"ש לפי מה שהעליתי בלשון התוס' בד"ה ואין אוסרין דאפי' לר"י הא דאין אפוטרופוס לעריות לא הוי רוב גמור אלא מדרבנן. וכ"ש למסקנא דהיינו משום מעלה בעלמא שעשו ביוחסין משא"כ בשבויה דרוב עכו"ם פרוצים בעריות הו"ל רוב גמור ומיעוטא דמיעוטא לא פריצי מש"ה אינה נאמנת וכדפרישית לעיל כנ"ל נכון בעז"ה ודוק ועיין מ"ש עוד בסמוך בלשון התוספות: שם מסייע ליה לר"י ב"ל דאמר ריב"ל לדברי המכשיר וכו' ולדברי הפוסל פוסל אפי' ברוב כשרים. כבר הקשיתי לשאול מ"ט דרבי יהושע דפוסל ברוב כשירים הא פשיטא לן בכולי תלמודא דהיכא דרוב מסייע לחזקה הו"ל מיעוטא דמיעוטא דאפי' ר"מ לא חייש כ"ש ר"י דלא חייש למיעוטא כדאיתא ביבמות ריש פרק האשה שהלכה וברפ"ג דבכורות ע"ש. תו קשיא לי מנ"ל לריב"ל הא מילתא דנהי דהא דר"ג מכשיר ברוב פסולין דייק לה מברייתא כדמקשה הש"ס ותיפוק לי' אבל אכתי מנ"ל דר"י פוסל ברוב כשרים דכיון דאנן קי"ל כר"ג אפילו ברוב פסולין גבי עובדא דארוס אלמא דמסתבר טעמיה ומנ"ל דר"י פליג בפלוגתא רחוקה לפסול ברוב כשרים ואי משום דקתני בברייתא דלעיל לסתר או לחורבא הא קי"ל כזעירי ולדידיה א"ש הא דקתני לסתר או לחורבה כדאמר הש"ס בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי. מיהו לפי מה שפירשתי בלשון המשנה א"ש מדקאמר ר"י הרי זו בחזקת בעולה לנתין או לממזר ולא קאמר בחזקת בעולה לעכו"ם ועבד אלמא דמשום פסול בתה לקהל קתני הכי ואף על גב דאית לן למימר שמא נבעלה בשדה ורובא דעלמא עכו"ם נינהו והולד כשר אע"כ דפוסל אפילו ברוב כשרים אפי' בפסול קהל דספק ממזר כשר מדאוריי' כדאיתא בפ' עשרה יוחסין ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא וכ"ש דפוסל ברוב כשירים לאיסור כהונה דהוי ספיקא אלא שכבר כתבתי במשנתינו שהבית שמואל כתב דליכא למיחש שנבעלה בשדה דכאן נמצא כאן היה וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה ואפשר דאפ"ה מדקאמר ר"י הרי זו מעוברת לנתין ולממזר ומסתמא לא איירי ברוב ממזרים ונתינים דלא שכיחי. מיהו לפמ"ש בשם הירוש' דהזונות רצות אחר הפסולין איכא למימר דהאי סברא פשיטא ליה לריב"ל דאפי' ר"ג מודה בה ואפ"ה קאמר דנאמנת לומר לכשר נבעלתי משום דאלים ליה ברי משא"כ לר"י דלית ליה ברי ושמא הדרינן לסברא דהזונות רצות אחר הפסולין. מש"ה פוסל אף ברוב כשרים כנ"ל. מיהו לשיטת התוספת שכתבו דלר"ג אדרבא אמרינן דבודקת ומזנה הדרא קושיא לדוכתיה. ול"ל דריב"ל סובר דלא שייך למיתלי כלל ברוב משום דלמא אזלה איהי לגבייהו וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי דאכתי קשה התינח במעוברת אלא בראוה שנסתרה או שנבעלה דלא שייך הא טעמא ואפ"ה משמע משמעתין דפוסל ר"י אפילו ברוב כשירים וקשיא מנ"ל וצ"ע ודו"ק: תוספות