לשכת העצים היא אחת מארבע לשכות שהיו בעזרת הנשים.
ללשכת העצים יש שמות אחדים, יש הקוראים לה 'לשכת העצים'[1], ויש הקוראים לה 'דיר העצים'[2], וכן יש הקוראים לה – 'לשכת דיר העצים'[3]. לשכה זו שימשה כמחסן העצים של בית המקדש[4]. בלשכת העצים היו כהנים בודקים את עצי המערכה הראויים לעלות למזבח, ומסלקים מהם עצים שנמצאו בהם תולעים, שהם פסולים למזבח[5]. בלשכה זו הורשו כהנים בעלי מומים לשרת, ויכלו לאכול מן הקרבנות יחד עם אחיהם הכהנים.
מקומה
לשכת העצים היתה בעזרת הנשים בזוית מזרחית צפונית. גודלה היה ארבעים אמה על ארבעים אמה, ולא היתה לה תקרה[6].
קדושתה
קדושת לשכת דיר העצים היא כקדושת עזרת נשים.
מקום גניזת הארון
לפי המתואר במשנה, אנשי בית שני היו משתחוים כנגד דיר העצים, ששם נגנז הארון, וכלשון המשנה: "של בית רבן גמליאל ושל בית רבי חנניה סגן הכהנים - היו משתחוים... כנגד דיר העצים, שכן, מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז"[7]. עוד מצינו שאמרו חכמים בעניין גניזת הארון: "ארון בלשכת דיר העצים היה גנוז[8]... מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק, וראה רצפה משונה מחברותיה, ובא והודיע את חבירו, ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו, וידעו ביחוד ששם ארון גנוז... אמר רבי חלבו: מתעסק בקרדומו היה. תנא דבי רבי ישמעאל: שני כהנים בעלי מומין היו מתליעין בעצים, ונשמטה קרדומו של אחד מהם ונפלה שם - ויצתה אש ואכלתו"[9].
יש לציין שזו דעת חכמים, אולם לפי ר' אליעזר[10] הארון גלה לבבל, ולפי ר' יהודה בן לקיש הארון נגנז במקומו בקדש הקדשים.
הערות שוליים
- ↑ מידות ב, ה.
- ↑ שקלים ו, א.
- ↑ יומא טז, א; שם נד, א; זבחים קיג, א.
- ↑ רע"ב שקלים ו, א, ויש חולקים על זה וסוברים שלא החזיקו שם אלא עצים שהיו צריכים לאותו יום – ראה שלטי הגיבורים פרק כ"ה ועזרת כהנים מידות שם.
- ↑ מידות ב, ה. רמב"ם הלכות בית הבחירה ה, ח, והלכות ביאת מקדש ו, יב. יש אומרים שעצים שנמצאו בהם תולעים היו משתמשים בהם לבישול קדשים ולאפיית מנחות* (עזרת כהנים שם).
- ↑ מידות ב, ה. רמב"ם בית הבחירה ה, ז - ח. ראה ערך 'לשכת בית שמניה' את הדעות בעניין המידות. לפי רוב המפרשים, לשכה זו היתה בתוך תחום עזרת נשים, אך הרא"ש שם סובר שהלשכות היו בנויות מחוץ לחומת עזרת נשים.
- ↑ שקלים ו, א. נראה שרק משפחות מיוחדות אלו השתחוו במקום זה, שכן לא רצו לפרסם ברבים את מקום גניזת הארון. מאידך רצו לשמר את זיכרון המקום הזה, ולכן משפחות אלו, שהיו מנהיגי ישראל בדורם, הקפידו להשתחוות שם.
- ↑ הרמב"ם לכאורה סובר כדעת ר' יהודה בן לקיש לקמן שהארון נגנז במקומו בקדש הקדשים. כך הוא כותב בהלכות בית הבחירה ד, א: "אבן היתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח... ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב, בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות. ויאשיהו המלך ציוה, וגנזו במקום שבנה שלמה". ונראה מדברי הרמב"ם, שכתב "למטה", שכוונתו לומר: 'למטה' – מתחת לקודש הקדשים. ודבר המסתבר הוא, שהארון ייגנז במטמוניות קדש הקדשים, כדי שהכהן הגדול המקטיר ביום כיפור כנגד הארון, יהיה לפניו הארון גנוז שם במטמוניות. וצריך לומר, שאין סתירה בין הדברים; הארון אכן נגנז במקומו בתחתית קדש הקדשים – כדברי הרמב"ם, אך פתח הגניזה היה בלשכת דיר העצים, ולכן השתחוו שם. ואכן, כך היא לשון הגמרא: מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק, וראה רצפה משונה מחברותיה", והכוונה למרצפת מיוחדת שהיתה הפתח למקום גניזת הארון.
- ↑ יומא נד, א.
- ↑ שם נג, ב.
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)
