הוא ר' שמעון בן לקיש, מגדולי האמוראים בדור הראשון לאמוראי ארץ ישראל, תלמיד-חבר לר' יוחנן.
כנראה היה בן למשפחה חשובה ובימי נעוריו שקד על לימוד התורה. ואולם בשל עניותו הוכרח לחפש לעצמו מקור כלשהו לפרנסה, ובהיותו מצטיין בכושרו הגופני הגדול השכיר את עצמו להיות לודר (גלאדיאטור). רק לאחר זמן - ובהשפעתו של ר' יוחנן - חזר ללמוד תורה. מאז הפך להיות תלמיד ואחר כך חבר לר' יוחנן. והיה מפורסם בחריפותו הביקורתית הרבה. דיוני ר' יוחנן וריש לקיש הם מיסודות התלמוד הירושלמי והבבלי.
ריש לקיש נהג באורחות חייו חומרה רבה. ומסופר כי מעולם לא מילא פיו צחוק, וכן הקפיד מאד בבחירת חברים לעצמו.
ריש לקיש נשא לאשה את אחותו של ר' יוחנן, והתקיים ביניהם קשר עמוק של חיבה והוקרה. לאחר פטירתו של ריש לקיש חש ר' יוחנן שהוא אחראי לכך בעקיפין, ומחמת הצער והאבל נפטר זמן קצר אחריו.
כל חכמי ארץ ישראל בדור השני לאמוראים היו גם תלמידיו ומוסרי שמועותיו.
(באדיבות מרכז שטיינזלץ)