|
בורר הגדרה[1] - המפריד בשבת אוכל ופסולת המעורבים זה מזו גדרוברירה היא אחת משלושים ותשע אבות מלאכות ששנו חכמים במשנה (שבת עג א), והיא מהמלאכות של "סידורא דפת" - סדר הכנת הפת, שלאחר מלאכת הדישה והזרייה עומדים גרעיני התבואה בגורן, וכאשר באים לטחון אותם בוררים אותם מהעפר והצרורות שנתערבו בהם (ראה שם עד ב). מלאכה זו היתה במשכן (שם ב), שבררו הפסולת מצמחי הסממנים של צבע תכלת וארגמן ותולעת שני (רש"י שם א ד"ה האופה), ומכיון שכל מלאכה שהיתה במשכן היא אב, לכן הברירה היא אב מלאכה (ראה רש"י שם. וראה ערך אבות מלאכות). מלאכת בורר ומלאכות זורה ומרקדאף על פי שמלאכה זו דומה למלאכות זורה (ראה ערכו) ומרקד (ראה ערכו), ששלשתן הן הפרשת פסולת מאוכל, מכל מקום כל אחת מהן אב מלאכה בפני עצמה, שכל אחת מהן היתה במשכן (אביי, שבת עג ב, ושם עד א. וראה ירושלמי שבת ז ב), ואין מעשיהן שוים, ואינן בזמן אחד אלא בזה אחר זה (ר"ן על הרי"ף שבת לא ב; מאירי שם עג א ד"ה הזורע. וראה רש"י עה ב ד"ה הרי הוא אורג), וכולם נצרכות בדבר אחד, שכך סדר עשיית הפת - זורה ובורר ומרקד, מה שאין כן בזריעה ונטיעה וכיוצא (המיוחס לר"ן שבת עג ב ד"ה תנא, בשם הרא"ה; באורי מהרש"ל לסמ"ג לאוין סה). ההבדל בין שלש המלאכות הללו הוא באיכות הפעולה, שזורה הוא ברוח, בורר ביד, ומרקד בכלי (רבינו חננאל שבת עד א; ערוך ערך זר ב. וראה רש"י במשנה עג א, ובר"ן שם). אך יש מהראשונים הסוברים שכל שהוא בתבואה ולא בקמח, אפילו כשמנפה הפסולת על ידי כלי, הרי זה בורר (רש"י שבת קלח א ד"ה דנטל; וכן הרמב"ן והמיוחס לר"ן שם עד א, וכפשטות לשון הגמרא שם; מאירי שם קמ א), אם האוכל נשאר למעלה והפסולת נופלת למטה, שאם הוא להיפך הרי זה מרקד (באורי מהרש"ל לסמ"ג לאוין סה[2]. וראה ערך זורה וערך מרקד). ההבדל בין בורר לדשיש מהראשונים שכתבו שגדר מלאכת בורר - וכן זורה ומרקד - הוא כשהאוכל והפסולת מעורבים זה בזו ואינם מחוברים יחד, שאם הם מחוברים וצריכים פירוק להפרידם הרי זה דש [ראה ערכו] (רבינו חננאל שבת עד א; ערוך ערך דש. וראה להלן: קילוף). מלאכה הצריכה לגופהאף על פי שמלאכת בורר אינה צריכה לגופה, שהרי אינו צריך את הפסולת אלא את האוכל הנשאר, ובמלאכה כזו פוטר רבי שמעון, ויש ראשונים שפסקו כך (ראה ערך מלאכה שאינה צריכה לגופה), מכל מקום כיון שכך היתה המלאכה במשכן, שהרי עיקר המלאכה באופן כזה, ולכן חייבים עליה אף שאינה צריכה לגופה (בעל המאור שבת לז ב); ויש סוברים שבורר נקרא מלאכה הצריכה לגופה (רמב"ן שם קו א ד"ה ואין אני), שעל ידי הפסולת גם האוכל עצמו אינו ראוי כל כך לאכילה, והמלאכה אינה ברירת הפסולת אלא תיקון האוכל (ישועות יעקב אורח חיים שיט סק"א. וראה באור הלכה או"ח שיט ג). ועוד, לשיטת