כאיסורו, מה איסורו של חמץ ושל בשר קודש שנפסל שאסור באכילה שיעורו בכזית, אף חזרתו בכזית.

תניא [שנויה ברייתא] ובה דעה נוספת, ר' נתן אומר: זה וזה שיעורו כשתי ביצים, ולא הודו לו חכמים.

א כיון שדנו כאן בענין היציאה מירושלים למקומות הסמוכים לה, מביאים כמה דרשות בנושא קרוב. נאמר: "והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון" (זכריה יד, ו), ותוהים: מאי [מהו] "יקרות וקפאון"?

אמר ר' אלעזר: זה אור שיקר (חשוב) בעולם הזה אור החמה, וקפוי (קל ומזולזל) לעולם הבא, שאז יהא אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים.

ור' יוחנן אמר: אלו הלכות נגעים ואהלות, שיקרים הם ונחשבות מן ההלכות הקשות ביותר עתה בעולם הזה, וקפויין (קלים) הן לעולם הבא, שאנשים יחכימו הרבה.

ור' יהושע בן לוי אמר: אלו בני אדם שיקרים הן בעולם הזה, וקפויים הן (אינם נחשבים) לעולם הבא. כי הא [כמו זה] המעשה שאירע שרב יוסף בריה [בנו] של ר' יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד [חלה ועמד לגווע], כי הדר [כאשר חזר לבריאותו] אמר ליה אבוה [לו אביו]: מאי חזית [מה ראית] בזמן שהיית קרוב לגסיסה? אמר ליה [לו]: עולם הפוך ראיתי, עליונים כלומר, אנשים שהם חשובים כאן, שם הם נמצאים למטה, ותחתונים למעלה. אמר לו: בני, עולם ברור ראית. שהעולם שראית הוא הוא עולם האמת, ובו היחסים בין הבריות הם כראוי להם. ועוד שאל: ואנן היכי התם [ואנחנו תלמידי החכמים איך אנו שם]? ענה לו: כי היכי דאיתו אנן הכא, הכי איתינן התם [כמו שאנו כאן, כך אנו שם].

ועוד סיפר לו: ושמעתי שהיו אומרים באותו עולם: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ושמעתי עוד שהיו אומרים שם: הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן מפני קדושתם.

ושואלים: ומאן נינהו [ומי הם] הרוגי מלכות אלה? אילימא [אם תאמר] ר' עקיבא וחביריו שנהרגו על קידוש השם — אין הדבר מסתבר, וכי מעלתם משום שהם הרוגי מלכות ותו [ויותר] לא?! והרי גדולים היו משאר אנשים בחסידות ובקדושה בחייהם! אלא: אלה שני הרוגי לוד פפוס ולוליינוס שמסרו את עצמם להריגה בשביל כלל ישראל, והודו בהריגת בת המלך, אף שלא הם הרגוה, כדי למנוע גזירה על הכלל. ואף שמקודם לא היו חשובים, כיון שמתו על קידוש ה', מעלתם יתרה מאד.

ועוד במדרשם של אותם פסוקי נבואה, שבספר זכריה נאמר "ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה' והיה הסירות בבית ה' כמזרקים לפני המזבח" (זכריה יד, כ). ושאלו: מאי [מה פירוש] "מצלות הסוס"?

אמר ר' יהושע בן לוי: עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ירושלים עד כדי השיעור שהסוס רץ ומציל (עושה צל), כלומר, כמשך מרוצת הסוס מן הבוקר עד מחצית היום, שבו כמעט נעלם הצל.

ר' אלעזר אמר: כל מצילות (פעמונים) שתולין לסוס בין עיניו לנוי יהיה קדש לה', שינדבו אותם ישראל למקדש.

ור' יוחנן אמר: כל ביזה שבוזזים ישראל את העמים שיבואו עליהם למלחמה עד שעה שהסוס רץ ומציל כלומר, עד חצות היום — יהיה קדש לה'.

