|
כבוד שבת; כבוד יום טוב הגדרה[1] - המצוה לכבד את השבת; המצוה לכבד ימים טובים המצוה וגדרהחלקיה ומקורהארבעה דברים נאמרו בשבת, שנים מן התורה: זָכוֹר (שמות כ ח) ושָׁמוֹר (דברים ה יב), ושנים מדברי סופרים: כבוד ועונג, ונתפרשו על ידי הנביאים, שנאמר וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יְיָ מְכֻבָּד (ישעיה נח יג. רמב"ם שבת ל א; מנורת המאור אלנקוה ג עמוד 580). ויש למדים כבוד מסוף הפסוק: וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ (ישעיה שם. יראים השלם תכט, וראה שבת קיט א, ורש"י ד"ה וכבדתו). מהתורה או מדברי סופרים
גדרי כבוד ועונגההבדל שבין כבוד שבת לעונג שבת, שעונג הוא באכילה ושתייה (ראה רמב"ם שבת ל ז ואילך; סמ"ג עשין ל; מאירי שבת קיט א), ובשאר תענוגי הגוף (ראה רמב"ם שם יד), ואילו כבוד הוא בכסות נקיה (רמב"ם שם ג; מאירי שם) וכיוצא (ראה להלן: הכבוד: בשבת; לפניה), ועניינו כל מעשה שנראית על ידו חשיבות השבת (מסילת ישרים יט). ויש מוסיפים, שעונג אינו אלא בשבת, ואילו כבוד נוהג גם בערב שבת (ראה באור הגר"א או"ח תקכט סק"ה; כתבי הגר"ח בדין כבוד שבת ועונג שבת (מהגרי"ז)) בהכנות לשבת, ובהקבלת פני שבת בכניסתה, ועוד (ראה להלן). במובן הרחב יש שנזכר כבוד שבת גם על עונג שבת (ראה ירושלמי דמאי ד א; ראה רש"י בבא מציעא נד א ד"ה בשבת; ראה רמב"ם שם ז; ראה טוש"ע או"ח רמב א, ועוד), וכן השתמשו בלשון "לכבוד שבת" על כל דבר שהוא לצורך השבת, בין לשם כבוד, ובין לשם עונג (ראה שבת קיח ב). ויש שנראה מדבריהם שעונג וכבוד ענין אחד הם: שהעונג בכלל כבוד, שכשם שצריך לכבד את השבת במלבושים, כך צריך לכבדה במאכל ובמשתה (אבודרהם שחרית של שבת ברכת יוצר). ערך זה עניינו כבוד שבת שאינו בכלל מצוות עונג וסעודות, ועל מצוות אלו ראה ערכים: עונג שבת, שלש סעודות, לחם משנה. כבוד שבת כשאינו עונג לוכמה דברים חיובם בשבת הוא גם משום כבוד וגם משום עונג (ראה להלן), ונפקא מינה, שמצד עונג, מי שאינו מתענג באותו ענין פטור ממנו (ראה ערך ענג שבת), מה שאין כן משום כבוד, שמחוייב אף כשאינו עונג לו (תורת חיים רסג סק"ה). חיובה בנשיםנשים חייבות בכבוד שבת, אף על פי שהיא מצוה שהזמן גרמא (ראה ערך אשה), כשם שחייבות בכל מצוות השבת (ראה שו"ת רבי עקיבא איגר א א). הכבוד: בשבתכל המרבה לכבד את השבת הרי זה משובח (טור או"ח רסב), וכל מעשה שנראית בו חשיבות השבת הוא בכלל הכבוד (מסילת ישרים יט). ענייני הכבוד שנתפרשו בהלכה, יש הנוהגים בשבת עצמה (ראה בפרק זה); ויש הנוהגים לפני השבת, ראה להלן: לפניה; ויש שהם בכניסתה וביציאתה, ראה להלן: בכניסתה וביציאתה. בגדי שבתמכבוד השבת הוא שילבש אדם בשבת כסות נקיה (תנחומא בראשית ב; רמב"ם שבת ל ג; מאירי שבת קיט א), ועזרא תיקן לישראל שיהיו מכבסים בחמישי בשבת, מפני כבוד השבת (בבא קמא פב א; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח רמב א). ואמרו: וְכִבַּדְתּוֹ (ישעיה נח יג), שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול (שבת קיג א; ראה רמב"ם שם), וישתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת (טוש"ע שם רסב ב). ובכמה מקומות נזכרו "בגדי שבת" המיוחדים לשבת (ראה ירושלמי קדושין א ד, ופאה ח ז; ראה חגיגה כ א). בטבריא נהגו לגמר את הכלים בערבי שבתות (ברכות נג א), היינו לבשם אותם במיני בשמים (רש"י), מפני כבוד השבת (תוספות הרא"ש שם). מי שאין לו בגדי שבתמי שיש לו בגדים להחליף לשבת - מחליף, ואם אין לו להחליף - משלשל בבגדיו (שבת קיג א ורש"י; רמב"ם שבת ל ג; טוש"ע או"ח רסב ב), שייראו ארוכים, כמנהג עשירים שאינם צריכים לסלק בגדיהם מן הארץ בשביל מלאכה, וכבוד שבת הוא (רש"י שם), ואין זה גאוה, הואיל ואינו עושה כן אלא בשבת (שבת שם). במדרש אמרו:
ועל פי זה היו שנהגו בזמן הראשונים ללבוש בגד עליון של שבת לכסות את בגדי החול, למי שאין לו להחליף (ראבי"ה קצז; מרדכי שבת שפח). קודם כניסת היוםבגדי שבת יש ללובשם לפני כניסת היום (ראה ראבי"ה קצז עמוד 247; אגודה שבת קמג; באר שבע בשו"ת באר מים חיים ב), ולא לפושטם לפני מוצאי שבת (ראבי"ה שעח; אגודה שם, הובא במגן אברהם רסב סק"ב). וילבש בגדי שבת מיד לאחר שרחץ עצמו, שזהו כבוד שבת, ולכן לא ירחץ עד סמוך לערב, שילבש בגדי שבת מיד (רמ"א או"ח רסב ג). בגדי יום השבתיש שכתבו שבגדים שלובש בשבת ביום יהיו נאים יותר, שכבוד יום קודם לכבוד לילה (יפה ללב ה בקונטרס אחרון; אשל אברהם תניינא או"ח שם). בגד עליוןיש מקומות שנהגו שלא לצאת לטייל בשבת במבוי בלא כיסוי ראשו, ובלא סרבל - בגד עליון - כדרך שהיו נוהגים בחול, והכל לפי המנהג (שו"ת הרא"ש כא ג, הובא בבית יוסף או"ח שא). כשאין רואים אותואפילו הוא בדרך לבדו ובבית נכרי, ילבש בגדי שבת, כי אין הבגדים לכבוד הרואים אלא לכבוד השבת (חיי אדם שבת ה ז, ובזכרו תורת משה א). זמן סעודת שבתבזמנה של סעודת שבת - ביום (ראה להלן) - נחלקו אמוראים:
יש שכתבו שאף רב ושמואל לא נחלקו, אלא שרב מדבר במי שדרכו לאחר את סעודתו, ושמואל מדבר במי שדרכו להקדים (תוספות שם ד"ה רב). וכן יש שכתבו שלא נחלקו, אלא שאם ההקדמה עונג לו - יקדים, ואם האיחור עונג לו - יאחר (טור או"ח רפח), ויש שפסקו כן להלכה (טור שם; שו"ע שם ז). ויש שפסקו שיקדים סעודתו ממה שהוא רגיל, ואם אינו מתאוה לאכול - יאחר (פסקי ריא"ז שם). ויש שנראה מדבריהם שלא אמרו לשנות את זמן הסעודה אלא באדם ענוג ועשיר, וכל ימיו כשבת במאכלים טובים וערבים, ואף הוא לכתחילה צריך לשנות מאכל שבת ממאכל החול (רמב"ם שבת ל ח), או להרבות במאכלים (מאירי שם), ואם אי אפשר לו, ישנה את זמן האכילה, שאם היה רגיל להקדים בחול מאחר בשבת, ואם היה רגיל לאחר - מקדים (רמב"ם שם; מאירי שם, וראה רמ"א שם), כדי שיהא ניכר שהוא לכבוד שבת (משנה ברורה ס"ק כג), ולא יאחר אלא שעה מועטת, כדי שלא יצטער (מגן אברהם ס"ק יב). אכילה ושתיה בשבתעיקר המצוה של אכילה ושתייה בשבת - מלבד חיוב עונג שבת (ראה ערכו), וחיוב סעודה בשבת (ראה ערך שלש סעודות) - יש שנראה מדבריהם שהיא גם משום כבוד שבת (ראה תנחומא (בובר) תולדות יב, ומדרש תהלים צב; שו"ת הרשב"א ה ג מהגאונים), וכן כתבו גאונים, שהאיסור להתענות בשבת הוא מפני כבוד השבת (שאילתות סז). כמה פרטים באופן הקיום של עונג שבת וסעודות שבת הם משום כבוד שבת, שגם העונג צריך שיהא באופן של כבוד (סדר משנה שביתת עשור ג י עמוד 185 ד"ה ואיפו):
