|
כל פנות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין הגדרה[1] - מצוות, דינים, או מנהגים, הנעשים על ידי הליכה או הקפה וסיבוב מצד אל צד, יש לפנות בהם דרך ימין, שהוא צד של כבוד וחשיבות[2] הכלל מקורו וגדרוהכלל ומקורוכלל זה למדוהו מהכתוב בים שעשה שלמה בבית המקדש (ראה ערך ים של שלמה): וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם וגו' עֹמֵד עַל שְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה (מלכים - א ז כג-כה; דברי הימים ב ד ב-ד), שמקרא זה מונה והולך דרך ימין, מצפון למערב, וממערב לדרום, ומדרום למזרח, וכשאתה מקיף שום דבר ופניך אליו, ואתה סובבו מצפון למערב, לימינך אתה הולך (רש"י יומא נח ב ד"ה עומד, וזבחים סב ב ד"ה לא יהו, וראה שם יומא יז א ד"ה ומשנינן), הא למדת שכל פנות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין (תני רמי בר יחזקאל יומא נח ב, וזבחים שם). והלימוד הוא מיתור הכתוב פונים, פונים (זבחים שם). וכן אמרו בברייתא: מה תלמוד לומר פונים פונים, ארבע פעמים, אלא נכנס להיכל פונה לימין; לעזרה, פונה לימין; להר הבית, פונה לימין; עולה לראש המזבח, פונה לימין (ברייתא דמלאכת המשכן יב[3]). וכן בגבולות ארץ-ישראל (ראה ערכו) שבפרשת מסעי (במדבר לד ג - יב. וראה ערך ארץ ישראל), הסדר הוא דרך ימין, שיהושע החולק עומד בפנים הארץ, ומסדר גבולותיה מנגב לים, ומים לצפון, ומצפון למזרח (תוספות יום טוב סוכה ג ט. וראה רשב"ם במדבר ב יז: דרך ימין נמנו הדגלים כו'). וכן בקידוש ירושלים על ידי נחמיה, נאמר: וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה (נחמיה יב לא. וראה ערך ירושלים), להקיף את העיר בתהלוכות שהלכו דרך ימין, כשפניהם לחלל העיר הלכו תמיד לצד ימינם עד שהקיפו את כולה (רש"י שבועות טו א ד"ה ואעמידה[4]). גדרובכמה דינים ומצוות שאמרו בהם שצריך לפנות דרך ימין, נחלקו באופן הדבר:
באטראטר (ראה ערכו), שלענין כמה מצוות ודינים נחשבת שמאלו כימין כל אדם, וימינו כשמאל כל אדם (ראה ערך אטר), הוכיחו אחרונים, שלענין פנייה דרך ימין דינו ככל אדם, ופונה דרך ימין העולם (מגן אברהם תרנא כא בסדר הנענועים שבלולב, על פי מדות ב ב: מה לך מקיף לשמאל כו', ואין תולים שאיטר הוא[6]). בכניסה למקדשכל הנכנסים להר-הבית (ראה ערכו), נכנסים דרך ימין, ומקיפים ויוצאים דרך שמאל (מדות ב ב; רמב"ם בית הבחירה ז ג. וראה ערך בית המקדש), כגון מי שנכנס בשער שושן שבמזרח, לא יהלך לצד שער חולדה שבדרום, אלא לצד שער טדי שבצפון (ראה ערך הר הבית), ועל דרך זה בכל מי שנכנס דרך שער מן השערים (פירוש המשניות לרמב"ם מדות שם, וברטנורא ותוספת יום טוב שם[7]). ואף אם אותו המקום שהוא צריך לילך לשם, אם יפנה לשמאל יהיה קרוב אליו, אינו רשאי לפנות לשמאל, אלא צריך לפנות דרך ימין ולהקיף עד שיגיע לאותו מקום, ומשם יצא דרך שמאל של כניסתו, שהוא ימין ביציאתו, שכל פינות שאתה פונה בעזרה ובהר הבית, לא יהיו אלא דרך