בד"ה מסייע ליה לריב"ל הקשה ר"ת וכו' ול"ל במדברת וכו' איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא עכ"ל. לא זכיתי להבין דבריהם בזה דהא בשבויה נמי איכא למימר סמוך מיעוטא עכו"ם דלא פריצי לחזקה והו"ל פלגא ופלגא. ואי לא משמע להו לדמות רוב עכו"ם פרוצין לרוב פסולין מהטע' שכתבתי בד"ה השבתני א"כ למה הוצרכו לפ' בד"ה השבתני דלר"ג ניחא משום דבודקת ומזנה ואי מטעמא דמסקו הכא כיון דמיעוט מסייע לחזקה הו"ל פלגא ופלגא. ובדין הוא שתיאסר מספק. דנהי דלר"י פשיטא ליה האי טעמא אכתי לר"ג א"ש דמהימנא משום ברי ושמא. ועוד דפשטא דברייתא משמע דעיקר שקלא וטריא דר"ג ור"י היינו דמקשה ר"י לר"ג משבויה ולשיטת התוספות אין זה ענין לשבויה דבפשיטות הו"ל לר"י לאקשויי דהו"ל פלגא ופלגא וצ"ע ודוק היטב: בא"ד דאפי' אית להו לר"ג ור"י סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא עכ"ל. כבר כתבתי דר"י שמעינן ליה דלא חייש למיעוטא בפ' האשה שהלך בעלה ובפ"ג דבכורות אלא שהתוספות האריכו שם בבכורות אי אית להו סמוך מיעוטא לחזקה ע"ש ולר"ג נמי משמע בפ"ק דחולין גבי שחיטת כותי דכר"מ ס"ל דחייש למיעוטא אלא דאפשר דר"מ גופא לא קאמר אלא דבמיעוט וחזקה הוי פלגא ופלגא וזה תלוי בשינוי הפירושים בסוגיא דהאשה בתרא שיטת הרא"ש ונמוקי יוסף ז"ל וכבר הארכתי בתכלית האריכות בסוגיא ההיא ובשאלות ותשובות ודעתי להוסיף בקונטרס כלל גדול בעזה"י: +
הפלאהתוס' בד"ה השבתנו וכו' בודקת ומזנה וכו'. לכאורה קשה לפמ"ש התוס' דף י"ד ע"ב ד"ה כמאן וכו' דבנאנסה לא שייך בודקת ומזנה. א"כ במעוברת ניחוש שמא נאנסה. מיהו לפמ"ש לעיל דבלא זה יש לומר טעמא דר"ג דחזקה עדיפא מרובא משום דהרוב אינו אלא אם איהו אזל לגבה דמרובא פריש אבל אי איהי אזלה לגביה הוי ליה קבוע משא"כ חזקה דידה הוא ודאי. מכ"ש לפמ"ש התוס' בסמוך דיש לומר דס"ל לר"ג סמוך מיעוטא לחזקא והוי ליה פלגא א"כ בהצטרף נמי ספק דאיהי אזלה לגביה הוי ליה רובא להכשיר. אך יש לומר דהתוס' לא ניחא להו בזה דס"ל דאפילו בראו שנבעלה וחזינן דמרובא פריש אפ"ה מכשיר ר"ג כדשמעינן ליה לרב אסי דאמר מדברת נבעלה ולא ניחא להו דפליגי זעירי ורב אסי בהא ועל זה תירצו שפיר דכיון דראו שברצון זינתה שפיר אמרינן דאשה מזנה בודקת ומזנה ולפ"ז תרווייהו טעמי צריכי דבראו שנבעלה מכשיר ר"ג מטעם דחזקה בודקת ומזנה ובמעוברת דלא שייך בודקת ומזנה דיש לומר שנאנסה הטעם דמכשיר הוא דכיון דיש לומר דאזלה לגביה הוי ליה רובא להכשיר. אך לפ"ז אכתי תקשי למאן דמכשיר אפילו בבתה דלית לה חזקת כשרות כלל וע"כ משום בודקת ומזנה ואמאי ניחוש שמא נאנסה. ונראה לפמ"ש התוס' לעיל דף ט' ע"א בשם הירושלמי דאונסא קלא אית ליה והוי לה רוב רצון אע"ג דהכא איכא נמי