החיוב בפתויש שכתבו שהחיוב לאכול פת בשבת הוא משום כבוד שבת (שו"ת רבי עקיבא איגר א א בהשמטות, וראה ערך שלש סעודות). וכן אותה שאמרו שיש לבצוע פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה (שבת קיז ב, לפירוש רש"י; רמב"ם ברכות ז ג; טוש"ע או"ח רעד ב. וראה ערך בציעת הפת וערך לחם משנה וערך שלש סעודות), ביארו ראשונים שהוא כבוד שבת, שנראה כמחבב סעודת שבת להתחזק ולאכול הרבה (רש"י ד"ה בצע). מכבוד שבת הוא שיכנס לה כשהוא מתאוה לאכול (רמב"ם שבת ל ד). על הכבוד באופן עריכת השולחן ראה להלן. זמירות שבתבסעודות שבת נהגו לומר זמירות (מחזור ויטרי קנח וקצד; רוקח נד, הובא במשנה ברורה שם סק"ה, וראה מגן אברהם תקס סק"י). קידוש היוםהקידוש שעושים בשבת ביום, יש שכתבו שהוא משום כבוד שבת (שאילתות נד, הובא ברשב"ם פסחים קו א ד"ה אמר), לחלק בין שבת לחול, והוא ענין שיר, שאין אומרים שירה אלא על היין (רשב"ם שם), ויש שכתבו בדעתם שאף קידוש ליל שבת, מלבד עיקר חיובו יש בו גם משום כבוד שבת (העמק שאלה שם). ויש שכתבו בקידוש של יום, שהואיל וכבוד יום עדיף מכבוד לילה (ראה להלן), ראו חכמים לעשות ביום זכר לקידוש שמקדשים בלילה מן התורה (ר"ן פסחים קו א טעם א). וראה ערך קידוש. כבוד היום עדיףכבוד יום וכבוד לילה, כבוד יום קודם (פסחים קה א; ירושלמי ברכות ז ה; שו"ע או"ח רעא ג), שאם אין לו יין הרבה או מיני מגדים, יניחם ליום ולא יאכלם בלילה (רשב"ם פסחים שם; ר"ש סיריליאו לירושלמי שם), וכן אם יש לו מאכל משובח ויין מבושם מניחו לכבוד היום (ראה רש"י שם). ויש שכתבו שיש להוסיף בסעודת היום יותר מסעודת הלילה (ים של שלמה גיטין לח ב; אליה רבה רפט סק"ב). ויש שפירשו מה שאמרו במשפחה אחת שהיתה בירושלים שהיתה קובעת סעודתה בערב שבת, ונעקרה (גיטין שם), שקבעה עיקר סעודתה בליל שבת, משום ביטול בית המדרש ביום, ונענשה לפי שאין זה כבוד שבת, שהרי כבוד היום קודם (רש"י ד"ה בערב שבת פירוש א). סעודה שלישיתסעודות ליל ויום שבת הן עיקר כבוד שבת יותר מסעודה שלישית, ולכן צריך לאכול בהן דוקא פת, אף אם יוצאים ידי סעודה שלישית במיני תרגימא (ראה ערך שלש סעודות. תוספות פסחים קא א ד"ה טעימו). הכנת הבית ונקיונוצריך לתקן ביתו מבעוד יום, ויהיה נר דלוק, ושולחן ערוך, ומיטה מוצעת (רמב"ם שבת ל ה; טוש"ע או"ח רסב א), שכל אלו לכבוד שבת (רמב"ם שם), וכמו שאמרו: שני מלאכי השרת מלוים לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק, ושולחן ערוך, ומיטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו, ואם לאו, מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו (שבת קיט ב). ויתקן כל ענייני הבית (טוש"ע שם), ויציע בו מצעות נאים וכלי יקר ונרות דולקים, כמי שמזמין את ביתו לקראת אורח חשוב (סדר היום סדר הדלקת הנר), ויהיה ביתו נקי ומהודר (זכרו תורת משה ב), ויש להיזהר שלא ללכלכו בשבת (ראה מגן אברהם שם). הבאת השולחן אחר הקידושאין מביאים את השולחן אלא אם כן קידש (פסחים ק ב), כדי שתבא הסעודה לכבוד השבת (שאילתות נד, הובא ברשב"ם פסחים שם ד"ה ה"ג, ובתוספות ד"ה שאין, ועוד; טור או"ח רעא), והיינו שיהא השולחן ערוך ומסודר במקום אחר, אבל אין מביאים אותו עד לאחר הקידוש (תוספות שם; רא"ש פסחים י ג; טור שם בשם תוספות; שו"ע הרב שם יז), ודוקא בשולחנות שלהם שהיו קטנים, והיו מסובין על מיטות, וכל אחד שולחנו לפניו, אבל שולחנות שלנו שטורח להביאם לאחר קידוש ולהפסיק הרבה בין הקידוש לסעודה, מביאים אותם לפני הקידוש, ופורס מפה ומקדש (ראה ראשונים הנ"ל), ויותר נראה כבוד שבת כשהשולחן עומד ערוך במקום הסעודה (תוספות הרא"ש שבת קיט ב). על פריסת המפה קודם הקידוש ראה ערך קדוש וערך שלש סעודות. כשאינו צריך לאכוללעולם יסדר אדם את שולחנו בערב שבת - ללילי שבת - אף על פי שאינו צריך אלא לכזית (שבת קיט ב, ורש"י שם; רמב"ם שבת ל ה. בטוש"ע השמיטו), כגון שאכל סעודת מצוה בערב שבת (ראה ערך ערב שבת) והוא שבע, מכל מקום יסדר את שולחנו כמו בשבת אחרת (מהרש"א בחדושי אגדות שם), בסעודה גמורה ובמיני תבשילים, אף שלא יאכל מהם אלא כזית (ב"ח שם). ויש סוברים שאין צריך להביא לשולחן אלא אותו כזית שאוכל, אלא שעורך את שולחנו בפריסת מפה, ובכל הסדר הנהוג אצלו בעריכת השולחן (ראה ט"ז או"ח ש סק"א). ויש שכתבו שצריך לערוך שולחנו, ולהציע מיטתו, ולהדליק נרו אף כשאינו צריך לאכול כלל, כגון בשבת שחל בה יום הכיפורים (ארחות חיים ערב שבת יד, וראה ערך יום הכיפורים). השולחן בסעודת שחריתבסעודת שחרית יהא שולחנו ערוך, ומיטתו מוצעת יפה כמו בסעודת הלילה (טוש"ע או"ח רפט א), שהרי כבוד יום קודם לכבוד לילה (ראה לעיל: כבוד היום עדיף. באור הגר"א שם סק"א). כיסוי השולחנות במפהואף שלא בשעת הסעודות יהיה שולחנו מתוקן (ראה מרדכי שבת תח, הובא בדרכי משה או"ח רסב), וכן נהגו להניח את השולחן מכוסה במפה כל השבת (טור שם רפט; דרכי משה ורמ"א רסב א). ויש שנהגו להניח שתי מפות, כדי שכשינערו את העליונה לא יישאר השולחן מגולה (מטה משה תד בשם מהרש"ל, הובא במגן אברהם סק"א). ויש שכתבו שיש לכסות אף שולחנות שאינו אוכל עליהם, ובשאר חדרי הבית שאינו אוכל בהם (פרי מגדים משבצות זהב שם). על המפה שמכסים בה את הלחם בשעת קידוש ראה ערך קדוש וערך שלש סעודות. נר שבת
ואף הטעם שאמרו בהדלקת נר שבת משום שלום בית (ראה שבת כג ב וערך נר שבת), יש שכתבו שלא חשו לשלום בית אלא מפני כבוד השבת (מרדכי שבת רעג).