ראשונים שמלאכה שאינה צריכה לגופה נקראת כשעושה מלאכה ואין צריך לאותו צורך כעין שהיו צריכים לה במשכן אלא לענין אחר, אבל אם היא נעשית לאותו צורך שהיתה מלאכה נעשית בשבילו במשכן הוא גוף איסור המלאכה ושורשו (תוספות שבת צד א ד"ה רבי שמעון), אם כן בורר נחשב כמלאכה הצריכה לגופה. שיעורוהשיעור לחיוב ולאיסורשיעור מלאכת בורר להתחייב עליו הוא בכגרוגרת [ראה ערכו] (ירושלמי שבת ז ב; רש"י שבת עד א ד"ה פחות; רמב"ם שבת ח יא), שכל מלאכות שבת שהן באוכלים, שיעורן כשיעור הוצאתן, בכגרוגרת (ראה שבת עט א, ותוספות שם עו ב ד"ה והמוציא). השיעור צריך שיהיה באוכל לבד, מבלי הפסולת (מנחת חינוך מוסך השבת ו - ז). פחות מכגרוגרת אין בו חיוב, אך אסור מן התורה (שבת שם, ורש"י ד"ה וכי מותר. וראה ערך חצי שעור). ברירת חלק מהאוכלבירושלמי אמרו שצריך שיברור כל הפסולת מגרוגרת אוכל המונח לפניו (שבת ז ב, וקרבן העדה שם). אך האחרונים הוכיחו שהבבלי סובר שבברירת כגרוגרת מתוך האוכל מתחייב, שהרי אמרו שמלאכת בורר דומה למלאכת זורה (ראה שבת עג ב. וראה לעיל), ובזורה נשארת עוד פסולת אחרי הזרייה, שהרי אחרי הזרייה בוררים את הצרורות (ראה אגלי טל מלאכת זורה, ושם שכל הפוסקים השמיטו את דברי הירושלמי, מלבד האור זרוע ב נט). אופני הברירהבתערובתמלאכת בורר היא רק כשבורר בין דברים המעורבים זה בזה, שברירתם היא תיקונם, ומאחר ולא נאמרה בזה הגדרה מוחלטת מה נחשבת תערובת לענין זה, על כן אין להקל בלא ראיה ברורה (תרומת הדשן נז). ועל כן חתיכות דגים שונות המונחות יחד ואינן מסודרות כל מין לעצמו, יש בהם איסור בורר (רמ"א או"ח שיט ג. וראה להלן: בשני מיני אוכלים). דוגמאות מצויות לתערובת: סכו"ם שאינו ממוין; ספרים שנערמו על השולחן, או ספרים דומים שבארון הספרים; ירקות שבתחתית קדירת התבשיל; הרוטב המצוי בקופסאות שימורים עם האוכל (ראה ארחות שבת א עמודים קלב-קלג). כשהפסולת מועטת ביותרכשהפסולת מועטת ביותר כך שרוב בני האדם אינם מקפידים כלל לבוררה, אין זה נחשב לתערובת האסורה בברירה בשבת (ארחות שבת א עמ' קמ, על פי שבת קלט ב, ושו"ע או"ח שיט י. וראה להלן: סינון במשמרת, לגבי יין ומים צלולים). אך איסטניס המקפיד גם בתערובת כזאת, יש שכתבו שאפשר שיש לאסור בזה (ביאור הלכה אוח שיט י). דוגמאות מצויות לדין זה: שימוש במערכות לטיהור מים; סחיטת שמן ממטוגנים; קילוף פירות שקליפתם נאכלת בדרך כלל (ראה ארחות שבת א עמוד קמג). שלשת אופני בוררשלשה אופני בורר הם: א) על ידי כלי המיוחד לכך (ראה לעיל שלרבינו חננאל חיובו משום מרקד); ב) על ידי כלי שאינו מיוחד לכך; ג) ביד. בכלי המיוחדהבורר בכלי המיוחד לכך - חייב חטאת, בין שבורר אוכל מתוך הפסולת, ובין פסולת מתוך האוכל, בין על מנת לאכול לאחר זמן, ובין על מנת לאכול לאלתר (שבת עד א, לפירוש רבינו חננאל ועוד ראשונים שם, ראה בית יוסף או"ח שיט א; רמב"ם שבת ח יב-יג; סמ"ג לאוין סה; טוש"ע או"ח שיט א,ד). ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שברירת אוכל מתוך פסולת לאכילה לאלתר מותר אף בכלי המיוחד לכך (ראה רש"י שבת שם ד"ה והתניא, וקושית תוספות שם ד"ה והתניא; אגלי טל מלאכת בורר סק"ה, בדעת רש"י[3]). דוגמאות מצויות לכלי מיוחד לברירה: מסננת (ראה ארחות שבת א עמוד קנח); שקיקי תה (שם קס); מקלף (שם קסד). והפוסקים דנו אם יש דין כלי המיוחד גם בכף מחוררת (שם קנט), מסננת שבפתח המזיגה של תיון (שם קס), ורשת שבפתח קנקן (שם קסג). בכלי שאינו מיוחדהבורר בכלי שאינו מיוחד לכך – אם ברר אוכל מתוך פסולת על מנת לאכול לאלתר, פטור מן התורה, שאין זו דרך מלאכה (ראה ערך כלאחר יד), אבל אסור מדרבנן[4]; אבל הבורר פסולת מתוך אוכל, אפילו לאכול לאלתר, או שבורר אוכל מפסולת לאכול לאחר זמן, חייב חטאת (רבינו חננאל ושאר הראשונים שבת עד א). אך יש מי שמדקדק מראשונים אחרים, שהבורר אוכל מתוך פסולת אינו חייב אפילו כשמניח לאחר זמן, שאין דרך לברור בכלים אלו, והרי זה שינוי במלאכה (אגלי טל מלאכת בורר סק"ה, בדעת רש"י שבת שם, והרמב"ם שבת ח יג). דוגמאות מצויות לברירה בכלי שאינו מיוחד: ברירה על ידי הצמדת מצקת לדופן הסיר, או על ידי מכסה הסיר בעירוי מן הסיר (ראה דעות בזה, בארחות שבת א עמוד קנט). בידהבורר ביד – אם ברר אוכל מתוך פסולת לאכילה לאלתר, מותר לכתחילה[5]; אבל אם ברר פסולת מאוכל - לדעת רוב הראשונים אפילו לאכילה לאלתר חייב, וכן הבורר שלא על מנת לאכול לאלתר, אפילו אוכל מפסולת, חייב (רבינו חננאל ושאר ראשונים שבת עד א). טעם ההיתר בבורר בידו אוכל מתוך פסולת לאלתר:
כשהאוכל מיעוט או שהוא קשה לברירה
גם לדעה זו, אגוזים ובטנים שנשברו ועדיין הם בקליפותיהם, אף על פי שהפסולת מרובה על האוכל, אין הקליפה נחשבת לפסולת, שכיון שהדרך בכך אינה אלא שומר לפרי, ואינה דומה לעצמות וקליפות שנפרדו לגמרי מן האוכל (רא"ש ביצה א כג; טור או"ח תקי; רמ"א שם ב). אף על חילוק זה חולקים הפוסקים, וסוברים שרק ביום טוב, משום שמחת יום טוב התירו למעט בטורח, אבל בשבת אסור לברור הפסולת שדרך ברירה היא (בית יוסף שם, בשם ראשונים; רמ"א שם ד). באותה סעודה"לאלתר" נקרא מה שצריך לאותה סעודה שמיסב בה על השולחן (רבינו חננאל שבת עד א; מאירי שבת שם; טור ורמ"א או"ח שיט א), ואפילו שאחרים אוכלים עמו (תוספות שם ד"ה בורר ומניח; רמ"א שם), ואפילו שהבורר עצמו אינו אוכל עמהם (ברכי יוסף שיט א), ולאו דוקא שיאכלו תיכף לברירה (מאירי שם), ואפילו בורר כדי להאכיל לבהמתו לאלתר (תוספתא שבת [ליברמן] טז ט; וראה פרי