רוב פסולין מ"מ כבר כתבנו דאינו רוב גמור דיש לומר דאיהי אזלה לגביה משא"כ רוב רצון ובודקת ומזנה א"כ הוי ליה רובא להכשיר. ודוק: בא"ד שאינה נאמנת במיגו לפי שיריאה וכו'. לכאורה קשה דאפילו לדעת הפוסקים דס"ל דלא אמרינן מיגו דלא שכיחא היינו משום דאם היה טוען אותו טענה לא היה יכול לטעון מה שטוען השתא כגון בטענת בתולה הייתי במיגו דמ"ע אני דכתבו הרא"ש והרא"ה לעיל דף ט' דה"ל מיגו דלא שכיחי וכן בהחזרתי מיגו דנאנסו. ופרעתי מיגו דמזויף. דאם היה טוען נאנסו או מזויף לא היה יכול לטעון החזרתי ופרעתי ועמ"ש לקמן דף י"ט בזה משא"כ הכא דיכולה לטעון שתי הטענות לא נבעלתי וכשר היה דאף אם לא נאמין לה שלא נבעלה אכתי לא גרוע טענתה דכשר היה וצ"ל דכיון דשמעינן לקמן לר' יהושע בר"פ שני דטעמא דלית ליה מיגו משום דשור שחוט לפניך. א"כ יש לומר כיון דאין אפטרופוס לעריות ה"ל כשור שחוט ולא שייך לדידיה בכה"ג הפה שאסר וכו' כיון דיריאה לומר לא נבעלתי והוי ליה כשור שחוט. וק"ל. ועמ"ש לקמן דף י"ח בשיטת רש"י שם: בתוס' ד"ה מסייע ליה וכו' ל"ל במדברת וכו'. לכאורה היה נראה הא דנקטי דוקא מדברת משום דכתבו התוס' בקידושין דף פ' ובחולין דף פ"ו דגבי תינוק שנמצא בצד עיסה דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה היינו משום דהוי רוב גרוע לכך הקשו דוקא במדברת דגם כן הוי רוב גרוע דשמא לא נבעלה כלל אע"ג דס"ל לר' יהודה דאין אפוטרופוס לעריות. מ"מ איכא מיעוט דלא נבעלה. ולפ"ז צריך לומר דר"ת ס"ל דאף אם אומרת לא נבעלתי אוסר ר' יהושע. אבל לפמ"ש התוס' לעיל דבאומרת לא נבעלתי באמת נאמנת אין מקום לקושיתם וכן משמע לעיל בתוס' ד"ה מעלה וכו' דדחק ר"ת דאין אוסרין על היחוד מיירי באשת איש. משמע דס"ל דאפילו באומרת לא נבעלתי אוסר. דאל"ה הכי הוי ליה לתרץ כמ"ש התוס' בקידושין דף פ"א דנבעלה שאני והכל בפנויה. מיהו לפמ"ש לעיל במעוברת נמי לאו רוב מעליא הוא דאיכא למימר דאיהי אזלא לגביה. וק"ל: בגמרא אמר להם אין אפטרופוס לעריות וכו'. כתב בספר פני יהושע דמשמע דלית ליה לר"ג אין אפטרופוס לעריות. ובסוגיא דחולין קאמר הש"ס בפשיטות דאין אפטרופוס לעריות. ולענ"ד נראה דלק"מ דהתם הש"ס בא להוכיח דאזלינן בתר רובא ושפיר קאמר דאם ניחוש למיעוטא אין אפטרופוס לעריות רצה לומר דלא שייך שמירה שבודאי לא נבעלה ועכ"פ מיעוטא איכא. אבל הכא דאמר ר' יהושע אין אפטרופוס ורובא דנבעלה. שפיר פליג ר"ג דעכ"פ רובא לא הוי וזה פשוט: בתוס' ד"ה מכשיר וכו' אע"ג דאמרינן הכא וכו'. משמע דפשיטא להו דמאן דמכשיר בבתה מכשיר אפילו ברוב פסולים דאל"כ הוי ליה למימר דהא דקאמר בקידושין דר"ג ברוב כשרים היינו דקאי על מה דקאמר התם לעיל מיניה דאבא שאול אתא להכשיר בבתה ופריך עלה למ"ד דר"ג