על טעמים אחרים בהדלקת הנר, ועל ההבדלים בין הטעמים ראה ערך נר שבת. ממצוא חפצך ודבר דברבהלכות שלמדו מהפסוק וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר (ישעיה נח יג), שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול (שבת קיג א; רמב"ם שבת כד ד; טוש"ע או"ח שא א), חפציך אסורים, וחפצי שמים מותרים (שבת שם; רמב"ם שם א,ה; טוש"ע או"ח שו א), ושלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול (שבת שם א,ב; רמב"ם שם א,ד; טוש"ע שז א), יש סוברים שהן מטעם כבוד שבת (מאירי שם; מנורת המאור [אבוהב] נר ג כלל ד קנח), שכדי לכבד את השבת צריך להבדילה מן החול בכל דבר (מנורת המאור שם). על דינים אלה והטעמים האחרים שנאמרו בהם ראה ערך שבת. טירחא יתירהאיסור טירחא יתירה בשבת (ראה ערך שבת) יש שנראה מדבריהם שהוא מפני כבוד השבת (ראה תוספות הרא"ש חגיגה כו א בשם ה"ר אלחנן). זילותא דשבתאאף דברים שאסרו משום "זילותא דשבתא" (זלזול השבת), כגון נתינת חטים מערב שבת לתוך ריחים של מים, שמשמיעים קול בשבת (ראה שבת יח א, ורש"י ד"ה שיטחנו, וטור ורמ"א או"ח רנב ה, וראה אנציקלופדיה תלמודית: נספח לערך חשמל. וראה ערך חשד; מראית העין, טעם אחר. וראה ערך עובדין דחול), יש שכתבו שאסורים גם משום כבוד שבת (אגרות משה או"ח ד ס). ההוספות בפסוקי דזמרההמזמורים שמוסיפים בשבת בשחרית בפסוקי דזמרה (ראה ערך פסוקי דזמרה וערך שבת), יש שכתבו שתיקנו להוסיפם לכבוד השבת (פירוש התפלות לר"י ב"ר יקר א עמוד ג; אור זרוע ב מב אות ד). זהירות מקטטהיש מהראשונים שכתבו שבכלל וְכִבַּדְתּוֹ, שלא תהא קטטה ומריבה בביתו של אדם בשבת (ספר חסידים תתסג (במהדורת מקיצי נרדמים תרכא)), ורמז לדבר: כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב (משלי כ ג. ספר חסידים [מקיצי נרדמים] שם). לפניהכבוד השבת לפניה מצינו בחיוב - בהכנות לקראת השבת; ובשלילה - בדברים שאסרו חכמים לעשותם בערב שבת מפני כבוד השבת. ההכנות לשבתהכנת צרכי שבת, מלבד חיובה בתורת הכשר מצוה למצוות עונג שבת (ראה ערכו), ושלש סעודות (ראה ערכו), ושאר מצוות השבת (ראה ערך הנ"ל, וראה ערך הכנה), היא גם מצוה בפני עצמה משום כבוד שבת (תורת חיים או"ח רנ סק"א; פרי צדיק א שביתת שבת ה), שמראה בזה שהשבת חשובה בעיניו, והוא טורח ומשתדל בשבילה וחרד לכבודה, כמי שטורח לקראת אורח חשוב (ראה רבנו בחיי בראשית יח ו; שו"ע הרב רנ ד). לטרוח בעצמואפילו אדם חשוב ביותר, חייב לעשות דברים לצורך השבת בגופו (רמב"ם שבת ל ו), ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו (ספר היראה לרבינו יונה שה; ספר חסידים קמט; טוש"ע או"ח רנ א), וישתדל להכין איזה דבר לצרכי השבת, כדי לכבדה (טוש"ע שם)[2], כי זה הוא כבודו שמכבד את השבת (רמב"ם שם; טוש"ע שם). חכמים הראשונים מהם מי שהיה מפצל עצים לבשל בהם; ומהם מי שהיה מבשל, או מולח בשר, או גודל פתילות, או מדליק נרות; ומהם מי שהיה יוצא וקונה דברים שהם לצורך שבת ממאכל ומשקה, אף על פי שאין דרכו בכך (ראה שבת קיט א; רמב"ם שם; ראה טוש"ע שם), וכל המרבה בדבר זה הרי זה משובח (רמב"ם שם). ואף על פי שיכול לעשות על ידי שליח, מצוה בו יותר מבשלוחו (ראה ערכו. קדושין מא א; רבינו חננאל שבת שם; ראבי"ה קצז; מגן אברהם סק"ב), כמו בכל המצוות (מגן אברהם שם). ויש שכתבו שהוא מעצם החיוב של כבוד שבת, שבכלל הכבוד הוא לטרוח בעצמו, ולא על ידי שליח (קונטרס אחרון לשו"ע הרב שם). שיהיה ניכר שהוא לכבוד שבתאף בצורת ההכנה אמרו באמוראים שהיו עושים באופן שיהא ניכר כבוד השבת:
אפייה בערב שבתיש שכתבו שמכבוד שבת לאפות את הלחם בערב שבת, כדי שיהא חם בשבת (ה"ר נתנאל בארחות חיים עירובי תבשילין, ובכלבו נט; ראה דרכי משה או"ח תרג; סידור יעב"ץ מוסך השבת). וכן בתקנת עזרא שתהא אשה משכמת ואופה כדי שתהא פת מצויה לעני (בבא קמא פב א; ירושלמי מגילה ד א, וראה ערך צדקה) יש גורסים: בערבי שבתות (ירושלמי שם; אגודה בבא קמא שם; וכן משמע ברא"ש ביצה ב יב, ובדרכי משה שם). וכן המנהג ללוש - כדי שיעור חלה (רמ"א או"ח רמב א. ראה ערך הפרשת חלה וערך חלה) - ולאפות כל אחד בביתו בערב שבת (דרכי משה שם), ולא ליקח לחם מן השוק כמו בשאר ימים (שו"ע הרב שם, וראה ביאור הלכה שם ד"ה והוא), והוא מכבוד שבת (רמ"א שם). ויש שנהגו שמיד כשמוציאים את הפת מן התנור מניחים אותו על השולחן, משום כבוד שבת (ט"ז יו"ד קעח). השחזת הסכיןיש שנהגו להשחיז את הסכין בכל ערב שבת (כלבו לא, וספר היראה אות שט, הובאו בבית יוסף או"ח רנ; רמ"א או"ח שם א), שאם יהא הסכין קהה ולא יוכל לחתוך אין זה שלום בית (ספר היראה שם), שיכול לבא לפעמים לידי קטטה (משנה ברורה שם), והוא מכבוד שבת, שמכין עצמו לאכילה (רמ"א שם). רחיצהרחיצת ידים ורגלים בחמין, בערבית - היינו בערב שבת (רמב"ם שבת ל ב; ר"ן שבת כה ב; טוש"ע או"ח רס א, ועוד) - נחלקו בה אמוראים:
יש שכתבו, שלסוברים שהיא רשות, אף אם יזדמנו לו מים בערב שבת בלא טורח, הרשות בידו שלא לרחוץ, אבל אף לסוברים שהיא מצוה, אינה חובה לטרוח ולמצוא מים לרחיצה (ראה רבנו פרחיה שם, וראה רמב"ם ברכות יא ב, ושבת ה א, וראה ערך חובה מצוה ורשות). ויש שכתבו שמצוה היינו שמקבל עליה שכר, ואם אינו מקיימה אינו נענש עליה (אור זרוע ב ז, הובא בדרכי משה שם). ויש שכתבו שאינה מצוה כל כך כחובה (תוספות ד"ה חובה; תוספות הרא"ש שם ורא"ש יח; רשב"א שם). להלכה פסקו ראשונים שהיא מצוה (רמב"ם שבת ל ב; רוקח שבת לג; טוש"ע או"ח רס א, ועוד), ואינה חובה גמורה (שו"ע הרב ומשנה ברורה שם). ויש שפסקו שהיא חובה (ארחות חיים ערב שבת ח; כלבו לא). ויש שפסקו שאינה אלא רשות (מאירי שם). רחיצת פניו וכל גופורחיצה שאמרו היא רחיצת ידיו ורגליו (ראה לעיל) ופניו (ראה שבת כה ב; רמב"ם שבת ל ב; טוש"ע או"ח רס א, ובכל הפוסקים) בחמין (שבת שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם). וכן מצוה לחוף ראשו (בית יוסף שם, בשם כמה ראשונים; שו"ע שם). ויש סוברים שמצוה לרחוץ כל גופו (קיצור פסקי הרא"ש שבת ב יח; טור שם; רמ"א שם) בחמין (שו"ע הרב ומשנה ברורה שם), ואם אי אפשר לו ירחץ לכל הפחות פניו ידיו ורגליו (טור שם; רמ"א שם). על המנהג על פי קבלה לטבול במקוה בערך שבת ראה ערך טבילה וערך ערב שבת. תספורת ונטילת ציפורנייםמצוה להסתפר בערב שבת לכבוד שבת, אם היו שערות ראשו גדולות (דרכי משה או"ח רס בשם אור זרוע; רמ"א שם א), שלא יכנס לשבת כשהוא מנוול (ראה דרכי משה שם; שו"ע הרב שם), וכן אמרו באנשי משמר (ראה ערך משמרות כהונה) ואנשי מעמד (ראה ערך מעמדות), שאף על פי שאסורים להסתפר בשבוע של משמרתם, בחמישי מותרים מפני כבוד השבת (תענית טו ב; רמב"ם כלי המקדש ו יא). וכן יטול את ציפורניו בערב שבת (ספר היראה שט, וראה בית יוסף שם; שו"ע שם), מפני כבוד השבת (לבוש שם, וראה באור הגר"א שם. וראה ספר חסידים נח). כיבוס הבגדיםעזרא תיקן לישראל שיהיו מכבסים בחמישי בשבת, מפני כבוד השבת (בבא קמא פב א; ירושלמי מגילה ד א; רמב"ם שבת ל ג; טוש"ע או"ח רמב א), ללבוש לבנים בשבת (רא"ש וים של שלמה בבא קמא שם). על מהות התקנה אם תיקן את הכיבוס, או שתיקן שלא יכבסו אלא בחמישי, ראה להלן. ניקוי הבית וסידורוכתבו ראשונים שיתקן אדם את ביתו בערב שבת מפני כבוד השבת (רמב"ם שבת ל ה; טוש"ע או"ח רסב א), שלא תיכנס השבת וביתו מנוול (ראה מנורת המאור [אלנקוה] ג עמוד 597), ויהא נר דלוק, ומיטה מוצעת, ושולחן ערוך, שכל אלו לכבוד שבת הן (רמב"ם שם; טוש"ע שם), ויכין את ביתו שיהא נקי ומהודר (זכרו תורת משה ב), ויכבד אותו מן האבק והעפר מבעוד יום (משנה ברורה רנ סק"ג). אף קערות וכוסות לסעודה ידיחם מערב שבת (רוקח שבת לב). על מצות הדלקת נר שבת (ראה ערכו), אם היא משום כבוד, ועל שולחן ערוך ומיטה מוצעת, שנוהגים אף בשבת עצמה, ראה לעיל: הכבוד: בשבת. תספורת ורחיצה ביום חמישיתספורת ורחיצה יש מהראשונים שכתבו שיעשה דוקא בערב שבת, אבל ביום חמישי אין זה כבוד השבת (ראבי"ה קצז; דרכי משה או"ח שם מהגהות מרדכי החדשים), ואם אי אפשר לו לרחוץ בערב שבת, ירחץ קודם, אלא שיקרב את הרחיצה לשבת ככל האפשר (ראבי"ה שם). ומכל מקום בערב שבת אפילו בבוקר ניכר שמסתפר לכבוד שבת (ראבי"ה שם), וכן רוחץ אפילו בבוקר (ראבי"ה תתמא). ואף על פי שעזרא תיקן שיהיו מכבסים בחמישי (ראה לעיל), דוקא בכביסה אמרו כן, לפי שבערב שבת טרודים; ועוד, שאינו לובש את הבגדים המכובסים עד שבת (ראבי"ה שם קצז), ואז ניכר שהוא לכבוד שבת (ראה לבושי שרד רס). ואף אותה שאמרו באנשי משמר ואנשי מעמד: בחמישי מותרים מפני כבוד השבת (תענית טו ב, ראה לעיל), יש סוברים שלא התירו בתספורת (רש"י כתב יד (קופפר) מועד קטן יז ב ד"ה משמרה, הובא בריטב"א שם); ויש סוברים שמותרים אף בתספורת, שאף בחמישי יש בה כבוד השבת (רש"י מועד קטן שם ד"ה איבעי ליה, ותענית שם ד"ה ובחמישי; ריטב"א מועד קטן שם), ואף שמצוה בערב שבת, התירו אף בחמישי, לפי שהיו טרודים בערב שבת (מגן אברהם רס). ויש שכתבו שמוטב לרחוץ ביום חמישי, כדי שיהא פנוי ביום ששי להכין צרכי שבת (ספר חסידים [מקיצי נרדמים] תקצג). זמן נטילת הציפורניםנטילת הציפורנים יש שכתבו לעשותה מיום רביעי, כדי שיהיה לכבוד שבת, לפי שהימים שעד יום רביעי שייכים לשבוע שעבר, ומרביעי ואילך הם מן השבוע הבא (ראה ערך הבדלה. אבודרהם סדר נטילת צפרנים, הובא בב"ח ובפרישה או"ח רמא). ויש שכתבו שלא ליטלן ביום חמישי (מטה משה תיא בשם ספר הגן, הובא במגן אברהם רס; מהרש"ל, הובא בב"ח רס, ובט"ז שם סק"א), כי עד השבת חוזרות לגדול (מטה משה שם), והקלקול חוזר עד השבת (אליה רבה שם; מחצית השקל שם), וכל שכן שלא ליטול לפני יום חמישי (אליה רבה שם). זמן קניית המאכלים ובישולםשאר