ימין (פירוש הרא"ש שם על פי ברייתא דמלאכת המשכן יב[8]), וזהו מורא למקדש (הרדב"ז על הרמב"ם שם. וראה ערך בית המקדש, וראה מורא מקדש). וכן בחלוקת לחם-הפנים (ראה ערכו), שהנכנסים חולקים בצפון, והיוצאים חולקים בדרום (ראה משנה סוכה נו א, וראה ערך לחם הפנים), פירשו בירושלמי הטעם, לפי שכל הנכנסים להר הבית נכנסים דרך ימין, ומקיפים ויוצאים דרך שמאל (ר' יוסי בר בון בירושלמי שם ה ח), והנכנס מהר הבית לעזרה, שהיא מן המזרח למערב, והולך דרך ימין, פוגע בצפון, והיוצא יוצא דרך שמאל, שהוא בדרום (פני משה שם). בהשקאת סוטהאף בהשקאת-סוטה (ראה ערכו), שנינו: נכנס להיכל ופנה לימינו, ומקום היה שם אמה על אמה וטבלה של שיש וטבעת קבועה בה, ומגביה ונוטל עפר מתחתיה (משנה סוטה טו ב; רמב"ם סוטה ג י. וראה ערך השקאת סוטה), ופירשו בגמרא הטעם, לפי שכל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין (סוטה שם). ואף שבלא טעם זה היה צריך לפנות לימינו, ששם הטבלה, פירשו אחרונים שאמרו כן, ללמד שלא יפנה לשמאלו ויסבב עד שיגיע לטבלה, אלא שיפנה לימין (באר שבע סוטה שם), או שאמרו כן כטעם על קביעת הטבלה בצד ימין (יד המלך על הרמב"ם שם). בעליה למזבחבכהנים העולים למזבח-החיצון (ראה ערכו) לצורך עבודה (ראה ערכו), שנינו: כל העולים למזבח, עולים דרך ימין ומקיפים ויורדים דרך שמאל (משנה זבחים סג א; ברייתא שם סד ב; תוספתא שם ז; פסיקתא רבתי ז; רמב"ם מעשה הקרבנות ז יא), שאחרי שהוא עולה לראש המזבח, פונה לקרן דרומית מזרחית, שהיא לימינו של העולה, שהכבש בדרומו של מזבח הוא (רש"י סוכה מח ב ד"ה עולין. וראה ערך כבש וערך מזבח החיצון), ומקיף את המזבח לצרכי עבודה (רש"י זבחים סג ב ד"ה ומקיפין). וכשהוא בא לירד, מקיף סביב למזבח עד שמגיע לכבש, ויורד במערבו של כבש, שהוא לשמאל בעלייתו, ואינו חוזר על העקב, שאם כן נמצא מהלך לצד שמאלו, שהרי פניו למזבח ואינו מחזיר לו עורף (רש"י סוכה שם ד"ה ומקיפין, והוסיף: ורחמנא אמר כל פינות שאתה פונה כו'). חוץ מן העולה לשלשה דברים, והם נסוך-המים (ראה ערכו) בחג, ונסוך היין של נסכים (ראה ערכו) - שמקומם הוא בקרן מערבית דרומית (ראה ערך נסוך המים וערך נסכים) - ועולת-העוף (ראה ערכו), כשהיא רבה במזרח - שמקומה של עולת העוף הוא על קרן דרומית מזרחית (ראה ערך עולת העוף), וכשיש שם כהנים רבים, באים ועושים אותה בקרן מערבית דרומית (רש"י סוכה שם ד"ה כשרבתה) - שהיו עולים דרך שמאל וחוזרים על העקב (משנה זבחים שם; ברייתא שם סד ב; תוספתא שם; ברייתא סוכה שם; רמב"ם שם), שאחרי שהוא עולה למזבח, פונה לשמאל באותה הקרן, וכשגומר חוזר על העקב דרך עלייתו (רש"י זבחים סג ב ד"ה לג' דברים), שדרך ימין היא לו (תוספות שם ד"ה ויורדין). והטעם שאינו עולה דרך ימין ומקיף עד שיגיע לקרן מערבית דרומית, אמרו: נסכים, שמא יתעשנו - המים והיין (רמב"ם שם) בעשן המערכה, ויין מעושן פסול (רש"י זבחים סד א ד"ה יתעשנו. וראה ערך יין. על המים, ראה ספר הלקוטים