ושואלים: בשלמא למאן [נניח למי] שאמר כל ביזה שבזזו ישראל — היינו דכתיב [זהו שנאמר] בסוף הכתוב: "והיה הסירות בבית ה' כמזרקים לפני המזבח", שהפסוק מדבר בתוספת שפע וכסף שיהיה בבית המקדש. אלא למאן [למי] שאמר בהנך תרתי, מאי [באותם השניים האחרים, מה] פירוש "והיה הסירות בבית ה'"? ומשיבים: לדעתם, מילתא אחריתי קאמר [דבר אחר אמר] ובישר כי לעתיד יהיה דמתעתרי [שיתעשרו] ישראל ומתנדבי ומייתי [ויתנדבו ויביאו] למקדש.

ועוד שואלים: בשלמא [נניח] למאן [למי] שאמר שמדובר כאן בביזה — היינו דכתיב [זהו שנאמר]: "ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא" (זכריה יד, כא), שלא יהיו זקוקים עוד לו, אלא למאן [למי] שאמר הנך תרתי, מאי [אלו השנים, מה פירוש] "ולא יהיה כנעני"? אמר ר' ירמיה: "כנעני" לשון נוטריקון: אין כאן עני. כלומר, לא יהיו עוד עניים, ולא יצטרכו עוד לסוחרים.

וכנעני מנלן דאיקרי [מנין לנו שהוא השם שנקרא בו] כל תגר? שנאמר: "וירא שם יהודה בת איש כנעני... ויקחה ויבוא אליה" (בראשית לח, ב), מאי [מה פירוש] "כנעני" בפסוק זה? אילימא [אם תאמר] כנעני ממש, אפשר בא אברהם והזהיר את יצחק שלא ישא מבנות הארץ, בא יצחק והזהיר כן את יעקב, ויהודה אזיל ונסיב [הולך נושא] מבנות כנען?! אלא אמר ר' שמעון בן לקיש: בת גברא תגרא [איש סוחר], שנאמר: "כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב" (הושע יב, ח). ואיבעית אימא מהכא [ואם תרצה אמור מכאן ממקרא זה] שנאמר בצור: "אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ" (ישעיה כג, ח).

ועוד נאמר בנבואות שבסוף ספר זכריה: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט). ושואלים: אטו האידנא לאו [וכי עכשיו לא] אחד הוא?

אמר ר' אחא בר חנינא: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה נהוג בו כי על בשורות טובות אומר: "ברוך הטוב והמטיב", ועל בשורות רעות אומר: "ברוך דיין האמת". לעולם הבא, כולו "הטוב והמטיב". שיקרא ה' באופן אחד של ברכה.

עוד נאמר באותו פסוק "ושמו אחד". ושואלים: מאי [מה פירוש] "אחד"? אטו האידנא לאו [וכי עכשיו אין] שמו אחד הוא?

אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה השם נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, שאין מבטאים את השם ככתבו. אבל לעולם הבא כולו אחד, ויהא נקרא ביו"ד ה"י כשם שנכתב ביו"ד ה"י.

סבר רבא למדרשה בפירקא [לדורשה בדרשת הרגל] את דרך קריאתו וניקודו של השם המפורש, אמר ליה [לו] ההוא סבא [זקן אחד]: "לעלם" כתיב [נאמר] שכן נאמר "זה שמי לעלם" ובמקרא נכתב הדבר חסר (לשון העלם), משמע צריך השם להיות נעלם.

ר' אבינא רמי [השליך הראה סתירה]: כתיב [נאמר] "זה שמי לעלם" שהוא לשון העלם, ונאמר "וזה זכרי לדר דר" (שמות ג, טו), ו"זכרי" מורה על זכירה, והרי זו משמעות מנוגדת להעלמה. ויש איפוא לכאורה סתירה בין "שמי לעלם" ו"זכרי". אלא אמר הקדוש ברוך הוא: לא כשאני נכתב, אני נקרא. נכתב אני ביו"ד ה"א, ונקרא אני באל"ף דל"ת.

א משנה מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות היום — עושין בו מלאכה. מקום שנהגו שלא לעשות — אין עושין. שאין בדבר זה איסור מן התורה, והדבר תלוי במנהג. אדם ההולך ממקום שעושין מלאכה בערב פסח למקום שאין עושין, או ממקום שאין עושין למקום שעושין — נותנין עליו חומרי (החומרות) של מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם, שבכל מקרה אל יעשה מלאכה.