ההכנות לשבת, כגון קניית מאכלי שבת ובישולם, יש שכתבו שטוב לעשותן בערב שבת, ולא ביום חמישי (סדר היום הכנת יום ששי; מגן אברהם רנ סק"א; שער הכוונות ענין ויהי נועם דמוצאי שבת), שיהיה ניכר יותר שהוא לכבוד שבת (סדר היום שם)[3], ואף שמכבסים לכבוד השבת ביום חמישי (ראה לעיל), הקדימו כדי להניח מקום להכנת האוכל בערב שבת עצמו (סדר היום שם). ומאכלים שצריכים הכנה מרובה טוב לקנותם ביום חמישי, כדי שיהיה לו פנאי בערב שבת לטרוח בהכנתם (תוספת שבת שם, על פי מגן אברהם תקעה סק"ד; שו"ע הרב ומשנה ברורה שם). על המצוה להכין לשבת כבר מיום ראשון, שאם מזדמן לאדם דבר נאה יקחנו לשם שבת, כדי לזכור את השבת בכל ימי השבוע, ראה ערך זכירת שבת. תיקון הבית סמוך לשבתתיקון ענייני הבית לכבוד שבת בהצעת מצעות וכיוצא בזה יש שכתבו שנכון יותר לעשותו סמוך לערב (שיירי כנסת הגדולה רסב הגהות טור ג, הובא בברכי יוסף שם. וראה רוקח שבת לב). וכיוצא בזה מצינו בהדלקת הנר לשבת, שאמרו: לא יקדים ולא יאחר (שבת כג ב, לפירוש רש"י ועוד; טוש"ע או"ח רסג ד. הרמב"ם השמיט), שאם מקדים להדליק בעוד היום גדול אין זה ניכר שמדליק לכבוד שבת (רש"י ד"ה שלא יקדים; טוש"ע שם). ומהאחרונים יש מבארים שאף לא יאחר כדי שיהא ניכר שמדליק לכבוד שבת, שבחול אין דרך להקדים כל כך להדליק לצורך הלילה (פרי יצחק א ו). על טעמים אחרים בהלכה זו, ראה ערך נר שבת. איסורים בערב שבת מפני כבוד השבתכמה דברים אסרו חכמים בערב שבת, מפני זלזול בכבוד השבת, או כדי שיהיה כבוד השבת ניכר, או כדי שיהא אדם פנוי לעסוק בצרכי השבת. קביעת סעודהקביעת סעודה בערב שבת שאסורה (ראה ערך ערב שבת), יש שכתבו הטעם מפני כבוד השבת (רמב"ם שבת ל ד), שנראה כמזלזל בכבוד השבת (פירוש א ברמב"ן וברשב"א גיטין לח ב; מגיד משנה שם בשם המפרשים), לפי שמשוה את ערב שבת לשבת (ביאור הלכה או"ח רמט ב), או לפי שיימנע מלהתעסק בצרכי שבת (ספר קובץ ומרכבת המשנה שבת שם). ויש שכתבו שהוא משום כבוד שבת, שיכנס לה כשהוא תאב לאכול (ריטב"א גיטין שם בשם רבינו חננאל; שו"ע או"ח רמט ב). ויש שכתבו שאף בסעודה המותרת מן הדין בערב שבת (ראה ערך הנ"ל), מכבוד השבת שיימנע אדם ממנה מן המנחה ולמעלה (רמב"ם שם; שו"ע שם), כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול (רמב"ם שם, ויום טוב ו טז), ומשום עונג שבת לאכול את הסעודה לתאבון (ראה מגדל עז שם; ראה פרי מגדים שם בדעת הרמב"ם). על פרטי הדין ראה ערך ערב שבת. תעניתעל תענית בערב שבת, שיש שנהגו להתענות כדי להיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול, ושיש סוברים שאין להתענות, כדי שלא להיכנס לשבת כשהוא מעונה, ראה ערך ערב שבת וערך תענית (וראה להלן). לבישת בגדים פשוטיםרב ענן היה לובש בערב שבת "גונדא" (שבת קיט א), בגד שחור, כדי להודיע שיום זה אינו כדאי להתנהג בו בחשיבות, להימנע להתעסק בצרכי שבת כדי שלא לטנף את בגדיו (רש"י שם ד"ה לביש). ויש מסבירים שעשה כן כדי שיהא ניכר יותר כבוד השבת כשילבש בה בגדים נאים (מסילת ישרים יט). שיהיה פנוי לעסוק בצרכי שבתכמה דברים אסרו חכמים לעשות בערב שבת כדי שיהא אדם פנוי לעסוק בצרכי שבת:
על דינים אלו וטעמים אחרים שנאמרו בהם, ראה ערך ערב שבת. כבוד שבת, שיהא פנוי לעסוק בצרכי שבת, נזכר גם כטעם להלכות אחרות:
התקנה לכבס ביום חמישיאף בתקנת עזרא שיהיו מכבסים בחמישי בשבת, משום כבוד שבת (ראה לעיל), יש שפירש, שהתקנה היתה שלא יכבסו בערב שבת, כדי שיהיו פנויים לכבוד שבת (מגן אברהם או"ח רמב סק"ג), אבל עצם החיוב לכבס הוא בכלל החיוב של כסות נקיה בשבת (מחצית השקל שם). ורבים פירשו שהתקנה היתה לכבס לכבוד שבת (ראה רמב"ם שבת ל ג; אליה רבה ומאמר מרדכי ומטה יהודה או"ח שם, ועוד)[5], ומכל מקום תקנו שלא להמתין עד ערב שבת, כדי שיניחו את ערב שבת כולו לצרכי הכנת שבת (מאירי שם, וכן הוא בקיצור שו"ע עב ד, ובמשנה ברורה שם). ויש סוברים שאין קפידא שלא לכבס בערב שבת, אלא שדרך לכבס בחמישי לפי שבערב שבת אין פנאי (גבורת ארי תענית כט ב), או לפי שקשה לכבס ולייבש ביום אחד (אליה רבה שם). ועל כל פנים אם לא כיבס בחמישי, מותר לכבס בערב שבת (מטה יהודה שם). כיבוס במכונת כביסהכיבוס במכונת כביסה, שאין בו טורח גדול, יש מפוסקי זמננו שדנו אם אף זה בכלל התקנה שלא לכבס בערב שבת (ראה שמירת שבת כהלכתה מב הערה יג, בשם הגרש"ז אוירבאך); ויש שכתבו שבגדי קטנים מותר לכבס, ומי שיש לו גם מכונת יבוש לייבש את הכביסה מותר לכבס ולייבש בערב שבת (שו"ת אור לציון ב טו א); ויש שכתבו שגם כיבוס בזמנינו במכונת כביסה הוא בכלל התקנה לכבס ביום חמישי ולא בערב שבת, ואפילו בגד קטן אין לכבס בערב שבת (חוט שני ג סק"א; בעל שו"ת משנה הלכות במכתב בסוף ספר פסקי תשובות ג מהדורה ראשונה). בכניסתה וביציאתהכקבלת פני המלךחייב אדם להקביל את פני השבת, ולהכין