מכשיר בבתה מאי איכא למימר ועל זה קאמר דהתם ברוב כשרים לענין בתה. ונראה דפסיקא להו הכי דא"כ הוי ליה לשנויי הכי שתוקי ופסול היינו ברוב פסולים. וכן משמע נמי מעובדא דרב יוסף לקמן כדפירש רש"י בד"ה והא נמי כדיעבד דמי אע"ג דבארוס הוי ליה רוב פסולים וק"ל: בגמרא לדברי הפוסל בה פוסל בבתה. לכאורה הוא מילתא דפשיטא ואפשר דס"ד דלגבי בתה ה"ל כמו ספק ספיקא כדאיתא לקמן גבי אלמנת עיסה ופירש רש"י ד"ה הכא גבי אלמנת עיסה וכו' וזו שבאה מחמת בנה קרי ליה ספק ספיקא. א"נ יש לומר דבתה הוי ליה כדיעבד כיון דהיא בחזקת בעולה לנתין וממזר א"כ הולד אסור לקהל כדפירש רש"י לקמן גבי ארוס וארוסתו וק"ל: בתוס' ישנים ד"ה ההוא וכו' ושמא יש לחלק וכו'. קצת קשה לפ"ז הא דמקשה שם על אביי ממתניתין דאונס ומפתה ודחק לשנויי בשניהם חבושים בבית האסורים הוי ליה לשנויי שבא עליה ביאות הרבה. ודוחק לחלק בין ארוס לאחר בכה"ג. מיהו בעיקר קושיתם לא ידעתי מאי דחיקא להו דהא שפיר מצי למימר דהיכא דשניהם מודים אפילו ר' יהושע מודה והתם מיירי בלא הודאתה. ומה שדקדקו התוס' ללישנא שתוקי ובדיקי דקאמר כמאן כר"ג יש לומר דבאמת לא אתי כאביי ללישנא קמא ולפ"ז אין להקשות דה"ל לאוקמי מתניתין דיבמות באונס ומפתה בשניהם מודים זה אינו דלענין אכילת תרומה דמיירי מתניתין בבת ישראל שתאכל בשביל בנה בזה לא מהני אמירתה כלום דהכא לא שייך לא חזקת היתר לתרומה כיון דהיא בת ישראל ולא חזקת בודקת ומזנה דכיון דלא חיישינן אלא שהפקירה עצמה לישראל כשר וכיון דרוב לאו כהנים הם ממילא אין תועלת באמירתה. ולכך שפיר הקשה התם ממתניתין. ותו תמהני דאיך אפשר לומר דאפילו בודאי בא עליה אינה נאמנת לר' יהושע. א"כ ברישא במדברת דמשמע דאם ידענו דכשר היה מודה ר"י כדקאמר עד שתביא ראיה לדבריה ואמאי נימא מדאפקריה לגבי האי אפקריה נמי לגבי פסולים. ש"מ דבשניהם מודים לא חיישינן לאפקריה. וכן משמע מכל הפוסקים באה"ע סימן ו' דדוקא כשלא ידענו מי הוא והלך לו מחמירינן לכתחלה כר"י ואין זה סתירה למ"ש במתניתין דמיירי במודה וכהן הוא ורוצה לישא אותה דהתם טעמא אחרינא דאין נאמן על עצמו לענין יחוסי כהונה כשרוצה לישא אותה כמו שאמרו בשבויה דאין בעליה נאמן עליה והמעיד לאשה לא ישאנה משא"כ לענין עובר. ואפילו למה שפי' רש"י דהכא נמי מיירי לענין בעלה מ"מ לאו לענין יחוסי כהונה הוא אלא לענין סוטה לבעלה לא עשו בו מעלה כמו ביחוסי כהונה לעיל לענין אין אוסרין על היחוד מעלה עשו ביוחסין. ועוד יש לחלק כדקאמר הש"ס ביבמות דבארוס עדיפא משום דהאי התירא והאי איסורא. משא"כ באחר א"כ במתניתין כשרוצה לישא אותה כיון דכשבא עליה אז היתה אסורה לדידיה כמו לאחרינא לא מהימן וכעין חילוק זה מבואר בריב"ש ובתשובה הארכתי. ודוק: |