הוא רב נחמן בר יעקב, מחכמי הדור השנישלישי לאמוראי בבל. אבי רב נחמן היה מסופרי הדיינים של האמורא שמואל, אך נראה כי רב נחמן לא למד לא משמואל ולא מרב (אף שהוא מביא לעתים את דבריהם) אלא בעיקר מתלמידיהם הגדולים, ורבו המובהק היה רבה בר אבוה, תלמיד רב.
רב נחמן, שנודע כבר בצעירותו בכשרונותיו, נשא לאשה את ילתא שהיתה מבית ראש הגולה, אשה מלומדת ותקיפה. מאז היו לרב נחמן קשרים קרובים עם בית ראש הגולה, ולאחר זמן נתמנה לדיין של בית ראש הגולה בנהרדעא. בשל מעמדו בבית ראש הגולה, ובשל עיסוקו המתמיד בדיני ממונות, נחשב רב נחמן כבר בדורו כגדול מכל חבריו בדינים אלה.
רב נחמן נושא ונותן בהלכה עם חכמים רבים, ובעיקר עם רב הונא, רב יהודה, רב ששת ורב חסדא. על יחסיו עם רב יהודה יודעים אנו מסיפור מפורט במסכת קדושין, ומשם למדים שהכיר ברב יהודה כגדול ממנו בחכמה.
אף כי רב נחמן לא שימש כראש ישיבה רשמי, מכל מקום היו רבים מבני הדור תלמידיו ומקבלי תורתו, והאמורא הגדול רבא היה תלמידו המובהק.
דאף כי היה רב נחמן תקיף ביותר ובעל לשון חריפה, נחשב מחסידי בבל, ודברים שונים מסופרים על חסידותו ומעשיו הטובים. נראה שרב נחמן חי כל ימיו בעושר, כבעל אחוזות גדולות, וכקרוב לבית ראש הגולה, והיה נחשב לגדול הדור ומורה התורה בעירו. לרב נחמן היו כמה בנים תלמידי חכמים.
(באדיבות מרכז שטיינזלץ)