את עצמו במלבוש, או במה שיוכל כדי לקבלה בסבר פנים יפות (רבינו ירוחם אדם וחוה יב א), וילבש בגדיו הנאים, וישמח בביאת השבת, כיוצא לקראת המלך, וכיוצא לקראת חתן וכלה (טוש"ע או"ח רסב ג). רבי חנינא היה מתעטף בבגדים נאים בערב שבת לפנות ערב, ועומד ואומר לתלמידיו, בואו ונצא לקראת שבת המלכה (שבת קיט א ורש"י), כאדם המקבל פני מלך (רש"י בבא קמא שם), והוא מכבוד השבת (ראה רמב"ם שבת ל ב)[6]. רבי ינאי היה לובש בגדיו בערב שבת ואומר: בואי כלה, בואי כלה, שכך היה קורא לשביתת השבת מתוך חביבותה (שבת שם ורש"י). וטוב לצאת לשדה (מגן אברהם שם סק"ג), ויש מקומות שנהגו לצאת מבית הכנסת לחצר (מגן אברהם שם, על פי כנסת הגדולה), ויש שעומדים כדוגמת המקבל פני אדם גדול (אליה רבה שם), או שהופכים פניהם לצד מערב כשאומרים "בואי בשלום" (פרי מגדים שם, וראה משנה ברורה שם סק"י). ובמדרש אמרו, שכשנכנסת השבת מקבלים אותה בשירה ובזמרה, שנאמר מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת (תהלים צב א. מדרש תהלים שם). על המזמורים ופיוט "לכה דודי" שנוהגים בימינו לומר בכניסת השבת, ראה ערך קבלת שבת. ההמתנה לביאתהמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין ערב שבת מפני כבוד השבת, ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש, מייחל להקבלת פני השבת, כמו שהוא יוצא לקראת המלך (רמב"ם שבת ל ב), וצריך שיהיה אדם פנוי בכניסת השבת (ראה רמב"ם חובל ומזיק ו ט), שזהו כבוד המלך שיהיה אדם פנוי מעסקיו, ויושב ומייחל לבואו ולהקביל פניו (רי"ז הלוי על התורה פרשת יתרו). ללוותה ביציאתהלעולם יסדר שולחנו במוצאי שבת אף על פי שאינו צריך אלא לכזית (שבת קיט ב; רמב"ם שבת ל ה; טוש"ע או"ח ש), ללוות את השבת (טוש"ע שם), כדי לכבדה בכניסתה וביציאתה (רמב"ם שם; ארחות חיים לרא"ש סט), כאדם המלוה את המלך בצאתו מן העיר (רש"י שבת שם ד"ה במוצאי שבת). ויש שכתבו שצריך אדם להראות את עצמו כמצטער על השבת שהלכה, וכאילו הוא צריך לאכילה ולתענוג, כדי לחבב את המצוות ולהראות חיבתן (ארחות חיים שם לא בשם הרא"ה). על פרטי דין סעודת "מלוה מלכה", ואם היא חובה גמורה, ראה ערך מוצאי שבת. פיוטים ובגדי שבת במוצאי שבתנהגו לומר במוצאי שבת פיוטים וזמירות (מחזור ויטרי קנ בשם ר"י טוב עלם, וכן הוא בכל הסידורים; המנהיג שבת ע; אבודרהם מוצאי שבת; שבלי הלקט קכט, הובא בבית יוסף או"ח ש, ובט"ז שם סק"א; שו"ע הרב שם), ללוות את השבת בשמחה ובשירים, כדרך שמלווים את המלך ביציאתו (מחזור ויטרי ושבלי הלקט שם; המנהיג ואבודרהם שם בשם מדרש). ויש נוהגים להרבות בנרות (שו"ע הרב שם). ובגדי שבת אין לפושטם מעליו עד מוצאי שבת (ראבי"ה שעח; אגודה קמג לשבת קיח ב), עד אחר הבדלה (מגן אברהם רסב סק"ב)[7], כדי לכבד את השבת ביציאתה (ראה אגודה שם). וראה ערך מוצאי שבת. לגמר את הכליםבציפורי נהגו במוצאי שבת לגמר את הכלים (ברכות נג א, לרש"י וראשונים דלהלן), היינו לבשם את הבגדים (רש"י), והיו עושים כן לכבוד שבת, להראות צער על אבדת נשמה יתירה שהיתה להם בשבת, וכדי להתנחם מצער זה היו מריחים ריח טוב (תוספות הרא"ש ותלמידי רבינו יונה שם). מלאכה במוצאי שבתאותה שאמרו בעושה מלאכה במוצאי שבת שאינו רואה בה סימן ברכה לעולם (ראה פסחים נ ב, וערך מוצאי שבת)[8], יש שכתבו שהוא משום כבוד שבת, שמוסיפים מחול על הקודש (רש"י שם ד"ה במוצאי), שמשום תוספת שבת (ראה ערכו) די כשמוסיף רגע אחד, אבל משום כבוד השבת ראוי היה לו להוסיף כל מוצאי שבת (הגהות מלא הרועים שם). ויש מבארים שהדברים אמורים באיסור מלאכה קודם הבדלה (ראה ערך הבדלה: איסור מלאכה), ומעין דין תוספת שבת, שהוסיפו חכמים על הקודש אף על פי שכבר הוא חול לגמרי, ומשום כבוד השבת, וכדרך שאסרו בעשיית מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה (ראה פסחים שם, וערך ראה שם. רי"ז הלוי שבת כט ה)[9]. וראה ערך ערב שבת וערך מוצאי שבת. במקום מצוה ואיסורקידוש הלילה קודםקידוש (ראה ערכו) היום - היינו הקידוש שאומרים בליל שבת על הכוס (רשב"ם פסחים קה ב ד"ה קידוש היום) - קודם לכבוד יום (פסחים שם א וב; טוש"ע או"ח רעא ג), שאם אין לו אלא כוס אחד של יין אינו שותה אותו בסעודה לכבוד השבת, אלא מקדש עליו בלילה קודם אכילה (פסחים שם ורשב"ם)[10]. ואף שאם יניחנו למחר ויקדש עליו קודם סעודת שחרית יקיים בזה גם כבוד היום במקצת, מכל מקום חביבה מצוה בשעתה (ראה ערכו), ולכן יקדש בו בלילה ולא ימתין עד למחר (שם ורשב"ם). וכן מי שאין ידו משגת לקנות יין וצרכי סעודה לכבוד הלילה ולכבוד היום, מוטב שיקנה יין לקידוש ממה שיכין צרכי הסעודה (טוש"ע שם), לפי שקידוש הוא מן התורה (ראה ערך קידוש. בית יוסף שם). ואף שהחיוב לקדש על היין דוקא אינו אלא מדרבנן, לסוברים כן (ראה ערך הנ"ל), הואיל ועיקר חיובו מן התורה, גם היין לקידוש