וספר המפתח לרמב"ם [פרנקל] שם) - ועולת העוף, שמא תמות בעשן (ר' יוחנן זבחים שם; רמב"ם שם. וראה רש"י סוכה שם ד"ה חוץ: שיותר ממהלך מאה אמה יש בהיקף המזבח). מקומו של כבש המזבחמקומו של כבש המזבח, שהוא בדרומו של מזבח (ראה מדות ג ג, וראה ערך כבש), למדוהו מהכתוב: וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים (יחזקאל מג יז), ודרשו בו: כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין למזרח (זבחים סב ב; תורת כהנים דבורא דנדבה ה), שתעמיד כבש שיהיו מעלותיו ברוח הראויה לפנות הימנה למזרח, ותהא אותה הפנייה לימין, ואין לך רוח ראויה לכך אלא דרום (רש"י שם ד"ה ומעלותיהו). במתן דמים וזריקתםבמתן דמים של חטאות הצבור והיחיד על המזבח החיצון (ראה ערך מתן דמים), שנינו: עלה בכבש ופנה לסובב (ראה ערך מזבח החיצון על מקום הסובב), ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית (משנה זבחים נג א; רמב"ם מעשה הקרבנות ה י), שהכבש בדרום, וכשעולה בו ופניו למזבח, ימינו למזרח, ובא לאותו קרן והולך ומקיף בסובב דרך ימין ופניו למזבח, מן הדרום למזרח וממזרח לצפון ומצפון למערב, היינו דרך ימין (רש"י שם ד"ה ובא לו). בזריקת דם עולה שלמים ואשםאף בזריקת דם עולה (ראה ערכו) ושלמים ואשם (ראה ערכו) - שהיא שתי מתנות שהן ארבע, על קרן מזרחית צפונית ועל קרן מערבית דרומית (ראה משנה זבחים נג ב, נד ב, נה א, ותמיד ד א, הובא ביומא יד ב, ועי' רמב"ם מעשה הקרבנות ה ו, וראה ערך זריקה) - אמרו שמתחיל מקרן מזרחית צפונית, שכיון שבחטאת, שדמה ניתן בעליונה של קרן (ראה ערך מתן דמים), היה עולה בכבש שבדרום ופונה למזרח, הוא הדין בכל הדמים, שאף שאינו עולה בכבש, שעל הרצפה עומד וזורק למרחוק, מתחיל להקיף בדרך הדרום, שהוא פני המזבח כפתח כניסת הבית, ומשם פונה לימין ופוגע בקרן דרומית מזרחית תחילה, וכיון ששם אי אפשר לזרוק, לפי שאין לה יסוד (ראה ערך מזבח החיצון), וזריקה טעונה יסוד (ראה יומא טו ב וזבחים נג ב), הרי הוא מקיף ובא עד קרן מזרחית צפונית וזורק (יומא שם, בקרבן תמיד, ראה ערכו, ולדעת רבי שמעון איש המצפה שם ע"א, ורש"י ד"ה ברישא, ומשמע ברש"י שהוא הדין אף לחכמים, ואף בכל הזבחים הניתנים למטה, וכן נראה במפרש תמיד ל ב בדעתו). הקפה בידבמתן דמים שעל קרנות המזבח-הפנימי (ראה ערכו), כגון פר ושעיר של יום הכפורים, שנאמר בהם: וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וגו' וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב (ויקרא טז יח. וראה ערך מתן דמים וערך עבודת יום הכפורים), נחלקו תנאים:
ופירשו בדעתם שנחלקו אם למדים מתנות פנים ממתנות חוץ - ש"סביב" שנאמר במזבח הפנימי, כ"סביב" שנאמר במזבח החיצון (ראה רבינו חננאל שם נט א, על פי הגמרא שם, וראה רש"י והגהות הגר"א שם) - שיש לפנות בו דרך ימין (גמרא שם נח ב), ושלדעת ר' עקיבא הסובר שאין למדים פנים מחוץ, אינו פונה לימין, אלא לקרן דרומית מערבית, שבה נתחייב תחילה, לפי שאין-מעבירין-על-המצות (ראה ערכו. שם), או שלדברי הכל למדים פנים מחוץ, אלא שלדעת ר' עקיבא מקיף ביד - ובמקומו עומד ומחטא לכל הקרנות, לפי שאינו צריך להקיף ברגל, שהרי המזבח כולו אינו אלא אמה על אמה (רש"י שם נט א ד"ה ואי בעית, וראה ערך מזבח הפנימי) - ואין למדים יד מרגל, ולדעת חכמים ור' יוסי הגלילי, אף במתנות אלו מקיף ברגל, ויש לו לפנות דרך ימין (מסקנת הגמרא שם). בנענועים שבנטילת לולבהקפה ביד לימין, מצינו אף בנענועים שבנטילת-לולב (ראה ערכו), שאמרו: מוליך ומביא ומעלה ומוריד (ראה סוכה לז ב; רמב"ם לולב ז ט - י; טוש"ע או"ח תרנא ט), היינו לכל צד מארבעה צדדים, ומעלה ומטה (טוש"ע שם, וראה ערך נטילת לולב, ושם שיש סוברים שאינו מוליך ומביא אלא לב' צדדים), שאף שעומד במקומו ומוליך ידיו לצדדים, יש לו לפנות לימין (שו"ת מהרי"ל מ), שהעומד ופניו למזרח, יקיף דרך ימין וינענע למזרח ולדרום ולמערב ולצפון (שם, הובא בבית יוסף שם; שו"ע שם י). ויש שכתבו סדר אחר, שאינו דרך ימין (ראה מגן אברהם שם סק"א ובאר היטב שם, שכן הוא בכתבי האריז"ל). על הגבהת ספר התורה להראות פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ראה ערך הגבהה. במצוות ומנהגיםבכמה מצוות או מנהגים, שיש לעשותם על ידי פנייה מצד אל צד, או הקפה, או הליכה ממקום למקום, מצינו שנאמר בהם כלל זה, שיש לעשותם דרך ימין: נשיאת כפיםבנשיאת-כפים (ראה ערכו), שהכהנים עולים לדוכן (ראה ערכו) ועומדים שם פניהם להיכל (ראה ערך ארון הקדש), ואחוריהם כלפי העם, ומחזירים פניהם כלפי העם ומברכים ברכת כהנים (ראה רמב"ם תפלה יד ג וטוש"ע או"ח קכח י, וראה ערך נשיאת כפים), כתבו ראשונים שכאשר מחזירים הכהנים את פניהם לצבור לברכם, וכן כשמחזירים פניהם מן הצבור אחרי שמברכים, לא יחזירו אלא דרך ימין, שכל פינות שהאדם פונה לא יהיו אלא דרך ימין (רמב"ם שם יג; טוש"ע שם יז), היינו שיחזירו פניהם לצד ימין שלהם (בית יוסף שם; ב"ח שם; מגן אברהם שם כה), שכאשר פניהם למזרח, יחזירו פניהם לדרום ואחר כך למערב, וכשפניהם למערב, יחזירו פניהם לצפון ואחר כך למזרח (ב"ח שם; ט"ז שם יא; מגן אברהם שם). ויש שפירשו שהם צריכים להחזיר פניהם תחילה לצד שמאל (ראה לעיל: הכלל מקורו וגדרו; גדרו). הקפות בחג הסוכותבמנהג שבמקדש, להקיף את המזבח בכל יום מימי חג הסוכות (ראה משנה סוכה מה א ורמב"ם לולב ז כג, וראה ערך הושענא רבה וערך סוכות), וכן בזמן הזה, שנוהגים להעלות ספר תורה על הבימה (ראה ערכו) ולהקיפה (ראה רמב"ם שם וטוש"ע או"ח תרס א. וראה ערך הנ"ל מנהגים שונים בסדר הקפות אלו), שהיא במקום מזבח (תרומת הדשן צח; באור הגר"א בשו"ע שם), כתבו ראשונים שכל ההקפות הן לימין (האורה א דין אתרוג; המנהיג הלכות לולב מד; כד הקמח אות ע ערבה; טוש"ע שם), שבזמן שספר התורה על הבימה, צריכים אף העומדים במזרח להפוך פניהם נגד ספר התורה, ואז צפון הוא ימין שלהם (תרומת הדשן שם, הובא בדרכי משה שם סק"א, וכעין זה בשו"ת מהרי"ל מ), והעומדים