מגדים שם במשבצות זהב סק"ה). בסעודה הסמוכהאבל אם בורר קודם לסעודה ורוצה לאכול לאחר שעה, הרי זה כבורר להניח לאוצר וחייב (הגהות מרדכי שבת תסא; בית יוסף או"ח שיט א-ב, בדעת הרמב"ם, ובשני מיני אוכלים ראה להלן). ויש אומרים שאפילו בורר כמה שעות קודם האכילה, כל שאוכל בסעודה הראשונה לברירתו, הרי זה לאלתר (רבנו ירוחם יב ח, ראה בית יוסף שם בדעתו). בשעת אכילהבמקום שאסור אפילו לאלתר, כגון בפסולת מתוך אוכל - יש סוברים שמכל מקום בשעת אכילה עצמה מותר, שאין זה בורר כלל, ומי שאוכל והפסולת מעכבתו מלאכול ומפרישה אין זו דרך ברירה (ברכי יוסף או"ח שיט ה, בשם מהר"י אבולפיה בשו"ת מהריט"ץ רג. וראה באור הלכה שיט ד, בדעת הרמב"ן שבת עד א ד"ה וכי מותר). ובאחרונים נחלקו אם היתר זה הוא גם בדבר שמחזיקו בידו (ביאור הלכה שם), או דווקא כשבורר מתוך פיו כשאוכל ממש (חזון איש או"ח נד א). אבל רוב הפוסקים סוברים שאין הבדל בין בורר קודם האכילה לבורר בשעת האכילה (ברכי יוסף שם, בשם מהריט"ץ, ושכן משמע מסתימת הפוסקים. וראה באור הלכה וחזון איש שם. וראה להלן: משמר, לגבי שתיית מים על ידי מפה). הוצאת זבוב מהכוסלדעת רוב הפוסקים שגם בשעת אכילה אסור, לפיכך כשנופל זבוב לתוך הכוס, לא יוציא אותו אפילו ביד, שהרי זה פסולת מתוך אוכל, אלא יקח גם קצת מן המשקה עם הזבוב (ט"ז או"ח שיט ס"ק יג; שו"ע הרב שם כד. וראה ברכי יוסף שם ובאור הלכה ד וטז). ויש שכתבו שאסור על ידי כף, ויש בו חשש חיוב חטאת - כמו בנפה וכברה (ראה לעיל), אלא ישפוך מהכוס עד שתצא הפסולת מתוכו, שכיון שאוחז הכוס עם המשקה ומטהו בידו, הרי זה בורר אוכל מתוך פסולת, שהותר כדי לשתות מיד (סידור הרב, הלכתא רבתא לשבתא[6]. וראה להלן: בעירוי). הזזה בתוך התערובתכאשר אינו מוציא מן התערובת, אלא מזיז בתוך התערובת ממקום למקום, אין זה נחשב ברירה. ולכן אם נפל זבוב לכוסו, יכול להזיזו לצדדים כדי שיוכל לשתות (שביתת השבת בורר ס"ק לג; סידור הרב; וראה פרי מגדים או"ח שלט באשל אברהם ס"ק יב). וכן לגבי הזזת מפתחות בצרור כדי להשתמש במפתח המתאים, חיפוש כרטיסיה בכרטסת או דף מבין דפים שבאוגדן (ארחות שבת א עמוד קמה). רחיצת פירותאין שורים את הכרשינים ולא שפים אותם (שבת קמ א), פירוש, אין מציפים עליהם מים, ואין משפשפים אותם כדי לברור או להסיר מעליהם את הפסולת (רש"י שם ד"ה ואין; שו"ע או"ח שיט ח), ואפילו בסמוך לאכילה, כיון שבורר הפסולת מתוך האוכל (פרישה או"ח שיט סק"ז; פרי מגדים שם במשבצות זהב ס"ק כט). ועל כן אין לשרות תפוחי אדמה להסיר העפר שעליהם (משנה ברורה או"ח שיט ס"ק כט), ומצוי הדבר ברחיצת אשכול ענבים, תותים או צימוקים (ראה ארחות שבת א עמ' קעג), ובשריית עלי חסה, אם בשרייתן במים העפר שעליהם נפרד מהם (שם