קודם לכל (שו"ע הרב שם). ואף שיכול לקדש על הפת, היין לקידוש קודם (ראה מגן אברהם סק"ג; שו"ע הרב שם). כבוד היום קודם לקידוש היוםיין לקידוש היום, שאינו אלא מדרבנן (ראה ערך הנ"ל), אינו קודם לכבוד היום (בית יוסף שם; לבושי שרד לט"ז סק"ג; שו"ע הרב שם), שעיקר התקנה לקדש ביום היתה משום כבוד הסעודה של יום (ראה לעיל: הכבוד: בשבת. מגן אברהם סק"ג), ואם כן הסעודה חשובה מהקידוש (מחצית השקל שם). ויש שהסתפקו בדבר, שאפשר שדי לו בפת אחת לקיים בה כבוד היום בסעודה (מגן אברהם שם). וראה עוד בערך קידוש וערך שלש סעודות. הבדלה קודמתהבדלה (ראה ערכו) על היין יש שכתבו שקודמת לכבוד היום, שאם אין לו אלא כוס אחת של יין, מלבד כוס של קידוש, יניחנה להבדלה ולא ישתה אותה בשבת (ראה תוספות פסחים קיג א ד"ה דמשייר, ומהרש"א שם בדעתם). ממעטים בלימודממעטים בדברי תורה כדי לעסוק בצרכי שבת (פסקי ריא"ז שבת טז ב יז, הובא בדרכי משה או"ח רנא; רמ"א או"ח שם ב), ויש מקומות שאין קובעים ישיבה בערב שבת, משום הטורח לכבוד שבת (מהרי"ל פורים; כנסת הגדולה רנ, הובא במגן אברהם רנא סק"ו. וראה משנה ברורה שם, וביאור הלכה רנ א פרטי הדין). ואף על פי שאין מבטלים תורה למצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים (ראה ערך תלמוד תורה), ההכנה לשבת מצוה לעשותה בגופו, ולא על ידי אחרים (ראה לעיל: לפניה. קונטרס אחרון לשו"ע הרב או"ח רנ). וכן מבטלים תורה לקיים רחיצה בחמין לכבוד שבת, אפילו מי שתורתו אומנותו (ביאור הלכה רס א). קולות שהקילו משום כבוד שבתבכמה מקומות הקילו חכמים משום כבוד שבת:
על קולות משום כבוד שבת במנהגי אבלות שנהגו מראש חודש אב, או מי"ז בתמוז, ראה ערך הנ"ל. על קולות משום כבוד שבת במנהגי אבלות שנהגו בימי הספירה ראה ערך בין פסח לעצרת. על חול המועד, שלא התירו לגלח בו אף לכבוד שבת, ראה ערך חול המועד. אבלות בשבתאבלות, שאינה נוהגת בשבת (ראה ערך אבלות), יש מהראשונים שנראה מדבריהם שהטעם משום כבוד השבת (ראה שו"ת מהרי"ל רא אות ב), ולפיכך נוהגת בשבת בדברים שבצנעה (ראה ערכו וערך אבלות), שלא אסרו אלא אבלות שבפרהסיא (מהרי"ל שם). רחיצה בתוך שלושים, שאינה אסורה אלא משום מנהג, לנוהגים כן (ראה ערך הנ"ל), אם חל יום שלושים בשבת, מותר לרחוץ לכבוד שבת (שו"ת מהר"ם [פראג] תקמט; רמ"א יו"ד ת ב), וכן מותר בשבת זו לחזור למקומו הקבוע בבית הכנסת, וללבוש בגדי שבת - לנוהגים איסור בזה (ראה שו"ע יו"ד שצג ד, ורמ"א שפט ג) - לפי שאינם אלא מנהג (רמ"א שם ת ב), אבל תספורת שאסורה מן הדין (ראה ערך הנ"ל: אבלות שלשים), אסורה אף שהוא לכבוד שבת (ראה ירושלמי מועד קטן ג ה, הובא בתוספות מועד קטן יט ב ד"ה הלכה; שו"ת מהר"ם שם; חכמת אדם קסט ו). ויש מקילים אף בתספורת (ראה תשב"ץ א קעח, ושו"ת גינת ורדים יו"ד ה ה בדעתו; רבי עקיבא איגר (השלם) או"ח תקמח ח. וראה גשר החיים א כא יא עמוד רלו-ז). על כבוד שבת במובן הרחב - היינו עונג שבת וקיום סעודות שבת - שהקילו מחמתו בכמה איסורים, ראה ערך ענג שבת וערך שלש סעודות (וראה ערכים: הפרשת תרומות ומעשרות; דמאי; חומש; התרת נדרים. וראה ערך רבית וערך תענית צבור. על ביטול עונג שבת כדי שלא ייקרו את השער, ראה ערך הפקעת שערים). על הכרעת ההלכה, שפעמים שהקילו בה הפוסקים כשהנידון הוא לצורך שבת, ראה ערך הפסד מרובה. כבוד יום טובלקדוש ה' מכובדכשם שמצוה לכבד את השבת, כך מצוה לכבד כל ימים טובים (רמב"ם יום טוב ו טז; סמ"ג לא תעשה עה; טוש"ע או"ח תקכט א), שנאמר לִקְדוֹשׁ יְיָ מְכֻבָּד (ישעיה נח יג), וכל ימים טובים נאמר בהם מקרא קדש (ראה ויקרא כג ב ואילך. רמב"ם שם), הרי שאף הם בכלל לִקְדוֹשׁ יְיָ מְכֻבָּד (הגהות בני בנימין לרמב"ם שם). כבוד יום הכפוריםכבוד יום טוב נוהג בכל הימים הטובים (רמב"ם יום טוב ו טז). ויש מהראשונים שכתבו שיום הכפורים עולה על כולם במצות הידור מלבושים נכבדים ובגדים מצוינים (ראה שבת קיט א, ומאירי שם, וראה ערך יום הכיפורים). חול המועדבחול המועד נחלקו ראשונים אם יש בו מצות כבוד כמו ביום טוב, ראה ערך חול המועד. חיוב נשים בויש שנראה מדבריהם שנשים חייבות בכבוד יום טוב (ראה ארחות חיים יום טוב, וכלבו נח), ויש שכתבו בטעם שאינה כמצוה שהזמן גרמא שנשים פטורות ממנה, לפי שכבוד יום טוב נוהג גם בשאר ימים, בהכנות ליום טוב וכיוצא בזה, ונמצא שאין הזמן גרמא (זכרון שמואל (רוזובסקי) לב). ויש שכתבו שפטורות, לפי שהזמן גרמא, ואינה דומה לכבוד שבת שמחוייבות בו (ראה לעיל), לפי שבשבת חייבות בכל מצוות השבת מהיקש "שמור" ו"זכור" (ראה ערך אשה, וראה לעיל. ראה שו"ת רבי עקיבא איגר א א בהשמטות, וראה ערך יום טוב). קביעת סעודה בערב יום טובכבוד יום טוב הוא כדרך שמכבד את השבת (רמב"ם יום טוב ו טז; טור או"ח תקכט; שו"ע שם א). וכמה ענייני כבוד נזכרו בפירוש לענין יום טוב: שלא לסעוד בערב