במזרח מקיפים מצפון למערב ולדרום ולמזרח, והעומדים במערב מקיפים מדרום למזרח, לפי שאחוריהם למערב, נמצא שיד ימינם לצד דרום (בית יוסף קכח סוף ד"ה וכשמחזירין). ויש שהוסיף, שהיה נראה לו שבשעה שהחזן - שעומד נגד ההיכל - מקיף עם הצבור, היה לו להפך עצמו דרך ימין, כדרך שאמרו כן בנשיאת כפים, לסוברים כן (ראה לעיל בסמוך, וכוונתו שאחרי שמהפך עצמו למערב דרך ימין, יוסיף לפנות לימין לצפון ויקיף עם הצבור, וראה פרי מגדים תרס אשל אברהם סק"א), אלא שלא נהגו כן, ושמא משום כבוד שכינה וציבור (שו"ת מהרי"ל שם, הובא במגן אברהם שם סק"א), שאין זה מן הנכון שיהפוך פניו מתחילה שיהיו אחוריו נגד ההיכל, ומכל מקום צריך להקיף לצפון עם הציבור, אף שאצלו הוא דרך שמאל (ראה בכורי יעקב שם סק"ד, הובא במשנה ברורה שם סק"ג שפירש כן כוונתו, וכעין זה בלבושי שרד שם. וראה ערך הנ"ל). העולה לתורהבקריאת התורה בציבור על הבימה במגדל שבאמצע בית הכנסת (ראה ערך בימה וערך בית הכנסת. וראה ערך קריאת התורה), כתבו הפוסקים שהעולה לתורה והולך ממקומו למגדל, אם שני הדרכים מימינו ומשמאלו שוים, עולה בפתח שהוא לו בדרך ימין, ויורד בפתח שכנגדו (בית יוסף קמא; שו"ע שם ז). היתה דרך אחת קצרה, ודרך אחת ארוכה, כתבו הפוסקים שעולה בדרך הקצרה (תרומת הדשן ב קיט), משום כבוד הציבור, שלא ימתינו לו הרבה (לבוש שם ז. וראה ערך כבוד הצבור), או משום כבוד התורה, להראות שהיא חביבה עליו וממהר לקרות בה (פרי מגדים שם אשל אברהם סק"ז, ושם שהחזן עולה תמיד דרך ימין, שאין שייך בו טעמים אלו), ויורד בדרך הארוכה (לבוש שם, והוסיף שלא תהא נראית כמשא עליו[9]). ויש שכתבו שלעולם יעלה בפתח שהוא לו דרך ימין (ביאור הגר"א שם). הוצאת ספר תורה מההיכלאף בהוצאת ספר התורה מההיכל שבמזרח, והולכתו אל הבימה שבמערב (ראה ערך הוצאה והכנסה), כתבו הפוסקים שמוליכים אותו דרך צפון, שהאוחז אותו מחזיר פניו לבימה ואחוריו להיכל, ונמצא שיד ימינו לצד צפון, וכשמחזירים את הספר להיכל מוליכים אותו דרך דרום, שכאשר מוליכו מהבימה להיכל נמצא שיד ימינו לצד דרום (בית יוסף קכח ד"ה וכשמחזירין; דרכי משה שם סק"ט, על פי שו"ת מהרי"ל מ. וראה ערך הנ"ל עמ' תפג), ומצדדים אחרונים שזה אפילו כשדרך שמאל קצרה יותר (פרי מגדים קמא אשל אברהם סק"ז, ומשנה ברורה ס"ק כה). ויש שכתב שילך בדרך הקצרה, כמו שאמרו כן בעולה לקריאת התורה (מגן אברהם קמא סק"ז: לכאורה[10]). כשפוסע לאחוריו לאחר תפילת העמידהבפסיעת ג' צעדים לאחוריו לאחר תפילת העמידה, יש מהראשונים שכתבו שצריך לפסוע בימין תחילה משום כל פינות (ארחות חיים הלכות תפילה כח, הובא בבית יוסף קכג. וראה דרך ימין [סאמיגא, נדפס בבאר אברהם, פ"ת תש"ס], שדחה); ויש שכתבו שאין אומרים בזה כל פינות כיון שאינו פונה לשום צד (בית יוסף שם, על פי מדרש שוחר טוב תהלים לה י, והגהות מיימוניות תפילה ה אות ס שפוסע בשמאל, וכן פסק בשו"ע שם ג). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
