מחשובי החכמים בדור הרביעי לאמורעי בבל.
בנו של החכם רבינא (הראשון) המפורסם בתלמוד כירא שמים מופלג. ממנהגיו היו למדים כיצד צריך ירא שמים לנהוג, ומעשיו מוכיחים שהיה נזהר בכל צד שיש בו מיעוט כבוד שמים או בדיחות דעת יתירה. כפי הנראה היה רגיל להשתמש בלשון נקיה, כדי להתרחק משמץ של עלבון לרבותיו.
נראה שהיה בעיקר מצוי לפני רב נחמן בר יצחק כעין תלמיד חבר. בתלמוד מוזכר גם שנשארו אחריו רשימות בהלכה אשר שימישו בסיס לדיון בדורות הבאים.
(באדיבות מרכז שטיינזלץ)