יום טוב מן המנחה ולמעלה (ראה ערך ערב שבת. רמב"ם שם; רמ"א שם), וסעודה גדולה אסור לקבוע אף בשחרית, כבערב שבת, לסוברים כן (ראה ערך הנ"ל. פרי מגדים רמט מ"ז ג). וראה ערך ערב יום טוב. ללוש פתמצוה ללוש פת בערב יום טוב לכבוד יום טוב, כמו בערב שבת (ראה לעיל. ראה דרכי משה או"ח תרג; רמ"א או"ח תקכט א). להכין בעצמווכן בשאר הכנות יש שכתבו שמצוה להשתדל להכין בעצמו איזה דבר לצורך יום טוב, אף על פי שיש לו כמה משרתים, כמו בשבת (ראה לעיל. משנה ברורה סק"ג). הכנת הכליםערב יום טוב האחרון של חג הסוכות, מן המנחה ולמעלה מוריד אדם את הכלים מן הסוכה (סוכה מח א), היינו כלים נאים ומצעות נאות שהעלם לסוכה (רש"י), מפני כבוד יום טוב האחרון של חג (סוכה שם), שמראה שמכין את עצמו לקראתו (רש"י שם; תוספות סוכה כט א ד"ה ואמרי). להסתפרמצוה להסתפר בערב יום טוב (תלמיד ר"י מפאריש מועד קטן יד א; דרכי משה או"ח רס בשם אור זרוע; טוש"ע או"ח תקלא א), שלא יכנס ליום טוב כשהוא מנוול (ראה מועד קטן שם, ודרכי משה שם; שו"ע הרב או"ח תקכט ב). וכן מצוה לנאות את עצמו ברחיצה (תלמיד ר"י מפאריש שם; רמ"א או"ח תעא ג), וליטול את ציפורניו (ראה באור הגר"א או"ח רס א; שו"ע הרב שם). על טבילה במקוה בערב יום טוב ראה ערך טהרה: טהרה ברגל, וערך טבילה, וערך ערב ראש השנה וערך ערב יום הכפורים. לכבס בגדיומצוה לנאות את עצמו בכיבוס בגדיו בערב יום טוב (תלמיד ר"י מפאריש שם), וללבוש כסות נקיה ביום טוב (משנה ברורה תקכט סק"ג), ובגדים נאים כמו בשבת (אור זרוע ב יח; רמ"א או"ח תעא ג). וצריך שיהיו בגדי יום טוב טובים יותר מבגדי שבת (הגהות מיימוניות יום טוב ו טז; שו"ע או"ח תקכט א), לפי שיום טוב חייבים בו אף בשמחה (ראה ערך שמחת יום טוב. מגן אברהם סק"ד). נויגם ניקיון הבית הוא בכלל כבוד יום טוב (ראה ר"ן ביצה כב ב). ומצינו שהקפידו על נוי מצוה ביום טוב, בשופר שתקעו בו במקדש בראש השנה, שהיה פיו מצופה זהב (ראש השנה כו ב וכז א תירוץ ב). נר יום טובהדלקת הנר ביום טוב יש שכתבו שהיא גם משום כבוד (ארחות חיים יום טוב וכלבו נח), ויש גורסים בנוסח הברכה: להדליק נר לכבוד יום טוב (ראבי"ה תשיב), וראה ערך נר שבת ויום טוב. ונהגו להרבות בנרות בבית הכנסת לכבוד יום טוב, כמו שנאמר בָּאֻרִים כַּבְּדוּ יְיָ (ישעיה כד טו. שו"ת הרא"ש ה ח). על נר שמדליקים בליל יום הכפורים ראה ערך יום הכפורים. החיוב בפתהחיוב לאכול פת ביום טוב - לסוברים כן (ראה ערך ענג שבת ויום טוב וערך שמחת יום טוב) - יש שכתבו שהוא משום כבוד יום טוב (תרומת הדשן א צה, ושם ב קס; שו"ת רבי עקיבא איגר א א בהשמטות), שאילו משום שמחת יום טוב (ראה ערכו) די היה בבשר ויין (רבי עקיבא איגר שם). הוספות בפסוקי דזמרההמזמורים שמוסיפים ביום טוב בפסוקי דזמרה, כמו בשבת (ראה ערך פסוקי דזמרה וערך יום טוב), יש שכתבו שלכבוד יום טוב מוסיפים אותם (ארחות חיים תפלת שבת שחרית א, וכלבו לז). הקילו באבלות משום כבוד יום טובפגע יום טוב בימי אבלות שלאחר שבעה ותוך שלשים - שבטלה ממנו אבלות שלשים (ראה ערך אבלות) - מותר בתספורת כבר בערב יום טוב (מועד קטן יט ב; רמב"ם אבל י ה; טוש"ע או"ח תקמח ח, ויו"ד שצט ג), ואפילו חל שמיני שלו בשבת שהיא ערב הרגל, מותר לגלח בערב שבת (מועד קטן שם; ירושלמי מועד קטן ג ה; טוש"ע שם ושם), מפני כבוד הרגל (ירושלמי שם, הובא בתוספות שם ד"ה הלכה). אם מותר מהבוקר או רק אחר חצות או אחר מנחה, ועל יום טוב שחל בתוך שבעה, ועוד, ראה ערך ערב יום טוב. משא ומתן בחול המועדאף שגם לצורך המועד אין מוכרים אלא בצינעא (ראה ערך חול המועד), מכל מקום ערב יום טוב האחרון של חג מוציא ומעטר את שוקי העיר בפירות, בשביל כבוד יום טוב (מועד קטן יג ב; רמב"ם יום טוב ז כג; טוש"ע או"ח תקלט יא. וראה ערך חול המועד). גילוח בחול המועדעל גילוח בחול המועד, שלא הותר אף לכבוד יום טוב האחרון של חג, ראה ערך חול המועד. הוצאה מרשות לרשותהוצאה מרשות לרשות ביום טוב, שמותרת רק לצורך היום, לסוברים כן (ראה ערך מתוך, וערך יום טוב: בהוצאה ובהבערה), מותרת אף משום כבוד יום טוב, כגון לצורך תכשיט (תשובות הגאונים ברא"ש ביצה א יח, הובא בבית יוסף או"ח תקיח). על נר שמדליקים לכבוד בעלמא, אם מותר להדליקו ביום טוב, ראה ערך מתוך (וראה ערך יום טוב). טלטול מוקצה מן הצדכיבוד בית שאינו מרוצף ביום טוב, שמותר, לסוברים כן (ראה ערך דבר שאינו מתכוין), אף על פי שמזיז בכך עפר שהוא מוקצה ממקומו, לפי שמשום כבוד יום טוב התירו טלטול מוקצה מן הצד על ידי דבר אחר (ר"ן ביצה כב ב, הובא בבית יוסף או"ח שלז). שמחת יום טובבמובן הרחב השתמשו בלשון כבוד יום טוב גם על שמחת יום טוב (ראה סוכה מח א), ראה ערך שמחת יום טוב וערך עונג שבת ויו"ט, ושם על קולות שהקילו בכמה איסורים משום זה. הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