עמ' קעה). האחרונים נחלקו לגבי רחיצת פרי בודד מלכלוך שעליו: יש שכתבו שאסור לרוחצו (דינים והנהגות מהחזון איש); אך הרבה פוסקים סבורים שמותר לרחצו בסמוך לאכילה (אגרות משה או"ח קכה; קצות השלחן קכה בבדי השלחן ס"ק טז, ובחלק ח עמ' קה; ציץ אליעזר ו לז), כמו הדחת כלים המותרת בשבת (שו"ע או"ח שכג ו), משום שניקוי דבר מלכלוך שעליו אין זה בורר אלא ניקוי (שמירת שבת כהלכתה א ג הערה נב, בשם הגרש"ז אויערבך. וראה ארחות שבת א עמ' קעג-קעו). בשני מיני אוכליםאוכל מתוך אוכלהבורר מין אחד משני מיני אוכלים המעורבים יחד, אף הוא בכלל בורר (שבת עד א. וראה תוספתא שבת [ליברמן] טז ט). בירושלמי נחלקו בדבר (שבת ז ב), והלכה שחייב אם ברר להניח לאחר זמן, אפילו בו ביום (רמב"ם שבת ח יג; שו"ע או"ח שיט ג), היינו מסעודה לסעודה (בית יוסף שם א-ב, בדעת הרמב"ם, ובפסולת מתוך אוכל ראה לעיל: בסעודה הסמוכה; מגן אברהם שם סק"ו[7]), או שברר בכלי (רמב"ם שם יב), ואינו מותר אלא בבורר ביד בשביל לאכול לאלתר (רמב"ם שם יג; שו"ע שם). ברירת כל המיןבירושלמי אמרו שאם בורר מין אחד - כולו אסור, אפילו כשרוצה לאכול את המין השני לאלתר (שבת ז ב). האחרונים הוכיחו שהבבלי חולק על זה (ראה אגלי טל מלאכת זורה סק"א, וראה שם שהפוסקים לא הביאו את הירושלמי). הגדרת האוכל והפסולתהמין שרוצה לאכול עכשיו הוא הנקרא אוכל, והמין שרוצה להשאיר הוא הנקרא פסולת, ולכן אין מותר אלא כשבורר מה שרוצה לאכול ומשאיר המין האחר (תוספות שבת עד א ד"ה היו לפניו; רא"ש שם ז ד; תרומת הדשן נז; טור או"ח שיט ג; מגן אברהם שם סק"ד). ויש סוברים שבאוכל מתוך אוכל לעולם נקרא אוכל מתוך פסולת, אפילו כשבורר את מה שיניח לאחר כך, ומשאיר את מה שרוצה לעכשיו (קרית ספר [מבי"ט] שבת ח; וראה מגיד משנה שם יב). במין אחדבברירה במין אחד, נחלקו הפוסקים:
ברירה שלא בין המיניםהיו שני מינים ובורר משניהם יחד, כגון הגדולות מתוך הקטנות, מותר, הואיל ואינו בורר מין אחד מתוך חברו (תרומת הדשן נז; רמ"א או"ח שיט ג). הגדרת שני מינים
כל שחלוקים בטעמם או בשמם, הם שני מינים (פרי מגדים שם באשל אברהם סק"ה). איסור והיתר במין אחדמין אחד שמקצתו אסור ומקצתו מותר, כגון פירות ערלה המעורבים בפירות היתר, הסתפקו אחרונים אם הם כשני מינים או כמין אחד (מנחת חינוך מוסך השבת ז. וראה להלן: ניקור). משמרת - סינוןסינון במשמרת - תולדת בוררמשמרת - שנותנים לתוכה שמרי יין כדי שיטפטף מהם היין - נחלקו תנאים אם מותר לתת לתוכה בשבת את השמרים: רבי אליעזר מתיר אם היתה המשמרת תלויה מערב שבת, וחכמים אוסרים (שבת קלז ב). הלכה כחכמים (רמב"ם שבת ח יד; טוש"ע שיט ט). ואם שימר, חייב חטאת (שבת קלח א; רמב"ם שם). ונחלקו אמוראים משום מה חייב:
ונחלקו ראשונים:
אף להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים כרבה (רמב"ם שם, ראה בית יוסף שם; מאירי שבת שם), ויש פוסקים כרבי זירא (רבינו חננאל שבת שם). מותר לתת בערב שבת שמרים לתוך המשמרת, שהיין יזוב מהם בשבת (אור זרוע ב נט; דרכי משה שיט אות יד). נתינת מים על השמריםנותנים מים על גבי השמרים בשביל שיצלו (שבת קלט ב; רמב"ם ח יד). ונחלקו בפירושו:
סודר , כפיפה מצרית , יין צלול , ובשעת הגתותכמה אופני היתר יש בסינון, ששנינו שמותרים בשבת:
הראשונים נחלקו בפירוש היתרים אלו. לדעת רוב הראשונים שלשה חילוקים בדבר:
ויש מהראשונים הסוברים לחלק באופן זה:
נראה כמשמרתלא יתן בפי הכלי שממלא בו קשין וקיסמים בחזקה, אף שהשמרים עוברים שם, כיון שקיסמים וטינופת אינם עוברים, דומה למשמרת (שבת קלט ב, ורש"י שם ד"ה לא; טוש"ע או"ח שיט יג). וכן כשנתן הקשין והקיסמים בערב שבת, לא יריק ממנו היין בשבת (ר"ן שם, וראה משנה ברורה שם סק"נ). סינון מים שיש בהם תולעיםמים שיש בהם תולעים, מותר לשתותם על ידי מפה, שבורר הוא תיקון הדבר קודם אכילה או שתיה, אבל לא כשמעכב שלא תכנס הפסולת לפיו, שאין זה מעין מלאכה כלל (שו"ת הרא"ש כב ט; שו"ע או"ח שיט טז. וראה ערך מלבן אם יש בזה חשש של כיבוס וסחיטה[9]). מחבץהפרדת נוזלי החלבהמחבץ חייב משום בורר (שבת צה א), ותולדת בורר הוא (רמב"ם שבת ז ו, ושם ח יא; טוש"ע או"ח שיט יז). ישנן מספר צורות של הפרדת הנוזלים בחלב הנקראות מחבץ:
אף על פי שהקום והחלב הם מין אוכל אחד, ואין כאן פסולת כלל, הואיל והם דברים לחים שמתערבים יפה והוא מפרידם יש בזה משום בורר (שו"ע הרב שם כה, על פי מגיד משנה שביתת עשור א ג). צורות נוספות:
הפרדת אוכל מנוזליםדיני הפרדת נוזלים מהאוכל - מחבץ, הוזכרו בדברים נוספים:
קילוף, ניקור ועירויקילוףהקולף שומים ובצלים ומסיר אותם מקליפותיהם, חייב משום בורר (ירושלמי שבת ז ב; רמ"א או"ח שכא יט), ודוקא כשקולף להניח, אבל לאלתר מותר (סמ"ג לאוין סה מלאכת לש; סמ"ק רפב; בית יוסף או"ח שם; רמ"א שם). והוא הדין בקולף תפוחים (מגן אברהם שם סק"ל) ואגוזים ושקדים וכיוצא בהם (משנה ברורה שם ס"ק פד); ויש שכתב שתפוחים, שדרך רוב העולם לאכלם עם הקליפות בלי דחק, מותר אף בקולף להניח (פרי מגדים באשל אברהם שם[11]). הטעם שקילוף מותר לאלתר, אף על פי שגם בשני מיני אוכלים כשבורר אחד מהשני הרי זה כבורר פסולת מאוכל (ראה לעיל: בשני מיני אוכלים):
ניקור בשרבניקור (ראה ערכו) בשר מגידי החֵלב שבו - אין משום בורר (הגהות מיימוניות יום טוב ג ב, בשם ראבי"ה; מרדכי ביצה תרסב; מאירי שבת קלד א), ולכן מותר לנקר את הבשר בשבת כשרוצה לאכלו כשהוא חי (אגלי טל בורר יא[14]). וכמה טעמים נאמרו בדבר:
סינון על ידי עירוי מכלימותר לערות בנחת מהכלי, כך שהפסולת תישאר בכלי, ובלבד שיזהר להפסיק כשנפסק הקילוח ומתחיל לטפטף מתוך הפסולת, שאם לא יפסיק, מוכח שהוא בורר, אבל בהתחלה כשאין הפסולת ניכרת, אינו בורר (טוש"ע או"ח שיט יד, על פי שבת קלט ב). ואם דעתו לשתות לאלתר אינו צריך להפסיק, שהרי זה כבורר אוכל מתוך פסולת בידו לאכול לאלתר (ראה לעיל: אופני הברירה[16]), שאף שמערה מהכלי, עיקר הברירה נעשה בידיו (מגן אברהם שם ס"ק טו; שו"ע הרב שם יח, על פי רי"ף שם נז ב), ואם נתן קיסמים בפי הכלי שמערה בתוכו כדי שיסתנן, אפילו לאלתר אסור אם אינו מפסיק בניצוצות, שהרי זה כבורר על ידי כלי (מגן אברהם שם, על פי הרי"ף שם). עירוי הפסולתאסור לערות כל השומן הצף על גבי תבשיל, אפילו כדי לאכול התבשיל לאלתר, שהם שני מיני אוכלים, והמין שאוכל לאלתר נקרא אוכל והשני פסולת (ראה לעיל: שני מיני אוכלים), וכשמערה השומן הרי זה בורר פסולת מתוך אוכל (מגן אברהם או"ח שיט ס"ק טו; שו"ע הרב שם יט). ואם מערה עם השומן גם קצת מן הרוטב - מותר (משנה ברורה שם ס"ק נג, בשם אחרונים). בדברים שאינם נאכליםצרורות וקניםאף בדברים שאינם נאכלים יש תורת ברירה, והרי שבירר צרורות גסים מתוך רגבים חייב משום בורר (רש"י שבת עד ב ד"ה שבע חטאות), וכן הבורר קנים גרועים מיפים (רש"י שם ד"ה חייב; ט"ז או"ח שיט ס"ק יב). כלים ובגדיםוכשם שבאוכלים בשני מינים נקרא בורר כשבורר מין אחד מחברו, כך בכלים אם היו לפניו שני מיני כלים מעורבים ורוצה לברור מין אחד כדי להשתמש בו, הרי מין זה חשוב כאוכל, והשני שמניח חשוב כפסולת, וצריך לברור האוכל מתוך הפסולת ולא להיפך, ולהשתמש בו לאלתר (שו"ע הרב או"ח שיט ח). ויש שכתב שבכלים אין הבדל בין אוכל מפסולת, או פסולת מאוכל, ולעולם הוא בורר (תפארת ישראל כלכלת שבת, בורר). וכן הבורר ספר מתוך ספרים, או בגד מתוך בגדים (מסגרת השלחן פ, וראה שביתת השבת בורר יג). דוגמאות מצויות לכך: משחקים שיש למיינם לפי צורות או צבעים וכדומה, אסור למיין על מנת לסדרם במקומם, אבל מותר על מנת להשתמש לאלתר (ראה ארחות שבת א עמ' קכט); מעילים התלויים בצפיפות אסור להסיר את המעילים העליונים כדי לחפש אחר מעילו, אלא רק להזיזם לצדדים (ראה שם קפב). ויש מהאחרונים שחולק על כל זה וסובר שבכלים ובגדים אין תורת ברירה כלל, שבורר הוא בדבר הבלול ומשתמשים בו כשהוא בלול, אבל כלים ובגדים כל אחד עומד בפני עצמו, ותשמישם הוא בכל אחד בפני עצמו, אין בהם ברירה כלל (אור שמח שבת ח יא). שיעור כבמלאכת הוצאהשיעור הברירה להתחייב עליה בדברים שאינם אוכלים הוא לא בכגרוגרת, אלא בכל דבר ודבר כשיעורו במלאכת הוצאה כך שיעורו בברירתו (מנחת חינוך מוסך השבת ז. וראה ערך מוציא). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
